‏

קרדיט לתמונה הראשית: עמרי צנגן, omp.photographer1

לפני כבר לא מעט שנים קיבלתי שיעור קצר מקולגה, אני לא זוכר את המילים ם המדויקות שלו, אבל רוח הדברים הייתה כזאת: "לא חייבים לכתוב בכוח, אם אין מה להגיד – לא צריך להמציא", הסיבה, אם אני זוכר נכון, הייתה התלבטות על מה לכתוב אחרי משחק משעמם במיוחד שאף אחד לא יזכור 3 דקות אחרי שהסתיים. אתמול, במהלך המחצית כבר חשבתי שהפעם אוותר על הטור הזה. הרי לא באמת יהיה על מה לכתוב, או לפחות כך חשבתי, ואמאלה, כמה טעיתי, כי איכשהו, הפועל ירושלים עשתה שוב תרגיל בהתעוררות.

ההחלטה המתנשאת והמנותקת של ההתאחדות לכדורגל, משטרת ישראל ועיריית ירושלים לשבץ את רבע גמר הגביע בין בית"ר ירושלים לבני יהודה במקביל למשחק של הפועל ירושלים בארנה, גרמה ללא מעט אוהדים ומנויים לוותר על התענוג ולראות את המשחק מהבית, גם אלו שכן הגיעו היו די מנומנמים, ואי אפשר להאשים אותם, הקבוצה פתחה פער לאט לאט, שמרה טוב ובאופן כללי שייטה לניצחון, אבל אז, ביתרון 23, היא פשוטה הלכה לישון. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל בשינה יש כמה שלבים. השלב הראשון, או כך לפחות אומר לי ג'מיני, "הוא שלב המעבר בין ערנות לשינה, שלב שבו קל מאוד להתעורר". אחרי השלב הזה, בו הקבוצות החליפו ביניהן סלים, הגיע השלב השני "שינה מעט עמוקה יותר, קצב הלב והנשימה יורדים וטמפרטורת הגוף יורדת". או בתרגום לכדורסלנית: "בסדר, אז ננצח ב-12, ולא ב-25, הכל טוב". בשלב הזה עדיין קל להעיר את הקבוצה, פסק זמן מדויק, חילוף מתוזמן היטב או מהלך מלהיב יחזירו את קצב הלב ויעשו את העבודה.

Credit:
עמרי צנגן, omp.photographer1

אבל במקום זה, הפועל ירושלים נכנסה לשלב השלישי בשינה: שינה עמוקה. "השלב בו הדופק והנשימה מגיעים לרמה הנמוכה ביותר והשרירים רפויים לגמרי. בשלב זה קשה מאוד להעיר את הישן". יונתן אלון שכח על הספסל את זוסמן ומובלי שהיו נהדרים במחצית הראשונה, הארפר היה מנומנם גם הוא וקלע 8 נקודות בלבד עד הדקה ה-33 של המשחק. וקלוז' שכנראה סובלת מנדודי שינה, ניצלה את השינה הזאת והצליחה לחזור, צעד אחרי צעד, בלי להעיר את המארחים. אבל בסוף, משהו באמת העיר את האדומים, למשהו הזה קוראים סיוט. בסיוט הזה הם לא ראו את עצמם נופלים ממגדל גבוה והתעוררו בבהלה, הוא היה הרבה יותר מציאותי, כי בסיוט הזה רואים את ההפסדים להפועל העמק, להפועל חולון, למנרסה, ללובליאנה ובעצם לכמעט כל ההפסדים שלהם העונה, הפסדים בהם הם כבר הובילו ביתרון דו ספרתי – והצליחו להפסיד. "זה קורה לנו יותר מדי פעמים העונה" אמר לי יובל זוסמן בסיום, והוא לא טועה. הפעם הם הצליחו להתעורר ולנצח, אבל אם הפועל ירושלים רוצה לזכות בתארים העונה – הדפוס הזה חייב להיעלם.

אוויר הרים

השנה הראשונה של אוסטין וויילי בהפועל ירושלים הייתה מסתכלת. הסנטר שהגיע כהחתמה גדולה וכ-MVP של הליגה הטורקית לא ממש מצא את עצמו, כדורים חמקו לו בין הידיים, ולמרות הגודל שלו הוא כמעט שלא הצליח לקלוע ממצבי פוסט-אפ וגם בהגנה הוא לא הצליח להביא את עצמו לידי ביטוי, רק בפרמטר אחד הוא היה טוב, אפילו מאוד – ריבאונדים. גם את העונה הנוכחית הוא פתח באותה צורה, אבל בשלב מסוים זה השתנה. הפועל ירושלים פתאום הבינה את אוסטין וויילי ואוסטין וויילי פתאום הבין את הפועל ירושלים. הריבאונד, שכבר היה טוב ממילא, השתפר, בהגנה הוא הפך לעוגן (בעיקר בזכות טיפולי האדג' איכותיים ברמת איתי שגב בתקופת דז׳יקיץ') ולאט לאט גם ההתקפה נכנסה, פה סל בפוט-בק, שם האליופ, ואפילו, לא תאמינו – תרגילים שלמים שמובילים לפוסט אפ מוצלח. המספרים היבשים של וויילי מרשימים מאוד, 10.1 נק', 9.3 ריבאונדים ו-1.7 חסימות, אבל ההשפעה שלו על הקבוצה גדולה אפילו יותר.

Austin Wiley – Photo credit: Yehuda Halickman