קרדיט לתמונה הראשית: פיב״א

הקריירה של קאודיריצ'י אקובונדו (26, 2.05) לא הייתה אמורה להתחיל בכלל, ואז היא נעצרה שוב, ושוב, ושוב, ובכל זאת, בזכות בן-דוד נחוש, מייק שמיץ, כמה הודעות אינסטגרם והרבה אמונה – היום בערב הוא יעלה לפרקט במנרסה ויציב אתגר לא קטן לגבוהים של הפועל ירושלים.

Kaodirichi Akobundu-Ehiogu – Photo Credit: Eurocup

קאודיריצ׳י אקובונדו, או קאו כמו שכולם קוראים לו, נולד בעיר מבייסה שבניגריה, בכל יום ראשון אביו היה נוהג להסיע את כל המשפחה לכנסייה על האופנוע שברשותו, באחת הפעמים האלו הוא הוריד את קאו ואחד מאחיו בכנסייה ושב לביתו בשביל להביא גם את אשתו, אך הוא מעולם לא הגיע. בדרכו הביתה הוא נדרס בידי משאית ומת במקום. כמה חודשים לאחר מכן, כשהוא בן 12 בלבד, איבד קאו גם את אימו שנפטרה לאחר שנים של מאבק בסרטן השד. בשלב זה, הוא עבר ללאגוס, שם טופל ע"י אחות של אימו. אבל לכולם היה ברור שהמעבר הזה זמני. אחות של אביו החלה בתהליכים להעביר אותו לטקסס, שם היא גרה. התהליך היה מסובך ודרש בי השאר אימוץ רשמי והרבה בירוקרטיה, אך כמה ימים לפני יום הולדתו ה-13 (שחל בשביעי באוקטובר אגב) נחת קאו לראשונה על אדמת ארצות הברית. בראיון שערך לפני כמה שנים הוא סיפר על הדבר המפתיע ביותר מבחינתו: "בתור ילד קטן ראיתי את כל סרטי חג המולד כמו "שכחו אותי בבית", והייתי בטוח שיש בארצות הברית שלג כל הזמן, אבל כשנחתתי פתאום ראיתי חול וחשבתי לעצמי "אה, זה לא כל כך שונה מאפריקה".

אחרי התאקלמות קצרה, קאו ובן דודו סולומון יצאו לחצר לשחק, סולומון מסר לקאו כדור כתום – והוא החל מייד לבעוט בו, בכל זאת, כדורגל היה המשחק האהוב עליו בנגריה, על כדורסל הוא אמנם שמע, אך בקושי ראה אחד. במהרה הוא החל לשחק ולאהוב את המשחק יותר ויותר, כשסולומון מלמד אותו את יסודות הכדורסל. אחרי כמה שנים טובות בתיכון המקומי קאו ציפה לקבל הצעות מקולגי'ם באזור, כאלו שיתנו לו מלגת כדורסל, גם אם הם לא מהקולג'ים הגדולים בארה"ב, אך הצעה כזאת לא הגיעה, סיטואציה שסיימה את הקריירה להרבה מאוד כדורסלנים שחלמו על קריירה מקצועית.

Kaodirichi Akobundu-Ehiogu – Photo Credit: FIBA

אבל לא אצל קאו, ובטח לא אצל סולומון. אחרי מחקר קצר סולומון מצא מועדון שכל מטרתו הייתה לחשוף את אותם בוגרי תיכון שלא קיבלו מלגה לקולג'ים נוספים. קאו הצטיין וקיבל והחל לשחק בקולג' קטן בשם Southwestern Assemblies of God. אך תוך כמה משחקים מאכזבים במיוחד הוא שבר את כף הרגל וסיים את העונה בתזמון רע במיוחד – רגע לפני פרוץ מגפת הקורונה. ושוב, הקריירה של קאו שעוד לא התחילה הייתה בדרכה להסתיים. את עונה 2019/20 הוא בילה בתור סדרן ב"הום-דיפו". עבודה שלדבריו דווקא אהב "לקוחות אהבו שיש מישהו בגובה 1.90 שמגיע למדפים הגבוהים, ואני אהבתי לעזור לאנשים".

