הראיון עם ג׳ייקוב וויילי (בן 32, 2.03 מטרים), הגבוה החדש ואחד משחקני הרכש המרשימים של עירוני נס ציונה, נערך בחדר ההלבשה החדש של הקבוצה באולם לב המושבה, זמן קצר אחרי שפורסמו דיווחים ראשוניים על טיסה 1073 של פליי דובאי. בהמשך היום, פורסם הנס המשמח על כך שכל הנוסעים בחיים, וכמה ימים לאחר מכן כבר ביקרו נציגי נס וביניהם וויילי את יניב חיון, גיבור נס ציוני, שהפגין תושייה ואומץ לב נדיר וסייע בהצלת נוסעי הטיסה מדובאי.

אתמול זכינו לבקר את יניב חיון, גיבור נס ציוני, שהפגין תושייה ואומץ לב נדיר וסייע בהצלת נוסעי הטיסה מדובאי.
היה מרגש מאוד לשמוע את סיפורם של יניב, אשתו מיטל והבנות. בסיום המפגש, הענקנו למשפחה צעיף וחולצה של המועדון ושמחנו להזמין אותם להיות אורחי הכבוד שלנו במשחק הבית הראשון בליגה. https://t.co/c0A2iwyBrt

— Ironi Ness Ziona (@ironinessziona) October 5, 2026

אותו ביקור מייצג את וויילי והחיבור שלו לישראל עד כה. שמו הפרטי הוא שם עברי, וכך גם השמות שקרא לבנותיו, הוא אוהב את תושבי נס ציונה ונהנה מהחוויה של יום כיפור. אבל מעבר לזה, הוא מביא אנרגיות שמחברות חדר הלבשה, ועל אף שלא שיחק עד כה משחק רשמי, ההשפעה החיובית שלו מורגשת בכל פינה. רגע לפני שיערוך בכורה בליגת העל הערב (ראשון, 20:15) בבית מול בני הרצליה בלב המושבה, וויילי דיבר על הכל בשיחה מרתקת עם אתר ״ספורטס רבי״ במדיה דיי של הקבוצה.

״אני מאוד נרגש״, פותח וויילי. ״ההזדמנות לשחק עם רמת כישרון כזאת, בסגל כזה, עם מאמן מצוין ועם הנהלה שיש לה מטרות ושאיפות גדולות – זה פרויקט שמאוד רציתי להיות חלק ממנו״.

כאמור, וויילי עוד לא ערך בכורה רשמית. הוא הצטרף לאימוני הקבוצה בישראל לפני חודש וישב בחוץ במשחקים הראשונים בגביע ווינר, לאחר מכן כששיחק במחנה האימון בפולין מול שלאסק ורוצלאב הוא תרם 14 נקודות ו-13 ריבאונדים בדרך לניצחון, אך נחתך בכף ידו, ובמחזור הפתיחה של הליגה מול מכבי אשדוד, משחק שנגמר בהפסד מאכזב, לא נרשם, כאשר התחושה היא שהוא התבלין שהיה חסר.

״הייתה לי הזדמנות אחת לשחק עם הקבוצה בפולין, והרגשתי ממש טוב״, אומר וויילי. ״זה הלך מצוין. הקבוצה מנצחת איתי או בלעדיי, וזה כמובן מאוד משמח. אבל האנרגיה של הקבוצה שלנו היא משהו שאני מאוד מתלהב ממנו. יש לנו חבר'ה עם אופי פשוט נהדר, אנשים מאוד מחויבים ונלהבים. כולם כאן רוצים לנצח ותומכים אחד בשני, וזה משהו שמאוד שמתי לב אליו במהלך ההכנה לעונה״.

וויילי מגולל את סיפור ההגעה המיוחד לנס ציונה. ״זה למעשה אחד הסיפורים המעניינים יותר בקריירה שלי. שיחקתי בפוארטו ריקו כל הקיץ, בליגה הפוארטו-ריקנית, ובמשחק הראשון של הפלייאוף המאמן פול (קורסארו) הגיע לשם במיוחד, הציג את עצמו בפניי באופן אישי וסיפר לי על הפרויקט. זו הפעם הראשונה שמאמן עשה דבר כזה עבורי.

