אחד הזרים הטובים ביותר שנחתו בישראל בשבועות האחרונים הוא הכדורסלן החדש של עירוני נהריה, איוון אלמיידה. בראיון מיוחד ל”ספורטס רבי” (הפודקאסט המלא מצורף) השחקן מכף ורדה מדבר בין השאר על ההתאקלמות שלו בישראל.

על ההסתגלות המהירה שלו לקבוצה:
“זה היה קשה לעזוב את איטליה ולהגיע לכאן וזה היה גיהינום של מסע, אבל מאז שהגעתי המועדון, המאמן והשחקנים גרמו לי להרגיש מאוד בנוח כאן, הכנסת האורחים הייתה מאוד יפה, ואני רק הייתי צריך להתרכז בלהחזיר את עצמי לכושר ואני ממשיך לעבוד על זה. אני פשוט מנסה לעזור לבחורים כמה שאני יכול, הם היו כאן במשך בערך 8-9 חודשים ושיחקו ביחד, אז אני צריך למצוא דרכים להשתלב בתוכם ולעזור להם לנצח משחקים”.

העזרה שקיבל מחבריו החדשים לקבוצה:
“השחקנים הוותיקים יודעים מה קורה בליגה ויודעים איך הליגה מתנהלת, והם נותנים לי הרבה מידע ודברים שאני צריך לדעת. אפילו באימונים הם מנסים לעזור להגיע למקומות שאני צריך להגיע אליהם ומנסים לגרום לי לקרוא את המשחק בצורה שאני צריך כאן אז זה ממש עזר לי. בנוסף לכך, המאמן פרנקו נתן לי את ההזדמנות להיות כאן ולשלב את המשחק שלי בתוך הקבוצה וכל הישראלים בקבוצה גם תמכו בי, וזה משחק חלק גדול מאוד בהצלחה. הכימיה בקבוצה נשארה והבסיס עדיין נמצא שם, וזה לוקח חלק גדול”.

ההגעה שלו לישראל:
“הייתי באיטליה וזה היה מטורף. במשך חודשיים וחצי לא נגעתי בכדורסל ורק הייתי בבית וקניתי מצרכים, אז במשך חודשיים וחצי עשיתי שיחות וידאו עם אח שלי שנמצא ביוון ועשינו שיעורי בית של שמירה בכושר אז זה היה מטורף. הפעם הראשונה שנגעתי בכדור הייתה שבוע לפני שעזבתי את איטליה, זה היה כששחררו מעט את הסגר ואז כשהגעתי לכאן היו לי עוד שבועיים של סגר, ולאחר מכן נכנסתי שוב לבידוד. בכל הזמן הזה עבדתי בנפרד כי לא יכולתי לעבוד עם הקבוצה, ויומיים אחרי זה הגעתי להתאמן עם הקבוצה כי היה לנו משחק ראשון עם ראשון לציון ולא הייתי מוכן לזה בכלל כי עשיתי רק 2-3 אימונים. הבחורים נשארו איתי, תמכו בי ועזרו לי הרבה ודברים מסדרים. אבל עדיין יש הרבה עבודה לעשות, אני עוד לא נמצא בכושר שאני רגיל אליו, אבל יש רק עבודה שצריך לתת ואנחנו צריכים להמשיך לגדול כקבוצה, לנסות להוציא את כל הדברים השליליים ולהתרכז על הדברים שחשובים עכשיו”.

ההרגשה שלו בתקופת הסגר באיטליה, כשחי ושיחק בטרוויזו:
“לא באמת ראיתי את זה אבל כן הרגשתי את זה, כי ביום לפני שנכנסנו לסגר היינו בדרך למשחק חוץ, עזבנו את העיר כדי לשחק בדרום באזור שהיה אדום באותו הערב. הגענו לשם, התאמנו והיה אמור להיות לנו משחק ביום הבא, אבל היינו צריכים לעזוב בלילה. ב11 וחצי הגיעו אלינו בסערה ואמרו לנו שאנחנו צריכים ללכת, אמרו שיהיה סגר ושאנחנו צריכים לחזור לטרוויזו. זה היה מטורף, אני זוכר את הימים הראשונים כי הייתי כל כך מבולבל ולא ידעתי מה אני אעשה, לא ברור מה קורה והכל סגור, המקום היחיד שאפשר ללכת אליו זה למטרת קניות ולאחר מכן צריכים לחזור הביתה. הזמן עבר ואני ואח שלי התחלנו להתאמן, אז דברים נעשו קצת יותר קלים אבל זה עדיין היה קשה, כי לא היה לי כדורסל בבית וגרתי בדירה כשלא נגעתי בכדור במשך חודשיים וחצי”.

המטרות שלו עם הקבוצה:
“אני לא רוצה לשים גבולות. קודם כל המטרה המיידית היא לנצח את כל המשחקים כדי להגיע למקום הכי טוב שאפשר לקראת הפלייאוף, ואחרי זה הכל יכול לקרות אני חושב. יש לנו חבורה טובה מאוד של שחקנים ואנחנו לוקחים את זה משחק אחר משחק ומשחקים טוב, אומנם הפסדנו לגלבוע אבל היו לנו 22 איבודי כדור או משהו כזה, הם שיחקו יותר טוב מאיתנו ואנחנו שיחקנו רע אבל היינו רק בפיגור 4. זה לא טוב שהפסדנו אבל בצד החיובי זה מראה שגם ביום רע שלנו אנחנו נשארים בעניינים ומפסידים רק ב4 נקודות הפרש כשכל הנתונים בדף הסטטיסטיקה היו רעים ולא זינקנו על כדורים. אם אנחנו יכולים לגדול ביחד בתוך זמן קצר, לתקן את כל הטעויות, לבוא עם הגישה הנכונה ולהיות חיוביים בגישה למשחק אני חושב שהכל יכול לקרות”.