נייט דרור הוא שליח אתר “ספורטס רבי” לבלגרד (קרדיט לתמונה הראשית: אתר היורוליג)
1. ניצחון של הקהל
עד ליום המשחק עצמו, לפי ההערכות והאישורים שהושגו, היו צריכים להיות לא יותר מ-300 צהובים בפיוניר. אולם, לבסוף, מכבי הצליחה לקבל את האישורים להכניס את כל האוהדים שבבלגרד לאולם. וזה היה גיים צ’יינג’ר!
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
עוד הרבה לפני המשחק התגודדו מאות אוהדים של מכבי תל אביב ברחבה שליד האולם, וחיממו את הגרונות במופע עידוד מרשים במיוחד. היה אפשר להרגיש שם, שזה לא רק “מכבי”. זה הרבה יותר מזה. המעגל הגדול של שירת ההמנון ודגלי ישראל שנכחו באירוע לא הותירו מקום לספק.
וכשהחלה הכניסה לאולם, היה אפשר להבין עד הסוף את העוצמה… לא ברור איך, אבל למשחק הזה הגיעו כ-1,000 אוהדי מכבי תל אביב (אולי אפילו יותר), שכולם מוקמו בגוש אחד מתחת למצלמות השידור אל מול הספסל. וזה, יצר אפקט מדהים!
אלף אוהדים עשו רעש של 10,000, ומכבי תל אביב נהנתה מעוצמה לא פחותה מזו שהייתה משיגה בהיכל. הקהל של מכבי לאורך כל המשחק דחף, תמך, עודד, ונתן מופע מהטובים שקהל נתן העונה באירופה. אמנם בדקות הקריסה בסיום, גם הוא דעך, אבל שלא יהיה ספק לרגע. הניצחון הזה הוא ניצחון של האוהדים של מכבי תל אביב שיצרו אטמוספירה משוגעת בפיוניר, והכניסו את פנאתינייקוס להלם מוחלט במחצית הראשונה בה נבנה רוב ההפרש. אם יש “ניצחון של קהל” בכדורסל. זה הניצחון הזה!
Maccabi Tel Aviv fans – Photo credit: Djordje Kostic
2. הסערה והנסיגה
בהמשך ישיר לסעיף הקודם, העוצמה של הקהל העניקה למכבי דחיפה מאוד חשובה בהתחלה. הצהובים טסו ליתרון 0:7 תוך דקה, וניצחו את הרבע הראשון 11:23. לאורך כל המחצית הראשונה פאו הייתה קפואה לחלוטין, מבולבלת, ולא שם. הגיוני שהיא לא ציפתה לכך שהר הגעש הצהוב יתפרץ עליה ככה… בכלל, במחצית הראשונה מכבי שיחקה נפלא. זו הייתה אחת המחציות היותר טובות שלה העונה. למעט תומאסון ומאייר, כל השחקנים שותפו, ו-9 שחקנים היו עם נקודות על הלוח בירידה להפסקה.
יחד עם זאת, מבחינת תוצאה (37:46), זו הייתה מחצית שפאו יצאה ממנה מאוד בזול בזכות שתי שלשות שקלעה בדקה האחרונה. אלא שפאו לא הצליחה להמשיך במומנטום ברבע השלישי, ומכבי, שוב, בזכות הקהל פתחה בסערה את המחצית השנייה עם ריצת 2:11 שהעלתה אותה ליתרון שיא של 18 הפרש! בשלב הזה, היה נדמה שפאו כמעט נשברת. הספסל שלה היה קפוא, המשחק הקבוצתי שלה לא היה קיים, ולפחות מבחינת ההרגשה, זה הרגיש ששום דבר לא יוכל לקחת את זה ממכבי. שזה שלה.
