‏

הוא נולד בתל-אביב, אבל עבר ב-NBA ואפילו בסין לפני שחתם בקבוצה בה אביו סיים קריירה מפוארת, ובה הוא רוצה לכתוב פרק נוסף בהיסטוריה של המשפחה. שמירה אישית על טי-ג׳יי ליף. 

למכבי תל אביב יש קשר ארוך ופורה עם חוק השבות, זה שמפרט מי זכאי לאזרחות ישראלית, ובתחומי הכדור הכתום, להיות חלק מהסגל אבל לא לתפוס מקום במצבת הזרים המוגבלת. עוד משנות ה-70 ולאורך השנים ׳הקבוצה של המדינה׳ נודעה בכמות המתאזרחים הגבוה שלה שנועדו לגרום לה ״ללכת עם ולהרגיש בלי״. גם בסגל הנוכחי יש כאלה שלא חולמים בעברית, כמו וויל ריימן והקפטן הצהוב ג׳ון דיברתולומיאו, אך אימם היהודייה הקנתה להם אזרחות הישראלית ומקום אסטרטגי בסגל של הצהובים. מלו סילבר, דריק שארפ, אלכס טיוס ודיוויד בלו שהפכו לאגדות צהובות ועד שמות כמו ג׳ון שאייר, ג׳ו אלכסנדר וטיילר רוצ׳סטי שנשארו על רצפת חדר העריכה של ההיסטוריה הצהובה, דברי הימים של מכבי תל-אביב מלאים בזרים שקשורים בקשר כלשהו לדת משה וישראל.

אחד המתאזרחים היותר ותיקים הוא בראד ליף. אמריקאי מאינדיאנה שהקשר שלו לישראל התחיל ב-1982, עם פתק מפוברק מטעם רב שאמור להעיד על הגיור שעבר. זה נגמר עם 17 עונות בליגת העל, 6083 נקודות (מקום שישי בכל הזמנים), 4 אליפויות (אחת היסטורית בגליל עליון), 17 הופעות במדי נבחרת ישראל ושני ילדים צברים. אחד מהם הוא טי-ג׳יי ליף, שעבר מסלול ארוך ומרתק עד שהגיע לשחק בקבוצה של אבא שלו, בעיר שבה הוא נולד.

TJ Leaf – Photo Credit: Yehuda Halickman

טיי ג׳ייקוב ליף, נולד לפני 28 שנים בתל-אביב, עת שאביו היה בדמדומי קריירת המשחק שלו בצהוב-כחול. קצת לאחר הפרישה של האב, המשפחה התמקמה מחדש בסן דייגו. בקליפורניה, התחיל טי-ג׳יי הצעיר להראות את ניצוצות הכדורסל הראשונים שלו תחת מאמן שהוא מכיר לא רע, אבא בראד. מתחילת הדרך היה ברור שטי-ג׳יי, שניחן ביכולות קליעה משובחות וב-208 ס״מ, הולך לליגה הטובה בעולם. בין אם זה ההשתתפות במקדונלד'ס אול אמריקן (ה״אולסטאר״ של התיכונים), המיונים לנבחרת ארה״ב עד גיל 19 והעובדה שהוביל יחד עם לונזו בול את UCLA היוקרתית בליגת המכללות. בתווך הנער לבית ליף הצטרף לנבחרת הנוער באליפות אירופה שהעפילה לדרג א׳ כאשר הפורוורד זוכה בMVP של הטורניר ומוביל את הנבחרת למקום השני יחד עם שמות כמו תמיר בלאט, רועי הובר וליאור קררה.

הפוטנציאל שטי-ג׳יי הראה הוביל את אינדיאנה פייסרס לבחור בו במקום ה-18 של דראפט 2017. הציפיות היו גבוהות מאוד, אך קריירת ה-NBA לא הצליחה להתרומם. מ-16 נק׳ למשחק בקולג׳ ב-30 דקות הוא ירד ל-8 דקות בלבד לערב, בהן הוא קולע 3 נק׳ בלבד. במשך שלוש שנות חוזה הרוקי של ליף הוא נדחק משנה לשנה עמוק יותר אל תוך הספסל של הפייסרס. בעונתו השלישית שותף ב-28 משחקים בלבד, לאחריה הועבר בטרייד לאוקלהומה ולאחר שנחתך מצא את עצמו בפורטלנד באמצע העונה והספיק לשחק במדיה 8 משחקים בלבד. ליף לא הצליח להתמודד עם האינטנסיביות של הNBA. הוא התקשה לייצר לעצמו, וכבר לא היה עדיף פיזית כפי שהיה בליגת המכללות. היה ברור שליף זקוק לשינוי כיוון כדי להזניק מחדש את הקריירה שלו. ישראל הוזכרה אז כיעד פוטנציאלי, אבל הבן של בראד בחר ללכת מזרחה יותר, לאריות של גוואנגז׳ו בליגה הסינית.