בצעד כמעט נואש בניסיון להציל את הקריירה של בן דודו, סולומון פנה למייק שמיץ, אחד מהסקאוטרים החשובים בעולם, איתו התכתב מעט טרם הפציעה של קאו. הם התכתבו ביניהם קצת וסולומון שלח לו כמה סרטוני היילייטס ביתיים של קאו יחד עם בקשה: "אני מחפש קבוצה בדוויז'ן-1 לבן דוד שלי, אתה מכיר במקרה מקום שצריך את מה שהוא יכול לעשות?". שמיץ שלח את הסרטון למספר חברים. בדרך זו הסרטון הגיע גם למייק דיוויס, שהיה עוזר המאמן באוניברסיטת ארלינגטון, בראיון שעשה, דיוויס סיפר על מה ששיכנע אותו להחתים את קאו: "היה לנו רק את הסרטונים האלו, לא היה אפשר ללמוד מהם הרבה, אבל ראיתי שיש לו קורדינציית יד-עין טובה, שזה משהו די נדיר בגילאים ובגובה הזה. התקשרתי אליו ובין השאר שאלתי אותו "מה הוורטיקל (גובה הקפיצה, א"מ) שלך? הוא ענה לי שהוא לא יודע, אז שאלתי אותו ״לאיפה בקרש אתה חושב שאתה יכול להגיע בקפיצה?״, הוא ענה לי "המאמן, נראה לי שאני יכול להגיע עד הקצה העליון שלו", לא היה לנו הרבה מה להפסיד, זה היה הימור בסיכון נמוך אז הצענו לו להצטרף אלינו כשחקן ללא מלגה, ואם הוא יהיה מספיק טוב – אז תהיה לו הזדמנות לזכות במלגה בשנה שלאחר מכן״.

Mike Schmitz – Photo Credit: Sports Rabbi

אבל כמו כל צעד בקריירה של קאו, גם בשלב הזה הגיע מכשול שכמעט וריסק לו את החלום – מזכירות אוניברסיטת ארלינגטון לא הייתה מרוצה מהציונים של קאו בתיכון ודרשה ממנו להשלים שני קורסים במכללה ציבורית ולסיים אותם בציון טוב לפני שיוכל להתקבל ללימודים – ולמלגה – באוניברסיטה. קאו הצליח לסיים את הקורסים הנדרשים בציון טוב כשבמקביל הוא עובד כ-40 שעות בשבוע ב"הום דיפו".

לאט לאט הסנטר הניגרי התחיל להתפתח, ההתחלה לא הייתה קלה, קאו לא היה רגיל לרמת האינטנסיביות בדוויז'ן-1. אימוני הכושר היו לו קשים והכדורסל שלו נזקק לליטוש, "למזלו" מכללת ארלינגטון הייתה בעונה כל כך גרועה כשבמהלכה המאמן הראשי פוטר ועוזר המאמן דיוויס, זה שהביא אותו לקבוצה, מונה למאמן הראשי והתחיל לשלב את קאו יותר ויותר במשחקים. וקאו החזיר, בעיקר בהגנה טובה שהתבטאה בממוצע של 3.3 חסימות במשחק. אחרי שנתיים בארלינגטון קאו עבר למכללת ממפיס היוקרתית, אך למרות שבשלב הזה לא מעט סקאוטים כבר החלו לשים לב אליו – הממוצעים היו לא טובים, ואת העונה הוא סיים עם 2.7 נקודות, 1.7 ריבאונדים ו-1.3 חסימות ב-10 דקות על הפרקט. משם הוא המשיך לגרמניה ובעונה שעברה שיחק בוארזה האיטלקית, שם העמיד ממוצעים של 7.5 נקודות, 4.1 ריבאונדים ו-2 חסימות ב-20 דקות על הפרקט. אבל מעבר למספרים, הדבר הבולט ביותר במשחק של קאו הוא הנחישות, ובעצם, עם קריירה כמו שלו, זה די מובן מאליו.

Kaodirichi Akobundu-Ehiogu – Photo Credit: FIBA