קרדיט לתמונה הראשית: הפועל "IBI" תל אביב

פקונדו קאמפאצו שוב היה כל מה שהפועל תל-אביב פשוט לא מצליחה להיות בסדרה הזו. הרכז הוותיק עלה שוב עם הסכין בין השיניים ונתן תצוגת תכלית של דיוק ויעילות, מפגן של יכולת אישית וחשיבה קבוצתית, קונצרט של קור רוח ו-ווינריות. במספרים זה אומר 23 נק׳ ב-5/5 ל-2 ו-4/7 ל-3, יחד עם 6 אס׳, 3 ריב׳ ו-2 חטיפות על איבוד בודד, עם מדד יעילות 30 בפחות מ-26 דקות. פקונדו קאמפאצו הוא לא בחור גדול, אך ממרום 179 סנטימטריו הוא מוכיח כבר פעם שנייה בקצת יותר מ-48 שעות בבירת ספרד שהוא גדול על הפועל ת״א, לפחות עד שיוכח אחרת בבירת בולגריה, אחרי ניצחון גדול, 102-75 שמעלה את המדרידאים ל-2-0 בסדרה.

המשחק הראשון, בעיקר בדקות הסיום שלו, השאיר את האדומים עם תקווה שאפשר לגנוב את הביתיות אם רק היו נכנסות עוד כמה זריקות פנויות. אבל על הפרקט ריאל מדריד הייתה טובה יותר גם בלי להיות הגרסה הכי טובה של עצמה, גם בלי טבארס, גם עם מריו הזוניה ה״לא מאופס״.

התחושה שהפועל הייתה קרובה להשיג ניצחון בליל רביעי הביאה את איטודיס לחזור שוב על הנוסחה בה הוא דבק במשך כל העונה, וזאת טעות שיכולה לעלות להפועל בסדרה הייתה צריכה לשלוף בה איזשהו שפן מהכובע, כי בינתיים הוא סופר הפסד רביעי ברציפות מול הבלאנקוס.

למי שלא קרא את לרלוריי שדומים במידת מה לדעת מלרלרים אחרים, נבהיר שוב. הנוסחה ההתקפית של איטודיס, שהביאה עד כה 23 ניצחונות יורוליג, ממש לא מסובכת. היא מתחילה עם פיק׳נ׳רול גבוה ומסתיימת כמעט תמיד באחת משתי הדרכים הבאות: אם אין חילוף בהגנה הכדור זז מהר לתוך הסל (בין אם כמסירה לגבוה או לחדירה של הגארד). אם יש חילוף, הכדור זז לאט וההתקפה היא של אחד על אחד שנועד לנצל את היתרון הגודל של אוטורו/אודיאסי בפוסט-אפ או המהירות של הגארדים בכדרור.

גם סקאריולו מצידו לא שינה יותר מדי את התבניות שלו. טבארס OUT? אלכס לן IN. זו הייתה מתנה שהוענקה לדן אוטורו שחגג ברבע הראשון על הפיק׳נ׳רול כמו שהוא יודע לחגוג על גבוהים איטיים. הדקות הטובות של הבלאנקוס, כמו במשחק הראשון, היו כאשר קאמפאצו גם ניהל את המשחק וגם היה המוציא לפועל והעניש כל שומר סרבי או אמריקאי שניסה ללכת מתחת לחסימה עם שלשה. מפעם לפעם גם הזוניה דורש לקבל את ליטרת הבשר שלו, לאדומים לא הייתה בעיה עם זה כל עוד הכדור עוזב את הידיים של קאמפאצו.

הפועל כבר הייתה בפלוס 6 לקראת סיום הרבע הראשון אבל שוב איבדה ריכוז ואפשרה לריאל לרוץ 9-0 בשתי הדקות האחרונות. המגמה נמשכה גם בתחילת הרבע השני, אליו עלה איטודיס עם חמישייה מוזרה ביותר, בה שני שחקנים לא עושים הגנה (מיציץ׳ וג׳ונס), שני שחקנים לא עושים התקפה (מלקולם ואדוארדס) ואודיאסי אחד שאמש לא עשה כמעט כלום בשני צידי המגרש. דווקא אז סקאריולו החליט להעניק עוד מתנה לקולגה היוונית שלו, בדמות דקות החובה שהוא מעניק לסרחיו יול (או יויי, הדעות חלוקות). איטודיס הגיב, ו-הווטרן הספרדי קיבל גם את הכבוד אך גם את אנטוניו בלייקני כמשימה הגנתית. לאיטודיס ובלייקני היה נוח, והפועל חזרה מפיגור 7 ליתרון 2 נק׳ בירידה להפסקה, שוב עם התקווה שתוכל לעשות אותו דבר, ובכל זאת לקבל תוצאה שונה.

