אני מקווה שזה היה שבוע אחרון של סגר. כאשר החזרה לשגרה תתבצע ככל הנראה באופן הדרגתי, לפחות אנחנו הצלחנו לחזור להתאמן. להרגיש את הפרקט בפעם הראשונה אחרי כמה שבועות נתן תחושה טובה. המשחק שלנו בגביע המדינה נגד באר שבע יתקיים בתחילת נובמבר ואנחנו אמורים לדעת מתי המשחק הראשון שלנו בליגה יתקיים בקרוב, אז דברים זזים בכיוון הנכון. מלבד זאת צפיתי במשחקי יורוליג, ומכיוון שאין לי הרבה מה להוסיף בהקשר הזה, אשתף סיפור נוסף מהשנה שעברה באילת.

עבור האנשים שלא מכירים את גביע ווינר, אגיד שזה טורניר קדם-עונה שהליגה הבכירה משתתפת בו שלושה שבועות בערך אחרי שהתחיל מחנה האימון. אחרי שהיו לנו כמה משחקי אימון בשלב מוקדם, זה היה המבחן האמיתי הראשון שלנו בטלוויזיה. היריבה שלנו הייתה נס ציונה (אזכיר במיוחד את החבר שלי לקבוצה בתיכון וחבר טוב מהבית, ברק שוורץ, שלאחרונה קיבל את תפקיד מאמן הכושר של הקבוצה בגיל 25). בכל מקרה, נכנסתי לשחק בדקות האחרונות של הרבע הראשון, ויצא בדיוק ששמרתי על דקוואן קוק- כן, אלוף השלשות באן.בי.איי ב-2009, דקוואן קוק.

מעבר לכך, הרכז שלהם היה קורי פישר, אחד הגארדים הטובים ביותר שאי פעם יצאו מוילאנובה, והסנטר שלהם היה ג’ף וויטי, שהוא שחקן עם ותק של 5 שנים באן.בי.איי. עכשיו, צריך להבין ש-7 חודשים לפני כן אני עוד שיחקתי כדורסל בדיוויז’ן 3 (אזכיר במיוחד את דאנקן רובינסון ששם אותנו על המפה), אז זו הייתה כבר רמה אחרת.

עם זאת, ידעתי שזאת הייתה נחלת העבר ושכעת כולנו מקצוענים. אחרי שעליתי מהספסל, קלעתי במהירות שתי שלשות רצופות, וזה היה הרגע שבו ידעתי שאני באמת שייך למעמד בצורה מסוימת- למקרה שאתם רוצים לראות כיצד זה נראה: https://twitter.com/WinnerLeague/status/1176167408282689539?s=20

לצערי, הזרקורים עברו במהירות כאשר תפסתי את הצד הלא נכון של קורי פישר והוא רשם סל ועבירה כבר במהלך הבא. לרוב האנשים יש את הרגע של “ברוך הבא לבוגרים” וזה היה בוודאות שלי, כאשר הצלחתי גם להתעודד אבל גם לרדת לקרקע.

המסר של הסיפור, הוא שלא משנה איפה התחלת את המסע שלך, אתה תהיה מופתע לגלות לאן הכדור הזה יכול לקחת אותך אם אתה משתמש בזה בצורה נכונה. כשהייתי במכללות, ושמעתי על ג’ון דיברתולומיאו, ווילי וורקמן, טראוויס ווריק, ואחרים שסיפקו “3 אנד די” עבור החיים כמקצוענים בישראל, זה נתן לי תקווה. הם עשו את הדרך והראו ששחקנים שלא קיבלו מלגה עדיין יכולים להגיע לליגות הגדולות. אבל זה לא אמור להוריד את העובדה שאתה חייב לזכור מהיכן באת. “רק ילדים יהודים מניוטון”, ברק ואני אוהבים לומר…

עד הפעם הבאה,
ג’ף