קרדיט לתמונה הראשית: פורטלנד טרייל בלייזרס

לאחר הרבה התלהבות במהלך הקיץ מהצירוף של מוראנט לפורטלנד, היה חשוב שהבלייזרס יפתחו את העונה טוב מאוד. ובכן, אני שמח לבשר שאכן זהו המצב. לאחר השבוע הראשון של העונה הסדירה, הבלייזרס עומדים על מאזן של 3 ניצחונות לעומת 0 הפסדים, כולל שני ניצחונות מרשימים על קבוצות שהשתתפו בפלייאוף לפני חצי שנה.

להאזנה בספוטיפיי

להאזנה באפל פודקאסט

לצפייה ביוטיוב

משחק הפתיחה שלהם היה מושלם – הם התעללו בפיניקס משריקת הפתיחה, עלו ליתרון 21-0 וניצחו ב-41 הפרש. לאחר מכן, על אף שנפלו לפיגור דו-ספרתי מוקדם יחסית ברבע הראשון נגד סקרמנטו, הם לא איבדו את העשתונות, ולאחר רבע שלישי מצוין (44-26 לטובת הבלייזרס), הם הצליחו להחזיק את היתרון שלהם, לספק את הסחורה בקלאץ' ולהביס את הקינגס. לנצח את פיניקס ואת סקרמנטו זה נחמד סך הכל, אבל לא מוכיח יותר מדי. אז כדי להשתיק את הצופים הפסימיים, בלילה בין שלישי לרביעי הגיע המבחן האמיתי הראשון של פורטלנד – משחק נגד הלוס אנג'לס לייקרס של לוקה דונצ'יץ'. במשחק הזה היה לנו קצת מהכל – סלים מרשימים מהכוכבים של פורטלנד, התפוצצות של לוקה (41 נקודות ו-9 אסיסטים עבור הכוכב הסלובני), 3 (!!!) טכניות על פלופים, ומשחק צמוד מקצה לקצה שבו פורטלנד בסוף נתנה את מכת הנוקאאוט.

שלושת הניצחונות הללו הובילו להרבה הייפ ברשתות החברתיות סביב הקבוצה של מייקה נורי, ובעיקר על שלושת הכוכבים. סך הכל ההייפ די מוצדק – נראה שמוראנט מצא שוב פעם את התשוקה שלו לשחק כדורסל, ונהנה מהתפקיד שלו בתור מוביל כדור משני, לילארד חזר לגרסה שראינו לפני כשנה וחצי לאחר הפציעה הקשה בגיד האכילס, ואבדיה עדיין מסוגל להגיע לטבעת ברמה פסיכית ולסחוט עבירות. אבל על אף ששלושת הכוכבים מקבלים את מרבית הקרדיט, אני רוצה להסתכל על משהו קצת יותר מרתק אצל פורטלנד – העומק של הסגל שלהם, במיוחד בעמדות הגארדים.

כדי לנסות להמחיש את זה, אני רוצה להסתכל קצת על נתוני הפלוס-מינוס של הקבוצה במספר הקשרים – כאשר שלושת הכוכבים על הפרקט, כאשר שלושתם נחים על הספסל, וכאשר רק אחד או שניים מהם נמצאים על המגרש. אני יודע שנתוני פלוס-מינוס הם קצת בעייתים כאשר מדובר בדקות מצומצמות, אבל תנסו לזרום איתי פה קצת – אני חושב שהנתונים הללו ממחישים את הדילמה המרכזית שהייתה לי בנוגע לקבוצה הזאת: ריווח הדקות בין אבדיה, לילארד ומוראנט.

כאשר שלושת הכוכבים חולקים את הפרקט, לפורטלנד יש דירוג של 18.1+ ב-49 דקות עד כה, שזה מצוין בהתחשב בכך שזוהי הקומבינציה הכי פופולרית עם שלושת הכוכבים. אממה, יש דווקא כמה הרכבים שבהם אחד או אפילו שניים מהכוכבים יושבים על הספסל, והפלוס-מינוס של הקבוצה דווקא טוב יותר. כאשר אבדיה ולילארד חולקים את המגרש ללא מוראנט, הדירוג קופץ קצת: 18.7+ ב-26.4 דקות. ועכשיו מגיעים הנתונים הפסיכיים באמת – כאשר מוראנט משחק ואבדיה ולילארד נחים, לפורטלנד יש רייטינג של 38.2+ ב-15.5 דקות, וזו אפילו לא הקומביציה הכי קטלנית. אם אנחנו מכניסים את אבדיה לצד מוראנט ומשאירים את לילארד על הספסל, יש קפיצת מדרגה נוספת: 46.4+ ב-12 דקות.

