שחקני מכבי תל אביב שזכו באליפות אירופה הראשונה בתולדות הקבוצה בשנת 1977 נפגשו לשיחה משותפת באפליקציית ה”זום”, ובמשך כשעה העלו זכרונות מההישג הגדול, כשדובר גם על הסרט ”78:77- על המפה” שיצר דני מנקין על הזכייה ההיסטורית. המנחה אורי אייזן העלה שאלות בפני השחקנים, ששיחזרו את הרגעים ההיסטוריים בשיחה.

טל ברודי, שטבע את המילים הזכורות ”אנחנו על המפה”, דיבר: ”עבורי, לזכות באליפות אירופה היה גדול יותר מלנצח ב1970 עם נבחרת ארה”ב את הרוסים. אני זוכר שמשה דיין הגיע בהפסקה באחד המשחקים שלנו לחדר ההלבשה ונתן לנו שיחת עידוד. נס בדאלונה והנס הרוסי השפיעו בהמשך גם על ספורטאיות כמו יעל ארד שהביאה את המדליה הראשונה לישראל באולימפיאדה, ועל כך שהושמע ההמנון הישראלי באבו דאבי. אני חושב שהיינו אחת הקבוצות המדהימות באירופה, היו לנו קלעים מדהימים, 4 שחקנים שיכלו לזרוק מבחוץ ולדעתי היינו יכולים להצליח גם עם שיטת השלשות החדשה. אולסי יכול היה לזרוק מהפינות מבחוץ כמו כל אחד אחר ויכולנו להצליח גם ללא סנטר. היינו כנראה הקבוצה הטובה באירופה. אנחנו כולנו מכירים את ההשפעה של נתן שרנסקי, הוא נתן זריקת מרץ לקבוצה. אנשים צריכים להעריך את זה שהקבוצה זכתה באליפות אירופה 6 פעמים. שמעון מזרחי חיבר את הקבוצה גם מחוץ לפרקט. הרוסים טעו כשבחרו באולם הקטן וזה היה למעשה גם הניצחון הגדול שלנו”.

לו סילבר דיבר על כך ששיחק במכבי ולא בNBA בסופו של דבר: ”כשאתה גדל כאמריקאי אתה תמיד חולם על לשחק בNBA, זורק בחצר וחולם על זכייה באליפות. אבל לנצח את הרוסים היה ייחודי הרבה יותר עבור שחקן מאשר להיות בNBA. ההשפעה של הניצחונות הייתה ענקית. היינו חבורה של שחקנים והצלחנו ליצור אירועים מיוחדים עבור מכבי בימים ההם”.
יו”ר מכבי תל אביב עד היום, שמעון מזרחי, דיבר על ההשפעה של ברודי: ”צריכים לזכור שבימים ההם טל הגיע אחרי ששיחק בנבחרת של הצבא האמריקאי והעלה אותה למשחקים האולימפיים. טל הגיע לישראל ושינה את כל הספורט בישראל, כי אז שחקנים היו הולכים לטניס או לכדורגל, אבל טל שינה את נקודת המבט של ישראלים שהחלו לפנות לכדורסל. הוא גרם לנו לזכור משחקים כמו נס בדאלונה והמשחק בוירטון”.

אריק מנקין דיבר בעיקר על הקבוצתיות והתחושה להיות חלק מהקבוצה: ”הכל פשוט התחבר ביחד, ואני לא חושב שפחדנו לשחק מול אף קבוצה. ניצחנו את הבולטימור בולטס שהיו אלופי הNBA באותה השנה. היינו בדיוק כמו הצבא הישראלי. הייתי מחייך בכל בוקר ורק רציתי להיות חלק ממכבי. פעם ראשונה בחיים שאהבתי כדורסל, התרגשתי ללכת לאימונים. הייתי שם בשביל לנצח ועשינו את זה כמה שנים ברציפות, הייתי מוכן לעשות הכל בשביל מכבי. טל הפך את כל מי שהיו מסביבו לשחקנים יותר טובים”.

בוב גריפין דיבר על כך שבזמנו עוד לא היו שלשות והדגיש את המקצוענות במועדון: ”השלשות היו פותחות עבורנו את המשחק לדעתי ומהוות בשבילנו יתרון. הקבוצה הייתה מקצוענית וזה מה שהבדיל אותנו מהשאר, היו משלמים לנו בזמן וזה לא היה נהוג בתקופה ההיא”.

