‏

כמה דקות לתוך הרבע השלישי בהפסד של הפועל ירושלים לוונציה אמש, האדומים כבר הבינו שלמשחק אין כמעט שום משמעות מעשית, רק הפסד ביותר מ-22 נקודות היה מוריד את החבורה של יונתן אלון למקום השני הכללי ביורוקאפ. אבל את האמת, גם זה לא ממש משנה, כי אם לא יקרה משהו חריג במיוחד והיחסים בין ישראל לטורקיה ישתקמו באורח פלא (וזאת אפשרות שאי אפשר לשלול בתקופת טראמפ), אז במקרה ששתי הקבוצות שסיימו במקום הראשון יגיעו לגמר – ביתיות לא תהיה שם. איכשהו, דווקא במחצית הראשונה, כשהמשחק בין בורק לבודצ'נוסט עדיין שוחק, נדמה היה ששתי הקבוצות משחקות בשביל להעביר את הזמן. ראיתי לא מעט משחקי כדורסל גרועים בחיי, המחצית הראשונה אמש בוונציה נמצאת במקום טוב בראש הרשימה. ומכיוון שכך, במקום לסכם את המשחק זה הזמן לסכם את שלב הבתים.

המצטיין

הפסקה הזאת יכולה הייתה להיות שתי מילים. ג'ארד הארפר. אבל מה הכיף בזה? השאלה היותר מעניינת היא "מי המצטיין חוץ מג'ארד הארפר". ואז הפסקה תהפוך לארוכה ומעניינת יותר. כי מצד אחד זה יכול להיות אוסטין וויילי, מלך הריבאונדים של המפעל (9.3 למשחק. בפער של יותר מריבאונד למשחק מטרביון וויליאמס), מקום שני בחסימות (1.7), המדד השני בטיבו בקבוצה (17.6), כל אלו סיבות טובות לתת לו את התואר, אבל מעבר למספרים היבשים, וויילי פיתח העונה יכולות הגנה שספק אם הוא ידע שהוא יודע. היכולת שלו לעזור כרים-פרוטקטור מצד אחד, ולעשות טיפולי הגנה כמו האדג', או שומו שמיים, דרופ, בצורה טובה מספקים לאדומים המון שקט וביטחון. כי לא רק שהיריבה תקבל לרוב זריקות קשות מולו, סביר להניח שכשהיא תחטיא הכדור ימצא את עצמו בידיים שלו. אבל רגע, אמרנו הגנה, אולי המצטיין שאינו הארפר יהיה בכלל זוסמן? שמשחק הכי הרבה דקות (שוב, מלבד הארפר) קולע ב-45% ל-3 ומופקד ברוב המקרים על הכוכב של הקבוצה היריבה?

Austin Wiley – Photo credit: Yehuda Halickman

האקס פקטור

את העונה שעברה הארפר סיים עם ממוצע טוב יותר בכמעט כל אספקט. וזו בשורה מעולה להפועל ירושלים. כי אם בעונה שעברה המשחק של הירושלמים היה מבוסס על הארפר, על ג'ארד, ועם קצת עזרה משחקן עם גופיה מספר 1, העונה המשחק אמנם עדיין מתבסס על הארפר, אבל הפעם יש גם את קשיוס ווינסטון, שאמנם לא לחלוטין יציב, אבל כזה שאפשר לבנות עליו בשקט כשהארפר לא על המגרש. אגב, בדומה להארפר, גם המספרים של קרינגטון ירדו מעט, אך העובדה שהוא לא נאלץ לשחק כמוביל כדור או כגארד יחיד שיפרה את האחוזים והיעילות שלו בצורה דרמטית. המשחק של ווינסטון לא מאוד נקי או מלוטש, אבל מאז ימיו העליזים של ג'ייקובן בראון ספק אם היה בהפועל ירושלים קוסם כדורסל כזה.

האכזבה

גם בקטגוריה הזאת, למרבה הצער, אין ממש תחרות. נמרוד לוי הוא האכזבה הגדולה ביותר של הפועל ירושלים בשלב הבתים. הוא אמנם לא מקבל הרבה דקות, אבל גם כשהוא על המגרש הוא כמעט ולא בא לידי ביטוי, 35% ל-3 זה יפה, אבל בשביל לקלוע שלשות יש מספיק קלעים. לוי לא הגיע לקו אפילו לא פעם אחת לאורך כל שלב הבתים, הוא בקושי נכנס לצבע וגם כשזורק מתוך הקשת – זה נגמר ב-45% בלבד. בהגנה אגב יש שיפור. אני מאוד מעריך ומכבד את לוי, אבל בשלב הזה – זה פשוט לא מספיק טוב. מצד שני, אם הוא יעשה שיפור, אפילו די קטן, המשמעות של זה עבור האדומים תהיה גדולה מאוד.

Nimrod Levi – Photo Credit: Yehuda Halickman

המאמן

תיראו מופתעים, גם פה, אין הרבה מועמדויות. אבל הגיע הזמן שנדבר על יונתן אלון. נכון, יש משחקים שאלון לא מגיב מספיק טוב, יש משחקים שנראה שהוא לא מוצא פתרונות לכלום או שהקבוצה לא מוכנה, והוא עדיין לא לגמרי הצליח לפתור את המחלה של הקבוצה שלו לאבד יתרונות דו ספרתיים גדולים. אבל במבחן התוצאה, יונתן אלון הוביל את הפועל ירושלים למקום הראשון ביורוקאפ. הוא עשה זאת בעזרת שחקן אחד, ג'ארד הארפר, שאף אחד אחר לא האמין בו. ובעזרת יובל זוסמן, שקיבל סוף סוף ביטחון והפך לשחקן סופר משמעותי. הוא מנצח פעם אחרי פעם בקרב מוחות מאמנים ותיקים ומוערכים ועוד לא הזכרתי את הפנטהאוז שהוא בנה בתוך הראש של דימיטריוס איטודיס. ואת כל זה הוא עושה כשהוא מאמן ראשי בסך הכל שנתיים. אז כן, יש עוד מקום לשיפור, אבל הגיע הזמן שהוא יקבל גם קצת כבוד.

כן, אין ספק שהיורוקאפ הוא לא מפעל מרשים במיוחד, יש כמה קבוצות שייתכן שהיו נאבקות נגד הירידה בליגה הישראלית (המבורג, פאניוניוס, אני מדבר עליכן). אבל חשוב להדגיש, הקבוצות הטובות במפעל – באמת טובות. בשיקטאש נמצאת במקום השני בליגה הטורקית. באחצ'שהיר שני מקומות אחריה. גם בורק, לובליאנה ובודצ'נוסט הן לא קבוצות רעות בכלל. הפועל ירושלים היא הפייבוריטית לזכייה ביורוקאפ. אבל זה לא עומד להיות קל בכלל. גם אם איכשהו, בדרך נס, היא תשחק את כל משחקי הפלייאוף בבית, ובטח אם תיאלץ לארח קבוצה טורקית בהיכל הקר והמנוכר בבלגרד.

Yonatan Alon – Photo credit: Dov Halickman and Yehuda Halickman