הכדורסל הישראלי ידע כישרונות גדולים, שחקנים גבוהים, שחקנים דתיים, שחקנים שאפילו משחקים עם כיפה על הראש, כאלה שלמדו בישיבה, גאוני מתמטיקה ושחקנים שהגיעו לנבחרת. הוא גם ידע שחקנים ששילבו כמה מהדברים האלה ביחד. אבל הוא כנראה לא ידע אחד ששילב הכל, ועוד כזה שלומד באופן פעיל בישיבה. עד היום. עד איתי שנפס.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

קרוביו של איתי שנפס מעידים שהוא דתי "הארד קור", משחק עם כיפה, מצטיין בלימודים, וצנוע. והכדורסל? הוא מדבר בעד עצמו. 19 נקודות ו-22 ריבאונדים היו לו בהפסד הדרמטי של ישיבת לפיד מודיעין 69:67 לתיכון הימלפרב בגמר ליגת החמ"ד, וזימון בכורה לסגל המורחב של נבחרת הנוער של ישראל לקראת אליפות אירופה שנערכה הקיץ. באימוני הנבחרת, שנפס מצא את עצמו מתמודד עם גבוהים בדמותם של דיויד מוזס (2.08 מטרים), שנחשב אולי לגבוה בעל הפוטנציאל הגדול ביותר בכדורסל הישראלי, יש שיגידו מאז ומעולם; רון בן-דר, שזכה באליפות היסטורית עם הפועל תל אביב בליגת העל לנוער, ולאחרונה חתם בהפועל גליל עליון מליגת העל; ליאור הרשקו, שכמעט זכה עם הפועל עמק חפר באליפות מול אותה הפועל תל אביב; ואופק עמר, שגם כן היה קרוב לאליפות עם עמק חפר. בהמשך הצטרפו גבריאל ארטמנקו ותמיר גולד, כוכבי קבוצת הנוער של מכבי תל אביב שהיו עם נבחרת ישראל עד גיל 19 באליפות העולם, ושנפס נופה. אלא שבגיל 18 (חגג יום הולדת רק לפני כחודש, בתחילת יולי), כל העתיד עוד לפניו.

החוויה בנבחרת של המאמן ברק פלג נתנה תיאבון לשנפס ולסביבתו. בעונה הקרובה הוא צפוי לשחק בהפועל חבל מודיעין מהליגה הארצית, תוך שכיאה לנער דתי לאומי בגילו הוא ילמד בישיבה מהבוקר עד הערב. שנפס גם מיועד לשחק כחריג גיל במדי מכבי מכבים רעות בנוער לאומית.

אז אומנם קפצנו קדימה, אבל בואו נחזור להתחלה. איך השחקן התחיל לשחק כדורסל? "מגיל מאוד צעיר", מספר איתי שנפס עצמו לאתר "ספורטס רבי" בראיון ראשון. "אבא שלי מאוד אהב כדורסל כל החיים, אז מגיל מאוד צעיר היינו בבית של כדורסל. הלכתי לחוג בכיתה ד', ומשם התאהבתי במשחק. מאז אני משחק".

וכששנפס מדבר על אבא שלו, הוא מדבר על האיש שדוחף אותו מאחורי הקלעים להצלחה. "אצלנו במשפחה אני דוחף גם לצד הלימודי שהוא מאוד חשוב, גם הצד ההתנהגותי, החברתי, ובמקביל לפחות בהתחלה אני דוחף 'תלכו גם לכדורסל, לצד של הספורט'", אומר האב ראובן שנפס.

איתי מדבר על התמיכה המשפחתית. "המשפחה דוחפת בטירוף. גם האחים שלי וגם ההורים שלי מגיעים כמעט לכל המשחקים ומעודדים, אבא שלי מלווה אותי מאז שהתחלתי לשחק, הוא הכניס אותי לכדורסל, ובשנים האחרונות כשזה נתן קפיצה אני מדבר על זה איתו כל יום ואנחנו תמיד מנתחים את המשחקים והמהלכים, מה קורה מסביב, חושבים על הצעד הבא ומה כדאי לעשות בהמשך, לאן לעבור, להישאר, להתקדם, מה אפשר לשפר. הדחיפה מהבית היא מטורפת, אני חושב שבלי זה היה לי מאוד קשה".

איתי מספר על התחנות שעבר. "בכיתה ד' הייתי בחוג, ואז עברתי משם. שנה אחת הייתי במכבים רעות בקטסל ב' מכיתה ה', ואז הייתי באליצור עוד ארבע שנים כי רציתי לשחק עם החברים וליהנות ככה מהכדורסל. דרך ג'וני אסרף, המאמן שלי בישיבה, חזרתי למכבים רעות לנערים א' ארצית, ומאז אני שם".

ראובן מרחיב על תחילת הדרך של איתי בכדורסל. "שיחקתי פה 11 שנים בליגת בתי הכנסת פה במודיעין, ג'וני היה אז עוזר מאמן. אנחנו בית של כדורסל. איתי התחיל את הקריירה שלו בכיתה ד' באיזשהו חוג, בכיתה ה' זה קטסל אז הוא היה שנה ראשונה במכבים רעות, ומכיתה ו' עד כיתה ט' הוא היה באליצור מודיעין ביחד עם החבר'ה שלו שהם מאוד טובים. באליצור זה פחות מחויבות ואימונים, וג'וני הכיר את איתי בכיתה ט', הוא אימן אותו בישיבה בנבחרת, והמליץ לקחת את הצעד קדימה ולחזור חזרה למכבים רעות, אז בכיתה י' הוא עשה מעבר למכבים רעות תחת ההדרכה של רן אשר, שהוא אוטוריטה בעולם הכדורסל, אימן נבחרות נוער ואפילו היה מאמן תקופה קצרה בליגת העל, ועכשיו הוא כבר כמה שנים טובות במכבים רעות".

ראובן גם עושה סדר מאיפה הגובה של איתי. "אני מטר תשעים ואחת, איתי 2.02. כחלק מהתמיכה שהייתה במכבים רעות בלראות אותו מתקדם, הוא היה אצל התזונאית רקפת (אריאלי) שהיא תזונאית הספורט של הנבחרת ושל עוד מלא מקומות, התאמן בחדר כושר והוסיף לעצמו נפח". "כל בנאדם שני ברחוב שואל אותי לפחות מה הגובה שלי, ובדרך כלל השאלה הבאה היא האם אני משחק כדורסל, אז יש הרבה תשומת לב לעניין הזה, אנשים מאוד אוהבים לדבר על זה", אומר איתי. "תמיד הייתי הכי גבוה, ובשנים האחרונות כל קיץ היה לי פרץ גדילה, ככה שזה נהיה קיצוני, גבהים שאני אפילו לא דמיינתי שאני אגיע. עקפתי את אבא שלי בגובה לפני כמה שנים ומאז אני ממשיך להתקדם. אני חושב שאני אפילו עוד גובה".

