לחצו כאן ליצירת קשר עם קליניקת יואב אבני
אין ספק שאחד הדברים החשובים ביותר עבור ספורטאים בכלל וכדורסלנים בפרט הוא לשמור ולשקם את הגוף בצורה הטובה ביותר. שוחחנו עם יואב אבני, פיזיותרפיסט ספורט שעבד בעבר עם מכבי ר״ג, שחקני נבחרת ישראל ומנהל קליניקה המתמחה בטיפולי פיזיותרפיה מתקדמת בצפון הארץ.
ספר על תחילת הדרך שלך בעולם הפיזיו. האם היה לך מודל לחיקוי?
״החיבור שלי לפיזיותרפיה התחיל למעשה הרבה לפני שידעתי שאני רוצה להיות פיזיותרפיסט. התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ד'. התאהבתי בכדור הכתום ובכל מה שהמשחק הזה ידע לספק לי – חברים, התמדה, נחישות, התמודדות עם הצלחות וכישלונות ועוד המון דברים שהייתי רוצה שהילדים שלי, ובעצם כל ילד, יקבל דרך הספורט.
בגיל 18, כשכדורסל כבר היה חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי, עברתי פציעה רצינית בברך – קרעתי את הרצועה הצולבת הקדמית ואת שני המניסקוסים. עברתי ניתוח ואחריו תקופת שיקום אינטנסיבית של כחצי שנה.
אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שבה באמת הבנתי מה המשמעות של פציעה עבור ספורטאי. זה לא רק שכואבת הברך. פתאום משהו שהוא חלק משמעותי מהזהות ומהשגרה שלך נעצר. אתה רגיל להתאמן, לשחק, להיות עם הקבוצה, להיות עם חלומות ופתאום הכל משתנה.
עברתי תהליך של פציעה משמעותית ושיקום אינטנסיבי, אבל לאורך כל הדרך הייתה לי מטרה מאוד ברורה מול העיניים – להתגייס ולהיות לוחם בצבא.
אני מאמין שמטרה ברורה היא אחד המנועים המשמעותיים ביותר להצלחה בשיקום. גם כשיש מהמורות בדרך, היו לאורך התהליך המון הצלחות קטנות וגדולות, עם מגמה חיובית שהובילה בסופו של דבר להשגת המטרות שהצבנו.
היום, כפיזיותרפיסט, אני מאוד מחובר לדרך הזאת. אני מבין את החוויה של הספורטאי ואת הרצון שלו לחזור למגרש כמה שיותר מהר וכמה שיותר חזק. ולמעשה, בהרבה מהמקרים השאיפה שלי היא לא רק להחזיר את הספורטאי למצב שבו היה לפני הפציעה, אלא לסיים את התהליך כשהוא חזק יותר, מוכן יותר ומכיר טוב יותר את הגוף שלו. בדיעבד, הכדורסל גם נתן לי המון כילד וגם הוביל אותי, דרך הפציעה והשיקום, למקצוע שלי ולתחום שאני עוסק בו היום.
בהמשך למדתי פיזיותרפיה והתחברתי יותר ויותר לעולם האורתופדיה והשיקום הספורטיבי. משם זה התפתח לעבודה עם ספורטאים, עבודה עם קבוצות והקמת הקליניקה שלי.
לגבי מודל לחיקוי, אני לא חושב שהיה אדם אחד שאמרתי "כזה אני רוצה להיות". לאורך הדרך פגשתי אנשי מקצוע מצוינים ולקחתי מכל אחד דברים אחרים. אני מאוד מאמין בלמידה מתמשכת, בלשאול שאלות ולא לקבל דברים כמובן מאליו. גם היום אני ממשיך ללמוד, לקרוא, להתעדכן ולנסות להשתפר כל הזמן.
מה הקשר שלך לעולם הכדורסל?
הקשר שלי לכדורסל הוא קודם כל אישי. התחלתי לשחק בכיתה ד', והמשחק הפך לחלק משמעותי מהחיים שלי. עם השנים החיבור הזה הפך גם למקצועי. יצא לי לעבוד עם לא מעט שחקני כדורסל ועם קבוצות לאורך עונות שלמות, ובקליניקה אני ממשיך לפגוש שחקנים צעירים, שחקני נוער ושחקנים מקצוענים.
מה שאני מאוד אוהב בכדורסל מבחינה מקצועית הוא שזה ספורט שמציב דרישות מאוד גבוהות ומגוונות מהגוף. יש קפיצות ונחיתות, האצות ובלימות, שינויי כיוון, תנועה צידית, מגע, כוח מתפרץ וקבלת החלטות תוך כדי עייפות. ולכן כשאני משקם שחקן כדורסל, מבחינתי לא מספיק להגיע למצב שאין לו כאב או שהוא מסוגל לרוץ. אני צריך להכין אותו שוב להיות שחקן כדורסל בכל המשתמע מכך.
