אשל לוינטל הוא אחד הכוכבים הגדולים של נבחרת הקדטים של ישראל, שתחל את דרכה באליפות אירופה בטביליסי שבגאורגיה ביום שישי (15:00) במשחק מול טורקיה בבית א'. לוינטל יוביל את הנבחרת יחד עם עומרי אורלנד, בנו של המאמן יהוא. ואם השם "לוינטל" נשמע לכם מוכר, אז זה לא במקרה – פרשן הכדורגל המוערך עמית לוינטל הוא דודו של אשל מצד אבא.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

לוינטל הוא גארד בן 16 בגובה של 1.90 מטרים. הוא שיחק בעונה האחרונה בקבוצת נערים א' לאומית של הפועל גלבוע/מעיינות, כשזו הייתה העונה השנייה שלו במחלקת הנוער. קודם לכן, בישראל שיחק לוינטל במכבי גדרה ובהפועל ברנר. בעונה הקרובה הוא ישחק בקבוצת הנוער של גלבוע/מעיינות בליגה לנוער.

לוינטל, שהצטיין בעבר בנבחרת ישראל עד גיל 14, בלט בטורניר ההכנה של הקדטים לקראת אליפות אירופה. בטורניר, שהיה למעשה הפסטיבל האולימפי האירופי לנוער בסקופיה שבצפון מקדוניה, לוינטל קלע 15 נקודות למשחק – הממוצע השני בגובהו בנבחרת. במשחק הראשון, שנגמר בהפסד לסרביה, לוינטל לא שיחק בעקבות פציעה קטנה; במשחק השני, שנגמר בניצחון דרמטי 74:76 על ליטא, לוינטל הצטיין עם 20 נקודות; בהפסד לסלובניה הוא קלע 15 נקודות; בניצחון על לטביה הסתפק ב-7 נקודות; ובהפסד נוסף לסלובניה קלע 18 נקודות, כשהנבחרת סיימה במקום השישי בטורניר. רגע לפני אליפות אירופה, בחרנו באתר "ספורטס רבי" להכין כתבת פרופיל על לוינטל.

"האמת היא שזו אליפות אירופה ראשונה פה של כולנו, זו התרגשות אחרת, בטח עם המצב של היום", אומר אשל לוינטל עצמו בראיון ראשון במדיה דיי של הנבחרת באולם הדר יוסף החדש. "זה כיף, מרגש, ואנחנו מחכים ומצפים לזה מאוד".

לוינטל מתייחס למטרות באליפות. "להגיע הכי רחוק שיש. אני חושב שאנחנו מוכנים, אנחנו אחרי טורניר הכנה, יודעים מה הרמה שמצפה לנו, ואנחנו עומדים בה".

לוינטל מסכם את טורניר ההכנה. "טורניר ההכנה שלי התחיל קצת פחות טוב, במשחק הראשון לא שיחקתי בגלל פציעה, אבל חזרתי, הייתי בסדר גמור, צברתי ניסיון לטורניר, ואני מרגיש מוכן, וגם כל החבר'ה פה. אני חושב שאנחנו מוכנים, ועכשיו אנחנו צריכים להראות את זה על המגרש".

לוינטל נהנה מהעבודה עם המאמן יהוא אורלנד. "אני שנה שנייה איתו, בשנה שעברה גם הייתי עד לקראת סוף הקיץ. אני מאוד אוהב את יהוא ומרגיש שהוא נותן לי ביטחון על המגרש ואת החופש שלי. אני מאוד מעריך אותו, וחושב שהוא מאמן מעולה".

