‏

קרדיט לתמונה הראשית: משה הליקמן, ספורטס רבי

נבחרת הנוער של ישראל תחל את דרכה באליפות אירופה בטרנטינו שבאיטליה ביום שבת (14:00), כשהיא תפגוש את יוון במשחק במסגרת בית א'. מי שיעמוד בראש הנבחרת הוא נדב זילברשטיין. המאמן בן ה-52 חוזר למעגל מאמני הנבחרות הצעירות של ישראל, אחרי שבעבר הוא אימן את נבחרת הקדטים באליפות אירופה ב-2018. זילברשטיין גם אימן את נבחרת ישראל עד גיל 14, והוא למעשה סוגר מעגל בנבחרת הנוער, אליה הצטרף לראשונה אי שם ב-2008 כעוזרו של דני פרנקו. כעת, רגע לפני אליפות אירופה לנוער, זילברשטיין, שמונה ביום שלישי למנהל המקצועי במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, פותח הכל בראיון מיוחד לאתר "ספורטס רבי". יצוין כגילוי נאות כי זילברשטיין כתב בעבר באתר.

לכל הסיקורים על נבחרת הנוער הורידו את אפליקציית ספורטס רבי

קודם כל, כמה אתה מתרגש לקראת אליפות אירופה?

"מאוד. נבחרת ישראל, מבחינתי, ולייצג את המדינה, זה מעל הכל. זו אחריות מאוד-מאוד גדולה, חלום לכל שחקן או מאמן לדעתי שמתחיל לאמן, ואנחנו יודעים מה זה לייצג את המדינה הזאת עם כל מה שהיא מייצגת והמיוחד שבה. חשוב לנו מאוד לעשות שירות טוב גם למדינה וגם לכדורסל".

מהן המטרות?

"בשלב ראשון, לעשות שלב בתים טוב, שזה אומר לנסות לסיים באחד משני המקומות הראשונים, כמובן לנצח את המשחק הרביעי, ולהגיע לרבע הגמר. משם לקחת את זה משחק אחר משחק, אבל שוב, באליפויות כאלו, הדבר הכי חשוב והכי משמעותי זה להיות מרוכז אך ורק במשחק הקרוב. כרגע המטרה הגדולה שלנו היא המשחק מול יוון ביום שבת".

נבחרת הנוער הנוכחית נחשבת לעמוסה בכישרון וככזאת שיכולה לעשות הישג משמעותי. זילברשטיין נשאל האם הוא מרגיש שאולי כשהאליפות תתפתח תהיה תחושה שאפשר לעשות מדליה: "זה עוד מוקדם לי להגיד. כמו שאמרתי, אנחנו צריכים לחשוב כמו שאני אומר לשחקנים – כל הזמן לחיות את הרגע. הרגע זה יוון, לא שום דבר מעבר לזה".

זילברשטיין מכניס אותנו לעולמו הפנימי והמרתק של מאמן נבחרת. עולם שבו חלק מהתפקיד זה לנפות שחקנים, חלקם בכירים, בין אם באימונים, לפני טורניר ההכנה ולפני האליפות עצמה. שאלתי את זילברשטיין על הקושי בניפויים באופן כללי, אבל אם לציין כאן כמה מקרים ספציפיים, הרי ששמות בולטים שנותרו בחוץ הם שי דותן, כוכב קבוצת הנוער של הפועל תל אביב, שנופה בשלב מוקדם יותר, ואשל לוינטל, כוכב הפועל גלבוע/מעיינות ונבחרת הקדטים של הקיץ שעבר. לטורניר ההכנה יצא זילברשטיין עם סגל שכלל בין היתר את עידו סלמה מהפועל כפר סבא, אך לפני האליפות הוא בחר לבצע שינוי כשהכניס במקומו את איליי אגמי ממכבי ת"א.

