איזה כיף לחזור! אחרי פגרה דו-צדדית סוערת במיוחד שהסתיימה רשמית בסופר-קאפ חד-צדדי במיוחד, אחרי מחצית מחגי תשרי, הגיע הזמן להניח בצד את אריק שטילמן, עופר ינאי, דיץ׳, רקאנטי, זכות הסירוב הראשונה, השנייה והשלישית. את הארכות החוזה, את ה״וולקאמים״ ו״הגודבייז״, כי עכשיו זה סוף-סוף זמן כדורסל! הזמן של האדומים והצהובים לדבר על הפרקטים המשובחים בבמה הגדולה באירופה, ולנסות לתת פייט ליווניות, הטורקיות והספרדיות בדרך לפיינל-פור, איפה שלא יוחלט שהוא יהיה.

הקבוצות הישראלית התחמשו כהוגן הקיץ, ושתיהן מצפות לעשות קפיצת מדרגה משמעותית. האדומים רוצים להביא פיינל-פור והצהובים לא יסתפקו השנה בפחות מסדרת פלייאוף על מקום ברביעייה. על כל פנים הן יתחילו הערב את מסען אחת אחרי השנייה, כאשר הפועל תל-אביב תארח ״בביתה״ בסופיה את באיירן מינכן (ואוסטין וויילי) בשעה 19:00, ומכבי תתארח ב-21:45 בליון אצל וילרבאן, במשחק שללא קשר להתפתחויות שהיו בקיץ, היה אמור להיות הבכורה של דניאל ת׳ייס. אז רגע לפני שריקות הפתיחה, הנה 5 השאלות הכי מסקרנות שהולכות לקבל תשובה בעונה הזו שבאה עלינו לטובה.

1. האם מכבי תל אביב היא קבוצת פלייאוף?

תלוי את מי שואלים. בין הקטבים של ״קבוצת החלומות הצהובה״ לבין ״עוד עונה מבוזבזת״ עברה רכבת הרים מתפתלת במשך קיץ שלם. הבלאגן בסוגיית הבעלות, האינטרסים, הפוזיציות וההצהרות די מערפל לנוכח העובדה שראינו רק 40 דקות תחרותיות של מכבי ת״א מודל 26/27. העובדות מספרות שהצהובים מעמידים תקציב שיא, עם מה שנראה כמו שדרוגים חשובים בעמדות התורפה של שנה שעברה עם ים מדר ודניאל תייס. תוסיפו לקלחת הזו את בונזי קולסון יחד עם גרסאות משופרת של בריסט וקלארק ותקבלו קבוצה חזקה יותר, שנהנית מקואץ׳ ברמה הגבוהה ביבשת. אלא שבהשוואה ליריבותיה האירופאיות, הסגל הצהוב לא עמוק במיוחד, טעון הוכחה באשר ליכולת שלו לייצר נקודות מהקו האחורי, וייתכן שרחוק מרחק פציעה או שתיים מעונה נוספת של מאבקים על מקום 10, ולא על מקום 6.

2. האם הפועל תל אביב תלך קדימה או אחורה?

יציבות היא לא שם המשחק גם בצד האדום של העיר. הסיום הטראגי לעונה שעברה היה יריית הפתיחה לקיץ רווי אקשן, דולרים ושערוריות שהגיע לסיומו עם התבוסה המהדהדת של איטודיס ליריבה העירונית ובראשה האקס הטרי שגם קלע סל מ-3/4 מגרש, אבל עוד נגיע אליו. האדומים סופרים 23 שחקני סגל בפתיחת העונה הזו ורבים (וישראלים) מהם לא צפויים לקחת חלק משמעותי במסגרת האירופית (16 מקומות בסגל), אליה מגיעה הקבוצה עם שמות מבטיחים חדשים כמו קופי, טופין (האח), סאטורנסקי, לידיי, קרינגטון ועוד, לצד בראיינט, מיציץ׳, בלייקני, אוטורו ושות׳. על הנייר זו קבוצת עם איכות ועומק של פיינל-פור, אבל המשבר עם הקהל, חוסר היציבות מאחורי הקלעים והיעדר ״דבק״ בסגל העצום הזה מאיימים על הפרויקט של ינאי, שלפחות כרגע, גם השנה חייב להגיע לפחות לפלייאוף.

3. מי יהיה הישראלי הבולט במפעל?