המספרים האלו מראים לנו תמונה ברורה – הקבוצה הזאת טובה כאשר שלושת הכוכבים המרכזיים שלה נמצאים על המגרש, אבל אפילו יותר טובה כאשר מכניסים להרכב שחקן אחד או שניים שיכולים להשתלב יותר טוב עם אבדיה, לילארד או מוראנט. בעצם, פורטלנד מסוגלת להחליף שחקנים יותר טובים בהרכב עם שחקנים שיותר מתאימים לסגנון המשחק של הכוכבים שלה.

Final from preseason. Regular season 🔜 https://t.co/nexsBE1qG1

— Portland Trail Blazers (@trailblazers) October 17, 2026

כאן נמצאת החוזקה הכי חשובה של פורטלנד לטעמי. לפורטלנד יש שלישייה מצוינת, אבל הקבוצה עדיין משחקת מעולה כאשר אחד או אפילו שניים מהכוכבים נחים על הספסל. אבדיה נמצא בבעיית עבירות (כמו למשל במשחק נגד הלייקרס, שבו היו לו 4 עבירות לפני סיום המחצית הראשונה)? אין בעיה, פשוט נחליף אותו עם סידי סיסוקו וניתן למוראנט או ללילארד יותר הזדמנויות לשחק עם הכדור בידיים שלהם. רוצים לשים הרכב שיש בו יותר הגנה, אבל בלי לשים שחקנים שהם חסרי יכולת בהתקפה? גם זה אפשרי – פשוט מחליפים את לילארד או מוראנט (או אפילו שניהם) עם ג'רו הולידיי או סקוט הנדרסון. רוצים יותר קליעה בהרכב אם למשל מוראנט או אבדיה לא קולעים כל כך טוב מהשדה? גם לזה יש פתרון – אפשר להכניס את ויט קרייצ'י על מנת לרווח את ההתקפה ולפתוח את הצבע. ואם רוצים סנטר מובילי יותר מקלינגן, אפשר להכניס את רוברט וויליאמס להרכב בלי לוותר על סנטר.

הולידיי במיוחד הוא שחקן המפתח של הקבוצה הזאת – הוא מרשה למייקה נורי להעלות מהספסל שחקן הגנה מעולה (המסוגל גם להגן על שחקנים יותר גבוהים ממנו באופן אפקטיבי), וגם שחקן שיכול ליצור זריקות לעצמו או לסיים מהלכים שאחד מהכוכבים מתחילים (קלע 22 נקודות מהספסל נגד הלייקרס, עם איזון נחמד בין זריקות שיצר לעצמו וזריקות פנויות שנוצרו ע"י חדירות של שחקן אחר). שימו עין עליו בתור מועמד לתואר השחקן השישי של העונה אם הוא ימשיך לשחק באופן דומה למה שראינו בשבוע הפתיחה ממנו.

אחזור ואומר שוב – כן, הבלייזרס שיחקו רק 3 משחקים עד כה. כן, נתוני פלוס-מינוס הם נתונים שיכולים להשתנות עוד הרבה במהלך העונה, ובכללי רגישים מאוד למדגם נמוך של דקות. אני לא מצפה, למשל, שהרייטינג של הרכבים עם מוראנט בלבד על המגרש יהיה 38.2+ עד שנגיע לשלהי העונה הסדירה, אבל אני חושב שעם איך שנורי מתפעל את הרוטציות שלו והחוזקות של הכוכבים שלו, הרייטינג הזה מסוגל להישאר גבוה יותר מכאשר שלושת המוסקטרים חולקים את הפרקט אחד עם השני. נצטרך לחזור למספרים האלו ולהשוות אותם כאשר הקבוצה תעבור רבע מהעונה – עד אז נקבל מספיק דקות של לא מעט קומבינציות של אבדיה, לילארד ומוראנט נגד עוד הרבה קבוצות, ונראה באמת מהם השילובים הכי אפקטיביים של הכוכבים האלה.

