נמרוד טישמן, מהרכזים הישראלים הבולטים בעשורים האחרונים בנבחרות הצעירות של ישראל ובליגת העל, הודיע על פרישה מכדורסל, ולרגל המעמד פרסם היום (ראשון) פוסט ברשתות החברתיות. הרכז בן ה-35 (1.97 מטרים), שגדל במחלקת הנוער של מכבי תל אביב ובלט בנבחרות הצעירות כולל 18.3 נקודות בממוצע למשחק באליפות אירופה לנוער ב-2009, שיחק במכללת פלורידה בעונת 2009/10 תחת בילי דונובן ויחד עם צ'נדלר פארסונס ואלכס טיוס. הוא הגיע לשיאו במדי מכבי ראשון לציון עם שני גמרי פלייאוף (עונות 2018/19 ו-2019/20), שני גמרי גביע (2018/19 ו-2020/21) וזכייה בגביע ווינר (2018/19) בנוסף לכך ששיחק ביורוקאפ (2019/20), וקלע בסך הכל 1207 נקודות בעונה הסדירה בליגת העל. משחק השיא עימו מזוהה טישמן בקריירה היה חצי גמר הפלייאוף בעונת 2018/19, אז רשם 16 נקודות ו-7 אסיסטים בניצחון על הפועל ירושלים. טישמן גם זכה פעמיים בליגה הבלקנית עם הפועל גלבוע/גליל (2011/12 ו-2012/13) של ליאור ליובין ז"ל. בעונה האחרונה שיחק טישמן במדי עירוני אליצור גבעתיים מהליגה הארצית.

טישמן כתב:

"אז, זהו זה. 25 שנים בין שני השחקנים שבתמונה. והיום, המסע הגיע לסיומו .

כשהייתי ילד חלמתי פשוט להיות שחקן כדורסל. ידעתי שזה הייעוד שלי ואני אעשה הכל בשביל זה.

כשסיימתי גיל נוער, נסעתי למכללת פלורידה עם חלומות גדולים.

לאורך הקריירה היו לי מטרות ושאיפות רבות, לא כולן התממשו כפי שדמיינתי, אבל אני גאה במה שהשגתי.

אני מוקיר תודה על כל הקבוצות בהן זכיתי להיות חלק:

4 שנים במועדון המדהים של גלבוע גליל.

התקופה עם הקבוצה המופלאה שהיתה לנו בראשון לציון, שהתמודדה שנה אחר שנה על כל התארים.

שנתיים במכבי קרית גת- שבה זכיתי לשחק עם מאיר טפירו האגדי בעונתו האחרונה. ועונה נוספת שכל כך נהנתי מכדורסל עם הקבוצה בליגה הלאומית.

נס ציונה, אשדוד, אשקלון , ותחילת הדרך במגידו – מועדונים יקרים שישארו בליבי.

לפני 4 שנים עברתי פציעת גב קשה מאוד, שהיתה נקודת מפנה בקריירה ובחיים שלי.

ידעתי שמה שירפא אותי זה לחזור למגרש, אז נלחמתי. והצלחתי לחזור טוב , אבל בהמשך זה הפך להיות מלחמה יומיומית עם הגוף עד שהבנתי שצריך לעצור .

אחרי שישבתי שנה בבית ללא משחק, הרגשתי שאני חייב עוד משהו אחרון, עוד נסיון להרגיש פרקט בפעם האחרונה.

והכל היה כמו סגירת מעגל שלא יכולתי לבקש יותר,

בעיר שלי גבעתיים, באותו אולם ששיחקתי בתור ילד. במועדון מיוחד עם אנשים מדהימים.

וכמובן עם החבר שהוא כמו אח שלי כרמל בוכמן, שגדל איתי מגיל 15 וכל כך רציתי לסיים את הקריירה לצידו.

תודה לכל הטימייטס שהיו לי, התברכתי לשחק עם אגדות כדורסל וחברים לכל החיים.

תודה למאמנים שהאמינו בי. הנהלות וכמובן לאוהדים שקבלתי מהם כל כך הרבה אהבה, ועד היום זוכרים ומעריכים.

תודה לסוכן שלי אבי זילברמן הגדול ז״ל שהלך לעולמו בטרם עת.

תודה למשפחה שלי שהגיעו לתמוך בי בכל אולם.

מהמתנ״ס בשכונה שלנו, לאירופה ,לפלורידה , ליגת העל , ליגה לאומית ועד המשחק האחרון בקרית מוצקין. תמיד גאים בי ביציע לא משנה התוצאה.

לדניאל אשתי, שהיתה שם לצידי גם ברגעים השמחים והמרגשים ביותר, וגם ברגעים הכי קשים. לקחה על עצמה את כל הבית עם שני ילדים קטנים כשאני לא הייתי מסוגל לתפקד. תמיד הכילה ותמכה לאורך כל הדרך.

ותודה אחרונה לילד הזה מצד ימין, שחלם להיות שחקן כדורסל, ולא ויתר גם אחרי פציעות קשות, אחרי ששמע שהוא אכזבה/פספוס. אחרי אינספור פעמים שהיה יכול להשבר מדברים שרק אני והוא יודעים .ולא ויתר ורדף אחרי החלום שלו.

אני אוהב אותך כדורסל, תודה על הכל".