קרדיט לתמונה הראשית: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

לראשונה העונה ובכלל, שתי הישראליות מנצחות באותו מחזור ביורוליג. הצהובים היממו את ז׳לגיריס (ואת עצמם) עם תצוגה נפלאה, הפועל התעוררה בזמן ונמנעה מהפסד מול וילרבאן החלשה.

לא ראינו את זה מגיע

בסיום הניצחון הענק 83-65 בז׳לגיריו ארנה, הייתה רק לי שאלה אחת: מי את? ומה עשית למכבי ת״א?! אולי רצף האירועים שממחיש יותר מכל את המכבי שראינו וכמה היא שונה מהמכבי שאנו רגילים לראות הגיע דקה לסיום המשחק, בגארבג׳ טיים של הג׳ארבג׳ טיים. אושיי בריסט, ההוא שהיה כל-כך מזעזע אך לפני שבוע נגד מילאנו, חוטף את הכדור לאלוף אירופה הטרי מאודו לו. איתו טסים להתקפה עוד שני צהובים בדרך לליי-אפ בצד השני. כמה שניות אחרי כן, הוא חוסם בפראות את הזריקה של רובסטויצ׳יוס ומוציא מתפרצת נוספת של שלושה שחקנים. סורקין אמנם נחסם, אבל הורד שם לריבאונד התקפה וסל נוסף במעבר, 20 הפרש מכבי. זו הייתה החטיפה התשיעית, החסימה השמינית (!), ריבאונד ההתקפה ה-13 והנקודה ה-11 של מכבי במעבר. חלק מהנתונים האלה הם נתוני שיא, כולם מעל הממוצע העונתי של הצהובים, שנתנו משחק חריג לגמרי ביחס למה שהרגילו אותנו ב-13 המחזורים הראשונים של העונה. מכבי ת״א שלטה למשך (כמעט) כל הערב מול קבוצת צמרת יורוליג, שמרה אותה על 65 נקודות בלבד, יותר מ-20 נק׳ מתחת לממוצע שלה, וסגרה בפניה את הדלת כל פעם שהיא ניסתה לפתוח אותה.

כבר מהרבע הראשון היה נראה שהקבוצה של קטש הגיעה מחויבת הפעם, אולי הגיבוי לו זכה בתחילת השבוע, עשה משהו לשחקנים. בדקות הראשונות, קלארק הצליח למנוע מפרנסיסקו להיכנס למשחק והורד פתח את המשחק נהדר בשני הצדדים והראה כמה הוא היה חסר בשבועיים האחרונים. כאשר לונדברג נכנס מכבי נראתה סוף-סוף מאורגנת והדני נתן דקות יפות מאוד בהן הוא מראה שיש למי ללכת גם בתחילת ההתקפה וגם בסוף שעות הזריקות. גם ליף תרם נקודות משלו אבל את הבריחה עשתה מכבי בזכות הראשונה מבין שתי ״ריצות הלוני ווקר״ שלה. הגארד האמריקאי שראה את אימא ביציע נכנס לזון שלו עם עשר נקודות רצופות שפתחו פער שהלך ותפח עד ל-21 נקודות במחצית, כאשר הליטאים לא מפסיקים להחטיא מחוץ לקשת עם 1 מ-12, כן לא התבלבלתי.