״אני מאמין שמשהו מלמעלה אמר לי לקחת את ההצעה הזאת. בכלל לא תכננתי לחתום. התכוונתי לנוח ולקחת כמה חודשים הפסקה אחרי עונה ארוכה בפוארטו ריקו. אבל הפרויקט, המאמץ שהמאמן עשה כדי לטוס לשם באופן אישי ולדבר איתי – זה פשוט היה משמעותי עבורי. וכשראיתי את הקבוצה שהם בנו, הרגשתי שזה היה פשוט ברור שהקבוצה הזאת הולכת לנצח ולעשות רעש בליגה הזאת״.

קורסארו עצמו משחזר. ״ניסינו ליצור קשר עם ג'ייקוב דרך הסוכן הקודם שלו, ולא ידענו שבזמן שבו זיהינו אותו כשחקן שאנחנו רוצים להביא לנס ציונה, הוא בדיוק החליף סוכנים. אז לא הצלחנו להשיג את ג'ייקוב״, מגלה המאמן. ״הבעלים שלנו, לב (מזור), פשוט אמר: ׳טוב, תטוס לשם ותראה אותו, ואם אתה אוהב אותו באופן אישי, אל תחזור עד שאתה חוזר איתו׳. אז אני ואשתי טסנו לפוארטו ריקו.

״עצרנו במיאמי כדי לראות את לב, כי יש לו שם בית. בילינו איתו כמה ימים, ואז המשכנו לפוארטו ריקו. ראינו את ג'ייקוב משחק – ואני חושב שזה היה משחק הפלייאוף הראשון שלהם – והוא שיחק משחק פנטסטי. אני חושב שהוא קלע 16 נקודות, לקח 12 ריבאונדים, קלע שלוש שלשות, ואני פשוט הרגשתי את האנרגיה שלו. אהבתי את האנרגיה שלו.

״אשתי ואני חיכינו לו שייצא מחדר ההלבשה אחרי המשחק, ושאלתי אותו אם יש לו 20 או 30 דקות לדבר ולשתף אותו בחזון שלנו לגבי מה שאנחנו מנסים לבנות בנס ציונה ואיך רצינו שהוא יהיה חלק מזה. עד שבע בבוקר למחרת כבר ניהלנו משא ומתן על תנאי החוזה איתו ועם הסוכן החדש שלו, כי הוא הסביר שהסיבה שלא הצלחנו להשיג אותו היא שהוא החליף סוכנים. קיבלנו את המספר של הסוכן החדש שלו והתחלנו לדבר. עד למחרת בבוקר, העסקה כבר הייתה למעשה סגורה״.

וויילי נשאל האם היו שחקנים ספציפיים שדיבר איתם לפני שהגיע לישראל ונס ציונה. ״כן, הייתי אומר שפריס (לי) בוודאות. שנינו שיחקנו בפנאתינייקוס, עקבתי אחרי הקריירה שלו, אנחנו בערך באותו גיל, והוא רכז אמיתי – או כמו שאני קורא לזה במונחים של פוטבול אמריקאי, קוורטרבק אמיתי. אני תמיד אוהב לשחק עם קוורטרבקים מצוינים. אז מבחינתי זה היה חלק גדול מההחלטה להגיע לכאן – האמונה שלו בפרויקט והרזומה שלו. אבל גם לראות שחקנים כמו פרדי (גילספי), אדם (אריאל), ושאנחנו מחתימים שחקנים כמו ג'וש כריסטופר. אפשר לראות שהמאמץ והפרויקט רציניים. זה לא בסגנון של ׳ננסה בשנה הבאה׳. הם רוצים לנצח עכשיו״.

וויילי נשאל האם המשפחה שלו נמצאת איתו בישראל. ״עדיין לא. הבת שלי עומדת לעבור בקרוב ניתוח באוזן, ולכן קשה לה לטוס כרגע. אבל ברגע שזה יסתיים, בתקווה שבעוד כמה חודשים, הם יהיו כאן. גם לגבי זה אני מאוד מתרגש״.

למרות המלחמות האחרונות, וויילי לא היה יותר מדי מודאג בנוגע להגעה לישראל. ״מבחינתי באופן אישי, לא. אחרת לא הייתי כאן. ב-11 השנים האחרונות, נדמה לי שלא היה מקום שהייתי בו שלא היה בו איזשהו סכסוך. אז מבחינתי לא. כל עוד החברים שלי לקבוצה כאן, ויש לי תמיכה כאן, אני בסדר. המועדון והצוות מאוד מתחשבים. כל מה שאתה צריך, כל שאלה שיש לך – הם שם בשבילך. אז כמובן שלפני החתימה היו לנו שיחות בנושא, אבל לא, אני מרגיש בנוח לשחק כאן״.