אז בהמשך ישיר לשתי השאלות הקודמות, ועם כל הכבוד לגינת וטימור, נראה שעיקר הדקות בכחול-לבן השנה במפעל יגיעו מהצד הצהוב של הירקון/האיילון. עם כל הכבוד (2) לג׳ון-D ולגור-L, השמות הטבעיים הם כמובן ים מדר ורומן סורקין. הגארד, שחצה את הכביש בין היתר כדי לקבל את המפתחות בליגה הטובה באירופה ונראה חד ורעב מתמיד בשבוע שעבר, יקווה לממש את הפוטנציאל העצום שלו תחת שרביטו של גארד זריז וחמקמק לא פחות.  רומן ייאלץ להתרגל למוסר אסיסטים חדש, אבל מקבל לצידו סוף-סוף סנטר דומיננטי. אחרי עונה טובה באירופה, אחרי שהביא למכבי אליפות ״מהפינה״ וקיבל ממנה הצעה שהגדיר כ״לא רלוונטית״ לחידוש החוזה, אם אתם שואלים אותי, סורקין ייכנס ל״מוד שנת חוזה״ ויוכיח פעם נוספת שרק דני אבדיה נמצא מעליו.

4. מי השחקן הטוב במפעל?

הייתי מחלק את המועמדים ל-MVP  בעונה הקרובה לשלוש קטגוריות. קבוצת ה׳מועמדים הטבעיים׳ תמשיך לכלול את קנדריק נאן, סשה וזנקוב, מייק ג׳יימס, הייז-דייוויס ואלייז׳ה בראיינט. אחריהם נמצאים החבורה של סילביין פרנסיסקו, קמפאצו, מונטרו ובולדווין שרחוקים קפיצת מדרגה אחת משם. הקבוצה השלישית היא בגדר ׳אל תופתעו אם בסוף הם יהיו׳, ואני מכניס לשם שמות כמו נדיר חיפי, מקינלי רייט ואפילו גרשון יבוסלה המתקאמבק. הנבואה נתנה לשוטים, אבל אני מהמר שהתואר הנכסף ישאר בפיראוס, אצל הבולגרי שמחזיק אותו או אולי דווקא לגארד דומניקני שהצטרף לקבוצתו הקיץ מוולנסיה.

5. מי תניף?

שאלת השאלות. בדירוג עוצמה מזורז ניתן לסמן את קבוצת העל היווניות שיש להן שילוב מאיים של עומק, איכות וניסיון. פנאתינייקוס התחזקה בכוכבים מטורפים כמו פרנסיסקו, בראנקו באדיו, אייזק בונגה החביב על מאמנו וגרשון יבוסלה שהיה שנוא מאוד על מאמנו באותה קטטה בלתי נשכחת. מאמנו הוא לא אחר מאשר ז׳ליקו אוברדוביץ׳, שכל תוצאה מלבד זכייה עשירית (!) שלו ביורוליג עלולה להוביל את הבעלים יאנקופולוס לבצע מהפכה נוספת. אצל האלופה אולימפיאקוס לא שקטו על השמרים וחיזקו עוד יותר את הקו האחורי (מונטרו ומילר-מקינטייר) שלקח את הגביע באואקה. מחוץ לאזור החיוג של אתונה ישנן דובאי, שנתנה לצ׳אבי פסקוואל צ׳ק פתוח. את ריאל מדריד, שהחליפה את הזוניה בלוואו-קאבארו ותמיד בתמונה. מי שעוד תילחם היא פנרבחצ׳ה, שהביאה תוספות מנוסות (לארקין, שילדס וקלייבורן) שינסו לשחזר את ההישג של 2025. אני מתקשה לראות את מכבי תל אביב מגיעה לחודש מאי ומסוגלת להתמודד עם הקבוצות הללו, לגבי הפועל אני לא מתיימר להגיד דבר. ההימור שלי – גמר אתונאי רותח, שערוריית שיפוט, ניצחון אדום ותגרה המונית בסיום.

שאלת בונוס – האם זו עונת היורוליג האחרונה של סרחיו יול?

קשה להגיד אם הספרדי הוותיק ימשיך להמטיר את המנדרינות שלו בסוף הרבע השני גם תחת המאמן פדרו מרטינס, אבל אם מי שניצח את היורוליג ב-2023, לא יפרוש השנה במעמקי גיל 39, אולי הוא כבר לא יפרוש יותר לעולם.