בוודאי שמתם לב לשם "ג'וני אסרף". אז מדובר במאמן יהונתן (ג'וני) אסרף, שלקח את שנפס תחת חסותו. "אני מנהל פרויקט כדורסל מאוד גדול בישיבה התיכונית לפיד מודיעין, אני עובד שם כבר שש שנים", מספר ג'וני אסרף, שנותן את הרקע להתקדמות של שנפס. "בשנה האחרונה זה היה משהו הרבה יותר רציני, הגענו לגמר ליגת הישיבות ששודר בטלוויזיה והגענו להרבה הישגים גדולים גם עם הנבחרות הצעירות. בבתי הספר זה ז'-ח' נבחרת אחת, ט' לבד ו-י-י"ב. ב-י-י"ב הגענו להישגים גדולים עם איתי, ואחד החלומות הכי גדולים שלי זה להיות בית הספר הדתי הראשון שמגיע לליגת התיכונים ולהיות שם אורח קבע. הקמנו כיתות כדורסל, זה פרויקט דתי מאוד ייחודי, היחידי בארץ. שם נוצר הקשר בינינו, התחלתי לאמן אותו ארבע שנים בישיבה, ואני גם זה שהביא אותו לאגודת מכבי מכבים רעות, שם הוא שיחק מכיתה י' עד י"ב. בכיתה י' הוא היה בנערים א' ארצית ובכיתה י"א ו-י"ב הוא היה בנוער לאומית. השנה, כשהוא תלמיד כיתה י"ב, הם היו ממש כפסע, משחק אחד ופוזשן אחד מעלייה לנוער על, פספסו את זה ממש בשני פוזשנים אחרונים במשחקים נגד קריית אונו ובאר שבע".

ג'וני ממשיך: "בסוף שנה הוא קיבל זימון לנבחרת הנוער שאז היו בה אם אני לא טועה עשרים וארבעה שחקנים בלי גולד וארטמנקו שהיו עם הנבחרת הבוגרת של עד גיל 19. הוא עבר כמה סינונים, הגיע פחות או יותר לעשרים האחרונים ושם הוא נופה. הוא היה השחקן היחיד מנוער לאומית שהגיע לעשרים האחרונים, שזה הישג מדהים. כל החבר'ה שהגיעו לעשרים האחרונים היו חוץ ממנו בנוער על וכמובן כל החבר'ה שהיו בסגל הסופי היו מנוער על, אז הוא באמת צץ משום מקום ועשה עבודה מדהימה. אני חושב שהסיפור שלו הוא ייחודי, משתי סיבות: סיבה אחת – כי הוא לייט בלומר, שחקן שהתפתח עם הזמן ולא היה כוכב גדול, ועשה עבודה מדהימה כדי להפוך לאן שהוא היום. הוא לא סומן בשום שלב כפוטנציאל מטורף. מן הסתם גם הגובה תרם לזה, לדעתי הוא 2.04 ואולי אפילו 2.05. סיבה שנייה היא כי הוא בחור דתי והוא בטירוף בלימודים, הוא סיים בכיתה י' חמש יחידות מתמטיקה והוא מחונן. הוא מאוד צנוע ועניו, ופחות באור הזרקורים. יש לי את הזכות להיות איתו בקשר טוב".

"ג'וני הוא שכן שלי, אני מכיר אותו מגיל מאוד צעיר", מספר איתי. "מכיתה ז' הוא מאמן אותי בנבחרת של ישיבת לפיד, מאז נוצר בינינו חיבור מאוד משמעותי והוא ליווה אותי לכל אורך הדרך הזאת. מעבר לזה, הוא תמיד עזר לי מחוץ למגרש, והוא זה שהביא אותי למכבים רעות, אז יש לו חלק מאוד גדול גם בהתפתחות שלי. הוא מאמן מדהים".

ראובן מרחיב על חשיבות החזרה של איתי למכבי מכבים רעות. "זה היה הצעד המשמעותי של איתי, המעבר ללהיות שחקן מקצועני במסגרת הנוער. ג'וני ורן ראו את הפוטנציאל שלו, ואיתי התחיל לפרוח. הוא נכנס בכיתה י', היו לו דברים שהיה צריך להשלים, אבל הוא גם מוכשר, גם בחור רציני וגם בחור שעובד מאוד קשה, זה משהו שהוא יוצא דופן. הוא תלמיד מצטיין, עשה מתמטיקה האצה במסגרת הישיבה וסיים בכיתה י', אז השילוב שלו של הלימודים ביחד עם הכדורסל זה משהו שאני חושב שהוא ייחודי, והכל תחת אווירה של בית דתי. גם היום במכבים רעות, תחת ההנהגה של ג'וני שנמצא שם, אני חושב שאחרי שאיתי עבר המשיכו לעבור מלא חבר'ה, ובמקביל בכיתה י' הוא גם נכנס לנבחרת הבוגרת של הישיבה ויצא לו לשחק עם אח שלו שהיה בכיתה י"ב, אז הם הגיעו לחצי הגמר במסגרת ליגת הישיבות. הוא עשה התקדמות מאוד גבוהה במהלך השנה הזאת, הוא גם התחיל לקחת ברצינות את הגוף שלו, להעלות קצת מסה ומשקל ולחשוב על להתאמן, ובכיתה י"א הוא כבר התחיל להתאמן גם עם קבוצת הנוער לאומית, שם הוא היה שחקן מוביל, במקביל הוא התחיל להתאמן גם עם הבוגרים של מכבים רעות בליגה א' ומהר מאוד גם התחיל לקבל דקות משחק והיה חלק אינטגרלי מהקבוצה. הדומיננטיות שלו באה לידי ביטוי בעיקר בכיתה י"ב שם הוא כבר נהיה יותר בוגר".

איתי מספר על ההצטיינות בלימודים – בדגש על מתמטיקה. "בכיתה ו' סיפרו לנו על תוכנית כזאת שיש בישיבת לפיד שבאתי ללמוד אצלה, שהיא כמו בר אילן – מסיימים את המתמטיקה בכיתה י', אבל במסגרת הישיבה ובשעות יותר נוחות, עם תמיכה. תמיד היינו כל המשפחה בית של מתמטיקאים כי אמא שלי היא מרצה למתמטיקה, והיה ידוע שיש לנו סוג של גנים כאלה, אז הלכתי למבחנים לתוכנית הזאת והתקבלתי. זה חינוך למצוינות, אם חוזרים לסבא וסבתא וההורים שלי, הם תמיד מאוד עזרו ודחפו לעבודה קשה ולמוסר עבודה, וזה גם עזר לי אחרי זה בכדורסל וגם בלימודים, לנסות לדחוף להצטיינות. במתמטיקה יש לי סוג של כישרון מולד בזכות אמא שלי, וגם אבא שלי היה מעולה במתמטיקה. למרות שזה היה קשה, ואחרי התלבטות אם לעזוב שהצלחתי להתגבר עליה, סיימתי את הבגרות בכיתה י', חמש יחידות עם ציון מעולה".