וויילי נהנה מהעבודה עם קורסארו. ״המאמן פול הוא אדם שלא מתעסק בשטויות. הוא מאמן מאוד ממוקד וממושמע. דבר אחד נוסף ששמתי לב אליו הוא מוסר העבודה שלו. הוא מאוד מחויב לפרויקט הזה ולתוכנית הזאת. הוא עושה כל מה שהוא יכול, ואני מרגיש שהתפקיד שלי ושל הקבוצה הוא לבצע את תוכניות המשחק שלו ולהיות מחויבים אליהן במאה אחוז, כי אני חושב שאם נעשה את זה, תהיה לנו הצלחה גדולה תחתיו״.

קורסארו משתף על העבודה עם וויילי, ״הוא שחקן פנטסטי. הוא השתתף בכמה אימונים, ושוב, כמו שציינתי לגבי האנרגיה שלו כשבחַנו אותו ואת האפשרות שהוא יצטרף אלינו – הוא מביא את אותה אנרגיה בכל יום באימונים וגם במשחק שהוא שיחק בפולין. מה שהוא מביא לקבוצה הוא מדבק, וזו ברכה שהוא כאן״.

וויילי נשאל האם הוא מרגיש שנס ציונה יכולה להתחרות על תואר ואפילו לזכות. ״כן, כמובן. אני חושב שזו תמיד המטרה – להתמודד על תואר. כל קבוצה מגיעה ואומרת, ׳אנחנו ננסה לזכות׳ או ׳אנחנו נזכה באליפות׳, אבל אני חושב שמילת המפתח היא ׳להתחרות׳. בשביל זה אנחנו משחקים – כדי להתחרות. והקבוצה הזאת תתחרה, ואנחנו נהיה תחרותיים. אז אני לא יכול להבטיח שום דבר, אבל דבר אחד שאני כן יכול להבטיח הוא שאנחנו נתחרה״.

כל זרי נס ציונה שיחקו בעבר ב-NBA וביורוליג: וויילי שיחק בשני המפעלים הגדולים בעולם; כך גם פרדי גילספי; ג׳סטין ג׳יימס, ג׳קסון רואו וג׳וש כריסטופר ב-NBA; ופריס לי ביורוליג. ״כל השמות האלה שהזכרת הם הרבה מאוד כישרון והרבה מאוד ניסיון. אבל אני חושב שהכי חשוב הוא האופי של כל מי שהזכרת. כולם אנשים טובים באמת. לכולם אכפת אחד מהשני. אין הרבה אגו בקבוצה הזאת, וזה בהחלט משהו שיכול לקרות בחדרי הלבשה בכדורסל. אצלנו אתה לא רואה את זה. ואני חושב שזה פותח את האפשרות להצלחה גדולה מאוד עבור הקבוצה שלנו״.

וויילי מספר מה הוא מביא לקבוצה, ובאיזו עמדה ישחק. ״אני חושב שהתפקיד שלי הוא תמיד להביא אנרגיה, מנהיגות, לנסות להוביל את הזהות של הקבוצה באמצעות משחק קשה ולעשות פשוט כל מה שהקבוצה צריכה כדי לנצח. כרגע אני משחק בעמדה 4, ואני חושב שזה הכי מתאים לקבוצה שלנו כרגע, בהתחשב בסגל. יש לנו שחקני פנים מצוינים. יש לנו הרבה שחקנים שיכולים לעשות הרבה דברים. יש לנו הרבה שחקנים ורסטיליים. ולכן אני מרגיש שמאמן פול עושה עבודה טובה בלשנות את המיקומים של השחקנים ולהציב אותנו בעמדות שבהן נוכל להצליח״.

וויילי חוזר לתחילת הדרך בעולם הכדורסל. ״התחלתי לשחק במגרשים בשכונות בלונג ביץ', קליפורניה. כשגדלתי, לשחק בחוץ היה דבר מאוד משמעותי. היום ילדים כבר לא עושים את זה באותה מידה. הכל מאורגן – AAU, דברים כאלה. בימים ההם פשוט שיחקנו. שיחקנו בשביל הגאווה והכבוד של השכונה שלנו ושל המגרש שלנו״.

לוויילי היו מודלים לחיקוי מהטופ של הענף. ״היו לי שני מודלים לחיקוי בכדורסל כשגדלתי״, הוא אומר. ״השחקן האהוב עליי בכל הזמנים, דניס רודמן, וקובי בראיינט. שניהם היו הגיבורים שלי וההשראה שלי לשחק״.

