אירועי היממה האחרונה, כמו כל קטטה מזרח-תיכונית אחרת, אשר בשנים האחרונות אנחנו חווים כל כמה חודשים, מעמידים בפרופורציות את חשיבותו של הספורט התחרותי בעת הזאת. מצד אחד, זה ברור שאיום מהותי על החיים של כל אחד מאיתנו (כולל השחקנים) על ידי גושי ברזל מעופפים ומתפזרים מעקר את הפנטזיה הספורטיבית מתחושת המשמעות, או האמיתיות שבה.

מצד שני, הימים האלו גורמים (לפחות לי) קצת להתעייף מהעולם האמיתי הזה. כמה עוד אפשר לבהות מול המסך ולשמוע כותרות/הנחיות/תרחישים/פרשנויות בלופים מבלי לרענן טיפה את העיניים ולברוח מעולם שבו ישראלים נלחמים באיראנים בשמיים, לעולם שבו האדומים נלחמים בכחולים על הפרקט, ושום דבר אחר לא נראה חשוב יותר. חסרות לנו קצת סערות בכוס תה.

אם משחק מס׳ 1 בסדרת חצי הגמר בין האדומות מירושלים ומתל-אביב לא זכה להגיע לסיומו הטבעי בשל איום הטילים, אז אפשר להגיד על המשחק הראשון בחצי גמר הליגה הארצית בין הפועל ר״ג-גבעתיים לבין קריית מלאכי שהוא בגדר עץ שעמד ליפול ביער. במיוחד לאחר שקמנו לתוך עוד השכמה חות׳ית, מה שקרה אתמול באולם האדום ברמת-גן אין לו קשר ולו הרופף ביותר לעולם של היום, וזו אולי בדיוק הסיבה שאני יושב לכתוב לכם על המשחק הדרמטי הזה. וזו אולי גם הסיבה (אם אתם לא אורדונים/מלאכים, כמובן) שאתם גם קוראים עליו בזמן שהעולם הזה משמיד את עצמו.

פחות מ-72 שעות עברו מאז האורדונים חלפו על פני מטה יהודה, וכבר על הפרקט באורט אבין התחממו שחקניה של אלופת העונה הסדירה, קריית מלאכי, והטביעו להנאתם לקראת פתיחת המשחק הראשון בצמד משחקי חצי הגמר. ביציעים המלאים אוהדים העמידו תפאורה באדום שחור שנועדה אולי להרתיע את הפייבוריטית הברורה מהדרום, אבל אני שמעתי מהם מעט חשש לקראת המפגש הזה. המטרה הייתה לנצל את הביתיות ולקחת הפרש שישרוד את המסע לעירו של האסיר מס. 1 ביום רביעי, או לפחות להשאיר סיכוי להפתעה.

בליגות הנמוכות אין יותר מדי ״על הנייר״, אבל אפשר היה לראות בעיניים את יתרון הגודל של חמישיית המלאכים שלבשה כחול, את המהירות שלהם ביציאה למתפרצות, את האגרסיביות מתחת לסלים ואת התרגיל השיטתי שמצא לאורך כל המחצית הראשונה את השחקן שחתך על קו הבסיס והעניש את ההגנה הביתית. קריית מלאכי היא פייבוריטית ברורה, והיא שלטה במשחק. בצד הרמת-גני התקשו למצוא את החמישייה הנכונה שתחזיק את העסק בזמן ששביט ומנצ׳ל לוקחים אוויר על הספסל. ההתקפות נתקעו והסתיימו בעיקר בזריקות קשות שהלכו החוצה, והפעם גרמיזו התקשה להתמודד בריבאונד מול השחקנים בכחול שכבר עלו ליתרון דו-ספרתי ברבע השני. מנצ׳ל ושביט חזרו והתחילו לייצר לעצמם ולאחרים. בהגנה האורדונים התחילו להרביץ ובדחיפת הקהל הזה, שיכול להפוך כל מהלך לבונה מומנטום הורידו את האורדונים למחצית בפיגור נקודה בלבד (37-38).

אותו סיפור חזר במחצית השנייה. קריית מלאכי יצאה שוב למיני ריצה בפתיחת הרבע ותפסה את ההובלה במשחק אגרסיבי טעון בשריקות ובהחטאות. האורדונים המשיכו לרדוף והצליחו בקושי להישאר בתמונת המשחק. אבל, בשונה מהחצי הראשון, השחקנים של אופיר ועקנין התחילו ללכת פנימה עם הרכב גבוה יותר, שהביא את הקבוצות לשוויון לקראת הרבע הרביעי.

זו כבר קלישאה שבמשחקי פלייאוף אחוזי הקליעה צונחים דרמטית. אז מה שנכון ליורוליג ולנ.ב.א נכון שבעתיים בליגה השלישית בטיבה בארץ ישראל. שתי הקבוצות זרקו זריקות קשות בסוף השעון. תחת שמירה כפולה או עם ידיים בתוך הפרצוף. זרקו והחטיאו המון. בהשאלה מעולמות המלחמה הלא זרים לנו, היה נראה שהקבוצה שתשלוט במרחב האווירי (א.ק.א , הריבאונד) היא זו שתבוא לגומלין עם היתרון.

כל אימת שמלאכי שלטה בריבאונד ההתקפה, הודות לאלירן חדד המוכשר שלה, האורדונים התקשו לייצר סטופים ושילמו במזומן בקרש סל או שלשה פנויה, במה שהיתרגם ליתרון כחול. ברבע הרביעי התמונה השתנתה לחלוטין. על אף הנחיתות שלהם בגזרת הסייז; וירניק, אהרונוביץ׳ ומנקין היו בטירוף מתחת לסל, שאבו את הכדורים והוציאו נקודות מן הסלע. הקבוצה הביתית בלבן, נישאת על גלי הטירוף הכללי ביציעים, מרפקה את דרכה לכדורים החוזרים וזכתה בזריקות יקרות שנכנסו בהתקפה, ובסטופים חשובים מפז בהגנה שהביאו לראשונה את היתרון לרמת-גן, חמש דקות לסיום. האגרסיביות שהביאה אותו, עזרה גם לשמור עליו לאורך הדקות הדרמטיות האלו. זה היה כאילו ברור מאליו שהיתרון יגיע, וכשהוא יגיע אף אחד לא ייתן לו לחמוק, במיוחד לא מנקין שבסיום המשחק ניגש לשיר עם הקהל שיגיע ברביעי לקריית מלאכי וינסה להבטיח גמר נגד המנצחת במפגש הכפול בין באר יעקב לחבל מודיעין.

בשניות הסיום עמד על הקו מספר 44 בכחול לשתי זריקות שיכלו לצמק את ההפרש ל-2 בלבד, אך אולם מלא במשוגעים נכנס לו לתוך הראש. זילברשלג החטיא את הראשונה, והרעש רק גבר. זילברשלג החטיא גם את השנייה ועל הריבאונד החשוב התנפל וירניק שגם סחט עבירה והוסיף עוד נקודה מהקו. כך, במקום 2 נקודות, האורדונים יוצאים עם מקדמה של 5 מהערב הזה אחרי 76-71 שכולו חריקת שיניים. במידה שלא תפרוץ שוב מלחמה איזורית עתירת טילים, יכולה להיות לפוזשן הזה המון משמעות בעולם האמיתי של הפועל רמת-גן גבעתיים.

שמרו על עצמכם!