תכניס אותנו קצת לעולמו של מאמן נבחרת. כמה זה קשה לנפות שחקנים שחלקם גם בכירים באימונים, לפני טורניר ההכנה, לפני האליפות, גם היה עכשיו שינוי.

"מאוד-מאוד קשה. את הקמפיין התחלתי והמשפט הראשון שאמרתי לשחקנים זה שאני מתנצל בפני מי שלא יהיה ב-12 האחרונים. הייתי מאוד שמח שהיו יכולים לנסוע יותר, אבל אלה חוקי הפורמט, ובסוף אנחנו נאלצים לקבל החלטות. הניפויים האחרונים הם מאוד-מאוד קשים לי אישית, בסוף מדובר בבני אדם, בטח כשזה חבר'ה צעירים. זו החלטה שהתהפכתי איתה המון-המון ימים. אני לא מתיימר שהיא תהיה לי קשה כמו השחקנים עצמם, אבל בסוף אנחנו בני אדם וחלק מהעניין זה רגשות, ואלה סיטואציות מאוד מורכבות ומאוד לא פשוטות. מה שבטוח הוא שלכל מי שהיה בנבחרת הזו, החל מאלו שהיו אימון אחד או שניים, וכלה באלו שעשו את כל ההכנה ולא זכו לעשות אליפות אירופה, יש להם חלק גדול במה שהנבחרת הזו תעשה. זו זכות גדולה בשבילנו שהם היו חלק מאיתנו, ואין לי ספק שכולם יעשו קריירה יפה, ושיש להם חלק מאוד-מאוד גדול בנבחרת הזו".

אם נכנסים לזה עוד קצת, איך הולך התהליך? אתה לוקח שחקן לחדר? זה יותר אנשים, גם עוזרי מאמנים?

"אני באופן אישי מנסה לעשות את זה ברגישות הכי גדולה שאפשר. השיחות הן תמיד אישיות בחדר, הצוות שלי ואני עם השחקן מסבירים את ההחלטה הכי ברגישות, מנסים לעשות את זה ברמה האנושית הכי טובה שאפשר, אני גם מקווה שהצלחנו. בסוף לקבוצה יש צרכים, וכל ההחלטות שלנו הן על בסיס מקצועי. אנחנו מנסים לעשות את מה שאנחנו חושבים שהוא הכי טוב לנבחרת עצמה, ומסבירים לשחקן שזה לאו דווקא מעיד עליו שהוא יותר טוב או פחות טוב, אלא יכול להיות שהצרכים של הקבוצה הם טיפה שונים בעמדה שבה הוא משחק. בסוף -סוף אני יכול להגיד שיכול להיות שגם אנחנו טועים בחלק מההחלטות כי גם אנחנו בני אדם, אבל את זה אנחנו נדע בסוף".

זילברשטיין מספר על טורניר ההכנה שערכה הנבחרת. "למעשה שיחקנו חמישה משחקי הכנה בטורניר שהיה בלטביה. שיחקנו נגד נבחרת לטביה וניצחנו, הם נבחרת טובה בדרג א'. ניצחנו את הגיאורגים, ניצחנו את העתודה של אוקראינה שזו נבחרת שזכתה בטורניר של דרג ב'. אלו משחקים שהיו ברמה טובה ויכלו לתת לנו אינדיקציה לא רעה לגבי מי אנחנו, מה אנחנו צריכים לשפר, מה אנחנו צריכים לעבוד ומה החוזקות שלנו. בנוסף, שיחקנו עוד שני משחקי אימון נגד נבחרת הנוער של אוקראינה שהיא בדרג ב', והמשחקים האלה היו קצת פחות טובים עבורנו מבחינת התחרותיות, אבל שוב, כל משחק אימון הוא ברכה, ותמיד עוזר לנו לבדוק המון-המון דברים שאנחנו רוצים לבדוק. סך הכל שיחקנו חמישה משחקים שם וניצחנו בכולם".

מה העבודה דרשה ממך גם במהלך העונה?