אבל, בכדורסל, זה לא נגמר עד שזה לא גמור, ופאו בזכות ריצת 9:0 בסוף הרבע השלישי נשארה במשחק. ברבע האחרון, ככל שהדקות נקפו, זה בעיקר היה משחק של מכבי תל אביב מול עצמה ושל פאו כנגד השעון. כל פעם ההפרש היה מאוד “גבולי” מבחינת טווח ביטחון, וכל פעם פאו עשתה עוד צעד לכיוון החזרה למשחק. ובדקות הללו, מכבי לא ממש הייתה שם. היא רק רצתה שהמשחק ייגמר, ועשתה טעויות קריטיות שאיפשרו לפאו להשלים את הקאמבק, וגם לקבל הזדמנות לקחת את ההובלה לראשונה במשחק ממש בשניות האחרונות. 2.6 שניות לסיום זה היה צריך להיות גמור, אבל שווה להתעכב רגע על קליעת העונשין השנייה של לורנזו בראון. בשלב הזה, בסיטואציה הזאת, בראון היה חייב “להחטיא מכל הלב”, אבל הוא לא עשה את זה, ופאו כמעט ניצחה את המשחק בגלל זה.
בסוף, בשורה התחתונה, מכבי ניצחה בגלל האופי שלה, בגלל הכדורסל, אבל בעיקר בגלל הקהל שהביא לה את הדחיפה הכל כך חשובה מהרגע הראשון.
Lorenzo Brown – Photo Credit: Djordje Kostic
3. הדימיון למשחק הראשון וגם ההבדל
אם תחשבו על זה רגע, יש הרבה מאוד דימיון בין המשחק הזה למשחק הראשון שהיה בסדרה. בשני המשחקים ה”קבוצה הביתית” פתחה חזק מאוד בזכות הקהל שלה, בשני המקרים קבוצת החוץ הייתה בסוג של קיפאון במחצית הראשונה, ובשני המקרים היא גם יצאה ממנה בזול. בשני המקרים, יתרון השיא של “קבוצת הבית” הושג ברבע השלישי, ובשני המקרים “קבוצת החוץ” חזרה בקאמבק מהסרטים מעט לפני סיום הרבע השלישי אל תוך הרבע האחרון. מאוד מאוד דומה.
ועדיין, יש כמה הבדלים מהותיים בין המקרה הזה למשחק הראשון, שלבסוף השאירו את הניצחון אצל “קבוצת הבית”. קודם כל, יתרון השיא. מכבי הצליחה להגיע לנקודה טקטית מאוד חשובה כשעלתה ליתרון של 18+. פאו במשחק הראשון הצליחה להיות ביתרון שיא של 12+ בלבד, ומבחינה סטטיסטית, כשמדובר על סיכוי למהפך מכל אחד מהמצבים הללו, ההבדל הוא עצום. שנית, עוד הבדל גדול בין המשחק הזה למשחק הראשון היה עניין חילופי ההובלה. בעוד שבמשחק הראשון מכבי תל אביב הצליחה להשלים את הקאמבק, במשחק הזה, פנאתינייקוס, שלא הובילה לשנייה אחת במשחק, לא הצליחה להשלים את המהפך. במידה שהייתה עושה זאת, בכל שלב, סבירות גבוהה שהיא הייתה מצליחה לנצח. עם איך שהמשחק השלישי התפתח, לא בטוח שמכבי תל אביב הייתה מצליחה למצוא בשניות הסיום את הכוח להציל משחק שהיא כבר ניצחה בו…
John Dibartolomeo – Photo credit: Djordje Kostic
4. המלך יאשיהו
זה היה מהמשחקים הטובים בקריירה של ג’וש ניבו. ללא ספק, המשחק הכי טוב שלו העונה. הוא השווה את שיא הקריירה שלו ביורוליג עם 22 נקודות, וגם קלע באחוזים נהדרים מהשדה (10/13 לשתיים). הגיוני, שכמעט כל זריקה הייתה בעצם מגה-דאנק. לזה תוסיפו גם 9 ריבאונדים (4 בהתקפה), 2 חטיפות, 5 עבירות שהצליח לסחוט, ו-31 מדד, ותקבלו שורה סטטיסטית של מפלצת. כי זה מה שניבו היה השנה. מפלצת יורוליג! ניבו הוא ללא ספק אחת מהפתעות העונה הגדולות ביורוליג. אמנם היה ברור שהוא שייך לרמה, אבל ממש לא היה ברור שהוא יכול להיות כל כך טוב, חד ודומיננטי, ועוד בקבוצה שתגיע לפלייאוף. הרבה כאן יש לזקוף לזכותו של עודד קטש, שפשוט הצליח לעשות קסמים עם הקבוצה הזאת השנה. ניבו הוא בדיוק חלק מאותו “שלם” שקטש הצליח לגבש העונה במכבי, וספק גדול אם הוא יוכל להיות כל כך טוב גם בקבוצה אחרת שמשחקת בשיטה אחרת. מה שכן, בשיטה הזאת עם קטש ועם השחקנים שלידו, ניבו פשוט בלתי ניתן לעצירה. פשוט פנטסטי!