Basketball
התהליך הזה צריך להיות מותאם לכל שחקן באופן אישי – לפי הדרישות הגופניות שלו, המוכנות המנטלית שלו, התפקיד שלו והדגשים התנועתיים שמאפיינים אותו על המגרש. בסופו של דבר, לצד כל המדדים הפיזיים שאנחנו בודקים, יש גם מרכיב שאי אפשר להתעלם ממנו – תחושת המסוגלות והביטחון של השחקן בגוף שלו. אני רוצה שבסוף תהליך השיקום השחקן לא רק יהיה מסוגל לחזור למגרש, אלא גם ירגיש שהוא מוכן לחזור אליו עם תחושת מסוגלות גבוהה.
ספר על שחקנים שעבדת איתם
יצא לי לאורך השנים לעבוד וללוות לא מעט שחקני כדורסל, גם במסגרת קבוצות לאורך העונה וגם בתהליכי שיקום אישיים. בין השחקנים שעבדתי איתם אפשר למצוא את אדם אריאל, כרם משעור, רוברט רוטברט, פול דילייני, די ג'יי שארפ, שחר עמיר, בן אלטיט, דניאל קופרברג, בניה סרור, שלומי הרוש, אייל שולמן, ג'ורדן כהן, יוני ניר, גיא פרבר, יהל מלמד, יובל שניידרמן, אוריאל טרוצקי, הראל דדון, רז מור, נועם אקריש, טל חדד ועוד רבים וטובים.
לחצו כאן ליצירת קשר עם קליניקת יואב אבני
Adam Ariel – Photo Credit: Yehuda Halickman
אבל מבחינתי, הדבר המשמעותי הוא לא השחקנים המצויינים שציינתי, אלא סוג העבודה שעשיתי איתם. ליוויתי שחקנים בתהליכי שיקום מפציעות, אבל גם במהלך עונות שלמות, כשהמטרה היא מצד אחד להביא אותם כשירים למשחק הבא, ומצד שני לשמור עליהם כשירים לאורך עונה ארוכה ואינטנסיבית. וזה בעיניי אחד האתגרים המעניינים ביותר בפיזיותרפיה בספורט מקצועני.
המיומנות שנדרשת מפיזיותרפיסט שמלווה ספורטאים וקבוצות תחרותיות היא שונה מאוד מאשר פיזיותרפיסט רגיל. אם בחלק גדול מעולם הפיזיותרפיה השאיפה היא להביא את המטופל בחזרה לבריאות ולתפקוד, אצל הספורטאי התחרותי אנחנו צריכים להתייחס גם לקו הכשירות.
קו הכשירות הוא לא בהכרח קו שנמצא "מעל" קו הבריאות. מבחינתי, זה הקו שבו אני יודע שהשחקן מסוגל לעלות למגרש ולעשות את העבודה שלו. כלומר, השאלה היא לא רק האם הוא בריא או האם הוא נטול כאב. השאלה היא האם הוא מסוגל לבצע את הפעולות שהמשחק דורש ממנו, להתמודד עם העומסים ולהיות זמין לקבוצה. האם הוא כשיר לאימון הבא? האם הוא כשיר למשחק הבא? האם הוא מסוגל לבצע את התפקיד שלו על המגרש?
לא תמיד יש לך את הפריבילגיה להגיד לשחקן "תנוח שבועיים ונראה מה קורה". יש אימונים, נסיעות, משחקים ולפעמים גם שניים או שלושה משחקים בשבוע. אתה צריך להבין מה אפשר לעשות, מה פחות נכון לעשות, איזה עומס השחקן יכול לספוג ואיך אפשר לעזור לו להמשיך להתחרות בלי להפוך בעיה קטנה לפציעה משמעותית.
Basketball
העבודה הזאת חידדה אצלי את היכולת להסתכל פחות על "הפציעה" ויותר על השחקן כמכלול – הסתכלות הוליסטית. בסופו של דבר המטרה היא לא רק להחזיר שחקן מפציעה. המטרה היא להחזיר אותו למגרש, להביא אותו מוכן למשחק ולנסות לשמור עליו שם לאורך כל העונה.
מה היה הרגע הכי מרגש שלך בתחום?
יש הרבה רגעים כאלה, אבל אחד התהליכים שאני זוכר במיוחד היה שיקום של שחקן נבחרת ישראל אחרי פציעה יחסית לא שגרתית – קרע אקוטי בפאסיה הפלנטרית. זו פציעה שלא פוגשים הרבה אצל ספורטאים מקצוענים, ובאותה תקופה גם הספרות המקצועית לגבי תהליך השיקום והחזרה לספורט תחרותי ברמה הזאת הייתה די מוגבלת.