בכדורסל המכללות, וויילי החל את דרכו במונטנה. לתקופה מסוימת הוא עזב את הכדורסל לטובת אתלטיקה, שיחק פוטבול וגם ביצע עבודות מזדמנות. הוא כמובן חזר לכדורסל ושיחק במכללות לואיס-קלארק ואיסטרן וושינגטון. ״הייתי אומר שהיא הייתה סוערת, מטלטלת״, הוא מנתח את תקופת המכללות. ״ניסיתי להבין מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי בקולג', כמו הרבה צעירים בגיל הזה שלא משחקים ספורט – אתה מנסה להבין מה אתה רוצה לעשות, מה אתה רוצה להיות, ומה תהיה הקריירה שלך. לא הייתה לי הרבה הכוונה בקולג', אז פשוט עשיתי מה שהרגשתי. בשלב מסוים עזבתי את הכדורסל כדי לשחק פוטבול ולרוץ באתלטיקה. אהבתי את זה, אבל בסופו של דבר הלב שלי חזר לכדורסל, ומאז לא עזבתי אותו״.

בעונת 2017/18 הגיע וויילי ל-NBA, שם שיחק בברוקלין נטס, לצד משחקים בליגת הפיתוח במדי הלונג איילנד נטס. הוא נשאל האם האמין שיגיע לליגה הטובה בעולם: ״לא. אף פעם לא האמנתי שאהיה שחקן כדורסל מקצועני. המטרה המקורית שלי הייתה לשחק ב-NFL. הייתי שחקן פוטבול מאוד מוערך, אבל סבלתי מהרבה פציעות, כולל הרבה זעזועי מוח. לא הרגשתי שמבחינה פיזית זה משהו שאוכל להחזיק לאורך זמן. אז כשחזרתי והרמתי שוב כדורסל, התחלתי להתאהב במשחק מחדש ואמרתי לעצמי: ׳אתה יודע מה? בוא ננסה להשתלט על הספורט הזה, להתפתח בו, כי יש בו אריכות ימים ויש בו אושר׳. בפוטבול, ברגע שאתה צובר הרבה פציעות, אתה מאבד את האהבה למשחק, כי הוא פשוט מתחיל להיות קשור לכאב״.

עוד לפני כן, וויילי נבחן אצל הבוסטון סלטיקס, בין היתר עם ג'ייסון טייטום. ״הייתי שם עם הרבה מהשחקנים שהם זימנו לקראת הדראפט. זו הייתה תקופה מיוחדת. היו שם שחקנים שבסופו של דבר שיחקו בסלטיקס, כמו סמי אוג'ליי, ושחקני NBA אחרים כמו קייל קוזמה וטייטום. הם פשוט הביאו אותי לשם כדי שאדחוף את החבר'ה האלה ואתחרה איתם. ככה בעצם גייסו אותי ושמו לב אליי, כי הייתי מסוגל לרוץ. היה לי מוסר עבודה מטורף, והם רצו שאבחן את השחקנים האלה ואאתגר אותם. בסופו של דבר זה הוביל לכך שקיבלתי הזדמנות״.

וויילי הספיק לשחק חמישה משחקים בברוקלין, בהם קיבל 6.6 דקות בממוצע. ״זו הייתה חוויה מטורפת״, הוא משחזר. ״הגעתי אחרי ששיחקתי שנתיים כדורסל מכללות ב-NAIA, ואז עברתי ושיחקתי שנה אחת בדיוויז'ן 1, כשאני כבר בשנת הלימודים האחרונה שלי. ופתאום אני נזרק לסביבת NBA. זה היה מטלטל. הייתי מוצף מאוד מהסביבה, אבל זו הייתה חוויה נהדרת. זכיתי לשחק בחמישה משחקי NBA. שיחקתי נגד כמה מהשחקנים הטובים בעולם, כמו יוקיץ'. אז בשביל מישהו שבשלב מסוים בכלל הפסיק לשחק כדורסל, שיחק פוטבול בקולג', ואז חזר והתחיל למעשה מלמטה ועשה את הדרך שלו עד לליגה – אני לא יכול להתלונן על שום כמות זמן שביליתי בליגה, כי אף פעם לא חשבתי שזה יקרה או שזה בכלל אפשרי. הייתי ממש בהלם כשנכנסתי למשחק NBA. אז אתה בטח יכול לדמיין״.

