‏

לאן כולם נעלמו?

בעונת 22/23, משחק עונה סדירה ממוצע בליגה הישראלית משך כ-2,400 אוהדים לאולמות. למעשה, למעט עונת הקורונה, זו הייתה העונה השמינית ברציפות שבה הליגה שלנו חצתה את רף ה-2,000 צופים למשחק. בתחילת אותה עונה נחתם הסכם שידורים חדש ל-4 שנים מול ערוץ הספורט, שהבטיח, בין היתר, "חלונות נוחים יותר" לקהל המגיע למגרשים. זכרו היטב את המונח הזה.

קפיצה קטנה קדימה למאי 2026: אנחנו בעיצומה של עונה שלישית ברציפות שבה ממוצע הקהל צונח אל מתחת ל-2,000 אוהדים. נכון, לשנת המלחמה הראשונה היו נסיבות מקלות – החיים הפכו מורכבים יותר, ומגבלות קהל מסוימות הורידו את הממוצע ביציעים ל-1,745 בלבד (וזה הנתון המעודכן ערב מלחמת שאגת הארי, על מנת לבטל את ירידת הקהל שחלה מאז, ובין היתר בעקבות, אותה מלחמה. לשם כך, כל הנתונים בכתבה זו יתייחסו לנתונים העדכניים לחודש מרץ). אלא שבאופן פרדוקסלי, זו דווקא העונה המוצלחת ביותר מבין השלוש האחרונות.

על פניו, הכדורסל הישראלי בשיאו. אז למה היציעים הולכים ומתרוקנים? התשובה, מסתבר, באותם חלונות נוחים.

מתי נוח לך?

כדי להבין את התופעה לעומק, ולאחר התייעצות עם מגוון אוהדי כדורסל ברשתות החברתיות ובסביבתי, חילקתי את שעות המשחקים לשלוש קטגוריות ברורות:

לפני שנצלול לנתונים – את כל שאלת המחקר שלנו אפשר לסכם בגרף הבא: הצבע הכחול מציג את כמות הקהל בעשור האחרון, הצבע הירוק את אחוז המשחקים בשעות נוחות, והצבע האדום את אחוז המשחקים בשעות לא נוחות.

המיקוד בנתונים החל מעונת 15/16 מספק תמונה סטטיסטית חדה. כשמציבים את כמות הקהל הכללית מול אחוז המשחקים בשעות ה"נוחות" לעומת ה"לא נוחות", נחשפת תאימות מדהימה! בשנים שבהן אחוז המשחקים הנוחים צולל לשפל ואחוז המשחקים הלא נוחים מזנק ונושק ל-50%, גם הקהל שמגיע ליציעים מתרסק בהתאמה.

זוכרים את הבטחת המנהלת בהסכם זכויות השידור הקודם לגבי החלונות? היא החזיקה מעמד בדיוק שנה אחת. מאז, קיבלנו שלוש עונות רצופות שבהן יש יותר משחקים בשעות בעייתיות מאשר בשעות נוחות. זוכרים לאיזה עוד נתון שפל הגענו בדיוק באותן שלוש עונות? אפשר לטעון שהקהל מצביע ברגליים, אבל האמת פשוטה בהרבה: לא צריך לנקוט באקט של מחאה כדי לא להגיע למשחק ב-18:00. לפעמים מספיקה העובדה שפשוט עדיין לא הספקת לצאת מהעבודה.

מנטרלים רעשי רקע: מבחן התוצאה האמיתי

חשוב להציג סייג סטטיסטי: ממוצע הקהל בשעות ה"לא נוחות" עולה לעיתים על הממוצע בשעות הנוחות. למה? כי המשחק המרכזי משובץ לרוב באזור 21:00. משחק עונה בודד בארנה או ביד אליהו, יכול לעוות לגמרי את הממוצעים של הליגה כולה.

לכן, החלטתי לבודד את המשתנים ולשאול: אם ניקח את אותו מפגש, עם אותן קבוצות ובאותו אולם – באיזה חלון זמן יגיע יותר קהל?

נבחר במפגש שרירותי לבדיקה: הפועל חולון מארחת את בני הרצליה בטוטו חולון.

• בשעות נוחות, המשחק הזה מושך בממוצע 3,010 אוהדים.
• בשעות סבירות, המספר יורד ל-2,700 (צניחה של 11%).
• בשעות לא נוחות, הממוצע צולל ל-2,433 בלבד (צניחה חדה של 24%).

