קרדיט לתמונה הראשית: פורטלנד טרייל בלייזרס

השבוע עומד להיות שבוע כיפי לאוהדי הליגה הטובה בעולם. אחרי קצת יותר מ-4 חודשים מאז שהניקס הניפו את גביע האליפות, עונת ה-NBA תתחיל ביום שלישי הקרוב בעשר בלילה שעון ישראל. זה כבר אירוע מרגש לכל אוהד כדורסל, אבל לישראלים יש עוד סיבה לשמוח – או יותר נכון, עוד 4/5 סיבות עם כל הישראלים שנמצאים בסגלים של קבוצות בליגה. לכבוד המעמד, יש לי כמה מחשבות על הישראלים המייצגים אותנו בעונה הקרובה, ועל התפקידים שהם ימלאו עבור הקבוצות שלהם.

לפני שאני מתחיל, אציין שאני לא אדבר פה על נועם יעקב כל כך. מאז שהוא חתם את החוזה הלא מובטח שלו, הוא לא קיבל הזדמנות לשחק בשני המשחקים האחרונים של הקאבס. עקב כך, אין לי באמת איך לשפוט אותו באופן ממשי נגד שחקני רוטציה ב-NBA. כפי שהוערך, הוא שוחרר וצפוי לעבור עכשיו לקבוצת הפיתוח, ואולי אם כמה מהגארדים של קליבלנד יחסירו משחקים עקב פציעות (או במקרה של הארדן, אם הוא השתכר במועדון בלילה לפני המשחק), ייתנו לו הזדמנות להראות מה הוא שווה במהלך העונה הסדירה.

Noam Yaacov – Photo Credit: Cleveland Cavaliers

ובכן, אם הזכרתי נציג חדש מישראל בליגה הטובה בעולם, בואו נדבר על הבחור שעומד להתחיל את עונת הבכורה שלו ב-NBA: עמנואל שארפ. שארפ היה הבחירה ה-45 בדראפט האחרון, ונכנס לרוטציית גארדים די עמוסה בסקרמנטו. ההזדמנות להיות בהרכב הפותח ככל הנראה מחוץ לשאלה כל עוד דריוס אקאף וזאק לאבין יהיו זמינים למשחקים, אבל אולי יהיה קשה גם למצוא דקות מהספסל. לא יודע אם שמתם לב, אבל מאליק מונק, הגארד המוביל מהספסל של הקינגס במהלך ארבע השנים האחרונות, לא שיחק בכלל במשחקי ההכנה בעקבות פציעה בקרסול. הוא בוודאי יהיה חלק מרכזי מהרוטציה של דאג כריסטי כשהוא יחזור לרוטציה, מה שמשאיר את שארפ להיאבק נגד ניק קליפורד על דקות בעמדת השוטינג-גארד מהספסל. האמת שלשניהם היו חמישה משחקים גרועים בלשון המעטה מבחינת יכולות קליעה: שארפ קלע רק ב-28% מהשדה ו-23% משלוש, בזמן שקליפורד רשם אחוזים טיפה יותר גרועים: 28% מהשדה ו-20% משלוש. מבחינת נקודות למשחק, גם פה לשארפ יש יתרון קטן מעל קליפורד: 8 נקודות למשחק עבור שארפ בהשוואה ל-7.4 של קליפורד.

הדבר שנותן לי אופטימיות כלפי הסיכוי של שארפ לקבל דקות על הפרקט על קליפורד זו היכולת האישית שלו בהגנה. שארפ משחק כמו פיטבול כאשר ליריבה יש את הכדור: במהלך הדקות שלו, הוא לרוב קיבל את המשימה לשמור על מוביל הכדור או הקלע הכי מסוכן של הקבוצה השנייה, מה שנתן לו את ה"תענוג" לשמור על שחקנים כמו דמיאן לילארד, ג'ה מוראנט ולוקה דונצ'יץ'. כמובן שקלעו עליו כמה סלים, אבל היו גם לא מעט פעמים שהוא עמד על שלו והצליח לגרום להחטאות או איבודי כדור מהסופרסטארים האלו. אם הוא יכול להחזיר את האחוזים שלו משלוש לאיך שהוא קלע בעונה האחרונה שלו במכללות, 37% מחוץ לקשת, שארפ מסוגל להבריג את עצמו בתור שחקן ת'רי-אנד-די מעולה, משהו שיהיה חשוב לקינגס בהתחשב בכך ששלושת הגארדים שמצופים לקבל הכי הרבה דקות (לאבין, מונק ואקאף) הם שחקנים ממוצעים ומטה בהגנה.

