דני וולף הוא אולי השם המסקרן ביותר בנבחרת העתודה של ישראל, שתפתח במוצ”ש (21:00) את הופעותיה באליפות אירופה שתיערך בכרתים שביוון, כשהיא תפגוש את טורקיה למשחק הראשון שלה במסגרת בית א’. רגע לפני, בחרנו באתר “ספורטס רבי” לערוך ראיון מיוחד עם וולף, הביג-מן בן ה-20 (2.12 מטרים) של מכללת ייל, שמגיע לנבחרת במשבצת של מתאזרח. וולף העמיד בעונת המכללות הראשונה שלו ממוצעים של 2.4 נקודות, 2.2 ריבאונדים ומדד 3.5 ב-7.2 דקות בממוצע למשחק, וכעת הוא הולך להיות אחד השחקנים המובילים של הנבחרת. הפודקאסט המלא כמובן גם מצורף להאזנה.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

כמה אתה מתרגש להשתתף באליפות אירופה?

“אני מאוד נרגש ואסיר תודה על ההזדמנות שניתנה לי. המאמנים האלה פנו אליי במהלך השנים הקודמות ולא הצלחתי לגרום לזה לקרות, אבל סוף סוף הקיץ הזה הכל הסתדר ולא יכולתי להיות מאושר יותר להיות כאן, והתקווה היא שנעשה דברים גדולים ביוון”.

כיהודי, מה זה אומר בשבילך ללבוש את החולצה של ישראל?

“למען האמת, אני לא חושב שאני יכול לחבר מילים שיתארו את הרגשות. כמי שגדל בבית יהודי בעל אמונות יהודיות, מעולם לא הצלחתי לחוות משהו כמו שהיה לי בחודש האחרון. רק עצם זה שאני מייצג את ישראל בצורה שלא הצלחתי לעשות בעבר זה משהו שאני לא צריך לקחת כמובן מאליו”.

איך חבריך החדשים לקבוצה קיבלו אותך? איזה בחורים עזרו לך לבצע את ההתאמה?

“הייתי מודאג בהתחלה מכיוון באמת לא ידעתי למה אני מכניס את עצמי במיוחד עם מחסום השפה כי אני לא ממש יכול לדבר עברית. אבל בחורים כמו נועם יעקב ואריאל אייזיק היו שניים מהחבר’ה הגדולים שבאמת עזרו לי פשוט להתרגל לכל מה שקורה בחודש האחרון. כולם נהדרים והם עזרו כשהמאמן דיבר בעברית כאשר הם מתרגמים לי או שהם הסבירו לי מהלכים שהם עושים במשך שנים שהם חדשים עבורי”.

איך העברית שלך מתפתחת?

“אני לומד קצת פה ושם וכשיהיה לי יותר זמן אני בהחלט רוצה שהעברית שלי תהיה יותר שוטפת שזו מטרה שלי. אבל אני צריך יותר זמן בידיים שלי כדי באמת לעשות את זה”.

חוץ מהכדורסל, היה לך קצת זמן ליהנות מישראל?

“הייתי בתל אביב די הרבה כאשר משפחתי באה לבקר. אבל להיות מסוגל לבקר בכל מה שיש לישראל להציע אפשר לי ללמוד כל כך הרבה בחודש האחרון, כולל דברים שלא ידעתי עליהם או שאפילו לא ידעתי שהם קיימים. ישראל היא מקום כל כך מגניב, זה כל כך יפה, מזג האוויר מדהים, ואני אוהב כל חלק בזה”.

איך התחלת לשחק כדורסל?

“גדלתי במשק בית שבו הכדורסל היה בשורשיו. אבא שלי שיחק כשגדל וכצעיר מבין ארבעה, שני אחיי הגדולים משחקים. מהרגע הראשון שהרמתי כדורסל זה כל מה שרציתי לעשות ומעולם לא שיחקתי בשום ענף ספורט אחר כשגדלתי, זה היה פשוט ​​כדורסל. היותי הצעיר ביותר והאופי התחרותי באמת הניעו אותי לעשות את מה שרציתי לעשות בכדורסל”.

מי המודל לחיקוי שלך?

“אבא שלי והאחים שלי הם המודלים הכי גדולים שלי לחיקוי. לקחת מהם דברים קטנים וללמוד מהם יום-יום לא רק בכדורסל אלא גם בחיים. מוסר העבודה שלהם, הדחף והתשוקה שלהם לגבי זה, הצלחתי להשתמש בזה עבור תשוקת הכדורסל שלי. אף פעם לא באמת חיקיתי מישהו אחר, אבל תמיד הסתכלתי על שחקנים וצפיתי בהמון סרטונים של כמה מהגדולים האירופיים בגלל סגנון המשחק שלי וכדי לקחת דברים פה ושם במטרה להשתפר”.

כילד צעיר, איזה מקום תפסה היהדות בחייך?