סילביין פרנסיסקו סיים את המשחק הזה עם 0 מ-7 מחוץ לקשת, את מרבית הנקודות שלו עשה מקו העונשין, האגרסיביות הצהובה הקשתה עליו מאוד והדומיננטיות האדירה שלו הייתה אמש לרועץ עבור הליטאים. לקראת סיום הרבע השלישי, כשהוא על הספסל, ז׳לגיריס התחילה נוגסת בהפרש הצהוב מ-25 ועד ל-14 בסיום הרבע. אז הגיעה, בתזמון מושלם, הריצה השנייה של מספר 8 בצהוב. הכל נכון; הוא כן אגואיסט, זה לא כדורסל, זה לא תמיד נכנס, זה עלה, עולה ויעלה בהפסדים, אבל הווקר הרביעי בשושלת עלה לרבע הרביעי במשחק ורץ לבד, קלע 9 נקודות רצופות שווידאו שהשדים של מכבי לא יבואו לרדוף אותה הערב בקובנה. היה מרענן לראות את הצהובים בתצוגה אסרטיבית, מצופפים, מביאים עזרה, חוסמים ושומרים על הסל, למען השם. קבלו נתון, הליטאים הורידו 20 ריבאונדים בהתקפה, אבל קלעו רק 10 נקודות בהזדמנות שנייה. בשבוע שעבר מילאנו השיגה 11 ריבאונדים כאלה, 9 פחות, אך הפיקה מהם 12. את האינטנסיביות הזאת בצד ההגנתי לא ראינו כל העונה, ובצד ההתקפי היא הייתה באה והולכת, בעיקר הולכת. אמש לאורך כל הערב ראינו את הצהובים בתוך המשחק, משחקים חזק עד לפוזשן האחרון, כן זה עם האלי-הופ הנהדר הזה להורד, היינו כחולמים.
עדיין כמובן אין לעודד קטש יותר מדי סיבות להישאר שמח גם מחר בבוקר, לא כל יום תבוא קבוצה של 40.7% משלוש ותקלע 5/29 (17.2%), תמיר בלאט נראה כמו נטל לא רק בהגנה ולא כל יום הזריקות המשוגעות של ווקר ייכנסו. אבל המחויבות, הלחימה והרצון לנצח שמכבי הראתה אמש, נותנים פתח לאופטימיות. לא הסגל הבינוני, אלא האדישות היא זו שהובילה את מכבי לתחתית היורוליג והטירוף יהיה זה שיחלץ אותה ממנה. בשבוע הבא היא חוזרת להיכל אחרי גלות ארוכה, והיא לגמרי יכולה לנצח את וילרבאן. זה לא יהיה מופרך אם תשלים רצף של שלושה ניצחונות אחרי שתפגוש את דובאי. אם קטש יצליח לשמר את מה שהקבוצה שלו שמה על הפרקט בקובנה, אז העונה האירופית המסויטת שעוברת על האוהדים הצהובים, תכלול אולי גם כמה רגעים שמחים.

כבר ראינו את זה מגיע, ואז הגיע בלייקני

ערב מוזר עבר על הפועל תל-אביב. אולי זה האולם הריק בבוטבגרד, הסגל המלא, אולי היריבה החלשה שהגיעה מהמקום האחרון, אבל האדומים היו מאוד קרובים ״לגנוב״ למכבי ת״א את תואר הפתעת המחזור לפני שהצליחו להתקאמבק ולנצח 80:87. המשחק החל כפי שהיינו מצפים מקרב קצוות שכזה להתנהל. הפועל תל אביב עמוסת הכישרון משחקת בקצב שלה בעוד וילרבאן לא מצליחה למצוא פתרונות. הצרפתיים שומרים אזורית וטיילר אניס ממטיר עליהם 2 שלשות רצופות שגורמות להם לעבור לאישית. באישית כבר מטפלים באירוע אוטורו & מוטלי שחותכים אל הריק בתוך הצבע ומקבלים את האסיסט מהגארד התורן, בדרך ל-25 נקודות משותפות במחצית הראשונה. ים מדר ותומר גינת (גם אודיאסי) חיכו על הספסל כדי לחזור מפציעותיהם, והאחרון אף הספיק להיכנס, לחטוף כמה בומבות ולתרום כמה נקודות. לקראת סיום הרבע השני הפועל הייתה בטריטוריה מוכרת; בפלוס 15 כאשר היא קולעת 45 נק׳ ב-17 דקות של כדורסל.

ואז השאננות נכנסה לתמונה. וילרבאן עם ריצת 11-2 סגרה את המחצית במינוס 6 בלבד ובאמצע הרבע השלישי כבר הובילה על התל-אביביים שפשוט נראו רע. לווילרבאן אין הרבה מה למכור העונה ביורוליג, אבל היה לה את ננדו דה קולו בערב פשוט ענק. הצרפתי האגדי (לא פחות) לקח עליו את המשחק, חדר, זרק מבפנים ומבחוץ, סחט עבירות והמשיך את העונה המושלמת שלו מקו העונשין. הגארדים של האדומים מנגד הציגו יכולת חלשה ביותר. בראיינט עם ערב קליעה נוראי קלע רק 4 נקודות (2/8) וכמוהו גם מיציץ׳ (2/7). ג׳ונס בשלב זה היה עוד ללא נקודות וגם טיילר אניס היה תקוע על ה-8 שהשיג אי שם בתחילת המשחק. בלייקני גם הוא נראה לא בשיאו עם 6 נקודות בלבד עד אמצע הרבע הרביעי. בעוד עומדים על 3/15 מחוץ לקשת, את מירב התרומה קיבלו האדומים מהגבוהים שלהם.

