גם אם נתייחס (ולא חייבים להתייחס) לחצי הדקה האחרונה אמש באולם הכתום ב-ולנסיה, צריך עדיין לומר שמכבי ת״א ניצחה בזכות ולא בחסד את הספרדים בכתום, הישג שהיא חולקת רק עם האלופה אולימפיאקוס. מעבר לניצחון כשלעצמו, זו גם הפעם הראשונה שאני ראיתי מהצהובים גם איזושהי תצורה של איכות ברוטציה (למעט עמדה 4), שהיה קריטי מול קבוצה מסחררת כמו ולנסיה. שלא נטעה, החבורה של קטש נמצאת מרחק של כמה אזורי חיוג משתי הקבוצות שנזכרו למעלה, אבל אמש מכבי עשתה קפיצת מדרגה משמעותית עבורה. היא הסתכלה בפעם הראשונה העונה לקבוצה בכירה במפעל בלבן של העיניים, והצליחה להיות גם אם רק לפרקים, טובה ממנה.

‏

בניגוד גמור לטקטיקה של איטודיס לפני שבועיים, במחצית הראשונה קטש החליט לשחק במגרש של ולנסיה, תרתי משמע. שתי הקבוצות פתחו מהר, חזק ובלי יותר מדי כאבי בטן בכל הקשור לזריקות מחוץ לקשת, לא דבר של מה בכך עבור הצהובים. ולנסיה סיפקה לתל-אביבים במבטים נוחים, והצהובים נכנסו עמוק לתוך הדמות הכתומה. זה לא רעיון רע אגב, נכון לאתמול ולנסיה קולעת הכי הרבה באירופה ובאחוזים נפלאים ששווים לה מאזן של ארבעה ניצחונות והפסד, בדיוק הפוך מהצהובים.

Credit: Miguel Ángel Polo

ברבע הראשון מכבי שיחקה באמת ובתמים בןולנסיה סטייל, וזה עבד לה. מדר העביר בחוכמה פעם אחר פעם את כובד המשחק ההתקפי פנימה והחוצה, ממש כמו שיודע לעשות טי-ג׳יי שורטס. הגארד של מכבי פתח את המשחק עם 7 רצופות וביתר לבדו את ההגנה. יחד איתו היו סורקין, ג׳ימי ובונזי שחיכו בסבלנות ותפרו את השלשות הפנויות כמו אוסטרובסקי, טיילור ומירוטיץ׳, והורד חיכה ל״דישים״ של החברים שלו כמו ניית׳ן רוברס הסבלני. מכבי עשתה את זה טוב יותר מהיריבה שלה עם 31 נק׳ ב-5/7 מהעיר התחתית ו-8/9 ל-2 נק׳, ברבע שצריך לגזור ולשמור, ובסופו נשאלה השאלה הלגיטימית: האם מכבי תעמוד בקצב הוולנסיאני הזה?

מתישהו במהלך הרבע השני ה-Freaky Friday – הזה הסתיים. ולנסיה העלתה את רמת האגרסיביות שלה וחנקה את הפיק׳נ׳רול התל-אביבי. כאשר זה הופקד בידי לונדברג ות׳ייס הכתומים החלו לנגוס ולנגוס בהפרש ש-3 דקות קודם לכן היה דו-ספרתי ונעלם כאשר הרכז הדני מאבד כדור (ולא בפעם האחרונה) וקורבלאן הנחוש רץ לריוורס-דאנק מגומגם שלווה בחצוצרות החביבות שניגנו לאורך כל הערב.

Credit: Miguel Ángel Polo

אם המחצית הראשונה הייתה תחרות ריקודים עם 8 שלשות לכל צד וכמעט 100 נק׳ משותפות, המחצית השנייה כבר הייתה קרב ציפורניים למהדרין. הצהובים של קטש הלכו יותר ויותר פנימה ונהנו מדקות נהדרות של בריסט, ג׳ימי וסורקין. כל אחד בתורו עזר לקבוצתו לפתוח פער קטן, אבל הספרדים העיקשים, שסבלו מאוד מחוץ לקשת עם 3/17 מחוץ לקשת, הביאו את הנקודות שלהם מן הגורן ומן היקב. הם ניצחו את מכבי 23-12 בנק׳ מאיבודים וקלעו 17 נק׳ מהזדמנות שנייה, מתוכן שתיים של ברוקס שהביאו אותם ביתרון מינימלי לרבע האחרון, שהיה צמוד צמוד.

אבל, מכבי תל-אביב לא עשתה את הדרך הארוכה ברכבת מברצלונה כדי להפסיד, לא אם תשאלו את ג׳ימי קלארק. אז אחרי שקולסון (במשחק טוב ראשון) וסורקין קלעו בצהוב ומירוטיץ׳ (מהקו) וקורבלאן (מהיקב והגורן) קלעו בכתום והביאו את שני הצדדים למאני טיים, הגיע הקלארק. מספר 2 של תל-אביב לקח אחריות על העסק ופיזר אבק של כוכבים עם שני מהלכים מופלאים שמזכירים את מספר 2 של אוקלהומה, כדי להביא הביתה ניצחון מספר 2. זה יכול היה להיות סוף מושלם לטור הזה, אבל הקבוצה של קטש הזיעה עוד דקות ארוכות בשניות האחרונות שהיו על השעון, וכמעט איבדה את הראש, שלמזלה נותר מחובר לכתפיים הרחבות של ג׳ימי.

Jimmy Clark and Oded Katash – Photo credit: Yehuda Halickman