מעבר לפציעה עצמה היה לנו אתגר נוסף – הזמן. הפלייאוף התקרב, ומבחינת השחקן הייתה מטרה מאוד ברורה לחזור ולעזור לקבוצה. גם מול הערכות של רופאים מומחים לגבי לוחות הזמנים והקושי לעמוד בהם עד לפלייאוף, אנחנו הסתכלנו על התהליך בצורה מאוד מסודרת. לא רצינו לרדוף אחרי תאריך בכל מחיר, אלא לנסות לקדם אותו מהר ככל האפשר כל עוד הגוף מאפשר לנו לעשות את זה בצורה אחראית.
בנינו שיקום ששילב עבודה אקטיבית ופאסיבית, חיזוק הדרגתי, עבודה בבריכה והרבה מאוד עבודה על תחושת המסוגלות והביטחון של השחקן בגוף שלו. ככל שהתהליך התקדם ראינו שאנחנו מצליחים לעמוד ביעדים שהצבנו ולהתקדם לכיוון החזרה למגרש. הרגע שאני זוכר במיוחד הגיע במשחק הראשון שלו בפלייאוף. אתה רואה אותו חוזר למגרש ובמקום שחקן שחושש מהרגל או מנסה להגן עליה, אתה רואה שוב את השחקן שאתה מכיר – עולה לדאנקים חזקים, נותן בלוקים עוצמתיים ועושה את הפעולות שהוא רגיל לעשות על המגרש. מבחינתי, זה היה הרבה מעבר לזה שהוא פשוט "חזר לשחק". ראיתי שחקן שחזר להיות הוא עצמו על המגרש.
אלה הרגעים שמעלים לפיזיותרפיסט חיוך על הפנים. אתה מסתכל על הדרך שעברתם יחד, על העבודה, על חוסר הוודאות ועל האתגרים, ואז רואה את זה מתבטא ברגע האמת עם ההצלחה על המגרש! יש בזה סיפוק שקשה מאוד להסביר למי שלא חווה תהליך כזה.
יש טיפ אחד שהיית מייעץ לשחקן כדורסל רנדומלי שקורא את זה?
אם אני צריך לבחור טיפ אחד בלבד: אל תחכה לפציעה כדי להתחיל לטפל בגוף שלך. אני אוהב לחשוב על זה בצורה פשוטה – תתייחס לגוף שלך כמו שאתה מתייחס לקליעה שלך. גם אותו צריך לאמן ולתחזק לאורך כל השנה, ולא רק כשהוא מפסיק לעבוד.
לחצו כאן ליצירת קשר עם קליניקת יואב אבני
הרבה שחקנים משקיעים המון שעות בקליעה, בכדרור, באימונים אישיים ובאימוני הקבוצה, אבל לפעמים מזניחים את הדברים שמאפשרים להם לעשות את כל זה לאורך זמן. כוח, ניהול עומסים, התאוששות, שינה ועבודה על נקודות חולשה הם חלק מהאימון של שחקן כדורסל, ולא משהו שעושים רק אחרי שנפצעים. כאשר מתחיל כאב קטן שחוזר שוב ושוב, מומלץ שלא לחכות עד שהוא הופך למשהו שמוציא אותך מהאימונים או מהמשחקים. לפעמים התערבות נכונה והתאמה קטנה בזמן הנכון יכולות למנוע בעיה הרבה יותר משמעותית בהמשך.
מה הבעיות הכי נפוצות שאתה מתמודד איתן?
בכדורסל אנחנו כמובן רואים הרבה פציעות קרסול, כאבי ברכיים, עומסים בגיד הפיקה, פציעות שריר ופציעות משמעותיות יותר כמו קרעים במניסקוסים וברצועה הצולבת הקדמית. אבל מבחינתי אחת הבעיות המשמעותיות היא לא תמיד הפציעה עצמה, אלא הדרך שבה חוזרים ממנה. יש הבדל גדול בין מצב שבו כבר לא כואב לשחקן לבין מצב שבו הוא באמת מוכן לחזור לכדורסל.
שחקן יכול להרגיש מצוין בריצה ישרה או בחדר הכושר, אבל כדורסל דורש ממנו הרבה יותר. הוא צריך לבלום, לשנות כיוון, לשנות מהירות, לקפוץ ולנחות, להגיב לשחקן אחר, להתמודד עם מגע ולעשות את כל זה גם כשהוא עייף. לכן אני מאוד מאמין בחזרה הדרגתית לספורט ובשימוש במדדים אובייקטיביים ככל האפשר, ולא רק בשאלה "כואב לך או לא?".
החזרה למגרש מורכבת ומעניינת. אין מבחינתי בדיקה אחת שאומרת לי ששחקן מוכן לחזור. זו תמונה שמורכבת מכוח, תנועה, ביצועים, יכולת להתמודד עם עומסים ועם הדרישות הספציפיות של המשחק, לצד הביטחון של השחקן עצמו. המטרה היא לא רק להחזיר את השחקן למגרש. המטרה היא להחזיר אותו כשהגוף והראש שלו באמת מוכנים לדרישות של המשחק.
