הראיון המלא עם ג׳ינו בנקס נמצא בפודקאסט המצורף עם סיפורים נוספים על התקופה שבה שיחק בישראל והתקופה בה שיתף פעולה עם מייקל ג׳ורדן.
יש מעט מאוד שחקנים שזכו לשחק גם עם מייקל ג’ורדן בשיקאגו בולס וגם בישראל. אחד מהשחקנים האלה הוא ג’ינו בנקס שכיכב במדי מכבי ראשון לציון בין השנים 1990-1992, כאשר הוא שיחק עם ג’ורדן בין השנים 1985-1987.
ה”ספורטס רבי” דיבר עם בנקס בן ה60 במטרה להעלות זיכרונות ולהסתכל אחורה על הקריירה המפוארת של האיש שכיכב בארץ הקודש ובמקומות גדולים יותר.
“ישראל הייתה מדהימה והיא תמיד תיקח מקום מיוחד בלב שלי”, פתח בנקס הנרגש. “אחד מהשחקנים האמריקאים האחרים שהיה בראשון בזמן הזה היה אנדרה ספנסר איתו שיחקתי בצרפת בשנה שלפני כן. לא דיברנו בכלל במשך הקיץ ולא ידענו מהם התכניות האחד של השני בעונה הבאה. הגעתי לישראל ומי שנכנס היה לא אחר מאשר אנדרה ספנסר ושנינו היינו בשוק. לא רק שלא דיברנו אלא שאף אחד מהקבוצה אפילו לא אמר לנו שאנחנו נשחק ביחד פעם נוספת”.
לא ידענו מה לצפות מהחיים בישראל, אז להיכנס אל הסיטואציה עם מישהו שאני כבר הכרתי וגם לקבל את הזכות לשחק עם אחד מהאגדות הישראליות מיקי ברקוביץ’, זה היה מדהים”.
הציפיות לא היו גבוהות עבור ראשון בעונה הזאת, אבל הכל התחבר בקבוצה כשבנקס מציג ממוצעים של 20 נקודות ו10 ריבאונדים למשחק כשהוא עזר לקבוצה להעפיל כל הדרך אל גמר הליגה שם הם נפלו למכבי תל אביב, “היינו צפויים לסיים במקום השמיני או התשיעי אבל הצלחנו לחבר עונת סינדרלה עם הגארד רוני בוסאני ועם מיקי ברקוביץ’ משודרג. הוא אולי איבד את הצעד אבל איי קיו הכדורסל שלו הגיע עד לגג והוא עדיין היה יכול לקלוע את הג’אמפ שוט שלו”.
“בסופו של דבר שיחקתי במספר עמדות עקב פציעות אבל הבאתי את המנטאליות המנצחת שלי ביחד עם העזרה של האוהדים, שהיו מטורפים, הייתי מסוגל לחיות מהאנרגיה שלהם והם היו חלק גדול מההצלחה שלי”.
אחרי 2 עונות בראשון, בנקס עבר להרצליה שם הוא התחבר למאמן מולי קצורין, “זה היה קשה בשבילי ללכת בכיוון שונה ולעזוב את ראשון ואחרי זה לשחק נגדה. אבל מולי שאני מחשיב כאחד מגדולי המאמנים שאי פעם היו לי אמר לי פשוט לעלות וליהנות. אם אנחנו מנצחים, מצוין, ואם אנחנו לא מנצחים זה בסדר, אבל ידעתי שאני נכנס למשחק במטרה לנצח את המשחק ועשינו את זה. כשזה תמיד קרה רצתי אל מולי והתחבקנו ובכינו ביחד”.
באופן מעניין יחסית, בנקס לא חיפש להפוך לכדורסלן כשהוא היה צעיר יותר, אבל הוא נותן קרדיט לאביו שהפך את המשחק למהנה עבורו וזה עזר לרצון שלו ולתשוקה שלו בספורט כשהזמן חלף, “כשהייתי צעיר לא אהבתי כדורסל אבל אבא שלי היה שחקן. גדלתי בפילדלפיה והיו המון משחקים וליגות שהתקיימו בעיר. הייתי הולך עם אבא שלי למשחקים והייתי מחכה בשבילו בזמן ששיחקתי עם חיילי צעצוע. אחרי זה הוא היה לוקח אותי והיינו משחקים בשביל הכיף. כשהזמן חלף הוא איפשר לי לשחק עם חלק מהמוגרים והתחלתי לאהוב כדורסל בזכות זה. התחלתי להבין את המשחק ורק התחלתי לחשוב על האן.בי.איי כשהייתי קרוב לסיום התקופה שלי באוניברסיטת דיוק”.