כשוויילי מדבר על לשחק מול יוקיץ׳, מדובר ברגע מיוחד עבורו, שכן הוא עשה נקודות בכורה ב-NBA מול הענק הסרבי. אותו משחק היה הטוב ביותר שלו, עם 4 נקודות ו-8 ריבאונדים ב-21 דקות בהפסד החוץ של ברוקלין לדנבר. ״קפצתי עליו וקיבלתי שריקה לעבירה, והוא צעק על השופט בגלל השריקה הזאת – על זה שאיזה שחקן אלמוני קיבל עבירה (צוחק)״, חושף וויילי. ״אני זוכר את זריקת העונשין הראשונה שלי. לא הרגשתי את הידיים או את הרגליים שלי. הייתי פשוט בהלם. חשבתי לעצמי: ׳אני עומד לקלוע נקודה ב-NBA?׳. רק כדי להבין את זה – שיחקתי ברמה הכי נמוכה של כדורסל מכללות בגיל 21, ועבדתי בתחנת דלק. עבדתי גם במעדנייה, רק כדי שאוכל להתאמן בחדר כושר שהיה בתוך המסעדה. אז להיות ב-NBA שנתיים לאחר מכן – זה היה המון עבורי. אבל כשאני מסתכל אחורה, אין לי שום חרטות, כי כמו שאמרתי, זו מעולם לא הייתה התוכנית״.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎John Draine | BASKETBALL SKILLS‎‏ (@‏‎drainetrain‎‏)‎‏

וויילי נשאל האם הוא עדיין עוקב אחרי הנטס. ״כן. אני לא באמת צופה בהרבה NBA. אני לא ממש נכנס ל-NBA עד הפלייאוף. בעונה הסדירה אני צופה בעיקר ביורוליג״.

בהמשך אותה עונה, וויילי הגיע לראשונה אל מעבר לים, כשחתם בלודוויגסבורג הגרמנית, אצלה הייתה נהוגה רכבת שחקנים בהובלת המאמן בזמנו, ג׳ון פטריק. ״זה היה מאוד קשה. זו הייתה הפעם הראשונה שעזבתי את המדינה כדי לשחק מעבר לים, ואתה מגיע למדינה כמו גרמניה, שהיא מאוד מאוד מסודרת, מאוד נוקשה ומאוד ממושמעת במה שהיא עושה. ואני, כאדם באותה תקופה, עדיין לא הייתי שם. בנוסף, ההסתגלות לסגנון המשחק האירופי הייתה קשה. אבל הקבוצה הזאת הייתה מאוד מצליחה. הגענו לפיינל פור של ליגת האלופות באותה שנה, אז זכיתי לחוות את זה כבר כרוקי בחו"ל. זה היה יתרון גדול״.

בקיץ 2018 השתתף וויילי במיני-קמפ של דאלאס מאבריקס, ופגש את אגדת המועדון דירק נוביצקי. ״לפגוש אותו היה רגע בלתי נשכח. הייתי שם כשנכנס לוקה דונצ'יץ', והייתי שם עם ג'יילן ברנסון. כשאתה חושב על חלק מהשחקנים והשמות האלה ועל מה שהם הפכו להיות בהמשך, כולנו פשוט היינו יחד במיני-קמפ, כולנו רק ניסינו למצוא את המקום שלנו. ודירק הגיע ודיבר איתנו. זו הייתה אחת החוויות הגדולות ביותר. הוא אחד הגיבורים שלי, והוא היה פשוט כל כך צנוע, אדם מדהים. וגם לפגוש אנשים כמו מארק קיובן, לשבת איתו לארוחת צהריים – אנחנו שחקנים אלמונים, רוקיז, והאנשים האלה נותנים לנו מזמנם ומהאנרגיה שלהם. דאלאס הייתה ארגון נהדר״.

וויילי שיחק עם המאבריקס בליגת הקיץ, אך לוקה דונצ׳יץ׳, שנבחר בדראפט באותו קיץ, נח. עם זאת, יש לו זיכרון מיוחד מלוקה: ״בהחלט. יש לי זיכרון מסוים מלוקה. היה לנו אימון, והוא היה דומיננטי וכמעט לא התחמם. הכל היה קל עבורו. הוא גרם להכל להיראות קל. ומייד אמרו לו: ׳אתה לא צריך לשחק בליגת הקיץ, אחי. אתה טוב. אתה יותר טוב מכולם כאן׳. לראות מישהו עם סוג כזה של קסם וכישרון – זה היה מדהים״.