ראובן ממשיך לספר על קפיצת הבגרות של איתי. "הוא בנאדם שקט באופי שלו, זה לא מישהו שאתה תראה אותו אומר 'אני, אני, אני'. יש כאלה שקוראים 'הרוצח השקט' מה שנקרא, אבל עם הזמן הוא התחיל ללמוד גם להעריך קצת את עצמו, להבין שהוא שחקן כדורסל מקצועי שמתפתח, הוא לידר, והוא התחיל לקחת קצת יותר יוזמה על המגרש, לסדר את ההגנה, התחילו לשמוע אותו. גם רן, גם ג'וני וגם המאמן שלו בכיתה י"ב, רוני בוסאני שהוא אגדת כדורסל שהיה בימים שלי וחזר. במסגרת כיתה י"ב הם היו כפסע, על חודו של סל מלעלות באמצע העונה לנוער על, וגם בסוף בגלל פציעות וכל מיני דברים כאלה הם בסופו של דבר נכנעו. הוא במקביל המשיך לשחק גם בליגה א' בבוגרים והיה שחקן מוביל בישיבה, היה גם את הטורניר בליגת וושינגטון וגם את ליגת הישיבות המורחבת שהם היו עד כדי סל מלנצח ושהוא ייבחר ל-MVP. הוא עושה הכל בצנעה, לא אוהב להעיד על עצמו".

ג'וני מגיב לראובן. "דווקא מה שהיה חיסרון אולי בתחילת הדרך של איתי שראובן ציין את זה שהוא בחור שקט ומופנם בעיניי נותן לו יתרון אדיר על אחרים, כי הוא ילד של מחויבות ועבודה", הוא מנתח. "אימנתי אותו ארבע שנים, והוא היה בסיטואציות מורכבות במהלך השנים האלו. אפילו לא חצי פרצוף, חצי תלונה וגם לא חצי תהייה מקצועית או חברתית על ההתנהלות שלי כמאמן או של החברים לקבוצה. הוא מלח הארץ ושחקן שכל מאמן רוצה. עושה את העבודה בצורה שקטה, יעילה וחכמה, סופר אינטליגנט, לא מכריח ולא עושה דברים שהוא פחות טוב בהם. לפעמים זה בא בחסרונו כי אולי אחרים יגידו שהוא לא מעז, אבל הוא עשה התקדמות אדירה לא משנה לשנה, אלא מחודש לחודש ראו את ההתקדמות. אני עקבתי אחריו בנוער מן הסתם ואימנתי אותו גם בישיבה במהלך השנה האחרונה. אני מאמן כבר 12 שנה, ואני לא זוכר שחקן שעשה התקדמות כזו מטורפת בשנה אחת, והכל בזכות האופי החיובי והטוב הזה. סופר משקיען ונער מקסים שאף אחד במהלך השנים האלו לא יכול להגיד עליו אפילו חצי מילה רעה, וזה משהו נדיר לשחקנים כאלה שהם המובילים בקבוצה מקצועית. יש פה שילוב של כל כך הרבה דברים מיוחדים באיתי, שזה משהו לא סטנדרטי".

איתי מביא את ההתקדמות מנקודת המבט שלו, כשהוא נשאל מתי הוא הבין שכדורסל זה הייעוד שלו. "אני חושב שכל שנה זה נבנה. מאז שהגעתי למכבים רעות בכיתה י' ורן אשר היה המאמן שלי, בקיץ מכיתה ט' לכיתה י' – באותה שנה עשיתי את קפיצת המדרגה הכי גדולה שלי מבחינת יכולת, הוא מאוד עזר לי באימונים אישיים, והבנתי שזה משהו שאני רוצה לעשות. עכשיו בחודשיים האלה שהייתי בנבחרת אני חושב שעוד יותר נפל לי האסימון כמה זה דבר גדול ויכול להתפתח למקומות מאוד גבוהים".

איתי מפרט על החשיבות של רן אשר עבורו. "הכרתי אותו בכיתה י' כשהוא עשה לי אימונים אישיים באותו קיץ, וזו הייתה ההתחלה. מאז הוא מלווה אותי בכל דבר שאני צריך ותמיד עוזר לי למצוא את הדבר הבא ולפתח את מה שחסר לי במשחק, הוא עובד איתי על כל היכולות במגרש ומחוץ למגרש. זכיתי שהוא עוזר לי בכל הדברים האלה, בנאדם עם ידע כדורסל נרחב מאוד וניסיון מטורף, וטוב שהגעתי למכבים רעות, אני שמח שזכיתי להכיר אותו".

ג'וני גם מדבר על הקשר המיוחד של איתי עם רן אשר. "כחלק מההתפתחות שלו, מי שבעיקר מטפל בזה בנוסף לראובן שכמובן איתו יד ביד זה רן אשר, שמעבר לזה שהוא המנהל המקצועי של מכבים רעות הוא מאוד אוהב את איתי ברמת משפחה. רן וראובן מאוד קרובים, יש ביניהם הערכה, כבוד ואהבה בצורה בלתי רגילה שזה משהו שגם מראה על המשפחה המדהימה של איתי וגם מראה על המשפחתיות שהייתה במכבים רעות שמן הסתם תרמה מאוד לאיתי ברמה האישית, רן ממש לקח אותו כפרויקט, אימונים אישיים ומעקב שבועי".

איתי נשאל על הצניעות שעליה דיברו ראובן וג'וני. "אני חושב שגם זה מאוד חשוב. קודם כל הדת, זה ערכים שכל הדת בנויה עליהם, וגם זה חינוך מהבית, ההורים שלי תמיד חינכו אותנו להיות צנועים ולא להתיימר להיות משהו שאנחנו לא, לא לדבר על עצמנו", הוא אומר. "אמא שלי תמיד אומרת שזה נחשב יותר כשאחרים מדברים עליך ולא אתה על עצמך. כשאתה לא מתגאה אז זה מרגיש הרבה יותר נכון ואמיתי, וכשאתה מקבל מחמאה זה גם נותן סיפוק הרבה יותר גדול. גם אין סיבה לזה, כי מהדת חונכתי שזו פשוט דרך לא כל כך טובה".

בעונה האחרונה שנפס זכה יחד עם ישיבת לפיד מודיעין באליפות בטורניר שבו השתתפו ישיבות תיכוניות בגבעת וושינגטון. "הייתי בנבחרת שלוש שנים אז תמיד בכיתה י'-י"א דיברנו ובסוף לא הלכנו, ובכיתה י"ב שלחנו השנה, היו לנו ציפיות מאוד גבוהות כי ידענו שיש לנו נבחרת מאוד חזקה, בשלב הבתים היינו מאוד מגובשים וניצחנו משחקים בצורה מאוד יפה, עשינו חצי גמר מאוד יפה, ואז כשהגענו לגמר היה משחק קשה נגד רחובות. זה משחק מאוד קצר, 24 דקות, והיינו בפיגור דו ספרתי חמש דקות לסיום. היה רגע שהמאמן שלהם לקח טיים אאוט, וג'וני אמר אחרי המשחק שבאותו רגע הוא ידע שאנחנו ננצח את המשחק הזה. מייד אחרי הטיים אאוט הזה חזרנו, ושילה זאורבך שאיתי בקבוצה התחיל לקלוע ארבע שלשות ברצף, לקחנו את היתרון דקה לסוף והייתי MVP לכל הטורניר. הגיבוש זה מה שנתן לנו את הניצחון, זה היה ספתח מאוד טוב לעונה שגם נתן לנו דרייב להגיע אחרי זה לגמר ליגת הישיבות".