Emanuel Sharp – Photo Credit: Sacramento Kings

זה מספיק על שארפ בינתיים, אז בואו נעבור לשני החבר'ה שמייצגים אותנו בברוקלין: בן שרף ודני וולף. לפני שמשחקי ההכנה התחילו, ציינתי שחשוב לשרף ולוולף להביא תפוקה טובה יותר מנולאן טראורה ונואה קלאוני על מנת לנסות להבטיח את מקומם ברוטציה. ובכן, אם אנחנו מסתכלים על הממוצעים שלהם ממשחקי ההכנה, זה לצערי לא קרה. וולף לא הצליח לעקוף את התפוקה של קלאוני (9.8 נקודות למשחק של קלאוני לעומת 5 נקודות למשחק לוולף), וגם קיבל פחות דקות ממנו בכל אחד מארבעת המשחקים. אצל שרף זה היה אפילו יותר גרוע: הוא קלע רק 4.3 נקודות למשחק בזמן שטראורה קלע כמעט פי 3 מזה – 12.8 נקודות למשחק. בנוסף, למעט משחק ההכנה הראשון, טראורה קיבל יותר דקות משרף בכל משחק, והוא גם שותף בכל ארבעת המשחקים, בזמן ששרף סופסל במשחק האחרון. חשוב גם לציין שהמשחק האחרון נגד מיאמי היה המשחק היחיד שמיקל בראון ג'וניור שיחק (וגם נתן תצוגה לא רעה בכלל עם 15 נקודות ב-18 דקות בלבד), הגארד שנבחר במקום השישי בדראפט האחרון, ועוד שחקן שבן יתחרה איתו על מקום ברוטציה.

לפי מה שראינו במשחקי ההכנה, נראה לי שלפחות בשבוע הראשון ג'ורדי פרננדז ימשיך עם קיאון אליס בחמישייה הפותחת, מה שיגרום לכך שבן יצטרך להילחם על דקות נגד שני גארדים אחרים ששיחקו יותר טוב וגם קיבלו יותר הזדמנויות ממנו במשחקי ההכנה. נראה גם כן שוולף לא עומד לקבל יותר מדי דקות, ושקלאוני חתם את מקומו בתור הפאוור-פורוורד המחליף. מה שכן, לא הכל אבוד – למרות התחזית העגומה הזאת, אני כן חושב שיש לשני הנציגים שלנו יכולות שלשאר שחקני הספסל אין. במקרה של שרף, השליטה שלו בפיק-אנד-רול היא מצוינת, והוא מסוגל להגיע כל הדרך לסל או להוציא מסירה לשחקן פנוי, משהו שלא ראיתי כל כך מטראורה או בראון ג'וניור. לוולף גם כן יש כוח על משלו – היכולת שלו לתפוס כדורים חוזרים ולהתניע מתפרצות, מה שגורם להגנה של היריבה להתפזר ומוביל לסלים קלים לטובת הנטס. מכיוון שנראה שברוקלין מריצה גרסה משופצרת של "תן ולך" בהתקפה – דהיינו, תן למייקל פורטר ג׳וניור/ג'וליוס רנדל את הכדור ולך לעמוד בפינה – יש ערך לשחקנים שיכולים לייצר נקודות קלות כשפורטר ורנדל נחים על הספסל, או במתפרצת או בהתקפה מסודרת. השאלה היחידה היא האם וולף ושרף יקבלו מספיק הזדמנויות להוכיח שזה מה שהם יכולים לעשות.

Danny Wolf – Photo Credit: Brooklyn Nets

עד כה דיברתי על שחקנים שאולי יהיה קשה להם למצוא דקות במהלך העונה הקרובה. ובכן, זו בוודאות לא תהיה בעיה לשחקן האחרון שאדבר עליו- דני אבדיה. הכוכב הישראלי הראה שהוא עדיין השחקן הכי קטלני של הבלייזרס, על אף הצירוף של דמיאן לילארד וג'ה מוראנט לסגל: אבדיה הוביל את השלישייה בנקודות למשחק עם 17.5 (על אף שלילארד היה די קרוב עם 17.3, שזה מעולה בהתחשב בכך שהוא לא עלה על הפרקט כמעט שנה וחצי לפני משחקי ההכנה. מוראנט היה החלש ביותר מבין שלושתם, ושם רק 11.5 נקודות למשחק). אצל אבדיה, אני פחות אדבר על מה הוא מסוגל לעשות כדי לתרום לפורטלנד, מכיוון שאני מאמין שזה די ברור בהתחשב במה שראינו מעונה שעברה. הדבר שאני הסתכלתי עליו יותר הוא הדינמיקה בינו לבין שני הכוכבים הנוספים שהוא עומד לחלוק איתם את הפרקט .

