נבחרת העתודה של ישראל כבר קיימה 3 משחקים במסגרת טורניר הצ'לנג'ר שנערך בכרתים שביוון. אחרי שלשחקנים הצעירים בקושי היה זמן לנשום בימים האחרונים, כעת נקבע להם יום חופש ללא משחקים כאשר את המשחקים הבאים הם ישחקו מחר (שישי) נגד יוון ובשבת נגד אוקראינה. אין ספק שזה הזמן הנכון לקיים מעין סיכום ביניים על ההופעה של הנבחרת שלנו עד כה, מה שנעשה דרך הצגת 5 מסקנות מהמשחקים הראשונים של ישראל שנמצאת במאזן חיובי של 1:2.

1. רואים טביעת אצבע של מאמן

נכון, במבט מהצד נראה שאריאל בית הלחמי בעיקר מתאים את השחקנים לשיטה ופחות את השיטה לשחקנים עצמם, אבל האמת היא שזה עובד לא רע. חשוב לזכור שהנבחרת סובלת מהיעדר קלע בולט ויציב לשלוש בעקבות העובדה שטל פלד פצוע, מה שמוביל בין השאר ל-6.3 שלשות בממוצע למשחק ב-28.8% בלבד, כאשר רוב הנבחרות גם כן קולעות באחוזים נמוכים מאוד. יכול להיות שהדבר הטוב ביותר שמוביל ברוב הזמן לניצחונות זה הלחץ על כל המגרש והשמירות הכפולות שמציגים שחקניו של בית הלחמי. לא פחות מ-10.7 חטיפות בממוצע למשחק רושמת ישראל, מה שנובע מהשיטה של המאמן המוערך.

2. אין לנבחרת הנוכחית כוכב יוצא דופן

ב-2017 זה היה תמיר בלאט. ב-2018 זה היה יובל זוסמן. ב-2019 זה היה דני אבדיה, כשסייע לו ים מדר. ולנבחרת הזאת, כל עוד לא יוכח אחרת, אין סופרסטאר בעקבות ההיעדרות של נועם דוברת הפצוע. וזה גם בסדר, כשהקלע המוביל של הנבחרת מדורג בשוויון על המקום ה-57 בטורניר כולו. לא כל אחד צריך להיות דני אבדיה, ואולי דווקא שם נמצא הכוח של הנבחרת הזאת. כמעט כל שחקן רשם לפחות משחק טוב אחד ויכול לתרום לנבחרת הזאת.

3. יהל מלמד הוא הקפטן המושלם

טריוויה: מי מוביל את הנבחרת בנקודות (10.3, היחיד בדו ספרתי), באחוזים לשלוש (שלשה אחת בממוצע ב-42.9%), בריבאונדים (5.3) ובמדד (16.3)? התשובה היא יהל מלמד. הסמול פורוורד הנהדר נותן טורניר פשוט מצוין, שבו הוא בכלל לא מכריח את עצמו על המשחק ועדיין מצליח לתרום המון. אם מוציאים מהמשוואה את הראל רינסקי שזרק פעם אחת (וקלע) לשתיים, מלמד מוביל את הנבחרת גם בקטגוריה הזאת עם 81.8%. מלמד גם מציג רבגוניות מרשימה, עם 2.3 אסיסטים. לשיאו הגיע מלמד במשחק הראשון מול רוסיה, עם מספרים יוצאים מן הכלל של 14 נקודות (6 מ-6 לשתיים), 7 ריבאונדים ו-6 חטיפות בדרך למדד 25. בין אם זה ביורו סטפ, בשלשת קלאץ' (שלא הספיקה בהפסד לסלובניה) או בפעולות אחרות, הקפטן מצליח לתת את הערך המוסף שדרוש לנבחרת.

4. עמית אהרוני הוא שחקן מאוד מוכשר

הוא אולי לא הכי גבוה (1.85 מטרים), אבל עמית אהרוני הוא כוכב כדורסל. הרכז של נבחרת העתודה מחזיק בטכניקה מושלמת, עושה פעולות מדויקות עם חוכמת משחק גדולה, רושם ממוצעים יפים של 8 נקודות, 2.7 ריבאונדים, 2.7 חטיפות (ראשון בנבחרת) ו-5 אסיסטים (ראשון בנבחרת) לעומת 1.7 איבודים בדרך למדד 11.3, ומלהיב מאוד את הפרשנים שכבר משווים אותו לתמיר בלאט. את הופעת השיא שלו סיפק אהרוני במשחק הראשון נגד רוסיה, כשקלע 15 נקודות (2 מ-4 לשלוש), מסר 6 אסיסטים, חטף 4 כדורים ורשם מדד 16.

5. צריך סבלנות

במשחק הראשון מול רוסיה גלעד לוי שיחק רק 4 דקות שבהן רשם מינוס 7 וקלע 2 נקודות. אלא שאז הגיע המשחק השני מול בלגיה, ולוי כבר קלע 8 נקודות ב-11 דקות עם מאזן מושלם מהשדה (4 מ-4 לשתיים), כולל דאנק ענק. למרות ההפסד במשחק נגד סלובניה, הסנטר, אחד הכישרונות הנדירים שגדלו כאן (2.17 מטרים), סיפק תצוגת שיא של 9 נקודות, 6 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 2 חטיפות, 2 חסימות ופלוס 12 ב-23 הדקות שלו על הפרקט, כולל דאנק מרשים ותשומת לב אינסופית משחקני ההגנה של היריבה. ניקח כדוגמא גם את דורי סהר. הוא הגיע לטורניר בתור השחקן המוכר ביותר בסגל, אך פתח פחות טוב עם 6 נקודות בכל אחד משני המשחקים הראשונים. למרות ההפסד במשחק השלישי, סהר כבר החל ליישר את הסטטיסטיקה כשהוביל את הנבחרת עם 17 נקודות. המסר? אין לחרוץ גורלות של שחקנים בני 20 או פחות אחרי משחק אחד או שניים. צריך סבלנות.