את עונת 2018/19 פתח וויילי באוסטרליה, ובהמשך הגיע לראשונה ליורוליג, כשחתם בגראן קנאריה הספרדית. הוא שיחק 7 משחקים במפעל הבכיר, וקלע 10 נקודות בממוצע. ״אני מרגיש שזה היה החלק הכי חשוב בקריירה שלי, כי זו הייתה קפיצה גדולה. שיחקתי באוסטרליה בעונה השנייה שלי כמקצוען, וסיימנו את העונה אחרי שישה חודשים. אז עדיין נשארו ארבעה חודשים לעונה, ועברתי לגראן קנאריה. המאמן שלנו היה פדרו מרטינס, המאמן הנוכחי של ריאל מדריד ומאמן היורוליג של השנה שעברה. והוא שינה לי את הקריירה. שיחקתי ממש טוב תחתיו, ואני חושב שהובלתי את הליגה בנקודות באותה שנה (וויילי קלע 16.5 נקודות, והיה מקום שני בנקודות אם מחשיבים אותו על אף ששיחק רק 14 משחקים). זה מה שהוביל לכך שחתמתי בפנאתינייקוס בעונה שלאחר מכן. אז אני חייב הרבה לתקופה שלי בגראן קנאריה עם המאמן פדרו מרטינס, כי הוא באמת גרם לי להאמין שאני יכול להיות שחקן טוב והעמיד אותי במקום שבו יכולתי להצליח״.

אחד ממשחקי היורוליג בהם שיחק וויילי היה בחוץ מול מכבי תל אביב בהיכל מנורה מבטחים. גראן קנאריה הובסה 90:55. הוא זוכר היטב את המשחק: ״כן. זה לא הלך לנו טוב. אני חושב שהפסדנו ביותר מ-30 נקודות (צוחק). ואני זוכר שהייתי פשוט בהלם לשחק בתל אביב, במכבי. צריך להבין, מבחינתי זה היה כמו להגיע לכוכב אחר, כשלא באמת עזבת את אמריקה הרבה פעמים בחיים שלך, ואז אתה מגיע למקום כמו תל אביב עם הקהל. מכבי הייתה חזקה באותה תקופה. צריך לזכור את זה. והאוהדים היו חזקים, וחטפנו בראש. ואנחנו היינו קבוצה טובה״.

וויילי נשאל האם הוא זוכר ספציפית את דני אבדיה, שקלע באותו משחק 10 נקודות, ושגם שיחק נגדו עונה לאחר מכן כאשר וויילי היה בפנאתינייקוס. ״לא באופן ספציפי באותה תקופה״, הוא אומר. ״את כל החבר'ה האלה באותה תקופה אתה לא באמת מכיר. אתה לא יודע מי הם ומי הם יהפכו להיות, במיוחד כשאתה שחקן אמריקאי צעיר. אבל כמובן שעכשיו, כשאתה מסתכל אחורה, אתה אומר לעצמך: ׳וואו, כן, ברור׳״.

וויילי נהנה מאוד מהחוויה בפנאתינייקוס, אם כי אותה עונה נקטעה בגלל הקורונה, כאשר פאו עדיין הוכתרה לאלופת יוון בעקבות המקום הראשון בעונה הסדירה. ביורוליג קלע 5.4 נקודות. ״זו הייתה ברכה. לחוות דבר כזה זה אמנם מצער, כי העונה ההיא הסתיימה בגלל הקורונה. היינו במקום השישי ביורוליג. אני מאמין שהיינו מגיעים לפלייאוף באותה שנה, וזו הייתה יכולה להיות חוויה אחרת לגמרי. אבל לשחק בפנאתינייקוס היה גם משנה חיים. לראות עד כמה הכדורסל משמעותי עבור העם היווני, ההיסטוריה של הקבוצה, הגאווה ללבוש את הצבעים האלה – זה לימד אותי המון.

״ריק פיטינו היה המאמן שלנו. הוא היה בזמנו מאמן מכללות אמריקאי לשעבר מאוד מפורסם. היום הוא חזר לאמן בקולג'. אז הרבה מהאנשים בבית בארצות הברית יכלו להתחבר למה שקרה. כי כשהם שומעים ׳פנאתינייקוס׳, הם לא באמת יודעים. הם אומרים: ׳רגע, ריק המאמן שלכם? רגע, יש לכם את השחקן הזה בקבוצה? יש לכם את ניק קלאת'ס. יש לכם את כל השחקנים האלה. יש לכם את ג'ימר פרדט. רגע, מה קורה שם?׳.

