קרדיט לתמונות בכתבה: הפועל ירושלים

המילים האלו נכתבות בבוקר שאחרי ההפסד של הפועל ירושלים לצדביטה לובליאנה, אבל יותר מכל, הן נכתבות בבוקר של תקווה, מהמעטים שהיו פה בשנתיים האחרונות. הראש עוד חושב "לא לצעוק יש לפני הגול" אבל הלב מתחיל להתמלא בקצת שמחה, או יותר נכון הקלה. בקרוב, כך נראה, נזכה לראות את 48 האחים והאחות שלנו חוזרים הביתה. והשפתיים כבר מזמזמות מעצמן שלל שירים, החל מ"שיר לשלום" ועד "המסע לארץ ישראל". ולפחות בתחושה שלי, הבוקר הזה הוא הראשון מזה שנתיים שבו אפשר לנשום באמת.

אני כותב את הדברים האלו בפתח הטור מסיבה אחת – כן, אמנם זה רק ספורט, ויש דברים גדולים וחשובים הרבה יותר, אבל לקהילת הספורט הישראלית יש חלק חשוב במאבק להחזרת החטופים. כבר שנתיים הספורט הישראלי, כולו, אדום, צהוב, סגול וירוק לא שכח לרגע והיה ראש החץ במאבק להשבת החטופים ובהנצחת הנופלים והנרצחים. הספורט הישראלי היה גם זה שהצליח, איכשהו, להביא אסקפיזם לכל כך הרבה אנשים ואני ביניהם וכולי תקווה שבקרוב נראה את הקבוצות הישראליות מארחות את משחקי היורוליג, היורוקאפ וה-BCL כאן בארץ. ועכשיו – לכדורסל.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

6:26 דקות לסיום הרבע השני יונתן אלון לקח טיים אאוט, התוצאה הייתה 38:37 לטובת הסלובנים/קרואטים. את פסק הזמן הזה הוא בחר לפתוח במילים "תיקחו אחריות על ההגנה שלכם". ובאמת, כמעט מאותו הרגע, הפועל ירושלים התחילה, סוף סוף, לשחק כדורסל, ההגנה של ג'וזאיה ג'ורדן ג'יימס, האסרטיביות של קשיוס ווינסטון, המופע הבלתי נשכח של דמיטרו סקפינצב, נראה היה שהכל עובד כמו שצריך והאדומים פתחו בריצה עצלה של 4:16. אבל אז, הם הפסיקו לשחק. אלו היו שש וחצי דקות מרשימות, אבל במשחק כדורסל יש 40 דקות, ובכל יתר הדקות – אף אחד בהפועל ירושלים לא עשה את תפקידו כמו שצריך.

זה מתחיל, בראש ובראשונה, ביונתן אלון. המאמן, שקיבל פה לא מעט שבחים בעבר, פשוט נרדם. ללובליאנה אין סנטרים גדולים וחזקים, אבל הם משופעים בכאלו ניידים ומהירים, זה בא לידי ביטוי ביכולת הגרועה של ג'סטין סמית', שמתקשה מול שחקנים שדומים אליו וגם ביכולת המאוד טובה של סקפינצב. אבל במקום ללחוץ על נקודת התורפה הזאת, אלון בחר להתחיל את הרבע השלישי עם סמית'. סקפינצב נכנס למגרש רק 5:33 לסיום הרבע השלישי, כשלובליאנה הצליחה לצמק ל-57:53. האם זאת הייתה הטעות שעלתה לירושלמים במשחק? קשה לדעת, ואני גם לא חושב שככה צריך לשפוט מאמן, אבל זוהי רק דוגמא מני רבות לכל מיני הירדמויות והחלטות רעות של המאמן הירושלמי.

אבל יונתן אלון לא היה לבד. יובל זוסמן ממשיך בתקופה הרעה, אמנם היו כמה דקות שהקפטן הראה אסרטיביות בהתקפה ולא עמד בפינה מחכה למסירה, אבל משהו שם לא עובד, כבר שני משחקים ברצף שהוא לא מצליח לשמור באותה הצורה בה שמר בשנתיים האחרונות, ונדמה שאם יש מישהו שנפגע בצורה משמעותית מהמעבר של האדומים לשיטת משחק התקפית זה הוא. ג'סטין סמית', שמציג מתחילת העונה יכולת מרשימה, נתקל, לראשונה כנראה, בקבוצה שלא אפשרה לו לזוז, זה נגמר אמנם ב-10 נקודות, אבל חלקם הגדול בגארבג' טיים. וקרינגטון? כמו יתר הקבוצה, גם הוא לא היה ממש מרוכז.

האמת, אני יכול לעבור פה שחקן שחקן ולתאר את הטעויות שעשה, אבל בסופו של דבר זה מיותר לחלוטין כי המסקנה מכולם היא די פשוטה – הפועל ירושלים מכוונת גבוה, ליורוליג, היא גם בונה לעצמה שם בעזרת משחק ראווה חשוב (בלי שמץ של ציניות) בברוקלין. אבל לפחות אתמול היא לא הייתה מרוכזת, זה בא לידי ביטוי באיבודים מיותרים, בהירדמיות בהגנה ובהתפשרות על זריקות. אז כן, העומס והג'ט לג הם ככל הנראה הסיבות להפסד הזה, אבל הם לא יכולים לשמש כתירוץ. בשביל לעמוד בציפיות שהיא בנתה לעצמה (ובצדק) הפועל ירושלים חייבת להיות מרוכזת.

חג שמח.