"קודם כל, מעקב אחרי הקבוצות והשחקנים. ראיתי בכל מחזור, בין אם זה במגרש ובין אם זה בערוץ הטלוויזיה של האיגוד, משהו כמו שבעה-שמונה משחקים. אין קבוצה בליגת העל לנוער וגם חלק מהקבוצות בליגה הלאומית לנוער שלא ראיתי לפחות חמש פעמים, ואת הקבוצות שהיה פוטנציאל יותר גדול שיהיו שם שחקני נבחרת ראיתי עשרות פעמים, אני יכול להגיד על משהו כמו 15-20 משחקים. אני מדבר על קבוצות ששלחו בסוף את רוב הנציגים בנבחרת, אם זו מכבי, אם זו הפועל שהיו לה שחקנים בנבחרת, אם זו עמק חפר, גלבוע, כפר סבא וכן הלאה וכן הלאה. תקשורת עם המאמנים והמנהלים המקצועיים של המועדונים של חלקם, תקשורת עם השחקנים במהלך העונה. במהלך העונה עצמה עשינו גם משהו כמו שלושה-ארבעה מחנות אימון, חלקם פתוחים, חלקם סגורים עם לינה. המלחמה קצת שיבשה לנו תוכניות בקטע הזה, אבל הנזק היה מינימלי. אני שמח שלפחות ככה זה יצא. בנוסף, הייתי במעקב אחרי המון חבר'ה שמשחקים בחו"ל, בין אם זה שחקנים שמשחקים באירופה ובין אם זה שחקנים שמשחקים בבתי ספר בארצות הברית. חלק איתנו, חלק היו במהלך הדרך ושוחררו".

בנבחרת, זילברשטיין עובד עם כמה מהפרוספקטים הגדולים ביותר בכדורסל הישראלי, וביניהם הגבוה דיויד מוזס (בן 18, 2.10 מטרים), שחקן העונה בליגת העל לנוער במדי א.ס רמת השרון, שצפוי לשחק במכללות בעונה הקרובה ומיועד לקבל זימון ראשון לנבחרת הבוגרת בחלון אוגוסט של מוקדמות אליפות העולם; הרכז עומרי אורלנד בן ה-16 (1.90 מטרים), כוכב נבחרת הקדטים בקיץ שעבר, שמככב גם בקבוצת הנוער של הפועל עמק חפר; והגארד רום סטולר, גם הוא בן 16 (1.95 מטרים), כוכב קבוצת הנוער של מכבי ת"א. עבור זילברשטיין, כמי שאימן במשך שנים בליגת העל, שחקן בגודל של מוזס הוא דבר שיש לו היכרות איתו.

ספר על העבודה עם גבוה כמו דיויד מוזס, והאם אתה מרגיש שכמאמן שאימן גדלים כאלה בליגת העל זה יכול לעזור לך להוציא ממנו את המקסימום?

"קודם כל, דיויד הוא ילד מקסים ברמה האנושית. הוא שחקן שכל הזמן רוצה ללמוד וכל הזמן רוצה להשתפר, כמו כל השחקנים פה. יש לו, כמו לכל החבר'ה בנבחרת הזו, תשוקה מאוד-מאוד גדולה ללמוד ולהתקדם. הוא כישרון גדול. הוא גבוה מאוד, ורסטילי. הוא יכול לעשות דברים ליד הטבעת ודברים עם הפנים לסל, בין אם זו קליעה מצוינת מכל הטווחים או לשים את הכדור על הרצפה. הוא אתלט טוב מאוד. עיקר העבודה שלי היה קודם כל לעזור לו ברמה המנטאלית להתמודד עם כל מיני סיטואציות שהוא מתמודד איתן, כי בסוף זה ילד שההצלחה באה לו מהר מאוד וזה משהו שצריך לדעת להתמודד איתו, והוא מתמודד איתו בצורה נפלאה כי יש ממנו המון ציפיות. הסיקור התקשורתי סביבו הוא די גדול ויש סביבו המון-המון אנשים שרוצים בהצלחתו, וזה נורא-נורא קל לאבד ריכוז ומיקוד ולסטות קצת מהדרך שהתווית לעצמך, אבל הוא לא עושה את זה. הוא עובד נורא-נורא קשה וכל הזמן רוצה ללמוד ולהתקדם.