זכינו בין השאר לערוך ראיון מיוחד גם עם עמית לוינטל, שמכיר כל כך טוב את האחיין שלו ויצפה בו מקרוב בטורניר. "אשל לוינטל הוא האחיין שלי, אח שלי זה אבא שלו", הוא פותח את השיחה. "אנחנו במשפחה שלושה בנים ובת קטנה, אני האח השלישי, וארז, אבא שלו, הוא האח השני, כך שהוא מבוגר ממני בארבע שנים. לארז יש ארבעה בנים ומשפחה שכולה כדורסל. בעצם, זה הכל בא מהבתים, גם שלנו וגם של הצד השני. אשל הוא הילד השלישי של אח שלי ארז, וכל המשפחה שם אוהבים כדורסל, חיים את זה ונושמים את זה. גם האח הגדול רגב שיחק כדורסל אבל בשלב מסוים עבר לאימון, מתעסק באימונים אישיים והוא מוח כדורסל, כל המשפחה עם איי קיו מאוד גבוה בכדורסל ותשוקה גדולה לענף, אז אשל, אחיין שלי שהוא בן 16 כבר, מדהים איך הוא גדל מהר, הוא מוכשר מאוד, וגם אח שלו הקטן, פלג, הוא גם כן מאוד מוכשר. הוא עדיין ילד וייקח לו עוד כמה שנים להתפתח בשביל לראות לאן זה הולך, אבל הוא גם כן כישרון גדול. אני 'הדוד המפורסם' כי אני מתקשורת הספורט ומהתקשורת בכלל אז אותי מכירים קצת יותר במשפחה, אבל כולנו מקווים שאני אהיה כלום לעומתו מבחינת התהילה וההצלחה כמובן", הוא אומר בחיוך.

עמית מספר על הזיכרונות הראשונים שלו מאשל. "הוא היה ילד שובב, קצת היה שמנמן בצעירותו עם קול 'ציפציף' כזה, והיה מאוד מתוק, אי אפשר היה לא לאהוב אותו ולחבק אותו. היה לו שיער בלונדי, ואני זוכר שכשהוא היה בן שבע היינו בטיול משפחתי בירדן, שם היה כיף כל המשפחה עם הסבא והסבתא. שיחקנו והוא תמיד אהב לשחק ואהב את הכדור כמו כל המשפחה, תמיד זה בא מהבית, אז אני זוכר אותו תמיד עם הכדור ועם יד רכה, זה תמיד אפיין אותו, הוא היה עומד על קו העונשין ולא מחטיא, אם זה במגרש הכדורסל, בשכונה או איפה שזה לא יהיה".

מאור בוזגלו הגדול פרש.
הנה תמונה שלנו בליאז' מאוקטובר 2012 עם האחיין אשל שהיום גבוה ממני בחצי ראש pic.twitter.com/HhOuNgQXZh

— עמית לוינטל Lewinthal (@lewinthal) January 26, 2022

עמית מספק מידע מעניין על מסלול החיים של אשל. "כשהוא היה צעיר ממש, ילד קטן בן שלוש עד שבע, המשפחה הייתה בהולנד, אבא שלו עובד בהייטק אז הוא עבד בדרום הולנד במאסטריכט, שם הוא העביר כמה שנים, ואז הם חזרו ארצה לכפר מנחם, שם הקיבוץ שהוא גדל בו עם המשפחה". אשל עצמו משתף: "זו חוויה, שונה מישראל, היית שם כשהייתי קטן אז אני לא הכי זוכר, אבל זה כיף גדול".

אשל האחיין (מימין, ההוא מהתמונה עם מאור בוזגלו) עלה לתורה בבית הכנסת ישורון בגדרה.
איזו שבת מופלאה pic.twitter.com/R4sujMAfBm

— עמית לוינטל Lewinthal (@lewinthal) January 29, 2022

עמית מביא את הרקע המשפחתי העשיר בענף הכדורסל. "הסיפור פה זה שהסבים משני הצדדים מאוד אוהבים כדורסל ומאוד חיים את הענף. הצד של אמא שלו, עינת, הם אוהדי מכבי תל אביב שרופים שתמיד הולכים ליד אליהו, מנויים וחולים על הענף ממש, ובצד שלנו גם, אבא שלי היה שחקן בהפועל צפון והיה תמיד איש של כדורסל, אז אומנם הוא אוהד הפועל, אבל הילדים גדלו כאוהדי מכבי תל אביב, ימי חמישי, יורוליג, כל התשוקה הצהובה. אצלי זה התקלקל קצת, אני יותר אדום, תמיד הייתי הולך נגד הזרם, אבל כולם אצלנו אהבו כדורסל". עמית, שכמובן מוכר קודם כל כאיש כדורגל, חושף עד כמה גם הכדור הכתום מחובר אליו: "מכירים אותי בתור פרשן כדורגל, אבל מה שלא יודעים עליי זה שבכלל גדלתי על כדורסל. היה לי פוסטר בחדר של דייויד רובינסון מסן אנטוניו, וחיידק הכדורסל הדביק אותי עוד לפני הכדורגל למרות שאת שני הענפים מאוד אהבתי מגיל צעיר".

