הטור החדש “Omertime” (“עומרטיים” בעברית) יתפרסם מדי שבוע באתר

מוצאי שבת. יד אליהו. אדום מול צהוב. הפועל מול מכבי. לרוב, זה פתיחה של קלאסיקו משובח עם כדורסל מרהיב, אווירה מחשמלת ושתי קבוצות חמות. מה שקרה במוצאי שבת האחרון עם משחקם של הפועל באר שבע ומכבי תל אביב היה הדבר הרחוק ביותר מהסיטואציה שתיארתי כרגע. כדורסל בינוני (בלשון המעטה), אווירה ספק נינוחה ספק משעממת וקבוצות, לא בדיוק בשיא שלהן.

לעומת זאת, בעוד ממכבי תל אביב אעשה איתכם חסד ולא אקח שום אלמנט ממשחק הכדורסל שלהם השבת, באר שבע המתחדשת והמשתנה דווקא מציגה אלמנטים מעניינים, חכמים שיכולים, ביום רע מאוד של יריבה שכזאת, לנצח את מכבי תל אביב.

אחד מהאלמנטים האלה, הוא פעולת צד חלש (Weak side action). ההיגיון מאחורי אלמנט שכזה הוא מאוד אינטואיטיבי. יש הרבה דברים ותיאוריות לגבי אותו צד חזק. לא מדובר בצד בו יש הכי הרבה שחקני התקפה או הגנה. לא מדובר בצד בו נמצא הכדור. לא מדובר בשום דבר שכזה. מדובר באזור במגרש. בו ההגנה משקיעה הכי הרבה מאמץ, השקעה ותשומת לב. ואם שם ההגנה פועלת ודומיננטית, הגיוני מאוד שההתקפה תרצה לפעול דווקא בצד השני ולנצל את השאננות של ההגנה באזור הנ”ל.

בואו נחליף דיבורים באוויר בדוגמאות. שימו לב איך באר שבע נמנעת מלשחק פעולות על הכדור. האזור החזק בו ההגנה משקיעה את מרבית הריכוז ותשומת הלב שלה הוא כמובן השחקן עם הכדור. אז ההתקפה? תשחק בצד החלש. וכך, דמפס עולה על חסימה בצד אחד, פארדון יורד על חסימה של ווריק לתוך הטבעת ובל מוצא יפה מאוד את פארדון לדאנק נהדר. הקטע הוא כזה – בל לא קיבל בזמן הזה חסימה אחת. רק משחק רחוק מהכדור שמונע מההגנה להגיב עם מרבית תשומת הלב שלה ועם כוח האש שלה. נהדר.

 

או לדוגמה כאן, משנכנס ווריק לעמדת פוסט-אפ בצד אחד (מעתה – הצד החזק) צריכה מכבי להשקיע את מירב תשומת הלב באירוע הפוסט-אפ (ובמקרה הזה, גם צעדים פיזיים שלוקחים ז’יז’יץ’ ויפתח זיו לעבר המקרה). ובאר שבע, לא פועלת כלל באותו צד חזק ואך ורק מתעסקת בצד השני. פארדון חוסם פעם אחת, ווריק חותך לתוך הצבע, סגל עולה במעלה הקשת והכל הכל – בצד החלש. ואז, בפאנץ’ של רגע אחד, באר שבע תופסת את מכבי לא מוכנה, עושה פעולה בשם Grande DHO עם ההנד-אוף המהיר הזה לשלשה חלקה. פרפקט.

 

בואו נסתכל על הדוגמה הבאה. גם כאן, באר שבע נמנעת בצורה מובהקת מלהתערב בצד החזק. לעומת זאת, היא מאוד אקטיבית בצד החלש. חסימות, חיתוכים, מסכות, רעשנים וכדומה. והכל, הכל בצד החלש. במקרה הזה, באר שבע מבצעת פעולה שכוללת צמד חסימות רחוקות מהכדור בשני צידי המגרש. מכבי, שעסוקה מאוד במה שקורה ליד הכדור, לא מפנה תשומת לב להתעסק בחסימות האלה ומתפשרים על חילוף זול בין דיברתולומיאו לוויליאמס תוך שהם מכניסים את הכדור פנימה בצורה מושלמת עם הכנסת עלייה נהדרת של פארדון להיי-פוסט ופינוי מושלם של ווריק לוויק סייד.

 

גם כאן, במהלך הסיום של המחצית הראשונה, בוחרים בבאר שבע לבצע מהלך שינצל את התוכנות המופלאות של הוויק סייד. הם לא רוצים לבצע פיק&רול על השחקן עם הכדור ובצד החלש כמו שהיו יכולים לנהוג מרבית הקבוצות. אלא, הם מנצלים את זה שמכבי כמובן משקיעה את מירב תשומת הלב שלה לבל שעם הכדור וגורמים לדמפס לצאת על חסימה דרכה הוא מקבל כדור בדרך לסל מצויין. וכדי להדגיש את האפקט, שימו לב אל פיזור השחקנים במגרש. כולם, אבל כולם, נמצאים בצד הנגדי לכדור. כל זה במטרה לגרום לצהובים לבחור מה הם רוצים. לשמור על ארבעה שחקנים או על שחקן אחד שנמצא עם הכדור. כוחו של הוויק סייד.

 

גם כאן, בדומה למהלך הקודם, באר שבע פותחת את הרבע הרביעי עם מהלך שמרכזו ניצול חולשת הוויק סייד. דמפס, לא מקבל פיק&רול נורמטיבי ורגיל אלא אך ורק אחרי חסימה כפולה רחוקה מהכדור בצד החלש. וגם כאן, החולשה ההגנתית של הוויק סייד מתבטא וההגנה מבצעת חילוף זול. ווריק עושה חסימת כניסה לפוסט לפארדון ומרגע שהוא מתחיל את הפעולה שלו עם הגב לסל ההתקפה מכריחה את ההגנה לבחור. לבחור בין ההגנה על מקבץ החסימות הנהדר הזה שעושים ארבעת השחקנים הרחוקים מהכדור או להמשיך ולהתרכז בצד החזק ובפוסט-אפ של פארדון. וכשההגנה בוחרת, ההתקפה הצליחה מבחינתה.

 

לסיכומו של עניין, הפועל באר שבע היא קבוצה מאומנת באופן מרשים באופן יחסי. התהפוכות שעוברות עליה בשבועות האחרונים הם גלי משנה. כי בסוף, זה כדורסל. ואת זה, שחקני באר שבע יודעים. הם חכמים, מתוכננים וחלקם אפילו מוכשרים. וכך, עובדת באר שבע בצד החלש של המגרש כביטוי ליוזמה, תכנון וניצול נקודות החולשה של ההגנה. ועל זה, על זה בערך מתבסס כדורסל. ואם יש את התכונות האלה לבאר שבע, יש לה גם סיבות לאופטימיות.