"עיקר העבודה שלי איתו, וגם עם החבר'ה האחרים דרך אגב, שזה לא פחות חשוב מבחינתי מהעניין הקבוצתי – זה לעזור להם להתפתח כבני אדם וכשחקנים, ולהכין אותם לקבוצת בוגרים, כי בסוף את רוב הקריירה שלהם הם ישחקו כשחקני בוגרים, וכדורסל בוגרים הוא כדורסל אחר. ספציפית לגביו, לשחק בקצב הנכון, לנקות את המשחק, אם זה להוריד קצת זריקות שמכריחים, אם זה לדעת לשחק קצת יותר בשלווה ובשקט בפוסט-אפ ולא למהר, קצת כיוונונים הגנתיים, אבל הוא ילד שאני צופה שיהיה לו עתיד מאוד-מאוד גדול אם הוא ימשיך בדרך שהוא הולך בה".

שניים מהכישרונות הגדולים הנוספים הם עומרי אורלנד ורום סטולר, מה כל אחד מהם נותן לך?

"קודם כל, עומרי הוא מבוגר בגוף של ילד, הוא מאוד-מאוד ממוקד, מרוכז ויודע מה הוא רוצה מעצמו, מאוד מבין את המשחק, שולט בקצב, יודע לאן המשחק צריך ללכת, בשל יחסית לגילו. יש לו דברים שהוא צריך לעבוד עליהם ולשפר, כמו כל אחד, אבל כמו דיויד – אם הוא ימשיך ללכת בדרך שהוא הולך בה, גם הוא יצליח ובגדול.

"רום זה סיפור מדהים, קודם כל הוא עילוי גופני. אני חושב שהוא אולי יהיה השחקן הכי צעיר באליפות, אלא אם כן יש שם ילדים שהם ממש שנתון 2010, כי זה ילד שהוא יליד סוף דצמבר 2009, זאת אומרת שחסרים לו כמה ימים בשביל שהוא בכלל יוכל לעשות קדטים. יש לו כל כך הרבה יכולות – קליעה טובה, יכולת לשים את הכדור על הרצפה ולהגיע לטבעת, יכול לשמור המון-המון שחקנים, הוא אישיות מאוד מיוחדת שהיא טובה מאוד לכל חדר הלבשה. מאוד חשוב לי שהוא יתפתח בתור גארד שיכול לשחק ליד הרכז ולקבל החלטות בכדרור ולייצר, ואם זה משהו שהוא יצליח לעשות, גם במהלך האליפות אבל בטח ובטח בהמשך הדרך, גם לו תהיה קריירה יפה מאוד".

לאחרונה, כאמור, מונה זילברשטיין למנהל המקצועי במחלקת הנוער של מכבי ת"א, שם הוא מחליף את אורן אהרוני. במכבי, יפגוש זילברשטיין בין היתר את הפרוספקט הגדול הבא של הכדורסל הישראלי, הגבוה מאור סלע בן ה-15 (2.03 מטרים), כוכב נבחרת הקדטים ששיחק בעונה האחרונה בקבוצות הנוער והנערים א' לאומית של מכבי.

מונית למנהל המקצועי במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, כמה אתה מצפה לעבודה?

