קרדיט לתמונה הראשית: פיב"א
31 נקודות במשחק הפתיחה של הטורניר, דיווחים על התעניינות מעבר לים, עוד אלי-אופ אחד מידי אבדיה או מדר. בצל השיח סביב השאלה האם נבחרת ישראל זקוקה דווקא לסנטר מתאזרח, רומן סורקין – הגבוה המוביל שלה – מציג עד כה טורניר אדיר בקאטוביץ'.
האמת? זה מרענן. חלף זמן רב מאז הפעם האחרונה שישראל גידלה סנטר ברמה אירופית גבוהה. סורקין אולי לא הופיע לראשונה מול צרפת או איסלנד, ואפילו לא רק בעונה שעברה, אלא אחרי כמה שנים במכבי ת"א, בהן אסף תארים קבוצתיים ואישיים. לאט ובטוח הוא מטפס מעלה ברשימת הגבוהים הגדולים ביותר שידע הכדורסל הישראלי.
וזה בדיוק הזמן לדרג: מי הם עשרת הסנטרים הישראלים הגדולים בכל הזמנים?
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
מי בפנים ומי בחוץ?
לפני שנתחיל, עלינו לעשות סדר בשאלה מי מועמד ומי יחכה לרשימה אחרת כדי לככב. השאלה מתחלקת לשתי קטגוריות:
• מיהו סנטר? כמובן שישנם הסנטרים הטבעיים, אך נכניס לרשימה גם שחקנים שיכולים או היו יכולים לשחק בין עמדות 4 ל-5, בתנאי שהם שיחקו בעמדת הסנטר לפרקים משמעותיים ולא רק באופן נקודתי.
• מיהו סנטר ישראלי? נכון, כל מי שקיבל דרכון כחול לבן הוא באופן רשמי אחד משלנו ואין בכוונתי לערער על מעמדו. ובכל זאת, להכניס את ה-All-Star אמארה סטודמאייר בפסגת הדירוג שלפניכם מאבד מעט מהמשמעות, שכן לכולם ברור שלא הכדורסל הישראלי הפך אותו לאחד השחקנים הגבוהים הגדולים בתולדות המשחק. לכן נכניס רק שחקנים ששיחקו בליגה הישראלית לפחות חמש עונות מלאות.
כמעט נכנסו: שמעון אמסלם, ג'ייק כהן, איתי שגב.
מקום 10: האווי לאסוף
לאחר מכביה מוצלחת נחת בהפועל חיפה, ושלוש עונות טובות בכרמל הובילו אותו למכבי ת"א. בשש עונותיו בצהוב במהלך שנות ה-80, לאסוף זכה בכל האליפויות, בחמישה גביעים, הגיע פעמיים לגמר גביע אירופה, והפך לשחקן נבחרת ישראל.
Howard Lassof – Photo Credit: FIBA
מקום 9: עידו קוז'יקרו
כמעט בכל בתחנה בקריירה של עידו קוז'יקרו הוא הותיר חותם. מתואר השחקן המשתפר והשחקן הישראלי של העונה בגליל העליון, דרך גביע יול"ב ההיסטורי בירושלים, זכייה בליגה הבלקנית עם הגלבוע ועד לאליפות הסנסציונית של מכבי חיפה מול מכבי ת"א. לקוז'יקרו היה חלק בלתי נפרד מכל אחד מהתארים הללו.
Doron Sheffer and Ido Kozikaro – Photo Credit: Yehuda Halickman
מקום 8: אלכס טיוס
מאוניברסיטת פלורידה טיוס הגיע לאשדוד, אבל בתוך שנתיים הוא ימצא את עצמו פותח עונה במועדון שיחגוג בסיומה את התואר הנכסף "אלופת היורוליג". תחת דיוויד בלאט בעונה ההיא, טיוס קלע באירופה כמעט 8 נק' למשחק, לקח מעל 5 ריבאונדים, וכאחד שמתמחה בהגנה, חסם יותר מפעם אחת למשחק. למעשה, עד היום הוא ניצב במקום השישי בכל הזמנים בין החוסמים הגדולים של היורוליג.