״טייריס רייס היה אלוף יורוליג עם מכבי, והוא למעשה אמר לי להגיע לישראל. הוא אמר שהשהות בישראל שינתה לו את החיים. אז העובדה שכל השחקנים האלה היו בקבוצה הזאת, כל הוותיקים האלה – זה בהחלט שינה לי את החיים. אלה חלק מהזיכרונות הכי טובים בחיים שלי״.

במהלך משחק בית בפאו מול ארמאני מילאנו, וויילי חיבר יחד עם קלאת׳ס ורייס אלי-הופ שהפך למועמד למהלך העשור ביורוליג (אך לא זכה). ״זה היה מהלך שבו דינוס מיטוגלו, שנמצא שם גם היום ואלוף יורוליג עם פאו, חסם את הזריקה. אחר כך ניק הציל את הכדור וזרק אותו לאורך המגרש. טייריס קפץ והקפיץ את הכדור, ואני סיימתי אותו בהטבעה. והקהל שם – זה היה אחד האולמות הכי רועשים ששמעתי אי פעם. המקום פשוט התפוצץ. אני מניח שהם העמידו את המהלך הזה למהלך העשור. עבור הבחורים האלה, זה פשוט עוד מהלך. עבורי, זה היה אחד המהלכים הטובים בקריירה שלי. עבור שחקנים כמו טייריס רייס, זה פשוט עוד יום במשרד״.

וויילי, כאמור, שיחק גם במקום מסקרן כמו אוסטרליה, שם נחשב לאגדה, פוארטו ריקו, ויפן (כמו גם מונטנגרו וליטא). הוא שם דגש על פוארטו ריקו: ״אני חושב שזה משהו שאני בהחלט חייב להתייחס אליו, כי זכינו שם באליפות, כששיחקנו תחת אגדת בייסבול. הוא בדיוק נכנס להיכל התהילה של הבייסבול לפני כמה שבועות – יאדייר מולינה. ובעונה שעברה, כשהמאמן פול טס לפוארטו ריקו כדי לגייס אותי, היינו באמצע הפלייאוף. בדיוק התחלנו את הפלייאוף והקבוצה שלי הגיעה עד למשחק השביעי בגמר. הפסדנו. אבל זו הייתה ממש ריצה ניסית. היו לי בערך ארבע עונות שם, וזו כנראה הייתה אחת הברכות הגדולות בקריירה שלי – לשחק שם. בוא נגיד את זה ככה: לא הייתי כאן בנס ציונה אם לא הייתי משחק בפוארטו ריקו, כי שם המאמן הגיע לראות אותי והם קיבלו את ההחלטה: ׳אוקיי, זה שחקן שאנחנו רוצים להחתים׳. אז אני מאוד אסיר תודה לליגת הכדורסל הפוארטו-ריקנית״.

וויילי אף שיחק בנבחרת צפון מקדוניה. ״זה עוד סיפור מטורף. החבר שלי פרו אנטיץ' סיפר לי שהוא קיבל רשימה של שחקנים שהוא צריך לשבת ולצפות בהם, והוא שם את הווידאו שלי ואמר: ׳ראיתי מספיק. זה השחקן שאנחנו רוצים׳. זה קרה מהר מאוד. פשוט קיבלתי טלפון מהסוכן שלי, מישקו (רזנטוביץ׳). הוא אמר: ׳היי, היית רוצה לעזור ולייצג את מקדוניה׳. אמרתי: ׳בטח, אחי׳. לא היה לי מושג למה אני נכנס. זה היה לפני הקורונה, בערך בתקופת הקורונה – 2019, 2020. היינו צריכים לטוס לבולגריה ובעצם להיכנס למקדוניה בדרך קצת עוקפת כדי לקבל את הדרכון. אבל השגנו אותו ושיחקתי. אלה היו חלק מהחוויות והזיכרונות הטובים ביותר בחיים שלי. שיחקתי איתם שוב בקיץ שעבר, וגם זה היה מדהים. אלה האחים שלי במקדוניה. כל מי ששיחק בנבחרת יודע שללבוש את החולצה הזאת – כשכל המדינה צופה בך – נותן לך כוחות. אתה באמת מרגיש כוח נוסף. אתה מרגיש אנרגיה נוספת. אז אני מאוד אסיר תודה על התקופה שלי שם. בתקווה שהם יקראו לי שוב. הם מחלקים עכשיו דרכונים לכולם (צוחק). אבל אז הם לא עשו את זה. אז הייתי צריך להגיע פיזית ולהופיע שם. אני מאוד אסיר תודה לאנשים במקדוניה״.