"מכבי תל אביב זה מותג הספורט מספר אחת במדינה. כרגע אני מכיר מבחוץ ופחות מבפנים, אבל זו מערכת שהיא מערכת הספורט בכלל ובכדורסל בפרט מספר אחת פה, אם זה ברמת ההישגיות של הקבוצות ואם זה ברמת פיתוח השחקנים. זו זכות גדולה מאוד בשבילי להוביל מערכת מקצועית כזו במחלקת הנוער, ועם זה יש פה חובה ואחריות מאוד-מאוד גדולה, לעמוד ולעבוד על פי הערכים של המועדון הזה שהם שאיפה למצוינות והישגיות, ולפתח כמה שיותר שחקנים לרמות הכי גבוהות של הכדורסל".

זה לא סוד שלמכבי יש פרוספקט גדול בדמותו של מאור סלע, איך אתה רואה את העבודה שתהיה איתו באופן ספציפי?

"מאור ללא ספק הוא כישרון יוצא דופן, בטח עם סט היכולות שהוא מביא ביחס לגודל שלו. אני צריך לשבת איתו, לדבר איתו ולנתח את מי הוא ומה הוא בשביל לעזור לו לקחת את הקריירה שלו ולמצות הכי גבוה שאפשר ואת הפוטנציאל שלו. יש לי איזשהו ויז'ן מסוים לגביו, אבל זה משהו שאני צריך לשבת ולדבר גם איתו וגם עם יותם (הלפרין, מאמן קבוצת הנוער), ולנסות לעזור לו, לעשות את כל מה שאנחנו יכולים בשביל שהוא בסופו של יום יתפתח לרמות הכי גבוהות, גם ברמה הגופנית, שזה לא פחות חשוב, ויש פה במחלקת הנוער צוות גופני מצוין, וגם ברמה המקצועית של הכדורסל, שנוכל לעזור לו להיות הדבר הבא".

מה יכלול התפקיד, והאם אתה תעבוד אישית עם שחקנים?

"התפקיד בגדול הוא כמו של כל מנהל מקצועי בכל מועדון. זו אחריות גם ברמת הקבוצות, גם ברמת השחקנים, פיתוח השחקנים, ברמת האקדמיה של מחלקת הנוער, לנהל את כל המכלול הזה של גם הצורה שבה אנחנו רוצים לשחק, הצורה שבה הקבוצות רוצות להתנהל, הדרך שבה אנחנו מפתחים שחקנים, כי בסוף במחלקת נוער זו המטרה מספר אחת, ולהמשיך לשמר ולקדם את המותג הזה שנקרא מכבי תל אביב".

בין ציוני הדרך שלו בקריירה, זילברשטיין זכה לאמן באופן זמני את הנבחרת הבוגרת של ישראל בשני משחקים בחלון פברואר של מוקדמות אליפות העולם בפברואר 2023, בעקבות עזיבתו של גיא גודס, תחתיו שימש כעוזר מאמן כולל ביורובאסקט 2022. הנבחרת עלתה לכותרות לאחרונה בהקשר פחות חיובי, זאת בעקבות היעדרויות רבות של שחקנים בחלון מוקדמות אליפות העולם, מה שעלה בתצוגות מאכזבות מול גרמניה וקרואטיה.

כמי שאימן בנבחרת הבוגרת, איך אתה רואה את החיסורים הרבים בסגל, ומה לדעתך אולי אפשר לעשות אחרת?

"אני חושב שאני לא מכיר את הסיטואציה הפרסונלית לכל שחקן. אני חושב שזה הרבה מדי, וזה כבר מתמשך תקופה מסוימת, כל פעם זה משהו אחר. אני חושב שצריך לייצר פה איזשהו צוות חשיבה שיכול להגיע לפתרונות ולמסקנות, איך אפשר לייצר תרבות שתייצר מחויבות של השחקנים כבר מלמטה. אני חושב שזה מתחיל בגיל צעיר, בין אם זה בקשר בין הנבחרת הבוגרת לנבחרות הצעירות או למחלקות הנוער, לייצר איזושהי מחויבות כבר מגיל צעיר אצל השחקנים, להבין שהנבחרת זה מעל הכל. לא שאני חושב שלא, כי היו פה הרבה חבר'ה שלא הגיעו בחלון הזה אבל היו מאוד-מאוד מחויבים והגיעו לכל החלונות לפני כן, לא משנה איזה קושי הם עברו ומה הסיטואציה האישית שבה הם נמצאו.