עמית מספר על היכולות הגבוהות של אשל כבר כילד קטן. "הוא תמיד היה עם הכדור והיה לו חיבור, הוא היה מסובב על האצבע את הכדורסל. אהבה גדולה, מחויבות והמון השקעה של ההורים, בייחוד אח שלי ואבא שלו, ארז, תמיד השקיע בזה המון, לקח את הילדים, להאמין ולבדוק מה הכי טוב להם, איך להתאמן, לקחת מאמן פרטי ולשפר את היסודות, אז זה הרבה השקעה גם מצד ההורים".

בזמן שאתם מתלהבים מסטף קרי ו-16 השלשות שלו באולסטאר, האחיין שלי אשל בן ה-13 תופר סלים כאלה מחצי מגרש pic.twitter.com/a8OvQHOZqa

— עמית לוינטל Lewinthal (@lewinthal) February 21, 2022

"אנחנו משפחה של כדורסל, אבא שלי עד היום משחק, אחים שלי. מאז שאני זוכר את עצמי אני מקפיץ כדור בבית, מכיתה א' בחוגים בבית. מאז היסטוריה", אומר אשל עצמו על תחילת הדרך. כשנדרש לספר משהו מעניין שלא יודעים עליו, הוא מרחיב: "כל המשפחה שלי שיחקה כדורסל, גם סבא שלי, אבא של אבא, שיחק כשהוא היה צעיר, גם אחות של אבא, גם אבא שלי עד היום משחק, שלושת האחים שלי, אנחנו ארבעה בנים וכולם משחקים כדורסל. משאני זוכר את עצמי כל המשפחה עד היום עוסקת בכדורסל, ולא רק אני".

עמית מסמן את פריצת הדרך של אשל במסלול שלו עד כה. "אשל שיחק בגבעת ברנר בצעירותו וסומן מגיל 13. פיני גרשון בשנים האחרונות היה המנהל המקצועי של המחלקות הצעירות באיגוד הכדורסל, וכבר כשאשל היה בן 13-14 הוא ידע שזה יהלום יחיד עם עוד כמה שחקנים מהמוכשרים ביותר בגילאים הצעירים. אבל כישרון לא מספיק, צריך הרבה עבודה גם על העניין של הכושר, הגמישות ואלמנטים שקשורים לפיזיות, וכמובן גם הצד של הכדורסל והצד המנטאלי זו מעטפת שלמה. אחרי כמה שנים בגבעת ברנר שהוא הוביל אותם לגמר גביע עד גיל 14 ולכל מיני הישגים כאלה, היה צריך לקבל החלטה מה עושים. אח שלי ואשל עצמו קיבלו את ההחלטה לפני שנתייים לעבור לגלבוע/גליל, לפנימייה שם, שזה להתרחק מהבית, זה גם צעד שנועד לבנות אותו ואת האישיות שלו. להיות כל השבוע, ראשון עד חמישי, בתל יוסף, לבנות לו תוכנית שנועדה גם לטפח אותו אישית כפוטנציאל להיות כוכב, וגם המסגרת הקבוצתית, זה לא פשוט.

"יש לך הרבה אופציות, אתה יכול ללכת להפועל ירושלים, הפועל תל אביב, מכבי תל אביב, בני הרצליה ועמק חפר, שזה יותר קרוב לבית. דווקא ללכת לגלבוע/מעיינות, עין חרוד, כל האזור הזה, לשחק בגן נר. זו הייתה ההחלטה המועדפת בשביל לתת לו את הבמה עם תוכנית ביצוע מצוינת, מאמנים טובים ואנשים שם ידעו לשים אותו במרכז".

מי שאימן את לוינטל ומשמש כמנהל המקצועי במחלקת הנוער של גלבוע/מעיינות הוא יואב שנקמן. "בכיתה ח'-ט' נפגשנו לראשונה", משתף שנקמן, "מהרגע הראשון ראינו שיש פה שחקן עם כישרון מאוד מיוחד, שחקן שמעבר ליכולות המקצועיות, הוא אישיות ברמה גבוהה, שחקן שרוצה ומבין מה המשמעויות של עבודה קשה ונכונה ומאוד מכוון מטרה, הוא מגלה גמישות ללמוד ולרצות לקבל כמה שיותר ידע ועזרה באיך להתפתח להיות שחקן כדורסל".