“עצם זה שבר המצווה שלי היה בישראל בנוסף לאחים שלי היה נהדר. כשגדלתי תמיד החזקתי על הכתפיים את זה שידעתי שיש לי אמונה מאוד נוקשה ביהדות ותבעתי את זה לטובתי בחיים. היהדות הייתה חלק עצום מאיך שגדלתי ומאיך אני נושא את עצמי היום”.

איך היית מסכם את העונה הראשונה שלך בייל?

“נהניתי מכל חלק שלה לאורך העליות והמורדות. המאמן שלי ואני תמיד התבדחנו איך היה לי סופר קשה לעשות את המעבר בהתחלה אבל אחרי חודש הראש שלי היה על הכתפיים והרגשתי הרבה יותר טוב. הייתה לנו קבוצה ממש טובה ואהבתי את חבריי לקבוצה ואת המאמנים שלי במה שהייתה עונה מוצלחת. אם היינו זוכים בליגת הקיסוס זה היה עושה את זה הרבה יותר טוב. אבל היכולת ללמוד משני הביג-מנים וללמוד משהו חדש כל יום באימון זה בתקווה מה שיהפוך את העונה הקרובה למשהו טוב עם הרבה חבר’ה שיחזרו. אני מקווה שאוכל לעשות את חלקי כדי שהקבוצה תצליח ככל האפשר”. בנוגע ללימודיו במכללה, הוסיף וולף: “אני במסלול כלכלי כרגע בלי שום דבר חקוק באבן. הלימודים האקדמיים קשים שם אבל זו הייתה חוויה מאוד מגניבה ללמוד עם אנשים כל כך חכמים”.

מהם היתרונות שלך על הפרקט ואילו דברים אתה צריך לשפר?

“הגובה שלי בהתחשב בכך שאני 2.12 מטרים ושאני שחקן ורסטילי שיכול ליצור עבור אחרים. זה הצד החזק הגדול ביותר שלי, המסירה והיכולת לשפר את חבריי לקבוצה. הקליעה שלי די טובה ואני יכול לזרוק די טוב ביחס לגודל שלי. אני בהחלט צריך להיות הרבה יותר חזק ואתלטי. אם אצליח לעשות את הקפיצה הזו השנה אני יכול להפוך לשחקן הרבה יותר טוב. בצד ההגנתי להפוך למהיר יותר לרוחב ובמצבי פיק אנד רול כמו גם בחילופים. אבל אני חושב שהוורסטיליות שלי היא החלק הכי טוב במשחק שלי, ליצור עבור אחרים יחד עם הזריקות שלי”.

באיזו עמדה אתה מרגיש הכי נוח? כמה זה שונה לשחק כסנטר עבור הנבחרת ולא כפאוור פורוורד?

“זה תלוי. בחודש האחרון המאמנים שלי הדגישו את השימוש בי בפנים ובחוץ ותמיד באמת נמנעתי מלנסות להפוך לשחקן פוסט. אני לא יודע למה זה, אבל זו עוד חולשה שלי, משחק הפוסט שלי שמשתפר. אני נהנה יותר מחוץ לקשת וזה איך ששיחקתי כשגדלתי ומה שאני יודע. אני חושב שאם אני יכול לשלב משחק פוסט אני יכול להיות שחקן הרבה יותר טוב”.

איך קיבלת את ההצעה להצטרף לנבחרת ישראל עד גיל 20?

“בקיץ שעבר המאמנים יצרו איתי קשר בנוגע לאפשרות לשחק בנבחרת עד גיל 18, אבל לצערי זה לא הסתדר כי זה היה ברגע האחרון. מוקדם יותר השנה אחד החברים הכי טובים שלי קישר אותי לכמה מהמאמנים ובחורים אחרים בישראל. אחר כך התחלנו מערכת יחסים וזה היה בקיפאון ולא חשבתי שזה עומד לקרות. אבל אז בסוף אפריל החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות וחשבתי שזו תהיה חוויה מדהימה. סיימנו את כל הניירת ועשיתי עלייה לפני חודש, ועכשיו אני כאן”.

אילו הערות קיבלת על ההזדמנות מהאנשים סביבך?

“כולם חשבו שזו חוויה מדהימה ושאסור לי לוותר עליה. אם שמים את הכדורסל בצד, אז לחיות בישראל ולא דרך החוויה של ‘תגלית’ או ‘אונוורד’ עם הרבה אמריקאים אלא עם הרבה ישראלים אפשרה לי ללמוד כל כך הרבה על התרבות. מנקודת מבט של כדורסל אתה משחק נגד כמה מהשחקנים האירופאים המובילים וזה משחק שונה לגמרי מזה של ארצות הברית. הצלחתי ללמוד כל כך הרבה ואוכל להביא את כל הידע הזה לעונת המכללות שלי בשנה הבאה”.

על הכדורסל האירופי: “אף פעם לא צפיתי בהמון כדורסל אירופי אבל השחקן הכי טוב ב-NBA הוא מאירופה. לראות את סגנונות המשחק שלהם וכמה זה ייחודי מסגנונות משחק אמריקאים רבים מתאים יותר לסגנון שלי כביג-מן גבוה ו-ורסטילי שיכול למסור את הכדור. הכדורסל האירופי שונה בהרבה”.