כאמור, בליגת החמ"ד לפיד מודיעין הפסידה 69:67 לתיכון הימלפרב ירושלים, כש-19 נקודות ו-22 ריבאונדים של שנפס כמעט מספיקים לתואר ה-MVP שאותו קטף המצטיין בצד השני, אלעד אלפסי, שרשם 34 נקודות ו-11 ריבאונדים. "בגמר ליגת הישיבות היה בערך חודש בין חצי הגמר לגמר, זה אומר שעבדנו בצורה מאוד אינטנסיבית כמה פעמים בשבוע, מסביב ומחוץ לאימונים גם עברנו על וידאו ודיברנו על סקאוט ושחקנים, ג'וני עשה לנו הכנה מאוד מעמיקה, והרגשנו מוכנים", אומר איתי. "באנו ממקום טוב, כולם היו מגובשים אפילו יותר עם כל הזמן שעבר ונפגשנו הרבה פעמים גם מחוץ למגרש בערב בבית של אחד השחקנים, והגענו לגמר בדרייב רציני, מאוד רצינו את זה והרגשנו שאנחנו יכולים, ואני חושב שראו את זה במשחק. במחצית הראשונה שלטנו בקצב ובמשחק, לא נכנסו לי הזריקות במחצית הראשונה, אבל הרגשתי שאני מצליח בהגנה למנוע זריקות קלות, לשמור על הצבע ולערב את האחרים, וברבע הרביעי גם נכנסתי לזה יותר מבחינה התקפית וקלעתי עשר נקודות. זה היה מאוד מבאס להפסיד את היתרון הזה בסוף, גם הרגשתי את ה-MVP מתקרב".

איתי מספר על השילוב של הכדורסל עם הדת. "אני חושב שאני לפחות מצליח לשלב את זה בצורה הכי נכונה, שאחד בטח לא מפריע אחד לשני ואפילו עוזר, שהנבחרת של הישיבה במסגרת דתית גם עזרה לי להתפתח ולהתקדם. גם בנבחרת יצא שהתאמנו כל יום, ודווקא בשבת לא, אז גם הייתה התחשבות מהצד הזה, שזה מאוד עזר לי להתקדם. זה פשוט עובד ביחד מדהים".

איתי משחק עם כיפה על הראש, כפי שמספר ראובן: "איתי משחק עם כיפה כל הזמן. הרבה פעמים נופלת לו הכיפה במהלך המשחק אז הוא משתדל להרים אותה. אני לפעמים אומר לו, 'איתי, שים אותה בצד'", הוא צוחק, "אבל הוא משתדל, ומתי שהוא יכול מרים אותה חזרה. כל הצד של הדת חשוב לו. בראש הבנתי את האתגרים שהאליפות הזו יכלה לייצר סביב כל מה שקשור לשבת, עכשיו היה תשעה באב, ואני שמח להגיד שבאגודה כמו מכבים רעות וג'וני שיש שם מלא חבר'ה דתיים זה בהחלט משהו שמכבדים ומעריכים שרואים אנשים שלוקחים את זה ברצינות. זה גם נותן את הרוח להיות עוד יותר מבינים ועוד יותר לכבד את הנושא הזה, ואיתי בקטע הזה הוא באמת בחור עקבי".

"אני מרגיש מאוד מחובר לדת כשאני עם כיפה", אומר איתי, "זה מרגיש שזה נותן לי תחושה של חיבור על המגרש לכל המשפחה, הדת והאנשים שמלווים אותי, סוג של תזכורת של מה עומד מאחוריי ובשביל מה אני משחק. יש דבר הרבה יותר גדול מסביב".

ג'וני מפרט על היתרונות של איתי, הדברים שהוא צריך לשפר והעמדה שבה הוא צריך לשחק. "קודם כל, יתרון אדיר שלו ברמה ההגנתית זה שהוא רים פרוטקטור ברמה הכי גבוהה שיש, הוא סוגר את הטבעות בצורה מרשימה ברמת הפוטנציאל של שחקן יורוליג, אני לא מגזים. מאוד חכם, יודע לעשות את הפעולות הנכונות. משהו שהוא מאוד שיפר בשנה האחרונה זה את כל מה שקשור בסיומות מתחת לסל, ואת הקליעה מרחוק ומחצי מרחק. עם הגובה שלו, אם השאיפות הן להיות שחקן יורוליג בתקווה שזה יקרה או שחקן טופ ליגת העל, אני חושב שהוא חד משמעית יכול וצריך להיות שחקן בעמדה ארבע, הוא צריך לשפר קצת את הקליעה מבחוץ אבל יש לו את הפוטנציאל להיות קלעי מצוין, הוא יודע גם להוריד כדור ולתת את שני הכדרורים והדאנק או המסירה הנכונה. אלה דברים שהוא פיתח לאחרונה, בשנה-שנה וחצי האחרונות, זה משהו שהוא צריך עוד לפתח, אבל בהחלט הוא משתפר בקצב מצוין באספקטים האלה".

"הוא יכול וצריך לשחק בשתי העמדות", מנתח ראובן. "הוא יודע להוריד כדור לרצפה ולזרוק, מהעונשין באופן יחסי לנוער אני חושב שהוא עם האחוזים בין הגבוהים ביותר בקבוצה, הוא יודע לקחת כדור גם לכל המגרש. מה שג'וני ציין זה שהוא פחות מעז, הוא פחות עשה את זה כי בנוער שיחקו איתו בעיקר חמש, הוא לא משחק פוסט-אפ אבל הוא בעיקר חמש עם נעילות וטיפול בגלל הגובה, אבל בהחלט יש לו גם יכולת של קליעה, הורדה של כדור וכדרור, והוא עובד על הדברים האלה. אני מאמין ומקווה שאלה דברים שייתנו לו וימשיכו לפתח אצלו, כי כדי להיות חמש אמיתי ברמות המאוד גבוהות צריך יותר גובה ומסה". ראובן מוסיף: "כשהוא זז על המגרש הוא יכול להוריד כדור וללכת קוסט טו קוסט, הוא עשה את זה כמה פעמים, או רץ לקבל כדור, שני כדרורים ודופק הטבעה, ואיפה שהוא בהחלט צריך לשפר ואני מאמין שהוא ישפר זה להעיז יותר בזריקות, לקחת יותר זריקות משלוש ומחצי מרחק. אני מאמין שאם ייתנו לו את הפלטפורמה הוא יעשה את זה, ואם הוא יוסיף את זה הוא באמת יעשה התקדמות סופר משמעותית". ג'וני מגיב לנושא זריקות העונשין: "72 וחצי אחוז מהעונשין לשחקן בנוער עם הגובה הזה זה בהחלט מרשים מאוד".

איתי עצמו מנתח את היכולות שלו: "שיחקתי סנטר כי תמיד הייתי הכי גבוה וככה זה בנוער בדרך כלל, אבל אני כן חושב שיש לי יכולות של משחק של פנים לסל, אם זה חדירה, קליעה מחצי מרחק וצעד ראשון. יש לי הרבה מה לשפר בקליעה מבחוץ שלא מספיק יצא לי, וגם הייתי בתוך הצבע הרבה זמן. עמדה שאני חושב שהיא מתאימה היא בין ארבע לחמש, לא בהכרח עם הגב לסל אבל כן בעמדות הגבוה. שלוש-ארבע או חמש בהתחלה".