כאן נפסקו המתנות של הספרדים. יול לא חזר לפרקט במחצית השנייה, כך גם הפועל ת״א. סקאריולו העלה את גארובה וטיפל בפיק׳נ׳רול עם חילופים. הגארדים האדומים לא עמדו בפיתוי והעיפו שלשה אחרי שלשה (0/6) במקום לחפש את דן אוטורו מתחת לסל (3 זריקות בכל המחצית). בצד השני ריאל הניעה את הכדור עד שמצאה את נקודת התורפה התורנית בהגנה האדומה. פליז וקאמפאצו תקפו את מיציץ׳ עד שירד לספסל, וגארובה הולך על הראש של אוטורו שנזהר ונזהר עד שביצע את העבירה השלישית. לולא העובדה שגארובה היה צריך לנוח על הספסל, שאפשרה למלקולם להשיג 9 נקודות בשתי הדקות האחרונות על איטיותו של אלכס לן, המשחק הזה היה נגמר כבר ברבע השלישי.

הוא נגמר לא הרבה אחרי תחילת הרבע הרביעי. המשחק הנוראי של מיציץ׳ הסתיים באיבוד עשתונות ששלח אותו לספסל בעבירה טכנית חמישית דווקא אחרי סל ועבירה. בלייקני ניסה לבד ונחסם, בראיינט ניסה לבד והחטיא, ואז איבד. מופע האחד על האחד של האדומים שיחק שוב לידיהם של הלבנים שפשוט זיהו את החולשה בהגנה האדומה ותקפו אותה. ביום נורא של אודיאסי, וכאשר מוטלי אינו בא בחשבון אצל איטודיס, אוטורו נשאר על הפרקט וניצוד פעם אחר פעם על ידי פליז וקאמפאצו שזרקו מעליו או חדרו מתחתיו, וגם אם החטיאו גארובה חזר לנקות אחריהם עם 5 ריב׳ בהתקפה. תוך שתי דקות ההפרש הוכפל מ-10 ל-20 והקבוצות התחילו להתכונן למשחק מספר 3.

למרות שזה תענוג צרוף לראות את קאמפאצו על הפרקט, ולמרות שהייתי רוצה לתת קצת יותר קרדיט לתל-אביביים, אני מוכרח לומר שריאל מדריד לא עשתה משהו מיוחד אתמול כדי לנצח את הפועל, ולנצח אותה בקלות יתרה. אגב, אין שום בעיה עם זה. חובת ההוכחה לא רובצת על כתפיה של שיאנית הזכיות במפעל, היא חונה בספסל של זו שצריכה להפתיע יריבה חזקה, מנוסה ומחוברת יותר ממנה.

ההתנהלות הנוקשה של איטודיס, עם אותו ניהול משחק ואותו ניהול רוטציה, הייתה אמש שוב בעוכריו. אם תרשו לי לצטט את החיקוי (הנפלא) של אלי גוטמן מ׳בובה של לילה׳ אני אגיד לכם ש״ראינו את זה במחצית השנייה״ – עם ספיגה של לא פחות מ-62 נקודות, כאשר הפועל קולעת רק 33 עם 5 אסיסטים אומללים. ההיגיון של איטודיס (זה שלקח את הפועל למקום השישי בליגה, לא נשכח) במחיקתם המוחלטת של ים מדר וג׳ונתן מוטלי מהרוטציה, לא עמד אתמול במבחן המציאות. אותו היגיון הוביל את היווני להתעקש על מיציץ׳ וג׳ונס ביום חלש שלהם, ונתן להם אשרה בלתי מוגבלת לכדרר לתוך היער באנוכיות כי הם יודעים שאין להם אלטרנטיבה. אותו היגיון הכניס את אוטורו לבעיית עבירות גם כאשר היה עם שתיים כאלה בלבד, כי כל אחד ממדריד עד טימבוקטו יודע שאין להפועל אלטרנטיבה על הספסל.

שני משחקים לתוך הסדרה, הפועל תל אביב עדיין נמצאת במרחק שלושה ניצחונות מפיינל-פור, אך גם במרחק הפסד מרחצה בחופי הים התיכון (במובנים אירופאיים). בשלישי יעלו הקבוצות לפרקט בסופיה, למשחק מספר 3. אני לא חושב שנראה יותר מדי שינויים בצד הספרדי: קאמפאצו יהיה נפלא, הזוניה ימשיך לזרוק בלי רגשות אשמה, אלכס לן ימשיך לחפש עצמו וסרחיו יול ימשיך לקבל את הדקות שלו ברבע השני. ריאל מדריד תמשיך להיות ריאל מדריד.

השאלה הגדולה היא מי תהיה הפועל תל-אביב? זו שעולה למשחק על עונה שלמה, וחייבת להראות לנו איכויות שלא ראינו ממנה במשך עונה שלמה. איטודיס חייב לשנות משהו, כי הכדורסל הנוכחי של האדומים פועל לפי נוסחה שלא עובדת מול פקונדו קאמפאצו וריאל מדריד. הכדורסל של הפועל תל אביב הפסיד לכדורסל של ריאל מדריד לא פעם ולא פעמיים (ארבע פעמים ליתר דיוק), ואתם בטח יודעים מה נוהגים לומר על מי שעושה את אותו דבר שוב ושוב ומצפה לתוצאה שונה.