מה לקחת עד כה מהמאמן אלעד חסין?

“זה סגנון אימון ומשחק שונה לגמרי ממה שאני רגיל אליו. הם באמת מדגישים את זה שבהתחשב בגודל ובסט היכולות שלי, אם אני מסוגל לקחת שחקנים קטנים יותר לפוסט ושחקנים גדולים יותר לכנף זה יפתח לא רק את המשחק שלי אלא גם ייצור הזדמנויות לקבוצה. הם מאוד קשים איתי וזה מה שאני צריך בשלב הזה של הקריירה שלי. מושגים שאני לומד שהם חדשים וזרים לי מוטבעים בי באופן שאני לא רגיל אליו, מה שלדעתי מהווה הזדמנות מדהימה ומאוד צדדית”.

איך היית מסכם את משחקי ההכנה? מהם היתרונות של הקבוצה?

“הייתי מרוצה ממסע ההכנה שלנו בן 11 הימים כי מלבד הכדורסל הקבוצה שלנו התחברה, שזה ממש חשוב. אני חושב שהאחווה והכימיה חשובות מאוד. שיחקנו 6 משחקים במה שהרגיש כמו 8 ימים. במשחק הראשון לא היינו טובים, אבל למחרת ניצחנו את אותה קבוצה שהפסדנו לה בפער גדול. אני חושב שמה שלמדנו בסלובניה הוא שאנחנו יכולים להיות ממש טובים אבל אנחנו צריכים לשחק ביחד. כשהגענו לספרד שיחקנו מול מי שהן אולי שתי הפייבוריטיות, ספרד וצרפת. נתנו פייט קשוח והפסדנו את שני המשחקים בפחות מדו ספרתי. הובלנו מאוחר במשחק וזה מראה שאם באמת נישאר ביחד ונשחק לפי החוזקות שלנו אני חושב שנוכל לעשות קצת רעש. יש לנו קבוצה ממש טובה של חבר’ה מלוכדים ואנחנו יכולים להיות ממש טובים, נותר לנו רק לשחק על החוזקות שלנו”.

בחור כמו ג’ייק כהן כיכב לפני שנים בנבחרת ישראל עד גיל 20 ושנים לאחר מכן המשיך בקריירה מזהירה במכבי תל אביב. כמה היית שמח לעבור דרך דומה?

“כמובן ששמעתי עליו, שכן המאמנים כאן מדברים על ג’ייק הרבה. דווקא הייתה לי הזדמנות להגיע לאחד מהמשחקים בין מכבי תל אביב להפועל תל אביב, מה שהיה מגניב. המטרה הראשונה שלי היא להיות מקצוען בארצות הברית בתקווה שתהיה לי הזדמנות לשחק ב-NBA, אבל ההזדמנות לשחק בישראל ברמה המקצוענית היא משהו שנראה לי מאוד מגניב. רק לשחק כאן ולהיות מסוגל לחיות בישראל אם זה יקרה יהיה די מגניב”.

ספר לנו דבר מעניין אחד שאנשים לא יודעים עליך?

“יש לי תשוקה אדירה לאומנות. כשגדלתי תמיד אהבתי פסלים וקרמיקה אז בכל הזדמנות שיש לי לעשות משהו, בין אם זה לצייר או ללכת לסטודיו לאומנות או לגלריה לאמנות אני הולך על זה. אני חושב שאומנות היא מרתקת”.

מהן המטרות האישיות והקבוצתיות לטורניר?

“אני רוצה לשפר את המשחק שלי ולשפר את החולשות שלי, ופשוט לעזור לקבוצה שלנו להצליח ככל האפשר בתקווה לזכות במדליית זהב. גם להיות מסוגל ללמוד כל מיני דברים שאוכל להביא בחזרה לייל ובתקווה בעתיד גם בישראל אם אחזור לשחק בקיץ הבא או בעתיד. להיות מסוגל ללמוד כמה שאני יכול ולקחת את זה. אני רוצה לעזור לקבוצה כמה שאני יכול”.

מה אתה מרגיש לגבי סיכויי ה-NBA שלך?

“אני חושב שאם אני יכול להמשיך לעבוד קשה ולהיות אתלטי יותר ויותר עקבי עם המשחק שלי אז יש סיכוי, אבל זה בא עם עבודה קשה. אם אני באמת שם את עצמי בעמדה הנכונה ואני באמת קולט את מה שהמאמנים שלי אומרים ואני באמת מתאמץ בזה אני חושב שבהחלט ובתקווה יש אפשרות לשחק ב-NBA”.

מה אתה חושב על דני אבדיה?

“שמעתי המון על דני, השחקן הישראלי היחיד ב-NBA כרגע. אני שומע שהוא עניין כל כך גדול כאן בישראל ומודל לחיקוי לילדים. אני מקווה שיום אחד תהיה לי את ההזדמנות והיכולת לעשות את אותו הדבר”.