לאיזה שחקן ג'וני היה משווה את איתי? "הייתי משווה אותו לאות'לו האנטר מהשנה הטובה שלו כשהוא היה במכבי", הוא מפתיע. "אני חושב שאיתי מאוד דומה לו. הוא מהסוג של החבר'ה האמריקאים האתלטים שסוגרים את הטבעות בצורה מאוד איכותית, שהקליעה שלהם טובה, התמצאות מצוינת במרחב. יש לו הכל, הוא גם אתלט מצוין, גם סוגר את הטבעות בצורה פנומנאלית. היה לו חיסרון לפני שנתיים בסיומות והוא שיפר את זה, ראיתי אותו בשבוע שעבר באימון אישי עם רן בסיומות בדרגת קושי גבוהה בטירוף, והוא סיים ברמה שבאמת לא ראיתי דברים כאלה. גם החסרונות שהיו לו או שיש לו, הכל פתיר אצלו. ההתקדמות שלו היא מטורפת, ולכן לא התייבשתי להגיד יורוליג".

לאיתי עצמו יש מודל לחיקוי מעניין, שמכיר היטב את האנטר. "תמיד הערצתי את דני אבדיה", הוא מגלה. "קיבלתי ממנו ברכה לבר מצווה דרך קרוב משפחה שהכיר אותו, ותמיד עקבתי אחרי המשחק שלו ומאוד התלהבתי שהוא נבחר בדראפט. צייתי בהמון משחקים שלו, ואני חושב שהוא מודל לחיקוי". איתי גם צופה בכדורסל בזמן הפנוי: "המון כדורסל. אני מאוד אוהב את ה-NBA, גם דיברתי על דני אבדיה אז בעיקר משחקים שלו. אני אוהד של הבוסטון סלטיקס כי ההורים שלי גרו בבוסטון כמה שנים, אני עוקב אחריהם מאוד. בארץ אני אוהד של מכבי תל אביב אז יוצא לי להסתכל על כדורסל בארץ, ויורוליג".

ג'וני מרחיב על האישיות המיוחדת של איתי. "רק כדי להגיד את רמת המחויבות המטורפת, איתי היה השנה מסיים אימון בוגרים בעשר וחצי בלילה. היו לנו אימוני ישיבה בשעה שבע בבוקר, ואם הוא היה רושם לי כמובן שהוא מותש ועייף אז הייתי פוטר אותו מלהגיע לאימונים האלה, אבל הוא בעצמו אפילו בכמה סיטואציות היה אומר לי, 'שמע, ג'וני, הגוף שלי מותש, אני לא מסוגל להתאמן מחר, אבל אני בא להיות עם החברים שלי ולתמוך בהם מהספסל באימונים', בנוסף לעוד משחק חשוב שהיה לנו שהוא היה עם נקע בקרסול, ושחקנים אחרים שחושבים על עצמם בלבד ועל האינטרסים שלהם לא מנסים לשחק, הוא נתן את כל כולו מחצית עד שהפציעה ניצחה אותו. זה שחקן עם מוסר עבודה ומחויבות כלפי החברים שלו והדברים שחשובים לו בצורה בלתי רגילה, גם לפעמים על טובתו האישית. הוא היה יכול בקלות לנוח במשחק הזה ולהגיד, 'הקרסול יותר חשובה לי מהמשחק הזה', אבל עבור עצמו, החברים שלו והקבוצה הוא לא ויתר, נלחם ונתן את כל כולו".

כאמור, הקיץ איתי שנפס זומן לסגל המורחב של נבחרת הנוער, לא דבר של מה בכך עבור דתי חובש כיפה. "זו גאווה עצומה", אומר ראובן, "הוא מגיע מהנוער לאומית שבאופן טבעי יש לה הרבה פחות חשיפה, היו לו מאמנים מהשורה הראשונה כולל ג'וני והשניים המוכרים שאמרו להם 'יש פה ילד מיוחד'. בנוער לאומית הנתונים שלו היו בערך 18 נקודות, 13 ריבאונדים, 4-5-6 חסימות למשחק, חטיפות ועוד כמה שינויי זריקה. בגמר מול הימלפרב 19 נקודות, 22 ריבאונדים ואני לא יודע כמה חסימות, אז הוא הגיע בזכות לקבל את ההזדמנות וככל שעבר הזמן שמענו שהוא השתפר מאימון לאימון, והוא בהחלט ראוי. פה אני סובייקטיבי אז קח את זה עם כפית של מלח, ברור שאם ארטמנקו וגולד לא היו חוזרים אני מניח שהוא גם אולי היה ממשיך עד הסוף, אבל גאווה עצומה לנו. דיברת על דתיים, זה היה יכול להיות קידוש שם שמיים ולמדינת ישראל משהו אדיר אם מישהו דתי היה מגיע ומשחק בנבחרת, ולא רק בגלל שהוא דתי, אלא בגלל שזה איתי. הוא בחור מיוחד, כל בחור דתי כבודו במקומו מונח, אבל אני חושב שהוא משלב משהו מיוחד שמראה את היכולת באמת לשלב את הצד הדתי בצורה הכי רצינית שיש ביחד עם הצד של הכדורסל, שזה אתגר מאוד לא פשוט".

"קודם כל, אני רוצה להודות למאמן שלי השנה בקבוצת הנוער של מכבים רעות, רוני בוסאני, שהביא לי את ההזדמנות הזאת, הוא זה שהמליץ עליי להגיע לאימון ניסיון, אז בזכותו בגלל הגעתי למצב הזה", מתאר איתי את ההגעה לנבחרת הנוער. "לאימון הראשון הגעתי עם חבר שלי רועי גורן מהקבוצה, והייתי קצת בלחץ, הכרתי כמובן את כל השמות של כל האנשים מסביב, זה מעמד שלא הייתי בו וידעתי שכל השאר חוו את זה בעבר. כל אימון שהתקדמתי גם התחלתי להאמין בעצמי יותר וגם להרגיש יותר טוב, להתחבר עם החברים. הייתה חוויה מאוד חיובית ומשמעותית, נהניתי מאוד מהאימונים, והתחרות עם הגבוהים הייתה לא פשוטה, גם להתמודד עם גובה כמו של דיויד מוזס שבחיים לא נתקלתי בו לפני זה, אז זה היה משהו שצריך ללמוד אותו, וגם עם רון בן-דר ואופק עמר שהם גם גבוהים מצוינים ופיזיים מאוד. זו הייתה תחרות מאוד טובה בין הגבוהים, ותמיד חשבתי מה אני יכול לעשות כדי לעצור אותם ואיך אני מתגבר עליהם גם גם בהגנה וגם בהתקפה כדי לנסות לבלוט כמה שיותר".

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Maccabi Maccabim Re’ut BC‎‏ (@‏‎maccabi_mr‎‏)‎‏

איתי נהנה מהעבודה עם המאמן ברק פלג, שגדל כדתי ושירת בסיירת מטכ"ל. "אני חושב שברק הוא גם מאמן מדהים וגם בנאדם מדהים", אומר איתי. "מאוד נהניתי להתאמן אצלו כי הוא לא רק מאמן עם ידע כדורסל גדול, אלא שאם מתחברים לערכים שדיברנו עליהם קודם רואים שהוא בנאדם מאוד צנוע ונחמד, תמיד הסביר מה לעשות ובא לעזור. יכול להיות שזה שהוא גדל בציבור הדתי אולי מתקשר, אבל באופן כללי הוא מאמן מצוין וכיף לדבר איתו ולהתאמן אצלו".