גם המאמן דן קציר מכיר את לוינטל מגלבוע/מעיינות. "אשל לוינטל היה בגלבוע כשאני הייתי בגלבוע, הוא שיחק בשנתון מתחת. מדובר ברכז טבעי שיכול להגיע לרמות הכי גבוהות. ילד מדהים, כולם בגלבוע אוהבים אותו. הוא עובד הכי קשה שיש, מסור, שחקן קבוצתי, חבר של כולם, מנהיג, ווינר, ואני מקווה בשבילו את ההכי טוב".

"גלבוע/מעיינות זה בעיניי המועדון הכי טוב שיש בגילאים הצעירים, עם המאמנים הכי טובים שיש והמעטפת הכי טובה שיש, אני שם באקדמיה כבר שנתיים", אומר אשל על המועדון שלו. "זה מקום שהוא כמו בית, מקצועית ברמה הכי גבוהה שיש וחברתית ברמה הכי גבוהה שיש, ואני מרגיש שהשתפרתי שם פלאים. ממשיך לעבוד הכי חזק שיש".

שנקמן מספר על העמדה של לוינטל והיתרונות שלו. "אשל הוא רכז. היתרון הכי גדול שלו זה השילוב בין השכל, הקליעה, והבנת המשחק. יש לו יכולת לייצר לעצמו קליעות מכדרור, לקלוע אותן באחוזים גבוהים. הוא קורא סיטואציות בתוך המשחק, ושולט בקצב, בצורה מרשימה לשחקן בגילו". "היתרונות שלי זה שאני משחק בשקט הטבעי שלי, אני אוהב לייצר לאחרים ולא רק לי, אוהב למסור, יש לי גם יכולת קליעה טובה", מנתח השחקן עצמו.

שנקמן מדבר גם על הדברים שלוינטל צריך לשפר. "אשל עובד המון על העבודה הגופנית, אתלטית וכוח. כמו כל נער בגיל 16 הוא צריך להמשיך להתקדם ולשפר את המשחק שלו כל הזמן. אם צריך לגעת בדבר הכי חשוב זה כל הנושא של עבודת רגליים, כוח מתפרץ, דברים שיכינו אותו לשלב הבא". "מה שכן צריך לשפר לשלבים הבאים זה בעיקר את העבודה הגופנית והיכולת האתלטית שזו בעיקר קפיצת המדרגה שכל שחקן צריך לעשות מגילאי הנוער לבוגרים", אומר אשל. "זה בעיקר הדברים שאני עובד עליהם".

"הוא הגיע איתם להישג בשנה הזאת שזה היה השיא, שהוא הוביל אותם לנצח את הפועל ירושלים ברבע הגמר ואת מכבי תל אביב בחצי הגמר", מספר עמית לוינטל על השנה האחרונה בגלבוע/מעיינות. "הם הפסידו רק להפועל תל אביב במשחק מכריע בגמר, אז זו הייתה באמת שנת פריצה. הרבה אתגרים, גם פציעות, גם רגעים של אכזבות בעונה הסדירה שהיו בה עליות ומורדות, אבל בסוף הוא המשיך את קו ההתקדמות שלו, וגם בנבחרת כמובן שזו הבמה המרכזית אני יכול לספר לך שלפני שנה היה להם טורניר לא רשמי בסלובניה, שם הוא הצליח לתת טורניר טוב עם כל הנבחרת סביבו ועם החברים שלו. הוא קיבל את פרס השחקן השני המצטיין באותו מפעל אחרי כישרון גדול של סלובניה שמשחק בברצלונה, אז התקווה היא להמשיך. עכשיו הפנים כמובן נשואות לאליפות אירופה עד גיל 16 שתיערך בגאורגיה עוד מעט בתחילת אוגוסט, אז אנחנו נהיה שם לראות את הטורניר ולקוות לטוב. נבחרת שגם עומרי אורלנד מככב בה, הבן של המאמן יהוא אורלנד, לצידו של אשל, ועוד כמה שחקנים מוכשרים. פה מתחיל לדבר גם לחץ של טלוויזיה, ציפיות, סקאוטים, כל הדברים האלה. בטורניר ההכנה האולימפי שנערך במקדוניה ושם הם נפגשו עם חלק מהנבחרות שהם יפגשו גם בטורניר עצמו, הם סיימו במקום השישי, הפסידו שם בנקודה לסלובניה בקרב על המקום החמישי, אבל היה טורניר מעניין עם רגעים יותר טובים ופחות טובים ששימש כהכנה מעניינת לקראת הטורניר עצמו".

