באופן טבעי, אנשים נוטים לשפוט את עצמם ואת סביבתם בהתאם למה שמתרחש סביבם – האנשים, החברה, הקונטקסט החברתי. ההצלחה נמדדת על פי "מה אני ביחס לאחרים" במקרה הטוב ו-"איזה רכב יש לי לעומת הרכב של הקולגה שלי" במקרה הרע. אך האמת היא, שזו טעות לשפוט כך. נקודות הפתיחה שונות, הקשיים שונים, הדילמות שונות, החיים שונים – ולכן מוטב יהיה למדוד את ההצלחה על פי שאלות אחרות, לדוגמה: "לאן הגעתי ביחס לנתוני הפתיחה שהיו לי?" ו-"האם עשיתי את המקסימום?".

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

התשובות בין שתי הגישות, אגב, יכולות להיות זהות – אפשר להיכשל ביחס לעצמך וגם ביחס לאחרים, כנ"ל גם לגבי הצלחה – אבל נקודת המבט, שממנה אפשר להפיק לקחים בצורה טובה יותר, היא כל ההבדל.

לא הרבה נאמר על הפועל ירושלים בשבועות האחרונים. את מירב הכותרות תפסה – וכנראה שבצדק – הפועל תל אביב, שהעפילה לגמר היורוקאפ. אך מה שבכל זאת נאמר על הירושלמים, איכשהו היה תמיד בהשוואה לשתי התל אביביות, ובמיוחד לאדומה שבהן. אבל כמו בחיים, גם את התנהלותה של קבוצת כדורסל יש לבחון לפי עצמה – ולא לפי יריבותיה. האם הפועל תל אביב נמצאת, נכון לנקודת הזמן הזאת, במקום מוצלח יותר מבחינה מקצועית מהפועל ירושלים? כן, בוודאי. אבל זה לא משנה – כי הפועל ירושלים לא צריכה להימדד לפי הפועל תל אביב, מתן אדלסון לא צריך להימדד על פי שפיכת הכספים של עופר ינאי, ויונתן אלון לא צריך להימדד על פי ניהול המשחק של דימיטריוס איטודיס. הם צריכים להימדד על פי הפועל ירושלים, על פי מתן אדלסון ועל פי יונתן אלון.  וגם במבחן הזה – היא נחלה עד כה כישלון חרוץ. ההתמהמהות בהבאת מחליף לנמרוד לוי, והחתמותיהם הלא מוצלחות של אוגביידה ופיליפ, הן תוצאה של משהו שבין קיפאון ליהירות. כמעט ואין חולק על כך – והן תמרור אזהרה בוהק וברור להנהלת הקבוצה.

Matan Adelson – Photo credit: Yehuda Halickman

בימים האחרונים, המונח "גלגל שלישי" חזר לא מעט פעמים בהקשרים של הפועל ירושלים. האדומים מתל אביב מפזרים כספים ומצליחים באירופה, יריבתם העירונית היא אחד ממותגי הספורט הגדולים בישראל וצועדת בגאון בראש טבלת הליגה. ואז, בבת אחת, הפועל ירושלים הזכירה לכולם – כולל לעצמה – שהיא כאן כדי להישאר. זה התחיל בהחתמתו של קאדין קרינגטון על חוזה חדש לעונה נוספת (עם אופציה לעוד עונה), נמשך בניצחון המרשים על היריבה המיתולוגית מכבי תל אביב אמש בהיכל מנורה, ומגיע עד להחתמתו של ג'ארד הארפר – שחקן הכדורסל הטוב בישראל – על חוזה חדש, כפי שפורסם לראשונה ב"ספורטס רבי". לתוך המיקס הזה אפשר ורצוי להוסיף גם את אוסטין וויילי, שבמשחקים האחרונים מציג את מה שהפועל ירושלים ראתה בו מלכתחילה, ואת יובל זוסמן שמחזיק בחוזה לעונה נוספת (עם ביי-אאוט), כשבקבוצה עושים מאמצים רבים להחתימו על חוזה חדש ומשודרג.

אם לא יהיו הפתעות, הניצחון הזה לא שווה להפועל ירושלים הרבה מבחינה טבלאית – היא זקוקה למעידות גם של מכבי וגם של הפועל תל אביב כדי לטפס מעל למקום השלישי – אך יש בו הרבה יותר מזה.

כי אולי לראשונה העונה, ממש רגע לפני הפלייאוף, הפועל ירושלים נראתה דומה למה שחזו יונתן אלון ודן שמיר בקיץ: קבוצת הגנה קשוחה שמכריחה יריבות לזריקות קשות ואיבודים, קבוצת קליעה קטלנית עם 50% ל-3, קבוצה עם הרכז הטוב בליגה, עם סנטר דומיננטי וחזק, עם עומק בספסל ועם ורסטיליות – גם במשחק עומד וגם בהתקפות מעבר. האם זה יספיק לאליפות השנה? עוד אי אפשר לדעת. הדברים האלו, כמו גם הארכות החוזים לעונה הבאה, לא יהיו שווים הרבה אם לקחי העונה הנוכחית לא יופקו. אבל דבר אחד ברור: הפועל ירושלים לא הולכת לשום מקום.

Jared Harper – Photo Credit: Dov Halickman