עד אז, אני רוצה לבחון מה מצופה לקבוצה הזאת בשבוע הקרוב: לפורטלנד יש ארבעה משחקים השבוע, וכל אחד מהם מעלה אתגר עבור הגארדים בהגנה. השאלה למשחק הלילה נגד ממפיס בבית היא האם פורטלנד תצליח לנטרל את טיי ג'רום, שנכנס למשחק הזה כאשר הוא קולע בממוצע 29.8 נקודות למשחק בארבעת המשחקים הראשונים של הגריזליס (כולם ניצחונות אגב). יהיה מעניין לראות אם קמארה, הולידיי או הנדרסון יכולים לגרום לו להאט הילוך (ואם הולידיי או הנדרסון יקבלו הרבה דקות כדי לשמור על ג'רום, כמה זה ישפיע על הדקות של לילארד ומוראנט). לאחר מכן, פורטלנד תטוס ליוטה, ותשחק נגד הג'אז בשבת בערב בתשע: בנוסף ללנסות לנטרל את הרכז הפותח של יוטה, קיונטה ג'ורג' (הקולע 24.4 נקודות ומוסר 6.8 אסיסטים למשחק), הם יצטרכו להמעיט את התפוקה של לאורי מרקנן (שכנראה ינסה להיות יותר אגרסיבי בלי ג'רן ג'קסון ג'וניור בהרכב). אחר כך, בין שני לשלישי, מגיע עוד אתגר עצום – משחק נגד דנבר במגרש הביתי של הנאגטס, ומאצ'-אפ מאוד קשוח לדונובן קלינגן נגד הסופרסטאר הסרבי, ניקולה יוקיץ'. כל עוד אתה ממזער את הנזקים של יוקיץ' ומארי, אתה בעמדה טובה נגד הנאגטס: אני לא חושב שקלינגן מסוגל להפריע לג'וקר יותר מדי, אבל אם ההגנה של פורטלנד תצליח למזער נזקים מג'מאל מארי (שתורם 22.5 נקודות ו-5.8 אסיסטים למשחק בינתיים), יש לבלייזרס צ'אנס לנצח. והמשחק האחרון של השבוע יהיה משחק חוזר נגד פיניקס בחוץ ברביעי בלילה, וניסיון לעצור את מפלצת שלושת הראשים של הסאנס – דווין בוקר, ג'יילן גרין ודילון ברוקס. גם שם היכולת של פורטלנד לעצור את הגארדים המובילים של פיניקס תהיה המפתח לנצח את המשחק. הם הצליחו לעשות את זה במשחק הפתיחה, בואו נראה אם הם יכולים לשכפל את זה.

אני חושב שלא תהיה בעיה גדולה מדי לפורטלנד לנצח מול ממפיס ויוטה, ובזמן שהמשחק נגד פיניקס יהיה מעניין יותר (הן מבחינת הכישרון של היריבה והן מבחינת העובדה שהקבוצות כבר נפגשו פעם אחת מוקדם יותר העונה), אני חושב שפורטלנד מסוגלת לנצח גם אותו יחסית בקלות. אבל המשחק נגד דנבר הוא האירוע המרכזי – לנאגטס יש סנטר שמסוגל לשלוט על כל ההתקפה ולא משנה איזו שמירה אתה שם עליו, רכז שיכול להתחמם מהר יותר מארוחת הצהריים שלכם במיקרוגל, ופורוורדים ורסטיליים בהגנה ובהתקפה. בדומה לבלייזרס, דנבר היא קבוצה שיש לה שאיפה ממשית להניף את גביע האליפות ביוני, אז מדובר במשחק עם שתי קבוצות המעוניינות להכתיר את עצמן כזכרי-אלפא של המערב. אני מסוקרן מאוד לראות אם פורטלנד מסוגלת לעלות על טקטיקה כלשהי שתוציא את יוקיץ' ומארי מהזון על מנת לנצח. עד אז, נחיה ונראה.