גם במסגרת המקומית הצטיין, עם 3 אליפויות, 3 גביעים ומספר תארים אישיים.
Alex Tyus – Photo Credit: Basket.co.il
מקום 7: גבי טייכנר
כדורסל הקיבוצים נכנס לתמונה. טייכנר העביר את הקריירה שלו בין בית אלפא, ניר דוד וגבת בשנות ה-60 וה-70.
השיא האישי הגיע בניר דוד – טייכנר נבחר ארבע פעמים לחמישיית העונה של הליגה, והעמיד ממוצעים מפלצתיים שבשיאם הגיעו ל-31.1 נק' בממוצע למשחק לאורך עונה שלמה. השיא הקבוצתי הגיע דווקא בגבת – לאחר הפסד מאכזב בגמר הגביע ב-1975, טייכנר וחבריו חזרו עונה לאחר מכן, ניצחו את מכבי ת"א ברבע הגמר, הביסו את הפועל ת"א ביד אליהו במשחק על התואר, והוציאו את הגביע בפעם הראשונה מהעיר העברית הראשונה, עם הישג היסטורי ובלתי נשכח לקיבוץ הקטן.
Gabi Teichner – Photo Credit: Wikipedia
מקום 6: בועז ינאי
כאמור, שיאו האישי של טייכנר היה בניר דוד, כי עם כמה שהיה משמעותי בגבת, בועז ינאי היה הכוכב הגדול של אותה קבוצה בימים ההם. בנוסף להישגים בגביע, גבת סיימה שלוש פעמים כסגנית האלופה. ב-18 עונותיו בליגה הבכירה, ינאי מעולם לא ירד מממוצע דו ספרתי בנקודות, מה שממקם אותו עד היום במקום הרביעי בין קלעי כל הזמנים בליגה – רק אחרי ג'מצ'י, ברקוביץ' ואשד.
גם במדים הלאומיים רשם היסטוריה: זכייה באליפות אסיה ב-1974, הגעה לגמר אליפות אירופה המיתולוגית ב-1979. ומקום שלישי בכל הזמנים בין קלעי הנבחרת.
Boaz Yannay – Photo Credit: Yehuda Halickman
מקום 5: תומר שטיינהאור
שטיינהאור התפתח במכבי חיפה עונה אחר עונה, עד שבגיל 24 התפוצץ עם יותר מ-20 נקודות למשחק, וכך זכה במקומו בצד האדום של תל אביב. בפועל ת"א הפך לכוכב מוביל – עם זכייה בגביע ושלוש סגנויות אליפות. בהמשך שיחק בחולון, הגיע לגמר הגביע והוביל עונה מצוינת, ואז עבר לעונה אחת במכבי ת"א, שם אמנם היה פחות משמעותי אבל זכה באליפות היחידה שלו. בליגה הוא מדורג במקום ה-14 בין קלעי כל הזמנים.
במדי הנבחרת שטיינהאור היה הסנטר הבכיר במשך שנים רבות. הוא השתתף בארבע אליפויות אירופה, כששיאו האישי היה באליפות של 1997: מקום חמישי בטורניר בנקודות, שלישי בריבאונדים, ויחד עם עודד קטש הוביל את ישראל למקום התשיעי.
Lior Eliyahu and Tomer Steinhauer – Photo Credit: Yehuda Halickman
מקום 4: יניב גרין
לעיתים לא רחוקות, גבוהים ישראלים פורצים בגיל מעט מאוחר. יניב גרין לעומת זאת, הפך לכוכב כבר בנבחרות הצעירות: הוא הוביל את העתודה לגמר אליפות אירופה ולמקום שביעי באליפות העולם, ובתחילת הקריירה אפילו ניסה להגשים את חלום ה-NBA.
בסוף חתם במכבי ת"א בתחילתה של עונת 04/05. אילו היה חלק מרכזי בזכייה באליפות אירופה תחת פיני גרשון באותה עונה, ייתכן שגרין היה ממוקם אפילו גבוה יותר ברשימה. לעומת זאת בליגה, תרומתו הייתה ניכרת יותר ובעונותיו בצהוב היה שותף ל-5 אליפויות ו-4 גביעים. לזכותו אליפות נוספת במדי הפועל ירושלים.
