‏

"הפועל ירושלים הגיעו" הייתה ההודעה ששלחתי לאחד מחברי מערכת "ספורטס רבי" ביום חמישי האחרון בשעה 20:05. אם לומר את האמת, היום הזה היה סיוט מתמשך, הלכתי לישון רגע אחרי משחק מספר 4 בגמר ה-NBA, ולא הספקתי לישון הרבה. החרדים החליטו לחסום כבישים, ואני הייתי צריך להגיע מביתי שבירושלים להיכל מנורה. בשעה 14:50 יצאתי מהבית, ואחרי כמעט 3 שעות על הכביש – הגעתי. כשבדרך עוד הספקתי לקרוא את פסק הדין שקבע הפסד טכני במשחק הראשון בסדרה.

הפועל ירושלים יצאה מירושלים בערך שעה וחצי אחרי, ביום רגיל זו שעה לגיטימית ואפילו מוקדמת לצאת לנסיעה כזאת, אך ביום של כאוס תחבורתי – זה כמעט לא הספיק, ומנהלת הליגה נאלצה להודיע על דחייה של 10 דקות בפתיחת המשחק. השחקנים, שעברו נסיעה לא פשוטה בכלל, עלו לפרקט אחרי חימום קצר מהרגיל. מן הסתם, הפועל ירושלים לא אשמה בפקקים. אבל אנשיה חיים בעולם הזה, הם מחוברים לחדשות, ואפילו הקדימו את השעה בה האוטובוס יצא. בעולם הספורט נהוג מאוד לקחת מלון לפני המשחק, בדיוק בשביל למנוע מקרים כאלו, בדיוק כמו שבהפועל ירושלים עשו בסדרה נגד הפועל העמק. וכן, ברור שהפקקים לא באשמת הפועל ירושלים, וככל הנראה האיחור הזה לא באמת השפיע בסופו של דבר על תוצאת הסדרה. ובאופן כללי, אני לא מאשים שום אדם ספציפי באירוע הזה, שייתכן שלא היה דרך למנוע. אבל האנקדוטה הזאת, בעיניי, היא דוגמה טובה לכישלון של הפועל ירושלים העונה. קבוצה שהשאירה למזל ולגורל הרבה יותר מדי מקום. ושבסוף הגורל הזה, בדמותו של סבב איראני מוזר שאם היה מתחיל בשעה איחור ספק אם היה גורר את הקבוצה למערבולת של השבוע האחרון, צחק אחרון.

Hapoel Jerusalem – Photo Credit: Yehuda Halickman

"התפקיד שלנו זה להפיק לקחים וללמוד" היה משפט שהמאמן יונתן אלון אמר בדרך זו או אחרת כמה וכמה פעמים במסיבות העיתונאים לאורך העונה, אבל נדמה שהפקת לקחים לא ממש הייתה שם. בעונה שעברה, בנו על נמרוד לוי כ-4 הבכיר, אך הוא בילה את רוב העונה פצוע. העונה שוב בנו בהפועל ירושלים על לוי כ-4 מוביל – ושוב הוא בילה את רוב העונה פצוע. הפועל ירושלים נכשלה בעונת 24/25 בין השאר כי לא הביאה חיזוק בזמן, וגם כשהביאה בדמותם של טאריק פיליפ ודרק אוגביידה – הוא לא היה מספיק טוב. מעט מדי, מאוחר מדי. אבל אפשר היה לקבל את זה, זה יכול לקרות. אבל העונה, הסנריו הזה שוב חזר על עצמו – אחרי שלכולם כבר היה ברור שהחיבור עם אנתוני לאמב פשוט לא עובד, האדומים החליטו לתת עוד ועוד ועוד ניסיונות, ורק בשלב מאוחר מדי הביאו חיזוק. אגב, גם את הדברים הטובים – כמו להביא גארד ישראלי מעולה בחוזה ארוך טווח בסיום העונה – הקבוצה שחזרה מהעונה הקודמת.

מאז שקנה את הקבוצה, מתן אדלסון דיבר לא מעט על דרך, על סבלנות, על תהליכים שלוקחים זמן. אבל הפועל ירושלים לא פועלת בחלל ריק. מן העבר השני ישנה הפועל תל אביב של עופר ינאי, שם אין תהליכים, אין סבלנות ואין זמן. הכל במקום בבת אחת. ומן הסתם, ההשוואה בלתי נמנעת. לדעתי לפחות, כמו בכל דבר בחיים, האמת נמצאת איפשהו באמצע, תהליך הוא אמצעי שנועד להשיג מטרות, לא מטרה בפני עצמה. והצלחה מיידית ללא תהליכים ארוכי טווח מאחוריה זה מתכון לנפילה כואבת בהמשך. חייבים לשלב בין השניים.

Matan Adelson – Photo credit: Yehuda Halickman

ועדיין, למרות כל מה שכתבתי פה עד עכשיו, נדמה שמשהו בהפועל ירושלים מתחיל להתעורר. בסיום המשחק, איתן בורג ניגש להודות לקהל. הוא הבטיח להם במילים לא עדינות שבשנה הבאה יהיה טוב יותר. בורג, יחד עם צוף בן משה, הביאו איתם רוח אחרת לבירה. מלחמה, התלהבות, רגשות. משהו שקצת היה חסר בשנתיים האחרונות. סשה אוברדוביץ', שיוצג בשבועות הקרובים, יביא ניסיון וסטנדרטים אחרים. ג'ארד הארפר שצפוי לחתום בקרוב על חוזה חדש ומשודרג יוביל עוד מספר שחקנים מנוסים שצפויים להגיע בכסף גדול, ויחד הם ינסו להשיג את הכרטיס הנכסף ליורוליג, דרך המגרש.

ואם כבר מדברים על הארפר. באופן קצת מוזר, שני המשחקים האחרונים בעונה היו גם שני המשחקים הכי קבוצתיים של הפועל ירושלים. באופן לא מוזר בכלל – זה קרה בשניים מהמשחקים הכי פחות טובים של הכוכב מאז שהגיע. וכנראה שזה לב העניין, מאחורי השחקן האדיר הזה, אולי הטוב ביותר ששיחק במדים האדומים אי פעם, עמדה בשנתיים האחרונות קבוצה שפשוט לא הייתה טובה מספיק.

Ethan Burg and Jared Harper – Photo Credit: Yehuda Halickman