1. לוקה, לויד, יאניס, רומן
טבלת מלך הסלים של המחזור הראשון באליפות אירופה היא כזו שכדאי לתייק, לתלות או לפחות לשמור:
לוקה דונצ'יץ' 34.
ג'ורדן לויד 32.
יאניס אדטוקומבו 31.
רומן סורקין 31.
Roman Sorkin – Photo credit: FIBA
מעבר לעובדה שהנציג הישראלי הוא היחיד ברשימה שמעולם לא שיחק ב-NBA, דווקא הוא זה שהשיג את נקודותיו בדרך המגוונת ביותר. מחצית מהנתח של דונצ'יץ' הושגה מקו העונשין, והוא פגע רק ב-3 מ-9 לשלוש; לויד להט עם 7 מ-8 מעבר לקשת, אבל פגע ב-33% לשתיים; אדטוקומבו לא לקח אפילו זריקה אחת מבחוץ; וסורקין? בואו נתעכב קצת על סורקין.
9 קליעות מ-12 זריקות לשתיים (75%). 8 מתוכן הגיעו מאזור הצבע, ועוד אחת מחצי מרחק. 4 מ-7 לשלוש (57%). כל יתר שחקני נבחרת ישראל פגעו יחד ב-3 מ-17. הוא קלע 8 נקודות ברבע הראשון, 2 בשני, 11 בשלישי ועוד 10 ברביעי.
גם בפרספקטיבה היסטורית, לא מדובר רק בשיא קריירה של סורקין עצמו במדים הלאומיים. כשהביט אל עבר היציע באולם בקטוביץ', הוא ראה בוודאי את ליאור אליהו, שהיה הישראלי האחרון להגיע ל-30+ ביורובאסקט, אי אז לפני 16 שנים (31 מול קרואטיה). וכשיצטרף בהמשך החודש לאימוני מכבי ת"א, הוא יפגוש שוב את מאמנו עודד קטש, הישראלי האחרון שקלע 30+ בניצחון בטורניר (34 מול צרפת ב-1997). כשזה קרה, סורקין היה תינוק בן עשרה חודשים.
Oded Kattash and Lior Eliyahu – Photo Credit: Dov Halickman
2. כשהשלשות של אבדיה ייכנסו
נכון, צריך לקחת הכל בפרופורציה, ולזכור שזו הייתה רק איסלנד. ושעוצמת ההתנגדות תלך ותתעצם בימים הקרובים. והדברים יהיו קשים יותר. אז מה. היו כבר כל מיני איסלנדיות כאלה שבהן נתקלה ישראל באליפויות קודמות, ויצאה מהמשחקים מולן בשן ועין. או, ליתר דיוק, בלי שן (כמו דני אבדיה) ובלי עין. כמו לדוגמה בריטניה, שגברה על הכחולים-לבנים במשחק הפתיחה ב-2013.
סורקין לא היה לבד. אבדיה שלט במשחק, הפגין כושר מנהיגות וקלע 20 משלו, עם נתונים מרשימים של 5 מ-7 לשתיים ו-10 מ-12 מהעונשין. רק תדמיינו את היום שבו יקלע שלשות, ולא ייתקע על 0 מ-5 כמו אתמול, ותבינו באיזו קלות הוא יפלרטט עם רף ה-30. כלומר, אם זה יקרה. לאור ה-2 מ-31 שלו מאז הצטרף לנבחרת במהלך הקיץ, שום דבר אינו בטוח.
כך או אחרת, הצמד סורקין את אבדיה חיבר יחד 51 נקודות משותפות. החדשות הטובות: רק צמד אחד ברחבי אירופה הגיע ביומיים האחרונים ליותר מזה (55). החדשות הרעות: את אותו הצמד, לויד ומתיאוש פוניטקה, תפגוש ישראל במוצאי שבת.
Roma Sorkin and Deni Avdija – Photo credit: FIBA
3. משלושה ייצא אחד. ולא יותר
הבעיה של אריאל בית הלחמי נוגעת לעומק. החמישייה הפותחת שלו הייתה החזקה ביותר, והיא זו שהביאה לבריחה הקצרה, התכליתית והמכרעת בתחילת הרבע השלישי, עם ריצת 2:15 בשלוש דקות, שתירגמה 32:36 דחוק בהפסקה ל-34:51 קליל, מעט מאוחר יותר.
אלא שהפער בין החמישייה הזו למה שקרוי ה-Second unit הוא עצום. עצום מדי. ניתן לראות דוגמה לכך בנתוני הפלוס/מינוס של השחקנים: 23+ לאבדיה, 18+ לים מדר, 14+ לתומר גינת (עם 6 ריבאונדים ו-6 אסיסטים) ו-12+ לסורקין וליובל זוסמן. ומה עם המחליפים? גיא פלטין התקרב איכשהו עם 8+, והאחרים – שנעו בין ה-3+ של איתי שגב במקרה הטוב ל-13- של קאדין קרינגטון במקרה המאוד גרוע – לא היו אפילו בסביבה.
Khadeen Carrington – Photo Credit: FIBA
התלות הלא מפתיעה במדר, בתור הרכז היחיד בסגל, בלטה לעין. במחצית הראשונה, כל עוד הוא היה על המגרש, ישראל ניצחה 16:25. בדקות שבהן נח, היא הפסידה 16:11. ומעבר לתהיות בנוגע לאיזון שעל פיו בחר בית הלחמי לבנות את הסגל, קשה היה להבין מדוע העמיד חמישיות בלתי הגיוניות.
הרצון לשגר למגרש את כל התותחים הכבדים מההתחלה הוא ברור. אבל לאור הספסל הדל בכישרון, ובעיקר ביכולת צבירת הנקודות, נדרש ניהול רוטציה אחר; כזה שיותיר על הפרקט לפחות שני סקוררים על המגרש. או, במילים אחרות, לדאוג לכך שלפחות שניים מהשלושה – מדר, אבדיה וסורקין – ישחקו בכל רגע נתון.
Ariel Beit Halachmi – Photo credit: FIBA
אכן, הבחירה להישאר עם מספר 1 אחד בלבד תמוהה ועלולה לעלות לנו בניפוץ התקוות הכנראה מוגזמות.