עמית מספר על התמיכה המשפחתית באשל. "יש לו משפחה שמאוד אוהבת ומעודדת, גם אמא שלו, אבא שלו, כמובן סבא משני הצדדים שעוקבים אחריו ובאים למשחקים ומאוד עוקבים, ואני לא כמוהם, אני קצת פחות מגיע. אני מגיע למשחקים אבל לא מספיק לצערי, איכשהו תמיד השנה הם שיחקו בימי ראשון ואני תמיד מפרשן כדורגל לפרנסתי בערוצי ONE, יש לי הרבה עבודה אז לא יכולתי לראות הרבה משחקים השנה, אבל כן לאורך השנים אני משתדל לבוא כי זו גם אצלנו תשוקה מאוד גדולה, יש לנו אהבה מאוד גדולה ופה מזהים את הכישרון. יש את המתח הזה – כשיש לך ילד מוכשר אתה קודם כל במתח על הפיזיות, האם הוא יהיה מספיק גבוה והאם הוא יהיה מספיק אתלטי. אנחנו באים ממשפחה שהא לא הכי גמישה ולא נודעת בגמישות, ולכן בשביל להגיע לרמות הגבוהות אתה צריך לעבוד הרבה על הצד הפיזי. בשביל להגיע לרמות הגבוהות אתה צריך להתמודד עם האתלטים הכי גדולים בעולם, ולכן זה אתגר לכל ישראלי ובטח לנו במשפחה. האם הוא יהיה גבוה, הוא כרגע 1.88-1.89 מטר, בן 16, אנחנו מתפללים כולם שעוד יגבה קצת, מה שכמובן יגדיל לו את הסיכוי לעשות משהו בקריירה.

אחיין שלי אשל לוינטל הגיע למשחק עם מחווה לקובי בראיינט pic.twitter.com/JWXYnxqVmG

— עמית לוינטל Lewinthal (@lewinthal) January 28, 2020

"הרבה התחדשות, אח שלי שהוא אבא מאוד תומך ומעורב שלוקח ללב, ובאמת אשל לא יכול היה לבקש אבא יותר טוב. ארז חושב על הכל, הוא גם מאוד דואג, ודברים יכולים לגרום לו לטריגר מסוים. אני אתן לך דוגמא, המשחק הזה מול לטביה שהפסידו, לא כל כך הלך לאשל בדקות האחרונות, קצת החטאות, היה לו יום רע מאוד מחוץ לקשת, אתה יודע איך זה עם קלעים, יש להם ימים פחות טובים, והוא שחקן שכל היריבות באות לעצור אותו, לסמן אותו ולסבך אותו בבעיית עבירות. זה לא פשוט, זה עליות ומורדות, הרבה מתח שיש, אבל בסוף צריך לזכור את המטרה הגדולה וזה כן לעשות את ההתקדמות ולחשוב מה הצעדים הכי נכונים עבורו בשביל להתפתח. האם זה לצאת לאירופה או לאמריקה, כל הדברים האלה, ופה יש לא מעט שאלות שאנחנו מתייעצים וחושבים לבד, אבל גם מתייעצים עם טובי המוחות בכדורסל. זו פריבילגיה גדולה באמת לעקוב אחרי כזה שחקן, אנחנו לא רגילים במשפחה לכישרון כזה, אז זה בהחלט מכניס בנו השראה לראות אותו.

"אבא שלי, סבא של אשל, בעצמו היה שחקן כדורסל בהפועל צפון והיה קלעי ברמת חובב, אז הוא מתרגש נורא לראות אותו קולע, יש לו 'פטיש' לזריקות מקו העונשין, אז הוא מאוד אוהב לראות את היד הרכה שלו. אני מאוד אוהב את יכולת המסירה שלו, וכשאתה מוסר הרבה פעמים אתה תלוי במי שקולע, אתה יכול למסור את המסירה הכי יפה והיא לא תהיה אסיסט אם מי שלידך מחטיא. ההתלהבות שלי ממנו זה מזה שהוא שחקן שלם, הוא גם לוקח ריבאונדים, הוא גם מוסר, כמובן יד רכה, 'Shooter', אבל כמובן מאוד חשוב לעבוד על העניין המנטאלי. איך אתה יודע להמשיך וללכת חזק גם כשלא הולך. אלה הדברים שאתה רואה בהם שיפור, אבל זה אתגר גדול".