אתה חש הרגשת שליחות בעבודה שלך?
חד משמעית – כל יום מחדש. כמו שאני נוהג להגיד למטופלים שלי – כיף לי שזכיתי בעבודה שבה אני יכול לעזור לאנשים. אני קם כל בוקר עם חיוך לעוד יום של עבודה, ובסוף היום הולך לישון עם חיוך על הפנים.
מבחינתי אין ספק שזו שליחות, אבל זו גם דרך חיים. אחד הדברים המדהימים בעשייה היומיומית שלי הוא האפשרות לראות הצלחות ברמה שעתית. אין כמעט מקצועות שמאפשרים לך לחוות את זה. זכיתי. זה יכול להיות מטופל שהצליח לעשות משהו שלפני שעה או לפני שבוע לא הצליח, ספורטאי שחזר לרוץ, שחקן שחזר להתאמן או אדם שפשוט חזר לבצע פעולה שהייתה משמעותית עבורו. ההצלחות האלו נותנות לי המון סיפוק ומזכירות לי כל הזמן למה בחרתי במקצוע הזה.
אתה אוהב לצפות בכדורסל?
כן, מאוד. אני אוהב כדורסל גם כאוהד, אבל אני מודה שהיום קצת קשה לי לצפות במשחק רק כאוהד. העיניים שלי הולכות באופן אוטומטי לדברים מקצועיים – איך שחקן נוחת, איך הוא משנה כיוון, איך הוא מגיב אחרי מגע ומה קורה מבחינה גופנית ככל שהמשחק מתקדם. לפעמים כשיש פציעה במהלך משחק, אני כבר מוצא את עצמי מריץ בראש את מנגנון הפציעה ומנסה להבין מה קרה עוד לפני שמראים את ההילוך החוזר. זה כנראה אחד הדברים שקורים כשמחברים בין משהו שאתה אוהב לבין המקצוע שלך.
מה החלום הכי גדול שלך?
החלום שלי הוא שספורטאי מהצפון, מילד שעושה את הצעדים הראשונים שלו בספורט ועד ספורטאי מקצועני, יידע שיש לו כאן בית מקצועי שיכול ללוות אותו לאורך כל הדרך. לא רק קליניקה שאליה מגיעים כשכואב משהו, אלא מקום שמלווה ספורטאי מפציעה, דרך תהליך השיקום ועד לחזרה מלאה לביצועים ולמגרש, וגם יודע להיות שם עבורו כשהוא בריא.
אני מאוד מאמין שספורטאים בצפון יכולים לקבל אצלנו מעטפת מלאה בתהליכי שיקום, קידום בריאות ומניעת הפציעה הבאה, תוך שימוש בכל הכלים שעומדים לרשות הקליניקה. יש לנו חדר כושר שיקומי מאובזר וחדיש, בריכה טיפולית שהיא חלק מארגז הכלים שלנו, וליווי של מאמני כושר ומאמני ריצה שיכולים להשתלב כחלק מתהליך השיקום.
אבל מבחינתי, ציוד ומתקנים הם רק חלק מהסיפור. הדבר החשוב ביותר הוא האנשים – צוות שממשיך לצבור ידע וניסיון, ללמוד ולהתפתח, ולחבר בין כל התחומים האלה לטובת הספורטאי. אני רוצה שהקליניקה תהיה מקום שבו ספורטאי יודע שיש מי שמכיר אותו ואת הגוף שלו גם כשהוא בריא, ולא רק כשהוא פצוע. זה הבית שאני בונה לספורטאים בצפון.
יש עוד משהו שתרצה להוסיף?
אם יש משהו שהייתי רוצה ששחקן צעיר שקורא את הראיון הזה ייקח איתו, זה קודם כל ליהנות מהדרך. אני התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ד'. התאהבתי בכדור הכתום, והכדורסל נתן לי לאורך השנים חברים, ערכים, התמדה, נחישות, הצלחות, אכזבות והמון חוויות. בסופו של דבר, דרך פציעה משמעותית שעברתי והשיקום שבא אחריה, הוא אפילו היה חלק מהדרך שהובילה אותי למקצוע שלי.
תלמדו להשקיע בגוף שלכם. תעבדו קשה. תתחזקו, תלמדו להתאושש נכון ותעשו את הדברים שיעזרו לכם להישאר בריאים ולהשתפר. תציבו לעצמכם מטרות ותשאפו להגיע הכי רחוק שאתם יכולים. אבל בתוך כל זה, אל תשכחו למה התחלתם לשחק מלכתחילה. כי אתם אוהבים את המשחק.
0 תגובות