החוויה בנבחרת עשתה טוב לשם של איתי שנפס בעולם הכדורסל הישראלי, והוא קיבל יחד עם סביבתו החלטה לגבי העונה הקרובה בבוגרים. "אני אגיד שבהחלט החשיפה בנבחרת נתנה לו רוח גבית והרבה אנשים התעניינו בו תוך כדי, ראו אותו, שמעו וקיבלו המלצות כולל מצוות המאמנים, והוא גם התחבר לחלק מהצוות הרחב, אנשים שבגלל מה שג'וני אמר התחברו אליו ברמה האישית, אז אני חושב שאנשים רואים אותו כשחקן שהיה יכול ללכת לכל הרמות, ברור שבתור שנה ראשונה במעבר מהנוער לבוגרים יש לזה משמעות של דקות משחק והאם הוא ישחק או רק יתאמן", אומר ראובן. "מה שהוא בחר – חשוב לו לשחק וחשוב לו גם ללכת לישיבה, אז הוא ילך לקבוצה בליגה הארצית בשנה הבאה, קבוצה ששמה לה כמטרה גם לפתח שחקנים צעירים – בעזרת השם הוא יהיה בחבל מודיעין, זה הכיוון. היו לו כמה אופציות, והוא בחר את חבל מודיעין כקבוצה ששמה לה לדגש לפתח שחקנים כמוהו, בטח כאלה שיכנו אותם 'לייט בלומרים', ללכת לעשות את זה".

אלא שבעונה הקרובה שנפס לא רק ישחק כדורסל. כדברי אביו: "במקביל, הוא ילך ללימודי ישיבה ברמה הכי גבוהה, וזה אומר שמהבוקר עד שעות הערב הוא יישב בישיבה וייתן את כל כולו, וברגע שהוא ייצא הוא ייצא לאימונים כמה פעמים שצריך. הוא יעשה את שני הדברים האלה עם פול מחויבות, ולפעמים אנשים אומרים 'רגע, אז הוא אולי לא יהיה 15 שעות בישיבה, אולי הוא יהיה 12'. ה-12 שעות שלו והבנאדם שהוא הן הרבה יותר ממה שבנאדם רגיל ייתן. כשאיתי נמצא הוא סופר מחויב כמו שג'וני אמר, שנה שעברה הוא היה בשלוש מסגרות שונות ביחד עם לימודי הישיבה, אז זה שילוב מיוחד. חשוב לו מצד אחד לא לוותר על הלימודים בישיבה, ומצד שני הוא רוצה את הכדורסל ברמה הכי גבוהה שהוא יכול".

"היו לי עשרות רבות של שיחות עם רן (אשר) על הלו"ז השבועי של איתי השנה, איך מחברים את המסגרת בישיבה לנוער ולבוגרים, שומרים עליו ודואגים לו, וזה היה מאוד יפה", אומר ג'וני בנושא. "כחלק מהרצון לדאוג לאיתי במקסימום האפשרי הוא גם יהיה באיזושהי קונסטלציה חריג גיל בנוער לאומית בשנה הבאה ביחד עם הבוגרים, ורן ביחד עם ראובן כמובן יבנו לו את התוכנית המתאמה מול חבל מודיעין כדי לדאוג שהוא עושה את העונה הכי טובה שיש. הרבה פעמים שחקנים שמסיימים גיל נוער נזרקים למים והולכים לקבוצות בוגרים שהם נעלמים בהן, ופה רן לוקח את איתי יד ביד ומלווה אותו, ואין לי ספק בכלל שעוד חמש ושבע שנים הוא ימשיך ללוות אותו ולעשות כל מה שהוא יכול כדי שאיתי יצליח. בעיניי הדבר הזה הוא סופר מרגש. כמובן שגם אני מן הסתם, בכל מה שאני יכול לתרום לאיתי – אעשה את זה. בשנתיים האחרונות לא אימנתי את הנוער אלא קבוצות אחרות, לפני זה אימנתי במכבים רעות שלוש שנים ובשנה הבאה אני חוזר לאמן את הנוער לאומית. חלק מהתשוקה הזו לחזור לנוער זה ליהנות מאיתי ולהרוויח אותו מתי שנוכל בקבוצת הנוער".

איתי מספר על הבחירה בחבל מודיעין. "אני חושב שהבחירה נבעה מזה שחבל מודיעין היא סוג של חממה לשחקנים צעירים עם הפרויקט של 'שחקן אמיתי', גם רן אשר מאוד עזר לי בהתלבטות וליווה אותי בכל התהליך הזה. לדעתי, שחקן אמיתי הוא פרויקט מעולה שמצמיח שחקנים צעירים, תמיד רואים את השחקנים הצעירים שעברו שם שהתקדמו לרמות הכי גבוהות, והדוגמא הכי טובה היא בן שרף. אני מאוד מתרגש להתחיל שם, לעבוד קשה, להתקדם כמה שאני יכול ולהביא תוצאות".

איתי מדבר גם על התוכנית ללמוד בישיבה והשילוב עם מכבים רעות בנוער לאומית. "כחלק מהחינוך בישיבת לפיד במודיעין זה משהו שמדברים עליו כל השנה, יש סוג של יריד ישיבות באמצע השנה שעושים חשיפה וכולם הולכים לשבו"שים (שבוע ישיבה) לבדוק את המקומות. הבנתי שזה משהו שיכול להתאים לי מבחינת לימוד רציני של כל הגמרא והדברים מסביב, וגם מסגרת של חברה דתית, הכנה לצבא וכל הדברים האלה. הצורה שזה ישתלב עם הכדורסל זה לנסות כמה שיותר למקסם את הרווח משני המקומות. עד שאני אצטרך לצאת לאימון אני עושה לימוד רציני בישיבה, וברגע שאני יוצא לאימון אני נותן את כל כולי שם. לגבי הנוער לאומית, המטרה היא להשתלב במשחקים שם כמה שאפשר וכמה שיסתדר עם הקבוצה והישיבה, כי זה מועדון שגדלתי בו. השנה היינו מאוד קרובים לעלות לנוער על, גם באמצע העונה היינו משחק אחד מלעלות וגם בסוף העונה, אז זה גם סוג של חלום שאני מקווה שנוכל להגשים בשנה הקרובה, וגם להחזיר למועדון שבו גדלתי על כל מה שהם הביאו לי, אני חושב שזה ראוי לנסות לעזור במה שאני יכול".