אין ספק שנושא השיחה הכי מיוחד הוא שעמית מסקר ספורט ואשל הופך לספורטאי בעצמו. "זה מיוחד מאוד משתי בחינות. קודם כל מהבחינה הזאת שהרבה פעמים כשאתה פרשן או שדר ולא מרקע ספורטיבי, לא שחקן עבר או מאמן עבר, אז תמיד מקונן בך החלום הזה וההרגשה הזאת של להיות בצד השני וכל הקהל קורא לעברך. בסוף, כשדרים אתה יכול לקבל מחמאה בעיתון אבל לא יצעקו לך עשרים-חמישים אלף איש את השם שלך, והנה פתאום יש לך במשפחה מישהו כזה ואתה שומע את הקהל הרבה פעמים קורא בשם שלו, מעודד אותו ומריע לו, אז זה מאוד מרגש במיוחד עם שם משפחה כזה מיוחד", מתמוגג עמית. "כשקוראים 'לוינטל' כל אחד במשפחה מרגיש שקוראים לעברו, אז זו באמת גאווה גדולה ועצומה. הוא שיחק בליגת התיכונים שמשודרת על ידי חברים שלי ועמיתים שלי בערוץ ONE, ושם עשו איתו ראיון ראשון כבר על הקווים תוך כדי משחק בשנה האחרונה, אז זה חלק מהעניין. זה מאוד מרגש, בטח עבור כל המשפחה, לראות את זה. אין תחליף ל'לעשות את זה', להיות שם. אנחנו מסקרים ומשדרים וזה מקצוע אחר, אבל לשחק, להיות עם נטל ההוכחה הזאת עם הלחץ וההכנה זה הדבר האמיתי, ולכן ההתרגשות היא באמת עצומה וגדולה מאוד".

אשל נשאל איך זה להיות אחיין של עמית. "זה כיף, לפעמים הרבה מכירים אותי גם בזכותו, חלק שואלים אותו עליי או אותי עליו, וזה כיף. הוא גם יבוא לטורניר לראות. זה כיף מאוד". האם הוא גם אוהב כדורגל? "האמת שכן. לא כמו כדורסל, אבל אוהב". אגב, במדיה דיי לוינטל הראה יכולת גבוהה של הקפצת כדורסל בתור כדורגל יחד עם חבר נוסף לקבוצה.

עמית נשאל עד לאן אשל יכול להגיע. "זה קצת מלחיץ כי פוטנציאל גדול והוא מסומן. פיני גרשון עזב לפני כמה חודשים את התפקיד, אבל בנבחרות הצעירות הוא היה נוסע ועוקב אחריו, הוא סימן אותו והעניק לו את פרס השחקן המצטיין בגמר הגביע שהוא אומנם הפסיד אבל נתן הצגה עם 33 נקודות, 13 ריבאונדים וכמעט טריפל-דאבל, אז הכישרון גדול. אבל אנחנו יודעים כמה המרחק הוא בין להגיע לרמות הגבוהות לבין פחות, הוא יכול להיות שברירי. זה יכול להיות פציעה וזה יכול להיות החלטות לא טובות שאתה עושה בקריירה, ואלו בדיוק עכשיו השנים הקריטיות, גם בהתפתחות שלו פיזית וגם לראות לאן הוא יכול להביא את היכולות שלו, אז יש תקוות, יש חלומות וכולנו חלום שהוא יעשה קריירה ברמה גבוהה. אני לא רוצה להגיד לאן הוא יכול להגיע בקריירה, אבל אם הוא יכול לעשות קריירה, להגיע מליגת העל והלאה זה יהיה באמת אדיר. אבל צעד-צעד, עכשיו אין ספק שאנחנו מדברים על שנה-שנתיים מאוד חשובות בהתפתחות שלו שיכריעו לאן זה הולך, כי זה כבר השלב שהסקאוטים מגיעים לראות אותך ורושמים. כל הזמן הגיל שהסקאוטים עוקבים יורד בגלל כל התקשורת וכל הבינלאומיזציה של המשחק.