התבנית הזו אינה מקרית. בדיקה של כל הקומבינציות האפשריות (מארחת-אורחת-אולם) מגלה שמעבר משעה נוחה לשעה סבירה חותך בממוצע 11% מהנוכחות ביציעים, ומעבר לשעה לא נוחה חותך כבר 14%.

לעומק הנתונים: מפות החום

עולם הנתונים הזה מורכב. ישנם מאות פילטורים אפשריים על מנת לנסות לבודד רעשי רקע כמה שיותר. לדוגמה – לא בדקנו את הנתונים עבור משחקי עונה, מכיוון שבעשור האחרון היו כמה עשרות בודדות כאלה, וזה לא מדגם גדול מספיק כדי שנוכל להיות בטוחים שמשתנים נוספים לא השפיעו על הנתונים בחדות. הנתונים שהוצגו כאן שואפים לקחת מדגמים כלליים ככל האפשר, כך שמשתנים כאלו יהפכו לזניחים.

לפני שננתח נתונים רלוונטיים יותר, נתחיל ממפת החום של הקהל בכלל המשחקים מאז עונת 15/16 בליגה ללא עונת הקורונה:

כל משבצת במפת החום מציגה חלון של חצי שעה ביום מסוים בשבוע (לא כולל שישי). המספר במשבצת מציג את כמות הקהל הממוצעת במשחקים באותו חלון שעות, ובסוגריים כמות המשחקים ששובצה באותו חלון בטווח הזמן הרלוונטי. ככל שהמשבצת כהה יותר, כך הגיע בה יותר קהל בממוצע. תיאור מפת החום נכון גם למפת החום הבאה שתראו.

כאמור, בהסתכלות זו דווקא השעה 21:00 היא כן השעה הלוהטת, אלא שזה כי המשחקים הגדולים נוטים להשתבץ שם. לעומת זאת, מבט על מפת החום של משחקי הליגה ללא ארבע הקבוצות הגדולות (מבחינת קהל – מכבי ת"א, הפועל ירושלים, הפועל ת"א והפועל חולון), חושף תמונה אחרת:

מבט קדימה: הסכם השידורים החדש

בראשית פברואר האחרון פורסם על הארכת חוזה השידורים בין המנהלת לערוץ הספורט, שכלל שלושה תנאים מרכזיים:

• המשחק המרכזי יתחיל לא מאוחר מ-20:55.
• שאר משחקי הליגה (למעט שישי) יתקיימו בין 18:30 ל-20:15.
• שלושה משחקים ישובצו ביום שני במסגרת "ערב הכדורסל של ישראל".

הפספוס: בעוד שההסכם החדש שם דגש על יום שני, הנתונים מצביעים לכיוון אחר לגמרי: מוצ"ש. שתי מפות החום מראות שהעמודה הכהה ביותר היא עמודת יום שבת, כלומר כמות הקהל שמגיע כמעט בכל שעת משחק בשבת, עולה על כמעט כל יום אחר בשבוע. האם לא משתלם יותר להעניק יחס מועדף דווקא לחלונות הזמן האלה, אם המטרה האמיתית היא למשוך קהל למגרשים?

מה כן עובד בהסכם החדש? נראה שאם כבר משחקים באמצע שבוע, הגבלת השעות שהציבו בהסכם החדש היא די מבורכת. ניקח את אותו מדגם של הקבוצות הקטנות, ונבדוק: אם כבר שובץ משחק באמצע שבוע, מהי השעה האידיאלית עבור הקהל?

קהל הקבוצות הקטנות נוטה להגיע יותר בשעות הנוחות, ומניעה של משחקי תחתית מלהתקיים בשעה 21:00 היא טובה עבור היציעים.

השורה התחתונה

מכאן, הקריאה מופנית למנהלת הליגה. הקהל הוא, וימשיך להיות, הלב הפועם של הכדורסל בישראל. תקציב המנהלת הוא קריטי לפיתוח הליגה, אך הוא לא יכול לבוא על חשבון האוהדים. הקרחות המתגברות ביציעים כואבות לכולנו, וכואב לא פחות לפספס משחק ששובץ ל-18:00 משיקולים שאינם משרתים את טובת הענף.

ההסכם החדש עשוי להיות הצעד הראשון בדרך חזרה לממוצע של 2,000 אוהדים בערב, אבל העבודה לא תמה – ויש בו עוד לא מעט מקום לשיפור.