ראשית, נפתחה באזהרה: הפסקה הבאה תהיה רצופת דיסקליימרים וסייגים, אזהרות והרחקות שירחיקו אותי מהמסקנות הנחרצות (יותר או פחות) שאכתוב בטור הזה. כי כן, אנחנו בספטמבר, וצריכים לתת עוד זמן, וכן, ההכנה של הפועל ירושלים לעונה הקרובה היא מהמוזרות שאני זוכר. כשהיא התחילה, שלושת הישראלים הבכירים שלה עוד טיילו ברחובות קאטוביץ' במדים כחולים-לבנים, וכשהם חזרו הם הביאו איתם מהדיוטי מתנה – וירוס מעצבן במיוחד שעבר בין כל שחקני הקבוצה בשבועיים האחרונים, זה התחיל מקרינגטון, המשיך בהארפר ונמרוד לוי ואתמול הגיע גם לאוסטין וויילי. אגב, גם כותב שורות אלו חזר חולה מפולין, אז אולי אני הבעיה. אבל בכל זאת יש כמה מסקנות, תהיות ותובנות שאפשר כבר להגיד בקול על הפועל ירושלים מודל 25/26. וכיאה למסורת החג – ניתן בהם סימנים.
ראש של דג – "שנהיה לראש ולא לזנב":
עונה לא פשוטה עברה על קאדין קרינגטון, עניינים אישיים די קשוחים הובילו גם לעונה לא טובה ברמה הסטטיסטית, הראש של "דינו" לא ממש הצליח להיות בכדורסל. משם זה המשיך לקיץ בנבחרת, שגם הוא לא היה פשוט, קרינגטון, באשמתו ולא באשמתו לא קלע מספיק ולא קיבל מספיק כדורים, לא בהכרח בסדר הזה. בנבחרת עמוסת כוכבים כמו דני אבדיה רומן סורקין וים מדר – המתאזרח, שכבר התרגל בהפועל ירושלים להיות "ראש" הפך ל"זנב" וספג ביקורות קשות, חלקן ענייניות וחלקן לא. אתמול, אחרי מחצית ראשונה סבירה, הוא הפך, שוב, ל"ראש". כזה שלוקח על עצמו, מוביל את הקבוצה ומייצר נקודות גם כשלהארפר נגמר האוויר בריאות. אם זה ימשיך ככה – השנה של הפועל ירושלים יכולה להיות טובה, מאוד.
Khadeen Carrington – Photo Credit: Yehuda Halickman
רימון. "שירבו זכויותינו כרימון"
אחרי שדיברנו על הדברים הטובים, אני מאמין שמשחקי ההכנה נועדו בשביל שנדבר על הדברים הפחות טובים, אלו שמעלים המון סימני שאלה, שפחות עובדים. וזה בדיוק הקטע עם הרימון – הטעם המזוקק שלו – נהדר, מתוק במידה, חמוץ במידה ואפילו יש מרירות נחמדה. אבל בשביל להגיע לטעם הזה יש עבודה, הרבה עבודה. אם הכל יעבוד, הגבוהים של הפועל ירושלים יכולים להיות מה שיוביל את הפועל ירושלים לתארים. אבל הדרך לשם רצופה בבעיות. וויילי וסקפינצב הם שני שחקנים שנוטים להסתבך בבעיית עבירות. סמית', שנראה מעולה, יתקשה יותר נגד גבוהים גדולים שיפגוש בהמשך הדרך. במידה רבה, העונה של הפועל ירושלים תלויה לא מעט ביכולת של נמרוד לוי. אם הוא לא יהיה מספיק טוב, יונתן אלון ימצא את עצמו הרבה פעמים בבעיה גדולה במצבת הגבוהים, בטח בליגה הישראלית, שם הוא יצטרך לבחור בין לרשום שני סנטרים זרים ולוותר על ג'וזאיה או קשיוס ווינסטון, לבין להישאר עם סנטר אחד ולקוות לטוב. לעומת זאת, אם הוא יקלע מבחוץ, או לחלופין יראה דומיננטיות גדולה יותר בצבע – זה יאפשר להפועל ירושלים לרשם בליגה רק סנטר זר אחד, להוסיף כוח אש כמו ווינסטון או כוח הגנתי כמו ג'וזאיה ולרווח את המשחק בצורה יוצאת דופן. אם זה יעבוד – הטעם של זה יהיה כמו רימון מזוקק, אבל הדרך לשם? היא רצופה בקליפה צהובה מעצבנת, כתמים שלא יורדים מהחולצה וגרגירים שמדי פעם מחליטים לשבור לך שן.
Nimrod Levi – Photo Credit: Yehuda Halickman
סלק – תפוח בדבש.
כשהייתי ילד קטן שנאתי סלק, בין אם כעלים ובין אם כשורש הסגול המבושל. כמו כמעט כל ילד רציתי להגיע כמה שיותר מהר אל השיא של הערב – התפוח בדבש, הפרי הסביר שהופך לפצצת סוכר מספקת בשילוב הנוזל המתוק נתנו לי, כמו לכל ילד סביר, כמה דקות של אושר. ואז התבגרתי, הסוכר והסיפוק המיידי הפסיק לרגש אותי, הבנתי את ההשלכות, החל מצרבת מיידית ועד לסכרת שעלולה להתפתח אם מגזימים. לאט לאט התחלתי להעריך את הסלק, הקציצות הירוקות שמפוצצות בטעמים טובים ו-ויטמינים חיוניים, והשורש הקצת מריר אבל כל כך טעים הפכו מהר מאוד לשיא החדש של ארוחת החג, התפוח בדבש? הוא לקינוח, מנה קטנה שלו ששמה חותמת על ארוחה טובה ומזינה – שגם נשארת לאורך זמן.
את אותו התהליך המחשבתי, בערך, עברתי גם עם כדורסל, כשאתה "ילד" שחייב סיפוקים מיידים כל מה שאתה רוצה זה עוד ועוד ועוד שחקנים שקולעים נקודות. וזה באמת טעים ונחמד בהתחלה, אבל אז מגיעה נפילת הסוכר, ואתה אוכל עוד תפוח, ועוד דבש, ומתחילות צרבות שאותם אתה משתיק עם עוד תפוח, ועוד דבש. עד שיום אחד אתה קם עם סכרת ובלי חוש טעם. אבל אם בנית את הארוחה בצורה מאוזנת, עם ויטמינים, איזון נכון של שחקנים שקולעים נקודות ורול-פליירים, ויטמינים ושחקנים בלי אגו – הדובדבן, סליחה, התפוח בדבש שבקצפת – יהיה מתוק הרבה יותר. נסחפתי קצת אז נחזור לכדורסל ואגיד שעם ג'וזאיה, לאמב, ווינסטון, פריצקי, סמית', סקפינצב וזוסמן כסלק, יש להארפר וקרינגטון סיכוי לא רע להיות אותו תפוח בדבש, אבל כזה שמשאיר טעם של עוד ולא הורג אותך לאט.
גזר – שיגזרו עלינו גזירות טובות.
שיחזרו החטופים, שלא ייפלו עוד חיילים, שיחלימו הפצועים, זה יותר מכדורסל. שנה טובה.
Yovel Zoosman – Photo Credit: Yehuda Halickman
0 תגובות