"כולנו רואים את הכסף הגדול והעצום בכדורסל הישראלי, מה שקורה והזרים שמגיעים לפה, הפריחה שהענף הזה עובר עכשיו היא פשוט מדהימה עם הפועל תל אביב והפועל ירושלים, פתאום יש פייט אמיתי למכבי תל אביב והאופציות יותר גדולות. אנחנו מקווים שזה יהיה שם, אבל הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להעמיס לחץ, רוצים לתת לדברים לבוא מעצמם, ושיתפתחו. דבר אחד בטוח: יש לו את המשענת הכי טובה, המשפחה, הגב, כל מה שצריך בשביל להצליח, ויש לו את הכישרון הזה. רק שימשיך לעבוד, שיישאר בריא, והשמיים הם הגבול".

בסיום השיחה, עמית מביא סיפורים מיוחדים על אשל. "עבדתי עם פיני גרשון ברדיו ב-103 בזמנו, הוא הגיש עם רון קופמן וצביקה שרף ואני הייתי מאחורי הקלעים של התוכנית. אני זוכר שהבאתי את האחיינים פעם לראות אותו ולהצטלם איתו מאחורי הקלעים, וסיפרתי לפיני גרשון שם על האחיין שלי, לפני חמש-שש שנים כשהוא היה אז בן עשר בערך. סיפרתי לפיני, 'יש לי אחיין, יום אחד תשמע עליו'. עברו ארבע-חמש שנים, ופתאום אני רואה את פיני במשחק שם יושב בתור האחראי על הצעירים באיגוד הכדורסל ואני ביציע, זה גמר הגביע, והוא בא אליי, רואה אותי ביציע ואומר, 'אחיין שלך זה תותח על'. זה מאוד מרגש, סוג של מעגל שנסגר שאתה פתאום פוגש ואומר לו, 'כן, כן', והוא מספר לי איזה כישרון גדול הוא. כשזה בא מדמות כזאת שראתה דבר או שניים בכדורסל אז זה מרגש מאוד.

"היו כמה משחקים זכורים, אם זה בגבעת ברנר, אם זה עכשיו נגד הפועל ירושלים שמשחקת במגרש מאוד קטן ומיושן של פעם בנערים א', ומאוד קשה לשחק בו. הקבוצה שלו הפסידה שם בעונה הסדירה, והם באו וחזרו לשם בפלייאוף. כולנו היינו בטוחים שעוד פעם יהיה קשה וסיוט, והוא נתן שם הצגה מטורפת, משחק מושלם של טריפל-דאבל וכל מה שאתה חולם עליו, ניצח שם ושבר נאחס בדרך לניצחון ולעלות לחצי הגמר".

אשל מספר מהצד שלו על ההיכרות עם פיני גרשון: "אני זוכר שבכיתה ח' היה לנו את הגמר של ה-NBA ג'וניור ואז שם יותר יצא לי להכיר את פיני בסוף המשחק כשקיבלתי את התואר של השחקן המצטיין. מאז פיני מכיר אותי ואני מכיר אותו".

לשנקמן יש השוואה מעניינת עבור לוינטל. "אני חושב שאשל הוא שחקן מיוחד בפני עצמו, השוואות הן נחמדות אבל בסוף הוא מביא איתו את סט היכולות שלו. אם צריך לתת דוגמא אחת אז היכולת שלו לייצר קליעה ולשלוט בקצב המשחק מזכירה קצת את עומר מאייר".

באופן מעניין, כשלוינטל נשאל מיהם המודלים לחיקוי שלו, הוא עונה: "היום כבר יש לי כמה, ים מדר, עומר מאייר הוא גם מודל לחיקוי שלי שאני עוקב אחריו ואוהב את סגנון המשחק שלו. אני רואה הרבה מאוד כדורסל ולומד מהרבה מאוד שחקנים, אם זה קמפאצו וכל מיני שחקני יורוליג, ואפילו שחקני ליגת העל, בעיקר הרכזים. אין לי מישהו אחד ספציפי, אבל ים מדר ועומר מאייר הם שניהם שאני עוקב אחריהם הרבה". כשאני מספר ללוינטל ששנקמן נתן את ההשוואה למאייר, הוא מגיב: "מחמיא מאוד. אין ספק שמאייר שחקן מדהים ורק בתחילת הדרך, ואני שואף להגיע לשם גם עוד כמה שנים".