איטודיס בזמן הזה נצפה יושב על הספסל ומחכה שהבדלי הכישרון יעשו את שלהם, אך כאשר דה קולו השלים 22 נקודות והעלה את הצרפתים ל-66-77, 6:06 לסיום המשחק, הוא לקח פסק זמן בפיגור 11, שבדיעבד ניצח עבור האדומים את המשחק. ״אנחנו צריכים להראות יותר תשוקה, אנחנו מפסידים״ כך אמר היווני לשחקנים שלו, שהיו בדרך להפסיד מביך לנמושת הליגה. איך אומרים, מפה השאר היסטוריה? הפועל חזרה אחרת מפסק הזמן, כמה אחרת? כמה שיש. מאותו רגע האדומים התחילו לעשות הגנה, חילופים אוטומטים שלא מאפשרים לצרפתים לזוז סנטימטר בלי הכדור, שלא לדבר על להגיע לזריקות טובות. בהתקפה המפתחות עברו בלעדית לאנטוניו בלייקני, שעשה מה שצריך, שיחק עם תשוקה. כמה תשוקה? כמה שיש. בלייקני הגיע לקו, הלך פנימה לצבע, אפילו קלע שלשה ראשונה לרפואה שהעלתה את הפועל ליתרון אחרי ריצת 13-0. הוא לא עצר כאן, הריצה לא עצרה כאן. בלייקני חודר, מוציא לוויינרייט שתופר שלשה נוספת, ואז המצלמה עוברת ישר ל-Chest-bump בין בלייקני למאמן שלו באמצע הפרקט, זה שביקש ממנו להביא תשוקה. הוא עוד הספיק לקחת ריבאונד ענק ולהגיע ראשון לג׳אמפ-בול כדי למסור למלקולם שסגר עניין מהקו, לאף אחד לא היה ספק בכלל, איזה שחקן.

ובכל זאת, אם אני בא לחלק את הקרדיט היום אני מתחיל בדימיטריס איטודיס, שבמשך שלושה רבעים נתן לשחקנים שלו חופש מוחלט לטעות, להירדם בשמירה, אבל ידע למצוא את הרגע הנכון לתפוס להם באוזן. הפועל יצאה מפסק הזמן הזה לריצת 21-3 עד לסיום המשחק. איטודיס ידע גם לזהות שבהינתן שאסטרטגיית המשחק כרגע הופכת בלייקני ועוד 4, הרכב ה״סמול-בול״ שלה עם וויינרייט ומלקולם ב-4 וב-5 הוא הנכון בשביל הגארד המוכשר שלה שצריך את הריווח. אוטורו, שהיה נהדר והוביל את רשימת הקלעים של האדומים (18) ירד לספסל 4 דקות לסיום, ולמעשה מאז הפועל רצה 19-3 בהרכב הנמוך הזה, ללא תרומה מאלייז׳ה ברייאנט שעשה רק הגנה ומיציץ׳ שעשה רק מחיאות כפיים מהספסל.

בשונה מהמשחקים נגד אולימפיאקוס, פנר וריאל מדריד, הפועל תל אביב מצליחה גם לקבל שיעור וגם לצאת עם ניצחון. המשחק חרק, השלשות לא נכנסו, האנרגיות היו נמוכות, אבל בסוף המאמן כאן כדי לאפס את הקבוצה, לשים את החמישייה הנכונה ולדעת לקחת את המשחק. ייתכן שנגד קבוצה עם יותר מננדו דה-קולו אחד זה היה נגמר בעוד הפסד, אבל בסוף הפועל תל אביב יוצאת עם ניצחון שיכול להתברר כמשמעותי הרבה יותר ממה שחשבה שהוא יהיה, ועם עוד שבוע בפסגה.