עולה השאלה מה יהיה מעמדו של איתי בכל הנוגע לצבא. "אנחנו כרגע לא יודעים", אומר ראובן. "אני חושב שכל המונח של ספורטאי מצטיין ופעיל זה לא משהו שבכלל חשבנו עליו או התעסקנו איתו לפני הנושא של הנבחרת, וברגע שהוא התחיל להיות בנבחרת והגיע לשלבים מאוד מתקדמים הנושא הזה עלה. כרגע אין לו תאריך גיוס פורמלי, הוא בישיבה והשאלה היא כמה שנים הוא יהיה בישיבה, אז כרגע לא מתעסקים בזה, אבל זו סוגייה שאני מניח שבשנה הבאה צריך לתת עליה את הדעת כדי לאפשר לו להתקדם, הוא צריך לשחק. איתי הוא מוכשר בשני הצדדים, אז אני מקווה שלא משנה מה הוא יעשה בצבא זה יהיה משהו שגם ידע לנצל את הכישורים הלימודיים או הגופניים שלו בצורה מיטבית. הולכת להיות לו תעודת בגרות יוצאת מגדר הרגיל, אז אני מקווה שהוא יוכל להביא לידי ביטוי את הכישורים האלה בצבא בקונסטלציה כזאת או אחרת ביחד עם השילוב של הכדורסל. בינתיים אנחנו נתרכז בשנה הקרובה כדי שהוא יוכל לעשות את ההתקדמות המקסימלית".

"אני חושב שמצד הכדורסל משהו שמאוד קורץ לי זה הספורטאי המצטיין, ואני הייתי שמח שזה יסתדר", מספר איתי. "כל הסיפור של הישיבה זה קצת מקומות שזו לא הדרך הקלאסית להשיג את התואר הזה שהחברים שלי בנבחרת עכשיו מתגייסים בקרוב כספורטאי מצטיין, אז אני רוצה. צריך לתת עונה כמה שיותר טובה ולקוות שאני אוכל לעמוד במה שצריך כדי לקבל את זה בעונה הבאה, ואם לא אז אני מקווה שאני אמצא את הדרך הכי נכונה לשלב את הכדורסל בחיים שלי עם הצבא".

ראובן נשאל האם כדורסל המכללות בארצות הברית, שהופך לפופולארי בקרב שחקנים ישראלים, הוא משהו שיכול להילקח בחשבון עבור איתי. "הבן של תמיר גודמן (מתנאל גודמן) שיחק בהפועל ירושלים נגד איתי, איתי גם היה אצלו במחנה הקיץ שהוא עושה כמה שנים, אז הוא מכיר את איתי, והוא אומר לי 'I love this boy'. הייתי במשחק אימון שהיה בתחילת השנה, ואז הוא אומר לי, 'המאמן של ישיבה יוניברסיטי יהיה פה, תבואו בשש בבוקר', זה היה בהושענא רבה", מספר ראובן. "בחמש בבוקר נסעתי איתו לירושלים לשש בבוקר, הוא התאמן וראה אותו. ישיבה יוניברסיטי זו כנראה אופציה, אם הוא היה רוצה הוא היה יכול ללכת. לגבי המכללות האחרות, זה לא משהו שחשבנו עליו, כי איתי הוא טיפוס שמחובר מאוד גם למשפחה וגם לישיבה, וזו שאלה באמת איך זה יכול לבוא לידי ביטוי ביחד עם הצד הדתי, זה לדעתי יהיה אתגר מאוד קשה. אני יודע שתמיר גודמן מצא מקום בזמנו והצליח איכשהו לסדר את זה, אבל לא יודע איך זה יעבוד. יש גם שחקן שהיה ב-YU (ישיבה יוניברסיטי), ראיין טורל, שבאופן יחסי הגיע רחוק".

איתי עצמו נשאל על נושא המכללות, ועל כמה הוא רוצה לפרוץ את הדרך בכדורסל הבוגרים עבור כדורסלנים דתיים. "אפשר לחלק את זה לשני חלקים. לדעתי, בחו"ל עדיין יש הרבה מאוד קשיים לשחקנים דתיים, גם בכדורסל המכללות וגם בליגות הבכירות, וזה משהו שהייתי מקווה שאיכשהו יסתדר. זה גם לפרוץ דרך כלשהי, אבל יש אנשים שסוג של עשו את זה לפניי כמו ראיין טורל ותמיר גודמן. הייתי רוצה גם אולי להתקדם לכיוונים האלה אם הדת תאפשר את זה בהמשך. אני חושב שבארץ הכדורסל כן מאפשר באופן יחסי לשחקנים דתיים להתפתח וזה משהו שאני מאוד מעריך שאין משחקים בשבתות, הלוואי שכל הסיפור של הכדורסל בארץ לא יתנגש עם הדת בשום צורה, למרות שאני חושב שגם בימינו המצב די טוב. לגבי לפרוץ את הדרך, הייתי מאוד שמח להוות מודל לחיקוי, אם בזכותי שחקנים דתיים יחלמו גבוה מגיל צעיר אני חושב שהם יוכלו לעבוד קשה ולהגיע רחוק מאוד גם, כי יש כמויות של כישרונות שלדעתי קצת מוותרים על החלום בגלל הדת".

ראובן מדבר על התקווה שאיתי יוכל לפרוץ את הדרך בכדורסל הבוגרים. "אני מקווה שהוא יהיה פורץ דרך בנושא הזה, קיוויתי שזה יקרה כבר השנה בנבחרת. אין מילים על המחויבות והחיבור של רן אשר עם איתי וגם אני ורן זה משהו מיוחד. אני לא יודע איזו נבחרת תהיה בשנה הבאה, אבל רואים אותו בהחלט שהוא יחזור למסגרת U19 או נבחרת העתודה. אם בעזרת השם הוא יהיה פורץ הדרך ויעשה את זה בשילוב המדים של שני הדברים האלה ביחד אז זכינו, וגם אם לא זה בסדר. גם אם הוא רק מתווה ומישהו אחר ייקח את זה אז זכינו".

"בהחלט כמו שראובן אמר הוא לא דתי סטנדרטי שמשחק כדורסל ומנסה לפלס את דרכו, כי איתי הוא באמת דתי 'הארד קור' מה שנקרא, הוא משחק עם כיפה שזה משהו שהוא לא טריוויאלי. אין אצלו קיצורי דרך, ואין לי ספק שהוא ימצא את הדרך לשלב את הכדורסל ביחד עם הדת ושבערבות השנים זה לא יתפורר", קובע ג'וני בנחרצות, ומקשר את הסיפור של איתי אליו באופן אישי: "השילוב הזה הוא משהו שהוא באמת נקודה מאוד משמעותית אצלי. כל הקטע של הפרויקט של הישיבה, שאני חושב שלציבור הדתי אין מסגרות מספיק טובות ונכונות לקבל את ההזדמנות כמו ליתר השחקנים, כי יש כל כך הרבה פנימיות ופרויקטים של כדורסל מאוד מעניינים וטובים ברחבי הארץ, אבל אף אחד מהם לא פונה לציבור הדתי, ואני משתדל להרים את הכפפה. הרמתי פרויקט מאוד גדול בישיבה, שנה הבאה בכיתה ז' כבר יהיו בו 35 שחקני נבחרות כדורסל שזה הכי הרבה בארץ, ואין לי ספק שישמעו על הפרויקט הזה המון, אז אחד הדברים שאני לוקח על עצמי זה כל מה שקשור בלקדם את השחקן הדתי פה בארץ, משהו הרבה לא עושים, והחיבור עם מכבים רעות שמקבל באהבה שחקנים דתיים ודואגת להם ברמת השעות, הימים והמסגרת.