ואם כבר מאייר, אשל נשאל האם הוא רואה את עצמו משחק במכללות בעתיד. "עם כל הנהירה שיש עכשיו למכללות אז בהחלט נפתחה אופציה שהיא מאוד מעניינת, ואין ספק אם תבוא הצעה אני אשקול אותה".

שנקמן נשאל איפה לוינטל נמצא בין הכישרונות של שכבת הגיל שלו, כשיש כמובן את אורלנד ואת רום סטולר שמחוץ לסגל הקדטים בעקבות פציעה. "אני לא חושב שהשוואות הן נכונות. אשל הוא שחקן מאוד מוכשר, אני מאמין שיכול להגיע רחוק והוא חייב לכוון גבוה, וכך גם עומרי, בסוף צריך לזכור שהם שחקנים בני 16, ויש להם הרבה עבודה בדרך, אני מאחל לשניהם לממש את הפוטנציאל שלהם".

אשל עצמו מפרגן לעומרי אורלנד: "היינו ביחד בחדר גם בנבחרת עד גיל 14. הוא אחלה גבר, אני אוהב אותו מאוד והוא אוהב אותי מאוד. אנחנו חברים טובים גם מחוץ למגרש, וזה כיף מאוד שיש לך שחקן מעולה לידך וגם חבר טוב לידך".

שנקמן מספר על העונה הקרובה של לוינטל. "הוא ישחק אצל עמית רחמילביץ' שמאמן את הנוער בשנה הבאה (רחמילביץ' גם משמש כעוזר מאמן הקדטים). אשל ישחק בקבוצת הנוער, צפוי להיות שם שחקן דומיננטי. נוסף על כל מה שאנחנו עושים הוא יקבל מעטפת רחבה עם הרבה עבודה אישית, כדורסל וגופנית. במערכת כמו שלנו יש לנו את האפשרויות לגרות את השחקנים בעוד דברים, אם זה דרך קבוצת הבוגרים ואם זה דרך קבוצת הבוגרים ארצית, נעשה מה שאשל צריך בשביל להתפתח".

שנקמן נשאל על התמיכה של משפחת לוינטל ועמית עצמו באשל. "אני לא מספיק מכיר את עמית, אני מכיר אותו רק כדמות ציבורית. משפחה מאוד תומכת ועוזרת, מאוד משקיעה בו, כל הזמן על הדברים, רוצים להבין ולעזור לילד שלהם הכי טוב. משפחה תומכת ולא מתערבת".

אשל משחק עם גופייה מספר 6. "מספר 6 זה מספר המזל שלנו במשפחה, ובנוסף כמו שאמרתי שכל המשפחה משחקת כדורסל כולם לובשים את המספר 6, אז זה המשך של דורות", הוא אומר.

גם שנקמן נשאל לסיום עד לאן לוינטל יכול להגיע. "בעיניי השמיים הם הגבול, אני לא אוהב להיתלה בסיסמאות כאלו ואחרות. אני חושב שהפוטנציאל הוא גדול ורף ההתקדמות שלו הוא חבל על הזמן, והוא באמת יכול לכוון לרמות הכי גבוהות. בסוף, יש פה עוד דרך ארוכה בשביל להגיע לרמות האלו, ואנחנו נהיה שם בשביל לעזור לו".

"בסוף-בסוף, החלום זה להגיע הכי רחוק שאני יכול, אם זה NBA ויורוליג", אומר אשל לוינטל, ומייד מציג, למרות גילו הצעיר, יכולות של מרואיין מנוסה: "אבל כרגע מתעסקים בעיקר, והעיקר זה לעבוד הכי קשה שיש, להצליח בקמפיין הקרוב עם החבר'ה המדהימים שיש פה. הראש שלי פה כרגע ולא בשום מקום אחר, כי אני חושב שאנחנו יכולים להצליח ושיש לנו את הבסיס הטוב פה. אחרי זה נסתכל יותר על החלומות והשאיפות".

ועם תשובה כזאת,

השמיים הם באמת הגבול.