המורשת האמיתית של גרין היא בנבחרת – הוא שיאן ההופעות בכל הזמנים, מקום שביעי בקלעים, ובכל טורניר אליפות אירופה בלט עם אחוזים נפלאים מהשדה, כשבטורניר המוצלח ביותר הוא מסיים עם ממוצעים שמתקרבים לדאבל דאבל, כולל זכייה בתואר מלך הריבאונדים של הטורניר עם 9.3 למשחק ב-2007.
Yaniv Green – Photo Credit: FIBA
מקום 3: רומן סורקין
הגענו לכוכב השעה. סורקין פרץ לתודעה באזור גיל 24 – מאוחר יחסית – אבל מאז התייצב כאחד הגבוהים הגדולים של אירופה. אחרי עונות יפות במכבי חיפה, עבר למכבי ת"א, צלח את עונת ההתאקלמות בצהוב, ובמהרה הפך לעוגן בסגל של עודד קטש, ולמפלצת התקפית ברמה המקומית והיבשתית.
ב-2024 הוא זכה בדאבל MVP – שחקן העונה, והשחקן המצטיין של סדרת הגמר – הראשון לעשות זאת מזה שמונה שנים. ברזומה שלו כבר שתי אליפויות, גביע ושלוש בחירות לחמישיית העונה.
כדי להסתכל עוד למעלה, כעת סורקין צריך להותיר חותם גם במדי הנבחרת, ואין זמן טוב מעכשיו.
Roman Sorkin – Photo Credit: Yehuda Halickman
מקום 2: לבן מרסר
למתאזרח הבכיר ברשימה היו 14 עונות בליגה הראשונה בישראל, שהתחלקו כמעט שווה בשווה בין שני המועדונים מתל אביב. עוד מהמכללות, מרסר היה הכי "סנטר" שאפשר לדמיין – ריבאונדר ענק וחוסם אדיר.
לאחר שמונה עונות בצד האדום של העיר, בחלקן העמיד ממוצעי נקודות של 20 נקודות ויותר, מרסר חצה את הכביש במטרה לזכות גם בתארים קבוצתיים. בצהוב מרסר אמנם קלע פחות, אך עדיין לקח כ-6 ריבאונדים למשחק, ורשם לזכותו חמש אליפויות וחמישה גביעים.
הוא מדורג במקום ה-20 בכל הזמנים בקלעי הליגה, ותשיעי בקלעי הנבחרת.
Lavon Mercer – Photo Credit: Maccabi.co.il
מקום 1: תנחום כהן מינץ
"תני" היה אחד הפנים הראשונות של הכדורסל הישראלי. ב-16 שנותיו במכבי ת"א, זכה ב-11 אליפויות, 10 גביעים, וקלע בממוצע דו ספרתי בליגה הראשונה במשך 17 עונות (כמעט) רצופות! הוא הוזמן פעמיים לנבחרת אירופה, הוביל את מכבי לגמר גביע המחזיקות, והיה שחקן מפתח בנבחרת ישראל: זכייה באליפות אסיה, הגעה לגמר נוסף, וארבע הופעות באליפויות אירופה, עם הישג שיא של מקום שישי.
במדים הלאומיים קלע מעל 1,000 נקודות (מקום 15 בכל הזמנים), ובליגה הוא ניצב במקום השמיני בכל הזמנים.
כל אלו ממקמים את תנחום כהן מינץ כסנטר הישראלי הגדול אי פעם.
עובדת בונוס: כהן מינץ נולד בריגה שבלטביה, שם תשחק הנבחרת בנוקאאוט!
Tanhum Cohen-Mintz – Photo Credit Israel National Photo Collection
אני לא מצליח להבין איך אפשר להשוות בין הכדורסל של שנות ה60, 70 ואפילו 80 לכדורסל העכשווי. האתלטיות , מהירות המשחק ובכלל היחס לכדורסל באירופה.
מצויין. למרות שקוזיקרו היה צריך להיות יותר גבוה עם כל ההישגים