רגע אחרי שעונת הכדורסל נגמרה, התאספו מספר עיתונאים בחדר יפה בירושלים, על השולחנות הוגש כיבוד קל ושתייה, הם דיברו ביניהם על העונה שחלפה, על חלון הנבחרת, על השחקנים שחתמו פה ושם ועל הפקקים בדרך לירושלים. אחרי כמה דקות של שיחות חולין מסיבת העיתונאים, הסיבה שלשמה הגיעו, החלה. מתן אדלסון, בעלי הקבוצה, כיוון גבוה: "המטרה שלי היא לזכות בתארים בכל תחרות שנשחק בה. להגיע ליורוליג. אין ספק בכך שהפועל, כארגון וכקהילה שנתמכת על ידי האוהדים הכי טובים בישראל והעיר ירושלים, ראויה להיות ביורוליג. נעשה את מה שצריך ובדרך שלנו כדי להיות ביורוליג. המטרה היא להגביר את המאמצים כדי להשתתף ביורוליג". בהמשך אותה מסיבת עיתונאים, הכריז הבעלים על הארכת החוזה של קאדין קרינגטון. והרבה להפליג בשבחים על מאמנה הסרבי של הקבוצה, אלכסנדר דג'יקיץ', שבדיוק חתם על הארכת חוזה.

קצת יותר מ-3 שנים עברו מאז אותה מסיבת עיתונאים בקיץ 2023 שמצוטטת בפסקה הקודמת, והרבה מים הספיקו לעבור בעין לבן. המדינה השתנתה לבלי הכר, ויחד איתה גם הכדורסל הישראלי. אבל שני דברים נשארו: להפועל ירושלים יש מאמן סרבי בעל שיעור קומה וזקן צרפתי, ובעיקר, היא מצהירה שוב ושוב ושוב על רצונה להגיע ליורוליג. שלוש שנים עברו, והמטרה הזאת לא הושגה. במסיבת העיתונאים שנערכה אתמול (שלישי) ההצהרות חזרו, אם כי הפעם היה בהן עוד משהו, צניעות: "בשנים האחרונות, לא השגנו את המטרות שהצבנו לעצמנו". הודה אדלסון והמשיך: "אנחנו רוצים לשחק ביורוליג, וחשבנו שזה נכון להביא מישהו שכבר היה שם ויכול לקחת את המועדון למקומות אליהם אנחנו שואפים. הבנו שסשה (אוברדוביץ', א"ה) יכול להוביל אותנו לשם לאור הניסיון שלו באירופה. הוא היה במקומות אליהם אנחנו שואפים להגיע. אנחנו ברי מזל שזכינו בו".

Matan Adelson and Gal Mekel – Photo Credit: Yehuda Halickman

אבל הצהרות צריך לגבות גם במעשים. ובשנים האחרונות – זה לא ממש קרה. שנתיים ברצף האדומים חזרו על אותן הטעויות פחות או יותר, ונפלו באותם המקומות. תגובה איטית לפציעות, הסתמכות על נמרוד לוי כ-4 כמעט בודד ועוד טעויות וכן – גם חוסר מזל – הובילו להדחה מוקדמת ברבע הגמר ביורוקאפ. המציאות כנראה סירבה להתיישר עם ההצהרות.

גם בקיץ הזה, נדמה שהפועל ירושלים קצת באיחור. ביד אליהו הסגלים של שתי התל אביביות הולכים ונסגרים, גם במבט מעבר לים אפשר לראות קבוצות כמו אריס ופאוק סלוניקי שמחתימות שחקנים בסיטונות, את טורק טלקום שמתחזקת עוד ועוד ואת טנריפה שמביאה דם חדש וצעיר (במונחים שלה) לבית האבות של האיים הקנריים. לעומתן הפועל ירושלים, שמספרת על עלייה משמעותית בתקציב, עשתה עד לרגע כתיבת הטור שלושה צעדים בלבד: הארכת החוזה של ג'ארד הארפר, החתמתו של סשה אוברדוביץ' והחתמתו של ג'יילן סמית'. במקביל, האדומים איבדו את קאדין קרינגטון ואוסטין וויילי, ונפרדו מכל שאר הזרים. נכון, הקיץ עוד ארוך, ליגת הקיץ רק התחילה וגביע ווינר מתחיל רק בסוף ספטמבר, אבל אחרי 3 שנים של הצהרות, הפעם הפועל ירושלים צריכה להימדד במעשים ובתוצאות.

ובפינה המקצועית

סשה אוברדוביץ' הוא מאמן שעשה שינוי לאורך השנים, בעבר הוא היה צועק על שחקנים ועל כל מי שבנמצא, אבל עם השנים הוא התמתן, הפך למאמן ששחקנים אוהבים לשחק בשבילו. אם כי האופי הסרבי הקשוח עדיין צף ועלה מדי פעם. הוא אוהב שחקנים גדולים, כאלו שיכולים לעזור בשני צידי המגרש. זאת הסיבה שג'יילין סמית' ילבש את המדים האדומים בעונה הבאה. אבל מצד שני, לאוברדוביץ' יש ניסיון לא רע עם גארד קטן וכוכב על שהצד ההגנתי הוא לא הצד החזק שלו, ואחרי שאימן את מייק ג'יימס, לא יהיה לו קשה להסתדר עם ג'ארד הארפר. אבל מעבר להכל, אוברדוביץ' הוא איש עם כריזמה, כזה שהקהל, השחקנים ואפילו התקשורת ילכו אחריו, יאהבו אותו ויתעצבנו עליו. דמות שהייתה כל כך חסרה בהפועל ירושלים מאז המאמן הסרבי הקודם בארנה.

Dan Shamir, Sasa Obradovic, Matan Adelson and Gal Mekel – Photo Credit: Moshe Halickman