"במקביל, כמי שרואה את כדורסל הנבחרות באירופה והמועדונים, מאוד-מאוד חשוב לייצר תשתית ובסיס רחב מאוד של שחקנים, כמו לצורך העניין בגרמניה או קרואטיה שאנחנו מתמודדים איתן עכשיו, שאם יש חיסורים כאלה ואחרים מסיבות כאלה ואחרות, הבסיס הוא מספיק רחב, וגם אם אתה מעמיד סגל שהוא אולי קצת פחות טוב הוא עדיין מאוד-מאוד תחרותי, ראה ערך הגרמנים והקרואטים לא בחלון הזה אלא בחלון הקודם, ככה שהחיסורים האלו שהם חלק מעולם הספורט יפגעו בנבחרת כמה שפחות".

איך אתה רואה את ההתמודדות של אריאל בית הלחמי עם המצב?

"קטונתי. אני לא מעורב במה שקורה שם בפנים ולא באמת מכיר את ההתמודדות, אבל כמישהו שרואה מהצד, המחויבות שלו להצלחה של הנבחרת ושל הנבחרות הצעירות והעבודה הקשה שהוא משקיע בזה – אין לי ספק שהן ייתנו את הפירות, וגם הנבחרת הבוגרת וגם הנבחרות הצעירות בטווח הארוך ישיגו את המטרות שלהן".

במבט לאחור, מה לקחת מהחוויה ביורובאסקט 2022?

"וואו. קודם כל זו חוויה מטורפת. זה עולם אחר מכל אליפות אירופה אחרת, בטח בגילאים צעירים, בעיקר בגלל שיש פה עניין תקשורתי מאוד סביב הדבר הזה. אני, בניגוד לכל האחרים שהיו להם הרבה מה להגיד על הנבחרת הזו, אומר דבר אחד – בסוף, בחיים בכלל ובאימון בפרט, יש דבר אחד מאוד-מאוד חשוב, וזה ללכת עם האמת שלך. וכשאתה הולך עם האמת שלך, ולא משנה אם זה מצליח לך או לא, אתה בסוף שלם עם ההחלטות שקיבלת. אני חושב שהייתה לנו אליפות מורכבת, מסיבה אחת עיקרית: היו שם תשעה שחקנים שזו הייתה האליפות הראשונה שלהם. למעט גל מקל, גיא פניני ועידן זלמנסון שהיו לפני זה ביורובאסקט שלפני ב-2017 – כל החבר'ה האחרים, מדני אבדיה, ים מדר, תמיר בלאט ורומן סורקין ותומר גינת, לכולם זאת הייתה האליפות הראשונה, וכשאתה לוקח סגל שהוא 'צעיר' בניסיון שלו באליפות אירופה, יש מחירים לפעמים שאתה משלם. אבל אני חושב שזה היה שלב הכרחי בחילופי הדורות שהנבחרת הבוגרת הייתה חייבת לעבור. חבל לי מאוד שלא הצלחנו לעבור את שלב הבתים, אבל אין לי ספק שהניסיון הזה מאוד-מאוד עזר לשחקנים שהמשיכו הלאה ליורובאסקט שאחריו, וגם לצוות המקצועי שהחליף אותנו".

איך חווית מבפנים את דני אבדיה?