Josh Nebo – Photo Credit: Euroleague
5. 40 דקות מפיינל פור
בסך הכל, מכבי תל אביב יכולה להיות מרוצה מהמשחק הזה לא רק מהתוצאה, אלא גם בהרבה מהדרך. בטור ההכנה למשחק רשמתי שהמפתחות של מכבי יהיו להצליח להביא את השלם הקבוצתי, לעצור את סלוקאס, ו”לנצח במסביב”. ואכן, מכבי הצליחה להביא את ה”קבוצה” לבלגרד, וברוב הדקות שהיו ברבע השלישי היא לגמרי שיחקה את המשחק שלה. סלוקאס, שבמשחק השני בסדרה שבר את שיא הקריירה שלו בנקודות ביורוליג (29), פשוט לא הופיע למשחק השלישי, לא הורגש, והיה במשחק הכי גרוע שלו העונה ביורוליג שכלל 0 נקודות (0/3 מהשדה), 4 ריבאונדים, 3 אסיסטים, ו-2 מדד ב-20 דקות על הפרקט.
וכמובן, גם הקהל נתן הצגה והיה הגורם המכריע. אין ספק שזה משהו שפאו לא ממש ציפתה לו.
ככה שבסוף, במשחק הזה, מכבי עמדה בגדול בכל שלושת המפתחות! היא אמנם לא הפעילה לחץ על השופטים (כפי שהייתה צריכה), אבל עשתה הרבה יותר מעל למצופה בכל שאר הפרמטרים.
ועדיין, למרות הכל, בסוף, פאו הייתה קרובה מרחק מילימטר מלנצח בעצמה במשחק. זה רק מעיד על כמות הכישרון הגדולה שיש ליוונים העונה.
צריך גם להגיד עוד משהו, עד עכשיו, בכל משחק ניצחה הקבוצה שלה הייתה “תחושת דחיפות” יותר חזקה. מכבי לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להפסיד במשחק הראשון ביוון ולהיקלע לבור בחוץ מההתחלה. פאו הייתה ב”מצב חירום” לקראת המשחק השני, ולאחר שניצחה, למשחק השלישי מכבי הגיעה עם תחושת דחיפות חזקה יותר. כעת, שוב פאו היא זו ש”יותר צריכה את זה”, אבל למכבי תל אביב אסור להתבלבל.
היא חייבת להגיע גם היא עם 0% שאננות ו-100% תחושת דחיפות, כי אם הסדרה הזאת תלך למשחק חמישי באואקה, זה כבר יהיה סרט אחר.
וזה, למעשה, בנוסף לשלושת המפתחות שציינתי לקראת משחק 3, המפתח הרביעי והכי חשוב של מכבי לקראת משחק 4. היא חייבת להיות שם על כל המשתמע מכך מהשנייה הראשונה. עם הלהט של הקהל ביציעים, ועם ההבנה שאסור לה להגיע לעוד משחק ביוון. היא ממש נוגעת בפיינל פור. הכנתי לכך את הקרקע בכל הטורים הקודמים בחודשיים האחרונים, ועכשיו, זה הזמן שלה לעשות את זה!
עכשיו כולם יודעים, בעונה הזאת, מכבי גם יכולה לזכות!
Photo Credit: Djordje Kostic
0 תגובות