זרים ללא הגבלה, איך השחקן הישראלי יתקדם בצורה הזו? זה בטח מה ששאלתם את עצמכם כשקראתם את טורי הקודם. בטור זה אציג את מבנה הליגה הרצוי מבחינתי מתוך תקווה ליצור ליגה תחרותית, שנותנת במה לשחקן הישראלי, אך בעיקר מאפשרת הצלחה לקבוצות שפשוט מתנהלות נכון.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

אז לפני שנצלול להסברים, מבנה הליגה: 16 קבוצות אשר ישחקו שני סיבובים (= 30 משחקי ליגה) ולאחר מכן פלייאוף בין שמונה הקבוצות הראשונות. כל שלבי הפלייאוף משלב רבע הגמר ועד הגמר יהיו בשיטת הטוב מ-5, כלומר קבוצה שתגיע לגמר תוכל לשחק בין 39 ל-45 משחקים. מהליגה ירדו שתי קבוצות, כאשר הקבוצה המדורגת במקום ה-14 תישלח לשלב פלייאוף הישרדות נגד הקבוצה שתסיים במקום השלישי בליגה הלאומית (שלדעתי צריכה להישאר 16 קבוצות גם כן). כמו לכל שיטה, גם השיטה הזו אינה מושלמת ולפני שאסביר אותה לעומק, אענה על מספר תהיות שבטוח יעלו:

16 קבוצות זה יותר מדי, יהיו קבוצות שלא יתאימו לליגה:

המחשבה הראשונה שעולה לי לתהיה זו ודומיה היא "ו…?", אבל כן חשוב שארחיב. לאורך השנים, על מנת ליצור שוויוניות הפעולות שנבחרו היו מתוך מטרה להחליש את הגדולות (מכבי ת"א תחילה, אבל בשלבים מסוימים גם הפועל ירושלים, דבר שהופך לרלוונטי שוב עם כניסתו של מתן אדלסון). אני רוצה ליצור ליגה שהמטרה היא להיות כמה שיותר טובים ולאפשר לקבוצות טווח ביטחון לטעות. ההבנה צריכה להיות שלא כל הקבוצות יכולות להתחרות על אליפות ולא כל הקבוצות יכולות וצריכות להתחרות על פלייאוף. קבוצות צריכות לבנות לעצמן זהות, בסיס. דרך ליגה גדולה יותר, לקבוצות דרג הביניים ומטה יהיה אורך נשימה גדול יותר וכתוצאה מכך, אולי בטעות יפעלו גם לטווח רחוק ולא רק לטווח קצר.

ובנוגע לקבוצות שלא יתאימו לליגה. מדי פעם מגיעה קבוצה שמוגדרת כלא מתאימה לליגה – גם אם עלתה בצורה "ספורטיבית" – אבל שימו לב, ועירוני קריית אתא היא דוגמה מהעונה הנוכחית, שבדרך כלל לא מדובר על בשר תותחים דוגמת בית"ר ר"ג משנות ה-90. תנו לקבוצות הקטנות הזדמנות, בואו נגיע לשווקים חדשים.

תהיה בטן לליגה של קבוצות שיאבדו עניין מהר

כאמור 8 קבוצות יעלו לפלייאוף רק 3 קבוצות יתמודדו על הירידה בצורה ישירה. חמש הקבוצות הנותרות ככל הנראה יתמודדו בין אם על הפלייאוף ובין אם על ההישארות, אך תמיד ישנה האפשרות שיהיו 1-3 קבוצות שמספר משחקים לסוף (מעריך שלא יותר משלושה משחקים) "יאבדו עניין". ראשית, בכל ליגה תיתכן האפשרות הזו וזו לא סיבה לא להגדיל את הליגה. היתרונות של ליגה גדולה כרוכה בכמות השחקנים הנוספת שתקבל הזדמנות. שנית, גם אם יהיו קבוצות ש"יאבדו עניין" זו תהיה הזדמנות שלהן לתת במה לשחקנים שקיבלו פחות דקות במהלך העונה כחלק מתהליך לחשיבה לטווח רחוק. כמובן שייתכן גם פתרון של שיטת הפלייאין עם קבוצה תשיעית ואפילו עשירית, אך מבחינתי אין מדובר בהכרח, אלא במשהו יותר מלאכותי.

אין מספיק אולמות מתאימים

נכון, מצב המתקנים דרוש תיקון שיכול וייקח עוד לא מעט שנים. למרות זאת, אני מעוניין שכל קבוצה תמשיך לשחק באולמה הביתי תוך התאמה לוגיסטית לליגה (גודל מגרש לדוגמה) ופחות מתעניין בכמות האוהדים שיכולה להגיע. מבחינתי, החשיבות שהקבוצות ישחקו באולמות הביתיים שלהם, בקרבה לילדים ובני נוער החווים את המועדון, שווה הרבה יותר מהאופציה השנייה, הלקוחה ממגרשי הכדורגל. בכדורגל הישראלי מצאו "פתרון" לבעיית המתקנים והקבוצות משחקות במספר מגרשים מצומצם. איזה הזדהות יש לאוהד של נס ציונה בכדורגל שהקבוצה שלו משחקת בפתח תקווה? שלא יהיה ספק, כן יש לדרוש שיפור במתקנים בטווח של מספר שנים, אך צריך להבין שלא כל עיר (שכן הן אלה שהאולמות שייכים להן), יכולה להעמיד אולם בצורה כמעט מיידית.