"חיית עבודה, מחויב לנבחרת בכל רמ"ח איבריו. מאוד אוהב את הנבחרת, מאוד אוהב לבוא לנבחרת, מאוד אוהב את ההוויה בנבחרת. הוא היה אז בסיטואציה לא פשוטה של חידוש של החוזה בוושינגטון בזמנו, והוא ידע לשים את זה בצד, לבוא, לתת הכל בשביל הנבחרת, לעבוד מאוד קשה בשביל שהנבחרת תצליח, מאוד-מאוד חשוב לו שהנבחרת תצליח. הוא בן אדם מצוין לחדר הלבשה, ורואים את זה, את התהליך שהוא עובר, ההצלחה שלו והגבהים החדשים שהוא מגיע אליהם כל פעם מחדש – זה לא סתם. בתור מישהו שליווה אותו קצת מבפנים, לא הרבה, אני יכול להבין למה זה קורה".

גם כיום, זילברשטיין מזוהה יותר מכל עם עירוני נס ציונה, אותה הביא לליגת העל ואימן במשך שנים רבות, כולל 11 שנים בין 2009-2020 (עם הפסקה קטנה אחרי פתיחת עונת 2015/16 ועד סיום אותה עונה). הכתומים הפכו כעת לאחד המועדונים המסקרנים בליגת העל, עם כסף גדול שמושקע על ידי הבעלים החדש לב מזור. בעונת הבכורה זה פחות הצליח, ונותר לראות איך תתפתח העונה השנייה של הפרויקט. זילברשטיין מביא את נקודת מבטו על המועדון כיום.

איך אתה רואה את הכסף הגדול שנכנס לעירוני נס ציונה?

"קודם כל, זה מבורך. זה מועדון שהיה צריך לעשות את קבוצת המדרגה הכלכלית שלו, אני מאוד מקווה שזה ילווה גם באולם שייבנה פה. אבל יש שני דברים שהם עירוני נס ציונה, והבעלים החדשים, עם מעט הניסיון שיש לי פה גם כתושב המקום וגם כמי שבנה מקצועית את המועדון הזה – יש שני דברים שהם מאוד-מאוד משמעותיים מעבר לכסף. אחד זה החיבור עם הקהל שלצערי הולך ודועך עם הזמן, ומאוד כואב לי לראות האולם הזה ריק ברובו. הדבר השני זה הקשר עם מחלקת הנוער. עירוני נס ציונה, למרות הכסף הגדול, צריכה לעניות דעתי להיות מקפצה גם לכישרונות שיש במחלקת הנוער, ואני מכיר פה את מחלקת הנוער, נעשית פה עבודה מצוינת ויש פה המון-המון ילדים מוכשרים שבעתיד יוכלו להיות חלק מהקבוצה הבוגרת עם תהליך נכון והכוונה נכונה. אני חושב ששני הדברים האלו, הזהות של הקהל עם המקום והקידום של הכישרונות הגדולים שיש במחלקת הנוער, יכולים לעזור למועדון לעשות קפיצה נוספת מעבר לכסף".

מאז עזיבת נס ציונה, זילברשטיין לא אימן בליגת העל, למרות מספר מקרים שבהם שמו נקשר לקבוצות. למעשה, מאז נס ציונה, הוא אימן רק את מכבי ראשון לציון בפתיחת עונת 2022/23 בליגה הלאומית.

השם שלך נקשר לקבוצות בליגת העל בשנים האחרונות אבל לא חזרת לליגה, האם זה היה תלוי בך או בקבוצות?

"היו כל מיני סיטואציות. חלקן טובות יותר, ולצערי מסיבות כאלה ואחרות שלא קשורות לכדורסל, נאלצתי לדחות. היו סיטואציות שחשבתי שהן קצת פחות מתאימות לי, וסירבתי. אני מודה לכולם על ההזדמנות, אבל אני אחד כזה שהסיטואציה, המקום, החיבור לאנשים והדרך שאני מרגיש שאני יכול לעשות עם המקום, מאוד חשובים לי. בגלל זה אני אולי קצת יותר בררן, אבל חשוב לי להיות שלם עם המקום שאני עובד בו, ובגלל זה דברים לא ממש קרו. עשיתי גם טעויות קצת לאורך הדרך שאימנתי בליגת העל, שקצת פגעו אולי ביכולת שלי לקבל סיטואציות קצת יותר טובות, דברים שלמדתי מהם. אני נמצא עכשיו במקום שטוב לי בו, שאני אוהב להיות בו ושאני מצפה מאוד לתחילת העבודה בו, לגדול ולצמוח ביחד עם המקום, וכרגע אני מרוכז רק בזה".

