קרדיט לתמונה הראשית: ג'ורג'ה קוסטיץ'

מכבי תל אביב נראתה כמו קבוצה שנמצאת במשימה מול ארמאני מילאנו, כשהשיגה את ניצחון היורוליג הראשון שלה העונה עם 79:97 ושלחה את האיטלקים הביתה בידיים ריקות מהאולם הזמני של הצהובים בבלגרד.

הכל התחבר למכבי בערב הזה.

הצהובים שיחקו עם אנרגיה, אגרסיביות, אינטנסיביות וביטחון, והיה ברור שהם הבינו שמילאנו היא קבוצה שאפשר לנצח. מכבי ניצלה זאת עד תום. היא תקפה את הצבע, קלעה מבחוץ, ולרוב עשתה בדיוק את מה שהמאמן עודד קטש ביקש ממנה.

במובנים רבים, הפילוסופיה של קטש – "פחות זה יותר" – עבדה בצורה מושלמת.

כבר מהפתיחה היה ברור שמכבי מבינה היטב את המצב שבו היא נמצאת. אחרי שפתחה את קמפיין היורוליג במאזן של 3:0, כלומר ללא ניצחון בשלושת המשחקים הראשונים, הצהובים היו חייבים להשיג את הניצחון הראשון עכשיו, לפני שהעונה תתחיל להיראות כמו העונה שעברה, שבה הם נקלעו לבור עמוק ובסופו של דבר לא הצליחו להגיע לפלייאוף.

חזרה על התרחיש הזה היא כמובן הדבר האחרון שקטש רוצה. אמנם ניצחון אחד על מילאנו לא משנה את התמונה כולה, אבל מדובר בצעד ראשון וחשוב בדרך לכך שמכבי לא תצטרך שוב לטפס החוצה מבור עמוק.

קטש נשען במידה רבה על שחקני החמישייה שלו, כשארבעה מהם שיחקו כ־25 דקות כל אחד, ובמקביל קיבל תרומות חשובות גם מהספסל. כל 12 שחקני מכבי קיבלו דקות במהלך המשחק, מה שאפשר לצהובים לחלק את העומס ועדיין לשמור על האינטנסיביות שהובילה אותם לניצחון.

ים מדר מילא את תפקידו בצורה מושלמת וזכה בתואר ה־MVP. ג'יילן הורד היה פעיל בכל רחבי המגרש, קלע בצבע ותרם גם בריבאונדים ובאסיסטים. רומן סורקין, בינתיים, נזקק ל־11 דקות בלבד כדי לקלוע 12 נקודות.

ואז היה בונזי קולסון, שקלע 13 נקודות ב־17 דקות, כשחלק גדול מהתפוקה שלו הגיע בתחילת הרבע הרביעי, כאשר מכבי פתחה פער שהכריע למעשה את המשחק.

גם קיטון וואלאס וג'ימי קלארק תרמו, איפה לונדברג קלע שתי שלשות, ואולי החשוב מכול – דניאל תייס היה פעיל ואנרגטי במחצית הראשונה, וסיפק למכבי בדיוק את מה שהייתה צריכה, בדיוק ברגע שבו הייתה זקוקה לו.

גם המספרים סיפרו את הסיפור.

מכבי רשמה 12 חטיפות, כשההגנה האגרסיבית שלה אילצה את מילאנו לאבד 15 כדורים, בעוד שהצהובים איבדו שמונה בלבד. הנתון הזה היה משמעותי במיוחד בהתחשב בכך שמכבי איבדה 20, 12 ו־16 כדורים בשלושת משחקיה הראשונים.

שמונה איבודים בלבד היו בהחלט שינוי מרענן.

שוב, פחות זה יותר.

בהתקפה, מכבי קלעה 9 מ־24 מחוץ לקשת, כלומר 37.5%, אבל עשתה את רוב הנזק שלה בתוך הקשת, שם קלעה 27 מ־32 – 69.2% מרשימים. ה־16 מ־22 מקו העונשין הותירו מעט מקום לשיפור, אבל בסך הכול זו הייתה הופעה מצוינת של הצהובים.

לא היה ספק שמכבי גם רכבה על המומנטום מניצחון הסופר־קאפ על הפועל ירושלים בדרך לבלגרד.

אבל למרות הניצחון החשוב, מכבי עדיין רחוקה מלהיות מחוץ לצרות.

שבוע כפול בספרד ממתין לה, עם משחקי חוץ מול ברצלונה ו-ולנסיה. אף אחד מהם לא יהיה קל.

פלאו בלאוגרנה מעולם לא היה אולם ידידותי במיוחד עבור מכבי, בעוד שהרואיג ארנה החדש של ולנסיה כבר מתגלה כמגרש שקשה מאוד לשחק בו. הקבוצה של חאווייר אלברט מחזיקה במאזן מושלם של 3:0 ותספק למכבי מבחן קשה נוסף.

השאלה כעת פשוטה: האם מכבי יכולה לשחק בספרד כפי ששיחקה מול מילאנו?

התשובה צריכה להיות כן.

הקבוצה הזו הוכיחה למבקרים שלה שכאשר היא מרוכזת לחלוטין ונעולה על המשימה שעומדת בפניה, היא יכולה לשחק כדורסל טוב מאוד. ההתקפה זורמת, ההגנה קשוחה מאוד והכול מתחבר בדיוק כפי שקטש תכנן.

תוכנית המשחק שלו מול מילאנו הייתה מדויקת.

כעת האתגר הוא לשחזר אותה גם במשחקי החוץ בספרד.

לפני כן, מכבי תפתח את עונת הליגה הישראלית שלה בבית מול הפועל גליל עליון, כאשר מנכ"ל היורוליג צ'וס בואנו ומנהל פעילות הכדורסל הראשי דייגו גיאן צפויים להיות נוכחים במשחק, כדי לבחון מקרוב את המצב בשטח ואת האפשרות להחזיר את משחקי היורוליג לישראל.

ההערכה הנוכחית היא שמשחקי הבית של מכבי, שנערכים בבלגרד, עשויים לעבור לקפריסין לפני שהקבוצה תחזור בסופו של דבר לתל אביב.

מתי בדיוק זה יקרה? בשלב הזה, אולי רק דונלד טראמפ יודע.

היורוליג בוודאי לא נראית ממהרת, גם כאשר משחקים כבר חזרו להתקיים בקוקה־קולה ארנה באיחוד האמירויות במסגרת משחקי דובאי.

בסופו של דבר, מכבי צריכה לחזור הביתה.

משחק מול יותר מ־10,000 אוהדים נלהבים מדי ערב יכול להעניק לצהובים רמת אנרגיה אחרת לחלוטין. האינטנסיביות מהיציעים יכולה לעבור ישירות לפרקט ולתת לשחקנים את הדחיפה הנוספת שהם צריכים כדי לעשות את מה שנדרש מהם.

ואם למכבי יש שאיפות אמיתיות להגיע לפלייאוף, ייתכן מאוד שהיא תזדקק לדחיפה הזו מהבית.

בינתיים, הנוסחה די פשוטה.

אם מכבי תמשיך לשחק כפי ששיחקה מול מילאנו, הניצחונות יגיעו.

וכשהמשחקים יחזרו סוף סוף לישראל, הצהובים יוכלו לקוות להשתמש בבית ובאוהדים הנלהבים שלהם כמקפצה בדרך לארץ המובטחת.