מיקי ברקוביץ', על פי רבים גדול שחקני הקבוצה בכל הזמנים, דיבר בין השאר על המאמן רלף קליין ז”ל, ועל איך הגיע אולסי פרי לקבוצה בקדם העונה: ”מכבי תל אביב בשבילנו הייתה כמו הנבחרת. מגיל 14 שיחקתי במועדון וכיוונתי להגיע לקבוצה. תמיד הייתה לנו מטרה אחת: להיות אלופים ולנצח. נגד הרוסים הפכנו חלום למציאות. המשחק זה לא רק שלשות, זה כמו לגו. אמרתי לשמלוק (מחרובסקי ז”ל) שאני רוצה שכולם יזכרו את ה17 בפברואר (תאריך הניצחון על צסק”א מוסקבה). אני לא חושב שיכולה להיות קבוצה כמונו. רלף קליין תמיד נתן לנו מוטיבציה בחדר ההלבשה. הוא אמר לנו שאם וארזה תיקח את הגביע, הם יהיו בעיתון שאנשים יקראו ויזרקו לפח, והכל ייגמר שם. אבל אם אנחנו נזכה בגביע, זה ישפיע על כל המדינה ועל היהודים ברוסיה. בשבילנו זה לא רק היה משחק אלא משהו ענק. בכל פעם ששיחקתי באירופה הרגשתי כמו שגריר של מדינת ישראל. הקבוצה טסה לבלגיה והיו לנו 3 משחקים בקדם העונה, חיפשנו סנטר. לפני המשחק שתינו קפה ואכלנו עוגה. אלן פלויד אכל את כל העוגות שהיו ושתה את הקפה, ואולסי ישב בצד בשקט. כל השחקנים החליטו שאנחנו צריכים להביא את אולסי לקבוצה”.

כריס, אשתו לשעבר של ג'ים בוטרייט המנוח שהצטיין בגמר נגד וארזה, דיברה על המשפחתיות שאיפיינה את הקבוצה ההיא: ”הייתי באשקלון עם חברים וצפינו במשחק הגמר. ישראל הפכה לבית ולמשפחה עבורי. כל השחקנים היו כמו משפחה. אמרתי את זה גם בסרט, שזה היה חשוב הרבה יותר מאשר הNBA, ג'ים היה בעננים. מיקי אמר שזה היה אפקט הלגו, היינו כמו משפחה”.

שוקי שוורץ דיבר על סוד הקסם של הקבוצה וההשפעה של קליין: ”אחד הדברים החשובים ביותר היה עבודת הצוות בקבוצה. בכל דבר בחיים, בכל עבודה, הדבר הכי חשוב זה עבודת הצוות. כוכבים לבד לא מספיקים. צריך לדעת לעבוד קשה ולעבוד ביחד. זה מה שהיה מיוחד בקבוצה. כולם היו ווינרים, אבל כשזה הגיע ללשחק ביחד, זה היה סוד ההצלחה שלנו. אנחנו היינו חברים וזה הסוד של הקבוצה עד היום. מיקי היה השחקן הכי מצחיק. אני חושב שרלף היה הרבה יותר מרק מאמן. הוא היה מנטור, ואני, מיקי ומוטי (ארואסטי) הכרנו אותו מהגילאים הצעירים בנבחרות ישראל. הוא ידע איך לגעת בלבבות שלנו וזה לא היה קל. לפעמים מאמן יכול להיות מצויין בצד המקצועי אבל ליפול ביחסי , אבל רלף ידע איך לגעת בלב שלנו בדרכים שונות. הוא היה מאמן ואדם מדהים”.

לסיום, אולסי פרי שנכנס ללב של המוני ישראלים נתן משקל לנושאים רבים ודיבר גם על איך אפשר להתפתח להיות שחקן: ”התברכתי בחיים שלי ששיחקתי כדורסל. במחשבה שלי החלום שלי לשחק כדורסל נגמר אחרי שלא הצלחתי להגיע לNBA, אבל שמלוק נכנס לחדר ההלבשה בטורניר קיץ, ואמר שהוא מחפש שחקן לקבוצה בישראל. הוא אמר שיש רק 6 משחקים באירופה, ושזה כל מה שהם צריכים. אם ארשים ואקבל הצעה מקבוצה אחרת, אוכל לעזוב בתום המשחקים. ניצחנו כל הזמן ועברנו את השלב הראשון, והגענו למשחק מול הרוסים. כולם עדיין מדברים על זה שהם לא מאמינים שניצחנו אז את הרוסים. היו לי 8 שנים עם החברים הכי טובים בעולם, עד היום אנחנו חברים טובים. אין קבוצה אחרת שיכולתי להגיע אליה ולזכות בהישגים כאלה, זה היה חלום שהתגשם. אם אתה עובד קשה ובאמת יש לך רצון אתה יכול להפוך לשחקן מקצועני. כבר בגיל 13 הייתי בגובה 2 מטר ועבדתי קשה מאוד מאז. בכל יום היה לי כדור ביד”.