האם כן יש שאיפה לחזור מתישהו להיות מאמן ראשי בליגת העל?

"קודם כל, אני חושב שלכל אחד יש את השאיפה לאמן ברמות הכי גבוהות ולהיות בסיטואציות הכי טובות. נכון עכשיו קיבלתי החלטה אחרי שבחנתי את הדברים המון-המון זמן, והייתה לי תשוקה מאוד גדולה להיכנס למערכת כזו גדולה ולמועדון כדורסל ענק כמו מכבי. אני כולי שם ורוצה בהצלחת המקום, ולא חושב כרגע מעבר לזה. מה שיהיה יהיה".

בתחילת קריירת האימון שלו, בעונת 2005/06, אימן זילברשטיין את הפועל בארי. הטבח ב-7 באוקטובר בקיבוץ בארי נגע מאוד בזילברשטיין כמי שמכיר היטב את המקום.

"וואו. קודם כל הפועל בארי זה כמו האהבה הראשונה שלך", מתרגש זילברשטיין. "בסוף, זה המקום הראשון שעבדתי בו בכדורסל בוגרים. זה מקום שמאוד התחברתי אליו ומאוד-מאוד אהבתי לעבוד בו, ומאוד רציתי גם להישאר לתקופה קצת יותר ארוכה. התחברתי מאוד לאנשים, לקיבוץ שהוא מאוד-מאוד מיוחד ולחבל הארץ שם שאז היה מאוד סביב הקבוצה. בשביעי באוקטובר הייתי בקשר גם עם האנשים משם, יושב הראש שלי צחי גד ואיתי כהן שכבר לא חי בקיבוץ, רק בשביל לדעת מה עם המשפחה שלו שלצערי זה נגמר בטרגדיה מאוד גדולה, ועם עוד חבר'ה מהסביבה, מהקיבוצים ליד, חבר'ה ששיחקו אצלי. כמו כולם, עקבתי אחרי זה בזעזוע מאוד גדול ובכאב מאוד גדול, ומאוד-מאוד מקווה שהקיבוץ יחזור לעצמו וישתקם, זה מקום חזק עם אנשים מאוד חזקים. אין לי ספק שהוא יחזור להיות הרבה יותר גדול, חזק ועוצמתי ממה שהוא היה, והוא היה כזה".

כמה כל התקופה הזאת נותנת עוד יותר משמעות לעלייה עם הסמל של ישראל ושירת המנון התקווה?

"זה דבר מאוד גדול עבורי, ועבור הנבחרת הזאת. אני אומר לשחקנים שוב ושוב שאנחנו משחקים בשביל משהו שהוא הרבה יותר גדול מאיתנו. בין אם זה בגלל התקופה הזו, ובין בגלל מי שאנחנו כמדינה עם כל המורכבות שלה, המלחמות שהיא עוברת, המצב הביטחוני שלה וחוסר האהבה כלפינו בעולם, אנחנו מייצגים משהו שהוא אדיר בעיניי, מפעל אדיר, ואנחנו בראש ובראשונה צריכים לשחק בשביל הדגל, הסמל, המדינה כמדינה והכדורסל הישראלי בפרט. בשביל החיילים שלנו שנלחמים בכל מיני מקומות, בשביל אלו שהקריבו את הגוף שלהם ואת החיים שלהם בשביל המשפחות שלהם. זה משהו שהוא הרבה יותר גדול מאיתנו".