לפעמים קבוצה יכולה לרשום הפסד טוב.

ייתכן שהשחקנים באותה קבוצה יחלקו על כך ויטענו שאין דבר כזה הפסד טוב. אבל במקרים מסוימים, הפסד יכול ללמד אותך לא מעט על הסגל שלך, על סגנון המשחק שלך ואפילו לספק הצצה לעתיד.

זה בהחלט היה המקרה בהפסדה של הפועל ירושלים 88:71 למכבי תל אביב בחצי גמר גביע ווינר.

גביע ווינר הוא למעשה טורניר קדם-עונה, שמעניק לקבוצות הליגה הראשונה הזדמנות להתכונן לעונה הקרובה בסביבה תחרותית. הוא מאפשר למאמנים ולשחקנים לבחון הרכבים, לעבוד על שיטת המשחק ולזהות נקודות שדורשות שיפור לפני שהמשחקים החשובים באמת מתחילים.

במובן הזה, הוא דומה לגביע הטוטו בכדורגל הישראלי, שבו הקבוצות משתמשות במשחקים תחרותיים כמגרש ניסוי אחרון לפני שהעונה יוצאת לדרך באופן רשמי. גמר גביע ווינר עצמו מתקיים במהלך העונה, אבל בשאר המשחקים המטרה העיקרית היא הכנה ולא התוצאה.

סשה אוברדוביץ', מאמנה של ירושלים, כמובן היה שמח לנצח את מכבי, במיוחד כשהצהובים הגיעו למשחק בתקופה לא פשוטה. אבל בהתחשב בכל הנסיבות, גם ההפסד סיפק לו ולשחקניו ניסיון שהם יכולים לקחת איתם הלאה.

ירושלים היא קבוצה מוכשרת ומהנה לצפייה. האדומים צפויים להיות אחת הקבוצות הבכירות בליגה הישראלית, וכבר בשלב הזה הם מסוגלים לנצח יריבות קטנות יותר בקלות יחסית, כפי שכבר ראינו.

בין אם זו הייתה רוסטוק סיוולבס ביורוקאפ בשבוע שעבר ובין אם בני הרצליה ברבע גמר גביע ווינר, המשחקים האלה לא היוו עבור ירושלים בעיה משמעותית.

נכון, אוברדוביץ' ושחקניו היו צריכים לעבוד קשה כדי להשיג את הניצחונות, כפי שהם תמיד יצטרכו לעשות. צריך לעבוד כדי להשיג את התוצאות הרצויות. אבל האמת היא שרוסטוק והרצליה אינן קבוצות ברמת היורוליג.

ואז הגיעה מכבי תל אביב.

הצהובים הם אתגר גדול לכל קבוצה שאינה משחקת ביורוליג, גם אם קבוצתו של עודד קטש הגיעה לגביע ווינר אחרי שפתחה את הקמפיין האירופי במאזן 3:0.

מכבי מביאה איתה רמת אינטנסיביות ואגרסיביות גבוהה יותר, סגל עמוק ומאוזן יותר של שחקנים מוכשרים, וכנראה גם את אוסף השחקנים הישראלים הטוב ביותר במדינה. זה מציב בפני שאר קבוצות הליגה מערכת בעיות שונה לחלוטין.

עבור הקבוצה של אוברדוביץ', זו הייתה הזדמנות חשובה להתמודד מול יריבת יורוליג שכבר נמצאת בעיצומה של העונה. המשחק אפשר לו לראות את הפערים בין שתי הקבוצות ולזהות את התחומים שבהם ירושלים צריכה להשתפר כדי להתמודד טוב יותר עם הרגעים הקשים שעוד מחכים לה.

זה יהיה חשוב במיוחד ביורוקאפ, שם המטרה הסופית של המועדון היא לזכות במפעל ולהשיג כרטיס לליגה הבכירה באירופה.

הניסיון הזה היה יקר ערך, ואין ספק שירושלים למדה דבר או שניים במהלך 40 הדקות האלה.

האם זו הייתה הדרך שבה האדומים הגיבו אחרי שעלו ליתרון 15:25 ברבע השני, רק כדי לרדת למחצית ביתרון זעום של 31:32?

האם זו הייתה הדרך שבה הם אפשרו לקשיחות של מכבי, בהובלתו בעיקר של אושיי בריסט, להכתיב את המשחק במחצית השנייה?

או שמא זו הייתה הגנת הפרימטר בדקות הסיום, שאפשרה לאיפה לונדברג להתחמם ולצלוף שלשה אחרי שלשה?

כל אלה דברים שהפועל ירושלים יכולה לנתח ולהעמיק בהם בהמשך הדרך, בחיפוש אחר דרכים להשתפר.

בסופו של דבר, עם זאת, הסוגיה המרכזית שאוברדוביץ' היה צריך לקחת מהמפגש הזה בגביע ווינר היא היעדרותו של ג'ארד הארפר, פעמיים ה-MVP של הליגה, שנפצע ולא יחזור למגרשים בחודשים הקרובים.

קני לופטון ג'וניור לא היה דומיננטי כפי שהיה במשחקיה הקודמים של ירושלים, בעוד שגם שייק מילטון וג'יילין סמית' התקשו. אבל הדבר שהיה חסר באופן ברור היה הארפר, שיכול היה לפתוח את ההגנה ולנהל את ההתקפה.

זו הסיבה שירושלים צירפה את לורנזו בראון, לפחות בטווח הקצר, כדי לספק את ניהול המשחק שהקבוצה תזדקק לו ברגעי הלחץ. מול קבוצה כמו מכבי, היעדרו של רכז אמיתי היה בולט במיוחד.

שאלה נוספת שאפשר לשאול היא מדוע רועי הובר לא קיבל אפילו דקת משחק אחת. התשובה הסבירה היא שאוברדוביץ' עדיין לא סומך עליו מול יריבה ברמה הגבוהה ביותר, וייתכן שהוא גם לא רואה בו שחקן גדול ופיזי מספיק כדי להתמודד עם דרישות העמדה ברמה הזו.

מול קבוצות כמו אילת, גליל, אשדוד או ראשון לציון, ייתכן שאוברדוביץ' ירגיש בנוח לתת להובר דקות משמעותיות. מול מכבי, לעומת זאת, זה כנראה מעולם לא היה על הפרק.

בסופו של דבר, לשחקנים ולצוות המקצועי יש הרבה מאוד חומר לעכל ולנתח אחרי חוויית קדם-העונה הזו מול מכבי. וזה בדיוק מה שגביע ווינר אמור לספק.

המטרה הסופית של ירושלים היא למצוא את הדרך ליורוליג ולהפוך לקבוצה הישראלית השלישית במפעל. אם היא רוצה שזה יקרה, היא תצטרך ללמוד ממשחקים כאלה.

ככל שזה אולי כואב לומר, ההפסד הזה היה הפסד טוב עבור הפועל ירושלים.