אלחנן הכהן הוא שליח אתר “ספורטס רבי” למלאגה

ארבעה הפסדים היו להפועל ירושלים ב-BCL העונה, ואלו הם:

הפסד ללודוויגסבורג במשחק השני של העונה כשהירושלמים עוד לא היו יחידת החיסול שהם היום וקלעו באחוזים מזעזעים (1/24 ל-3) והפסד לאא”ק אתונה שכזכור, כדורסל לא באמת היה שם, ההפסדים האלו לא באמת מעניינים כרגע, כי שי כל כך הרבה סיבות חיצוניות שגרמו להם, אני רוצה להתמקד רגע בהפסד לדיז’ון בשלב הבתים השני, כי כשנבין אותו, נוכל להבין גם את ההפסד הכואב אתמול בגמר המפעל.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

יאללה, נלך אחורה, 25 בינואר, 20:00 בערב, דיז’ון מגיעה לארנה בירושלים למשחק פתיחת שלב הבתים השני, את הקבוצה הצרפתית מוביל רכז נמוך ששוב ושוב מוצא את הדרכים לשבור את ההגנה של דז’יקיץ’ ושחקניו, מתחילים עם ספידי סמית’ כשומר עליו וזה לא עובד, משנים, אור קורנליוס נקרא לדגל, ודיוויד הולסטון ממשיך להאכיל את גאווין וואר בכפית, אולי ננסה משהו אחר, ברנדון בראון שעדיין לא לגמרי בעניינים, אולי אתה תצליח לשמור עליו?

וגם זה לא עובד, ועוד סל של הולסטון, עוד שורט רול עם וואר,  ודז’יקיץ’ נאלץ, אולי בפעם הראשונה העונה, לחשוב, לשנות את ההרגלים, דיז’ון מובילה למשך 32 דקות ומנצחת בצדק. מזל שיש עוד חמישה משחקים לתקן.

נריץ את העונה קדימה, הפועל ירושלים לוקחת גביע, ממשיכה ומטיילת ל-1:5 בשלב הבתים השני, כשהניצחון שמבטיח עלייה לטופ 16 קורה דווקא מול אותה דיז’ון, כמה שינויים קלים והסדר הטבעי חוזר והסדרה מול אתונה, וחצי גמר משוגע נגד טנריף, ומאזן 0:6 בבית העליון בליגה שמוביל אותה למקום השני לקראת הפלייאוף, וכל הדברים האלו הם בזכות אותה השיטה, אותם הרגלים, אותה אינטנסיביות הגנתית חסרת פשרות, אותה מטרה – להוציא את היריבה מהשיטה שלה, לגרום להם להפסיק לרצות לשחק כדורסל עד סוף ימיהם, להתיש אותם ולגרום להם לחשוב ולטעות ולפשל ולהתעצבן. הרגלים שהפכו כבר לטבע שני של השחקנים, של הקבוצה, של המועדון.

ואתמול, בפעם השנייה (או אולי השלישית? נגיע לזה) הפועל ירושלים פגשה קבוצה עם רכז נמוך שמוביל אותה, רכז נמוך ששוב ושוב מוצא דרכים לשבור את חומות ירושלים, קורנליוס לא מצליח להתמודד איתו, גם ספידי לא, אפילו בראון לא, וההגנה הירושלמית עם היציאה להאדג’ של הגבוה על הגארד פשוט לא מתאימה נגדו, כי כשטי-ג’יי שורטס מקבל את המאית שנייה הזאת ליצור משהו – הוא פשוט ייצור משהו, אז עוברים להגנה אחרת, מחליפים על כל חסימה ואז שורטס רואה מולו את זאק הנקינס או איתי שגב ופשוט עובר להם מתחת לידיים, וממשיכים לנסות לשנות הגנות פתאום הולכים אנדר בחסימה – וטראח, שורטס קובר עוד שלשה, וגם כשבסוף דז’יקיץ’ מוצא את הפתרון שבשלב ראשון נראה כאילו הוא עובד – לשים את בלייזר על שורטס אחרי החילוף אז שורטס פשוט שם סל וזה לא משנה שהאצבעות של בלייזר משחקות לו בקרניות העיניים.

רגע, שמתם לב מה קרה פה? בון עושה ירושלים לירושלים, איסלו מצליח לגרום לדז’יקיץ’ לחשוב, לצאת מהשיטה, האינטנסיביות ההגנתית של בון והיכולת הפנומנלית של שורטס בהתקפה מוציאות את האדומים מהשיטה שלהם, מחוץ לאזור המחייה הטבעי שלהם, מוציאה להם את החשק לכדורסל.

שלושה מאמנים הצליחו לגרום לדז’יקיץ’ לחשוב העונה, שלוש קבוצות הצליחו להוציא את הפועל ירושלים מהשלווה ומהשיטה, ננאד מרקוביץ’ ודיז’ון, תומאס איסלו ובון, ושרון דרוקר עם הפועל חיפה בחצי גמר הגביע. ומה משותף לשלושתם? נכון מאוד, גארד קטן זריז וחתולי שמצליח להפוך את החיסרון בסנטימטרים ליתרון, לדיוויד הולסטון וטי-ג’יי שורטס זה הצליח, כי יש סביבם קבוצה טובה מספיק, לאנתוני היקי פחות.

ומה הלאה?

שלב הפלייאוף מתחיל כבר היום, ונכון לעכשיו לאף אחת מקבוצות הפלייאוף בליגה אין גארד כזה, שיכול לעבור מתחת לידיים ובין הרגליים ולחדור את ההגנה הירושלמית, המאמנים שיפגשו את ירושלים יצטרכו לחשוב על דרך אחרת להוציא את הפועל ירושלים מהשיטה, כי נכון להיום, לעניות דעתי, הפועל ירושלים פייבוריטית לזכייה באליפות.

יאללה, צריך לעשות צ’ק-אאוט, פיינל פור ליגת האלופות של פיב”א 2023, הסוף.