"יש המון שחקנים דתיים שלא מצליחים לפרוץ ולבוא לידי ביטוי בגלל הדת, ודווקא בתחום של הכדורסל שהמשחקים לא בשבתות כמו הכדורגל, הסיפור פה הרבה פחות מורכב ומסובך, ואם אנחנו נצליח לתת פלטפורמה מתאימה לשחקנים מהציבור הדתי ואת ההזדמנות הנכונה אז אין לי שום ספק שכמו איתי יהיו עוד לא מעט. יש משהו מאוד מיוחד בציבור הדתי שקשור בשיתוף פעולה, מחויבות, ערכים וכבוד, חלילה אני לא מוריד מהציבור הכללי, אבל אני אומר שהציבור הדתי ניחן בהרבה דברים מאוד טובים, ושמעתי גם מהרבה מאמנים וקולגות לא דתיים שכל הזמן אומרים לי, 'יש משהו בציבור הדתי שהוא באמת מיוחד', ואיתי הוא חלק ממנו. אין לי ספק שהוא קיבל המון מהמסגרת החינוכית שהוא היה בה. הלוואי שנצליח להמשיך לקדם ולפתח את המגזר הזה ברמה המקצועית הכי גבוהה שיש, כי באמת זו נקודה משמעותית שרק תעזור לכולם".

איתי מגלה משהו מעניין שלא יודעים עליו. "מאז היסודי, אפילו לפני ששיחקתי כדורסל, תמיד אהבתי מאוד את הריצות שישים ואת הקפיצות לגובה ולרוחק, כל מיני דברים כאלה שהיינו עושים, וגם לקחתי חלק בכל מיני תחרויות אתלטיקה ביסודי ובתיכון. בכיתה ו' לקחתי מקום שני באליפות קפיצה לגובה במודיעין, משם בזכות ההישגים הגעתי למחוז תל אביב ולקחתי מקום שלישי בקפיצה לגובה ובקפיצה לרוחק, ואז הייתי בכדורסל הרבה זמן אז לא יצא לי כל כך. בכיתה י' על הדרך הייתי שוב פעם באליפות קפיצה לגובה מחוז ירושלים, ולקחתי את המקום הראשון בקפיצה לגובה. זה גם משהו שלקח חלק מסוים בחיים שלי ונהניתי מאוד, כל הנושא של האתלטיקה".

איתי משחק עם המספר 17 על הגופייה. "בצעירותו, אבא שלי היה מספר 7", הוא אומר. "כשהתחלתי לשחק המספר 7 היה תפוס, חיפשתי משהו דומה לזה, וחוץ מזה הייתי אוהד בכדורגל של מנצ'סטר סיטי, השחקן האהוב עליי היה קווין דה בריינה מגיל צעיר, שהוא גם מספר 17. אפשר להגיד שזה סוג של חיבור בין שתי הסיבות האלו".

🔵 Kevin De Bruyne has been directly involved in 35 goals in 45 games in all competitions this season for Manchester City (13 goals, 22 assists). 🔥#UCL https://t.co/RluvQClsNi pic.twitter.com/WtopbKrKE2

— UEFA Champions League (@ChampionsLeague) July 24, 2020

השאלה הגדולה היא: עד לאן איתי שנפס יכול להגיע? או יותר מדויק, לאן הוא מכוון? "בגלל שאני מכיר את איתי ומודע למוסר העבודה שלו ולאופי, אני באמת חושב שהוא שחקן שיכול להגיע ליורוליג", אומר ג'וני. "מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, הפועל ירושלים אולי יהיו ביורוליג בשנים הקרובות. אני לא רואה שום סיבה שהוא לא יקבל את ההזדמנות להיות שם. אני באמת חושב שהוא משהו מיוחד ולא סטנדרטי. ראיתי את המשחקים של נבחרת הנוער ואני חושב שהוא היה יכול לתרום להם בסיטואציה הנוכחית. תמיר גולד נפצע אז זה עוד יותר מבאס, כי אם היו יודעים מלכתחילה שהוא לא נמצא אני חושב שאיתי היה חלק ומקבל הזדמנויות. אני מאמין שהוא שחקן טופ ליגת העל, שחקן יורוליג, שזו התקרה שלו. איתי לימד אותנו בשנים האחרונות שבאמת השמיים הם לא הגבול עבורו, אז אני מאמין שהוא יגיע סופר רחוק".

"לאיפה הוא היה רוצה להגיע? אני חושב שאחד הדברים שהוא למד זה להאמין יותר ויותר בעצמו, ואתה רואה את זה גם בנבחרת, מאימון לאימון וממשחק למשחק רואים את התהליך שהוא בעצמו מבין", מנתח ראובן. "לקח לו קצת זמן להבין את מה שהמאמנים רואים – מה שרן רואה, מה שרוני בוסאני ראה ואת מה שג'וני רואה, והוא עכשיו צריך להתחיל להתנהג בהתאם, עם הצניעות. אם הוא יגיע לאחת הנבחרות הצעירות זו גאווה גדולה ועצומה להיות בנבחרת, בטח כבחור דתי, ואם הוא יוכל לשלב את החיים שלו יחד עם ליגת העל, וג'וני לקח את זה ליורוליג, זה יהיה פנטסטי ואיזשהו חלום. לי הכי חשוב שיהיה לו טוב וכיף, שהוא יעשה את זה מרצון ומתשוקה, כמו שאני רוצה שכל הילדים שלי יתפתחו. אם יש משהו אצלנו שאני בבית לא מתפשר איתם זה החמש יחידות מתמטיקה (מחייך), זה בית גם מהצד שלי וגם מהצד של אשתי שהיא בעצמה דוקטורט למתמטיקה. בעיניי, השילוב הזה בין להיות מצטיין בלימודים ולהצטיין בכדורסל ובספורט באופן כללי זה מעולה. 'נפש בריאה בגוף בריא'".

"אני יודע שהרבה ילדים בגיל שלי חולמים מאוד רחוק, אבל אצלי איכשהו ההצלחות נבנו לאט-לאט", עונה איתי עצמו על השאלה. "כששיחקתי באליצור הרגשתי שבכלל לא הייתי קרוב להיות הכי טוב בקבוצה שלי, הייתי מאוד נהנה מכדורסל אבל לא חושב על זה יותר מדי מבחינת קריירה או חלום רחוק. כל שנה אני מרגיש שאני מתקדם הרבה מאוד ופורץ דברים שלא חשבתי שאני אגיע אליהם כשהייתי הרבה יותר צעיר. אני מרגיש שזה יותר ויותר מוחשי, ואני רוצה להגיע הכי רחוק שהדת תאפשר. אני לא אגיד NBA כרגע כי אני חושב שזה טיפה לא מסתדר עם הסיפור של הדת, אבל אני רוצה להגיע למקום הכי רחוק שהדת תאפשר לי ותשתלב בצורה הכי טובה עם הכדורסל".

ליגה מסוימת שעולה לך לראש?

"הדבר הראשון שאני חושב עליו זה להגיע לליגת העל בארץ, לדעתי זה יהיה כבוד מאוד גדול. אפילו אם זו לא המטרה הסופית זה גם כן סוג של חלום ילדות, אז הייתי שמח להגיע לשם".