קרדיט לתמונה הראשית: מדיה, הפועל "מידטאון" ירושלים

אפשר לשאול כל שחקן כדורסל, וזה לא משנה עד כמה הניצחון היה מכוער – הוא ייקח אותו.

ניצחון הוא ניצחון הוא ניצחון.

כבר מהפתיחה היה ברור שמאמן לובליאנה, זבזדן מיטרוביץ', הבין שהדרך היחידה שבה הקבוצה שלו תוכל להשיג תוצאה חיובית היא לשחק כדורסל מכוער, פיזי ואגרסיבי, ולראות כמה זמן היא תצליח להישאר בתמונה מול הפועל ירושלים. לזכותו ייאמר שהקבוצה שלו עשתה בדיוק את זה: היא שמרה את המשחק צמוד כמעט לאורך כל המחצית הראשונה והקשתה מאוד על האדומים בהתקפה.

אבל מיטרוביץ' לא לקח בחשבון קני לופטון ג'וניור אחד.

פחות מארבע דקות לסיום הרבע השני, לופטון החליט שנמאס לו ולקח את המשחק לידיים. הפורוורד-סנטר עזר לירושלים להפוך משחק צמוד ליתרון דו-ספרתי עד להפסקה, והעניק לאדומים את פער הביטחון שעליו שמרו עד לסיום.

לובליאנה יצאה למספר ריצות במחצית השנייה וניסתה לחזור למשחק, אבל לירושלים תמיד הייתה תשובה. שייק מילטון, ג'יילן סמית' ויובל זוסמן קלעו סלים חשובים ברגעים שבהם הקבוצה הייתה זקוקה להם ביותר, ואפשרו לאדומים לסגור ניצחון 64:75 ולעלות למאזן 0:2 ביורוקאפ.

האם זה היה יפה? ממש לא.

האם זה משנה? אפילו לא קצת.

לסשה אוברדוביץ' יש לא מעט דברים לפרק ולנתח מהמשחק הזה, החל מהופעת הבכורה של לורנזו בראון במדי ירושלים, דרך היכולת המרשימה של דושאן מילטיץ' ועד הקשיחות שהפגינו סמית' וזוסמן. ואז יש גם את 20 איבודי הכדור, את ה-22 מ-35 המזעזע מהעונשין ואת בעיית העבירות שהכניסה כמה שחקנים למצבים לא פשוטים.

אבל בינתיים, ירושלים יכולה לשים את הדברים האלה מאחוריה ולהפנות את תשומת הלב להפועל חולון, לפני שתתחיל להתכונן לסן פאבלו בורגוס במסגרת היורוקאפ.

אוברדוביץ' בוודאי מרוצה מהניצחון, אם כי סביר להניח שהוא לא היה מרוצה מכל מה שראה על הפרקט.

בראון רשם הופעת בכורה סולידית, והוא אמור רק להשתפר ככל שייכנס לכושר משחק. הוא סיים עם 1 מ-5 מהשדה, ארבע נקודות וארבעה אסיסטים, ולבסוף גם יצא בחמש עבירות. ועדיין, הגארד ששיחק בעבר במכבי תל אביב הראה מספיק כדי שאוברדוביץ' יאמין שעם הזמן הוא יכול להפוך לחלק משמעותי מהקבוצה, במיוחד לאור פציעתו של ג'ארד הארפר.

ירושלים שיחקה רק 48 שעות קודם לכן, לפני שעשתה את הדרך לסלובניה, אבל האדומים הבינו בדיוק מה הם צריכים לעשות מול הקבוצה האגרסיבית של מיטרוביץ'. הם השוו את רמת האינטנסיביות, התמודדו עם הפיזיות ומצאו דרך להשיג את הניצחון.

וזה אומר משהו על הקבוצה הזאת.

לא רק על הקשיחות הפיזית שלה, אלא גם על החוסן המנטלי.

ירושלים ידעה היטב שמדובר במשחק מלכודת – מסוג המשחקים שיכולים בקלות לברוח אם קבוצה לא מוכנה להשוות את רמת האינטנסיביות של היריבה. אבל האדומים סירבו לתת לזה לקרות ודאגו לכך שהפסד שהיה עלול לחזור לרדוף אותם בהמשך העונה לא יקרה.

מילטיץ' הפך במהירות לאחד השחקנים החשובים יותר בקבוצה הזאת, אולי אפילו יותר ממה שהוא עצמו ציפה כשהגיע. בגובה 2.14 מטרים, הסרבי יודע לייצר נקודות בצבע וגם הוכיח שהוא מסוגל לתרום בצד ההגנתי.

כשאוברדוביץ' החתים את מילטיץ', סביר להניח שרוב אוהדי ירושלים כלל לא הכירו את שמו. היום הם כבר בהחלט מכירים אותו.

ומילטיץ' היה תוספת מצוינת מאוד לסגל הזה.

כמובן, לאוברדוביץ' יהיה הרבה מה לומר על 20 איבודי הכדור. תספרו אותם: 20.

זה פשוט יותר מדי עבור כל קבוצת כדורסל רצינית, במיוחד עבור קבוצה עם שאיפות גדולות. אבל מאמנים תמיד מוכנים לסלוח קצת יותר על טעויות כשהן מגיעות בתוך ניצחון.

גם הקליעה מהעונשין היא נושא שיצטרך לקבל טיפול.

ירושלים קלעה רק ב-62.9% מהעונשין והשאירו 13 נקודות על הקו. דבונטה קייקוק היה בעייתי במיוחד עם 0 מ-7 מהעונשין. לא יהיה מפתיע אם אוברדוביץ' ישאיר אותו זמן רב על קו העונשין באימונים, פשוט כדי שיזרוק שוב ושוב עד שהנקודות החופשיות האלה יהפכו לאוטומטיות.

ההחטאות האלה היו יכולות בקלות לעלות לירושלים במשחק.

למזלם של האדומים, זה לא קרה.

לופטון סיים עם 3 מ-9 מהשדה בלבד, אבל שוב, הוא היה שם בדיוק כשהקבוצה הייתה זקוקה לו. ההתפרצות שלו ברבע השני יצרה את ההפרש שהאדומים היו צריכים, אפשרה להם לבנות יתרון שאפשר לנהל אותו, ומשם לשלוט במשחק.

וזה בסופו של דבר מה שהפועל ירושלים לומדת לעשות: לנצח.

זה לא תמיד חייב להיות יפה. זה לא תמיד חייב להיות דומיננטי. לפעמים, במיוחד במשחק חוץ ובמשחק מלכודת מול יריבה אגרסיבית, פשוט צריך למצוא דרך לעשות את העבודה.

ירושלים עשתה בדיוק את זה.

ניצחון מכוער? בהחלט.

אבל עדיין ניצחון.

ובסופו של יום, ווינרים יודעים לנצח.