וויילי משתף משהו מעניין שאנשים לא יודעים עליו. ״אני חושב שהרבה אנשים פשוט טועים ומפרשים את ההתנהגות שלי על המגרש כאילו זו האישיות שלי. אני מאוד אינטנסיבי על המגרש, מאוד נלהב, אבל אני לא באמת כזה בתחומים אחרים. אני לא תחרותי בתחומים אחרים בחיים שלי, חוץ מכדורסל. אני חושב שזו הסיבה שבסופו של דבר בחרתי בזה כדרך חיים וכקריירה, כי תמיד הייתי נלהב מזה. אבל אנשים חושבים שאני פשוט כזה. לפעמים אנשים אפילו מפחדים להגיד לי שלום, כי הם רואים אותי צועק על המגרש או משהו כזה. אבל אני למעשה אדם די צנוע. אני משתדל להיות אדם צנוע ופשוט אדם רגוע מחוץ למגרש. אני עדיין קצת משוגע, אבל אני חושב שאנשים חושבים שאני הרבה יותר מעל לכאן בזמן שאני לא. אני בעצם כאן, לא שם״.

וויילי אוהב מאוד את החיים בישראל עד כה. ״אני מאוד מכבד את התרבות. נראה שכל יום הוא חג עכשיו, וזה נהדר (צוחק). אני מכבד את האנשים בקהילה הזאת בנס ציונה. אני לא יכול לדבר בשם כל ישראל, כי לא באמת יצא לי להיות בכל הארץ. אבל בנס ציונה האנשים מאוד צנועים, חרוצים, קצת ׳צווארון כחול׳. הם אוהבים כדורסל. אני מאוד מכבד את זה. ואז, כמובן, אתה מסתובב בחוץ כשיש 21–27 מעלות והשמש זורחת וכולם שמחים, זה יום כיפור ואתה רואה ילדים רוכבים על אופניים ברחוב. אלה חוויות שמעולם לא היו לי. אתה לא רואה אנשים נוהגים. כולם מכבדים את מה שקורה, וזה מבחינתי משהו מאוד ייחודי ביחס לכל מקום שבו שיחקתי״.

לבנותיו של וויילי קוראים Layla ו-Aliya, מילים פופולריות בעברית. הוא נשאל האם השמות העבריים היו מכוונים: ״כן. וגם השם שלי. זה בהחלט משהו שאשתי אמרה – ׳היי, זה יכול להיות מעניין, כי יש לי שם עברי ואולי נוכל להמשיך באותו קו׳. אז כן, זה די מגניב. בהחלט״.

מה החלום הכי גדול שלך?

״אני חי אותו עכשיו. להמשיך לשחק כדורסל, להיות בריא, להיות מאושר. וכרגע, כאן ועכשיו, אני משחק כדורסל. אני בריא. אני מאושר. אני בן 32. הרבה בחורים, כשנכנסתי לראשונה למשחק, היית מבורך אם הצלחת להגיע לגיל 32 ולשחק מעבר לים יותר מעשר שנים, ולשרוד. אנשים חושבים שהחיים האלה קלים. הם לא. אתה מתרחק מהמשפחה שלך לעשרה חודשים, לשנה. כל החלטה שאתה מקבל יכולה להיות שנויה במחלוקת. יש אנשים שמסכימים איתך, יש כאלה שלא מסכימים איתך, יש כאלה שחושבים שאתה צריך להמשיך לשחק. יש לך משפחה שמושכת אותך חזרה הביתה, לפחות במקרה שלי. אז להיות כאן, להיות מאושר, להיות נוכח, להיות ממוקד, ולהתרגש לקראת עונה חדשה – זה החלום״.

לאחר הראיון, אני מראה לוויילי תמונה שלי ושל צלם האתר יהודה הליקמן איתו אחרי ששיחק מול מכבי ת״א עם גראן קנאריה. וויילי מתרגש במיוחד מסגירת המעגל. על הפרקט במדיה דיי הוא כוכב ההצגה של נס ציונה, נוטל את המיקרופון במרכז המגרש ומדבר.

עם אישיות כובשת, ניסיון ברמות הגבוהות וקשר מיוחד עם ישראל, דבר אחד ברור: נס ציונה בלי ג׳ייקוב וויילי היא קבוצה מצוינת. אבל איתו, השמיים הם הגבול.