קצת הסברים

הידעתם? מתוך 20 הערים הגדולות בישראל ישנן 13 ערים שאין להן קבוצת כדורסל בליגה הראשונה. הרשימה לא כוללת ערים בהן ישנן קבוצות כדורסל בעלות היסטוריה לא רחוקה דוגמת נהריה ורעננה, אז הכדורסל חייב לנסות ולמצוא דרך להגיע לערים חדשות ולתת לקבוצות גדולות מהעבר במה. כאשר חשבתי ביני לבין עצמי מהו מבנה הליגה הרצוי, היה חשוב לי להבין קודם כל מה אני מצפה שהליגה הזו תהיה. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני רוצה לאפשר לקבוצות הגדולות והחזקות שיהיו ללא מגבלות (וכן, יכולה להיות פה הטעיית אוהד מכבי ת"א שאני, אך אני בעד שגם הגדולות האחרות יהיו הרבה יותר חזקות). מהצד השני, אני רוצה לראות כיצד השחקן הישראלי מוצא את מקומו בליגה, אפילו כשחקן מוביל. כיצד מבנה הליגה שבחרתי משקף את זה?

נתחיל עם הקבוצות הגדולות. במבנה הנוכחי של הליגה ומכסת הזרים אותה הצעתי בטורי הקודם, כל קבוצה גדולה תשתמש במשאבים הקיימים לה לבנות את הסגל הטוב ביותר ללא התחשבות בתעודת הזהות של השחקן. בניית הסגל הטוב ביותר, בסופו של דבר, אינה מתייחסת רק לכסף, אלא גם למסורת, דרישת אוהדים וחיבור. ייתכן שקבוצות אלה יהיו עם מספר ישראלים מועט, אבל הדבר לא יפגע לדעתי בשחקן הישראלי.

לעומת זאת, קבוצות בעלות משאבים מוגבלים יותר (ורוב הקבוצות הן כאלה), סביר להניח שיחליטו להיות עם שלושה זרים (בעקבות מכסת השכר שהצעתי) ואולי ישקיעו בזר רביעי יקר יותר. לא מעט קבוצות שהיום מרגישות לא בטוחות במעמדן בליגה ולכן עוסקות בהישרדות ירגישו בליגה בעלת 16 קבוצות בנוח יותר ויוכלו לבנות לטווח רחוק. הישראלים ירוויחו מבנייה זו.

תופעות כמו גליל עליון שנותנות לישראלים (נמרוד לוי, איתי מושקוביץ) להוביל אותן יהפכו להיות יותר בשגרה בקרב קבוצות הבטן וזאת מתוך ההבנה שזו הדרך הטובה ביותר ליצור זהות ובסיס אוהדים רחב ואיתן יותר. שחקנים ישראלים שירגישו כי אינם מצליחים להגיע לקבוצות העילית תמיד יוכלו לפנות לליגות האירופאיות השונות כפי שעושים ועשו זאת בשנים האחרונות לא מעט שחקנים מובילים דוגמת יובל זוסמן, ים מדר, תמיר בלאט, תומר גינת, רפי מנקו וגבי צ'אצ'אשווילי.

ולעומת זאת, במתכונת הנוכחית, הקבוצות הגדולות מחתימות ישראלים בכירים כדי שישמשו גיבוי ובמצבים רבים חלקם מוצאים עצמם "דבוקים" לספסל ופחות באים לידי ביטוי. כאשר מכסת הזרים תבוטל, הגדולות לא ירגישו צורך להחתים ישראלים אלה רק כסותמי חורים והשחקנים ימצאו עצמם במקום מתאים להם יותר (וכנראה במשכורת הגיונית יותר).

אז לסיכום

בסדרת טורים אלה ניסיתי למצוא פתרון (ולא, אין פתרון קסם) כיצד נוכל להפוך את הליגה לטובה יותר (שימו לב – ההגדרה שלי לטובה יותר לא תהיה זהה לאחרים), אך זאת מתוך מטרה לאפשר לכמה שיותר ישראלים לשחק ולממש את הפוטנציאל שלהם. ברור לי שלא מדובר בפתרון חלקי וישנם עוד לא מעט חלקים שלא נגעתי (ואל תדאגו, גם בנושאים אלה יש לי דעה), אך שני פתרונות פשוטים אלה יוכלו להיות המנוע הגדול ביותר, לדעתי, לשיפור הכדורסל והשחקן הישראלי.