רבים מדברים ובצדק על התקומה מעוררת ההשראה של ליאור קררה, פורוורד גליל עליון, ששוב השתקם מפציעה קשה והיעדרות של עונה שלמה, שבה הוא היה אמור בכלל לרשת את טל דן כקפטן עירוני נס ציונה. הדבר המעניין הוא שלא מדובר בשחקן היחיד בגליל עליון שיצא מסיטואציה מאוד קשה, גם אם לא עד כדי כך קשה. אני רוצה לדבר על מירון רוינה.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

העונה שעברה של רוינה הייתה קטסטרופלית. למרות שהגיע להפועל גלבוע/גליל אחרי שהפגין ניצוצות במדי הפועל אילת, הגיבור הגדול של נבחרת העתודה בגמר אליפות אירופה ב-2018 (14 נקודות, 14 ריבאונדים ומדד 30 מול קרואטיה) היה חלק מהקריסה המוחלטת של גלבוע, שפתחה את העונה עם רמי הדר על הקווים ובסופו של דבר צללה עד הליגה השנייה. אלה היו ממוצעיו בעונה שעברה: 2.1 נקודות (38.5% לשתיים, 37.5% מקו העונשין), 2.4 ריבאונדים (1.5 בהתקפה) ו-3.4 עבירות ב-12.7 דקות למשחק בדרך למדד 0.4, כאשר כמות הנקודות שלו לדקה (0.16) הייתה השנייה הכי נמוכה בליגה (מקום 112 מבין 113 השחקנים ששיחקו מספיק).

גם אני לא חסכתי בביקורת, כשנתתי לו בסיום העונה ציון 2 וכתבתי כך: "גם הגיע כמי שנראה מתאים לשיטה של הדר, אך התקשה מאוד לסיים מבפנים ומהקו, שוב צבר הרבה עבירות תוך זמן קצר וחוץ מלקחת כמה ריבאונדים בשני צידי הפרקט נתן מעט מדי כשאי אפשר היה לסמוך על הדקות שלו בעמדת הסנטר, כאשר הוא גם נעדר מכמה משחקים".

בקיץ רוינה חזר לקדנציה שנייה בגליל עליון (כמו קררה, שאיתו הוא גם שיתף פעולה בעונת 2018/19 בליגה הלאומית), ובהתחלה הוא תוכנן לשמש כסנטר המחליף של ברנדון גארט. אלא שהמלחמה פרצה, ולצד כל הדברים השליליים, יש גם כמה מרוויחים, בטח בכל הקשור לכדורסל הישראלי, ורוינה ביניהם. כיום, בעקבות עזיבתו של גארט, רוינה הוא הסנטר המוביל של גליל עליון, והוא מעמיד ממוצעים נהדרים של 8.6 נקודות (61.2% לשתיים – רביעי בליגה, 64.3% מהקו), 9.3 ריבאונדים (4.1 בהתקפה), 1.5 אסיסטים ו-1.1 חטיפות ב-26.5 דקות למשחק (0.33 נקודות לדקה) בדרך למדד 13.9. מיותר לציין שאלה המספרים הטובים ביותר בקריירה שלו. כן, הוא עדיין עושה הרבה עבירות (4 בממוצע למשחק, יצא בחמש עבירות 4 פעמים מתוך 8 משחקים), מה שגם יכול לעלות לקבוצתו ביוקר כפי שהיה במותחן מול הפועל עפולה, ולא בכל משחק הוא הצליח לעמוד ברמה (0 נקודות עם 0 מ-4 לשתיים בחוץ מול הפועל ירושלים), אבל בסך הכל הוא נמצא בשיאו, כפי שאראה בעוד כמה דוגמאות מתוך המספרים.

עד העונה, שיאי הקריירה של רוינה בליגה היו 12 נקודות, 10 ריבאונדים (ו-6 ריבאונדים בהתקפה), 2 אסיסטים, 2 חטיפות, 2 חסימות ומדד 20. העונה, רוינה השווה את שיא הקריירה בנקודות בניצחון על הפועל חיפה תוך שהוא גם שבר את שיאי הריבאונדים, האסיסטים והמדד עם 12, 3 ו-22 בהתאמה, ובהמשך עדכן את שיאיו עם 16 נקודות ו-14 ריבאונדים (כולל 7 בהתקפה, מה שהוא גם עשה בהפסד החוץ להפועל תל אביב) בדרך למדד 26 בהפסד החוץ לבני הרצליה. במשחק האחרון מול עפולה, הוא גם שבר את שיאי החטיפות והחסימות עם 3 כ"א.

אם נכנסים עמוק יותר למספרים, אז כבר אחרי 6 משחקים העונה (50 נקודות במצטבר) רוינה קלע יותר נקודות מבכל העונה שעברה (19 משחקים, 39 נקודות) ולקח יותר ריבאונדים מבכל העונה שעברה (59 לעומת 46). למעשה, ב-63 משחקיו עד העונה בליגה היו לו רק 2 משחקים שבהם הוא קלע בספרות כפולות ו-2 משחקים שבהם הוא לקח כמות דו ספרתית של ריבאונדים, בעוד שרק העונה הוא כבר קלע 3 פעמים בספרות כפולות ולקח לפחות 10 ריבאונדים ב-4 משחקים שונים. מתוך אבל מרשים מהכל, הוא מוביל את הליגה ב-2 קטגוריות סטטיסטיות: בטבלת מלך הריבאונדים הישראלי (1 יותר מהבא אחריו, איתי שגב) ובריבאונדים בהתקפה (4.1), והוא מקום שני בליגה בריבאונדים מבין כל השחקנים ובריבאונדם לדקה (0.35).

נסכם ונאמר זאת כך: אי אפשר לדעת איך הייתה מתפתחת העונה של רוינה אם המלחמה לא הייתה פורצת. אבל דבר אחד בטוח: הוא קיבל הזדמנות העונה, ועד כה עושה את שלו ולוקח אותה בשתי ידיים. ברק פלג יודע להוציא בכל פעם מחדש את המקסימום מהישראלים של גליל עליון, בטח בעונה כזאת, וכאן באמת אפשר למצוא את הסיבות לעונת השיא של רוינה, שכמיטב המסורת בספורט הישראלי עדיין נחשב לילד, למרות שפתאום הוא כבר בן 25 בואכה 26 (באמת שקשה לנו להאמין שהזכייה עם העתודה הייתה לפני כל כך הרבה זמן…).

רגע לפני שתוכלו לצפות בו משחק הערב (רביעי, 19:00) בחוץ מול הפועל באר שבע בהיכל הקונכייה, שימו לב לציטוט של רוינה בראיון לאתר "ספורטס רבי" לפני כמה שנים כשדיבר על הקדנציה הראשונה בגליל עליון: "גליל זה כמו בית בשבילי, באמת זה יותר מכדורסל, זה האנשים שם, זה כל ההנהלה, כל הצוות, וכולם זו משפחה גדולה. אני מאוד נהניתי שם, גם על המגרש וגם מחוץ למגרש עם אבישי (גורדון, שכיום משמש כעוזר המאמן) וגוני (יזרעאלי) וכל השחקנים, למדתי המון". איך אומרים? כוח עליון.