TJ Leaf – Photo Credit: Yehuda Halickman

בשלוש וחצי עונות בליגה הסינית, טי-ג׳יי ליף הרגיש טוב, חזר לקלוע  והעמיד מספרים של ווילט צ׳מברליין. שבוע בלבד לאחר שנחת בעיר שסידרה כלכלית את הנינים של ערן זהבי הוא כבר קלע 47 נקודות והוריד 17 ריבאונדים. שיאי הקריירה הדי מפתיעים שלו, 47 נקודות, 21 ריבאונדים ו-13 אסיסטים, כולם מהתקופה ששיחק במדינה שבה הגובה הממוצע לגברים הוא 1.72 מ׳ ועל הפרקט יכול לשחק רק זר אחד בכל רגע נתון. ליף שוב קלע מעל 20 נקודות למשחק וסיפק את הסחורה גם כאשר עבר לבייג׳ין ואחר כך לנאנג׳ין. הוא פגש בליגה שחקנים שבאו להרוויח עוד כמה דולרים בשלהי קריירה מסתיימת דוגמת אריק בלדסו וטאקו פול, אבל גם שחקנים שמחפשים מקפצה חזרה אל הרמות הגבוהות כמו אחד שאתם בטח מכירים, אנטוניו בלייקני שמו.

בקיץ האחרון, ליף בחר ללכת בדרכו של הקלע האדום וחזר לעיר שבה בילה את השנתיים הראשונות של חייו. התנאים סוף סוף הבשילו ומכבי תל-אביב הייתה שם כדי להחתים שחקן ישראלי עם רקורד של 151 הופעות ב-NBA בגיל 28 בלבד, אך גם ללא שום ניסיון אירופי. בינתיים טי-ג׳יי מתקשה להראות יציבות. במשחקים מסומים הוא משיג את הנקודות, אך באחרים הוא מתקשה, כמו בשנים באינדיאנה, להיות אקטיבי בדקות שלו ולקחת את הזריקות. האחוזים שלו לא רעים אך הוא מרבה להסס. מתחילת העונה זרק רק 20 פעמים מחוץ לקשת ב-32 משחקים, והוא ממעט מאוד ללכת לקו העונשין (2.2 בלבד למשחק) על אף היתרון הפיזי שלו. גם התחרות הגדולה על אותן הדקות עם סורקין, סנטוס, בריסט, הורד וגור לביא, לא מסייעת להתאקלמות שלו.

TJ Leaf – Photo Credit: Dov Halickman

בליגה הוא הישראלי עם הכי מעט דקות למשחק בסגל (15.8) מלבד הצעירים אורן סהר ותמיר גולד, ביורוליג הוא עם 18 כאלה למשחק, מעט יותר טוב אבל עדיין הגבוה הרביעי בהיררכיה. מתוך 19 משחקים ביורוליג, ליף סיים עם מדד פלוס/מינוס שלילי רק ב-4, כלומר גם כאשר מכבי מפסידה, בדקות עם ליף היא בדרך כלל עדיפה. בניצחון על ירושלים מכבי שיחקה עליו בפוסט-אפ ברבע השלישי והוא הלך פעם אחר פעם לסל או לקו וסיים עם 11 נק׳ ו-7 ריב׳ ב-17 דקות בלבד (11+). הוא הראה שהוא יודע לעבוד בצבע, לשאוב ריבאונדים ולנצל מיסמאצ׳ים אבל לא מספיק כדי לקבל יותר קרדיט מקטש, שכזכור חלק חדר הלבשה גם עם הדור הקודם של משפחת ליף.

האוהדים הצהובים מסתפקים כרגע בהבלחות נקודתיות של מי בגיל 18 הוביל בנקודות על חשבון לונזו בול, אבל בגיל 28 לא מצליח להיכנס לחמישייה על חשבון בריסט. כאשר לוקחים בחשבון את המסע של טיי ג׳ייקוב ליף; הדומיננטיות שלו במכללות, בנבחרת העתודה ואפילו בסין, אל מול ההיעלמות ב-NBA, השאלה שצריכה להישאל כרגע היא מה צריך לבוא קודם? האם טי-ג׳יי צריך להראות יותר כדי לקבל את האמון של קטש, או אולי דווקא אם המאמן ייתן לו את המפתחות, הוא יקבל את קפיצת המדרגה המיוחלת של מי שיכול להיות האקס-פקטור שלו.

TJ Leaf – Photo Credit: Yehuda Halickman