בנקס היה אחד מהשחקנים של מקדונלד’ס בתיכונים וזכה בתואר השחקן המצטיין במשחק הראשון אי פעם בין כל שחקני הצמרת של מקדונלד’ס, מה שגרם לכך שהיו לו מספר הצעות מקולג’ים שונים, “ביקרתי במספר בתי ספר אבל חשבתי שאני יכול להפך את דיוק לכוח לאומי אבל עדיין לא הייתי בטוח אם ללכת לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס או לבית ספר אחר. אמא שלי אמרה לי שהיא רצתה שאני אתפלל לגבי זה והיא נעלה אותי בחדר שלי. חלתי ללבוש את החולצה של דיוק ולעזור לקבוצה ובאותו הרגע ידעתי שאני רוצה ללכת לשם. כיום, אני תמיד אומר לצעירים, אל תשכחו את כל החלומות שלכם, הכל קרה בשנת הפרשמן שלי”.
אחרי שהוא כיכב בדיוק במשך 4 שנים, בנקס היה צפוי להיות אחד הבחירות הראשונות בדראפט האן.בי.איי בשנת 1981, אבל בסופו של דבר נבחר רק בסיבוב השני, “הייתי אמור להיבחר שלישי או רביעי אבל שברתי את פרק כף היד וירדתי להיות הבחירה הראשונה בסיבוב השני. זכיתי לשחק עם האייסמן ג’ורג’ גרווין שהיה חזק עליי אבל זה עזר לי לזכות בכבוד ממנו. הייתי צריך להילחם בשביל המקום שלי נגד עוד כמה פאוור-פורוורדים וניצחתי את כולם. פתאום התחלתי לשמור על הסקורר הכי טוב של הקבוצה היריבה. לילה אחד זה היה ג’וליוס ארווינג, ביום שאחרי זה היה לארי בירד וכולי. אימצתי את האתגר ועמדתי בו”.
בנקס עבר אל הבולס והתאחד עם המאמן סטן אלבק שהיה המאמן הראשון שלו בסן אנטוניו. אלבק צירף את בנקס כדי להביא מנהיגות של שחקן ותיק וגם את ההזדמנות לעזור לטפח את מייקל ג’ורדן שרק החל את עונתו השנייה בליגה”.
“מייקל התחיל להתכנס אל עצמו כשהגעתי אבל אז הוא שבר את הרגל שלו במשחק השלישי וזה היה כאילו העולם הגיע לסופו. אבל אז סטן אלבק והג’רל מנג’ר ג’רי קראוס הביאו את ג’ורג’ גרווין שהיה בדמדומי הקריירה כדי לעזור לנו עם הקליעה כמו גם ג’ון פקסון שהיו איתי בסן אנטוניו. נלחמנו במשך כל העונה ולא היה לנו כל כך ספסל. מייקל חזר בסמוך לסיום העונה ונכנסנו אל הפלייאוף עם מאזן שלילי של 30-52. כל העונה הייתה משוגעת אבל נדבקנו לזה ונשארנו ביחד כדי להגיע אל הפלייאוף שהסתיים עם המשחק שבו ג’ורדן קלע 63 נקודות נגד בוסטון סלטיקס”.
לצפות במייקל ג’ורדן מקרוב ואישית מאחורי הקלעים היה מדהים אמר בנקס, “האימונים היו אינטנסיביים ואכזריים. מייקל חטף הרבה מכות והוא אהב את זה. זה מה שהפך אותו לשחקן גדול. אין שני למוסר העבודה שלו והמשחקים עצמם היו קלים יותר עבורו בגלל העבודה שהוא היה משקיע במשך האימונים. הוא היה מתחרה ברמה מאוד גבוהה”.
“ידעתי מיד שהוא משהו מיוחד ושהוא מסוג השחקנים שאתה אף פעם לא רצית להרגיז. כשמייקל היה מתרגז הוא ישר היה נכנס בך ואף פעם לא ראיתי עקשנות כזאת באף שחקן אחר. מייקל לא אהב להפסיד וזה מה שאהבתי בו. כשהוא היה יוצא לשם הוא היה נותן את כל כולו. רק לראות איך כל זה התפתח היה מדהים”.
לפני מספר שנים, בנקס קיבל כבוד מראשל”צ כשנבחר לזר הגדול אי פעם בתולדות המועדון, “היו לי הרבה אירועים שהוענק לי בהם כבוד אבל לקבל הודעה שאני חוזר לישראל כדי לקבל את הכבוד של הזר הכי גדול בתולדות במועדון היה הטופ. היה לי את ההזדמנות לראות את כל החברים הישנים שלי לקבוצה וזה היה פנומנלי”.
דבר אחד בטוח, בנקס לא רק לא רק יישאר בלבבות של אוהדי ראשון אלא אין שני לו ביחס לאהבה שלו לישראל, “לכל האנשים בישראל, אני מתגעגע אליכם מאוד. ישראל היא הבית השני שלי. יש לי אהבה גדולה בשביל ישראל ותמיד אשמור על זה”.
0 תגובות