בנימה זאת, לא התרשמתי יותר מדי. כאשר שלושתם היו על המגרש, ההתקפה נראתה לרוב כאילו כל אחד בתורו ניסה לשחק אחד על אחד נגד השומר שלו. זה כן יכול להוביל לסלים מרשימים בהתחשב בכישרון שלהם, אבל זה גם משהו שיחסית די קל להגנות להתכונן אליו ולעצור עם שומרים טובים והאסטרטגיה הנכונה. זה לא תמיד קרה אבל: לפעמים, הבלייזרס הריצו סטים שהשתמשו ביכולת הקליעה הנפלאה של לילארד, ונתנו לו לרוץ דרך חסימות בזמן שמוראנט או אבדיה החזיקו את הכדור מעבר לקו השלוש ומסרו לו אם הוא התפנה. אני אישית הייתי שמח אם היינו רואים כמה פעמים שבהם אבדיה היה חוסם למוראנט או לילארד – מהלך כזה יכול לשים הרבה לחץ על ההגנה – על מנת לראות אם יכול להיות מימד נוסף לחיבור בין שלוש הצלעות האלו. אולי זה לא היה עובד יותר מדי בכל מקרה, מכיוון שלהתגלגל לסל זה לא הצד החזק של דני, אבל בכל זאת כדאי שלהתקפה יהיו כמה אופציות מאשר לתת לכוכב אחד להשתלט על כל ההתקפה בזמן שהשניים האחרים משוטטים להם מעבר לקו השלוש.

Deni Avdija – Photo Credit: Portland Trail Blazers

אם כבר, הייתי אומר שאבדיה היה נראה יותר בנוח כאשר הוא חלק את המגרש רק עם כוכב אחד או אפילו כאשר היה לבדו, מכיוון שאז היו לו הכי הרבה הזדמנויות להחזיק את הכדור ולעשות את מה שהוא עושה הכי טוב – לחדור ולסיים בסל או לסחוט עבירה. לפי מה שראיתי מהרוטציה של נורי, נראה ששלושת המוסקטרים יפתחו את המשחק ואת המחצית השנייה ביחד(וכנראה גם יסיימו משחקים צמודים יחדיו, שזה לא קרה עדיין לאור העובדה שכמעט תמיד כוכבים לא משחקים ברבע הרביעי של משחקי הכנה), ובשאר המשחק לפחות שחקן אחד תמיד יהיה על המגרש, ככה שבכל זאת יהיו לאבדיה הרבה הזדמנויות להיות מוביל הכדור.

לסיכום, אני כן חושב שיש סיבה להתרגש מכל אחד מהשחקנים שדיברתי עליהם פה. על אף שנועם יעקב לא קיבל הזדמנות להראות את כישוריו בשני המשחקים האחרונים של הקאבס, נקווה שבמהלך העונה תתפנה לו עמדה בסגל. שארפ הוא שחקן הגנה מעולה, ואם הוא יכול לשפר את אחוזי הקליעה שלו מחוץ לקשת, אני חושב שהוא בקלות יכול לקבל 20 דקות למשחק אפילו עם רוטציית הגארדים המשובחת של הקינגס. לשרף ולוולף יש כישורים ייחודיים שהם מביאים לנטס, השאלה המרכזית איתם היא האם ייתנו להם מספיק הזדמנויות להוכיח את עצמם אחרי שנראה שג'ורדי פרננדז העדיף לתת לשחקנים אחרים יותר צ'אנסים. אבדיה נראה מעולה ומסתמן שהוא עדיין האופציה הראשונה של פורטלנד, אבל אולי כדאי להריץ עוד מהלכים משותפים עבורו עם לילארד/מוראנט בהתקפה כדי לנסות למקסם את החיבור ביניהם. אני אישית מתרגש לראות ולכתוב על העליות, המורדות, וכל מה שביניהם של כל השחקנים הללו במהלך העונה הקרובה, ואני מקווה מאוד שהם יראו לכל הליגה שישראל מפתחת כדורסלנים לא רעים בכלל.

Ben Saraf – Photo Credit: Brooklyn Nets