אחרי שעונת הכדורסל בישראל הסתיימה, “הספורטס רבי” ערך ראיון (הפודקאס המלא מצורף) עם ג’רמיין לאב ששיחק בישראל אחרי פגרת הקורונה במדי הפועל חולון, איתה סיים את העונה. לאב, שחתם בפאוק סלוניקי לאחרונה, דיבר על התקופה שהעביר בישראל עם חולון.

על החזרה לפרקט:
“הייתה לנו פגרה, אז החלק הכי טוב היה לחזור לפרקט ולעשות את הדבר שאני אוהב לעשות”.

איך הגיע לישראל:
“בכנות, זה קרה די מהר. בוקר אחד התעוררתי והסוכן שלי התקשר אליי, והוא אמר שישראל מחזירה את הליגה ושהיא שולטת יחסית בקורונה, האנשים במשרד הבריאות הרגישו שאפשר לפתוח את הליגה, והם רצו לסיים את הליגה אז אמרתי אוקיי ושאלתי מה זה אומר בנוגע אליי. הסוכן הסביר לי שההצעה מגיעה מחולון שנמצאת במקום הרביעי ורוצה להגיע לפיינל פור, ושהם פשוט רוצים לסיים את העונה בצורה טובה. אז אני אמרתי שזה מגניב, והסוכן אמר לי שהוא ייתן למאמן להתקשר אליי. המאמן הוא יווני (סטפאנוס דדאס) אז הכרנו אחד את השני, שמעתי עליו והוא שמע עליי, אז הייתה לנו שיחה מאוד פתוחה וכנה. השיחה הראשונה עם המאמן זה לרוב הגורם שמניע אותי לקבל החלטה, ואם אני מרגיש שהם כנים ושקופים איתי, אז אנחנו יכולים להתגבר ביחד ולצאת לדרך. הייתה לנו שיחה טובה, והמאמן פשוט אמר שזאת הסיטואציה וזה מה שהם רוצים לעשות, ואני הייתי מאוד שמח לנסות לבוא לשם ולעזור לקבוצה, במיוחד בגלל שלא שיחקתי כדורסל במשך חודשיים. דיברתי עם אשתי והיא הייתה בסדר עם זה אז אמרתי שאפשר להחתים אותי”.

יצירת הכימיה החדשה בחולון:
“זה היה מעניין בעקבות העובדה שלא הייתה באמת תקופת הכנה רגילה, כי לרוב עוברים מחנה אימונים וקדם עונה וזאת הצורה שבה בונים את הכימיה. ניסינו להכיר אחד את השני בצורה הכי טובה כי אני דיברתי עם גיא (פניני) ויוגי (יוגב אוחיון) ושאלתי אותם מה הם אוהבים לעשות על הפרקט ומאיפה הם מעדיפים לזרוק את הכדור, איך הם אוהבים לזרוק את הכדור. אז היו לנו את השיחות האלה בקצרה ורוב הכימיה הגיעה מהמשחקים. ברגע שאתה משחק אתה מבין שהוא לא אוהב שאני נותן לו את הכדור בצורה הזאת, או שהוא לא אוהב לזרוק בסיטואציה הזאת. אז זה פשוט ללמוד עם הזמן כמה שאפשר, ושיחות ההיכרות עוזרות לך להכיר את האנשים כבני אדם, מה הם אוהבים, האם יש להם משפחה וילדים וכל הדברים שפשוט נותנים לך להבין עם איזה אנשים אתה יוצא בכל יום לקרב. השיחות האלה נותנות לך הזדמנות לצחוק וליצור אור חיובי מדבר מסוים”.

הרגעים ששיחק נגד אמארה סטודמאייר:
“בכנות, הגישה שלי תמיד דומה וזה לא משנה נגד מי אני משחק. אבל אם להגיד את האמת אז לראות את אמארה בכדור הפתיחה ולומר שזה אמארה סטודמאייר ששלט באן.בי.איי כל כך הרבה שנים זה פשוט מחזה סוריאליסטי, אבל באותו רגע אתה סוג של צריך להישאר בתוך הרגע ולהיות תחרותי, אז אתה אומר שאתה יכול לעשות את העבודה שלך כמו כל אחד אחר. ברגע שהכדור עולה אתה משאיר את כל הדברים כמו אמארה סטודמאייר והאן.בי.איי מחוץ לדלת. אבל כן נגיד כמה דברים תוך כדי המשחק והוא יגיד שהוא הרגיש את המרפק, פשוט דברים קטנים תוך כדי המשחק. דיברנו יחסית הרבה על נעליים כי אנחנו אוהדים גדולים של קובי (בראיינט), אז הוא דיבר על הנעליים שלי ואני דיברתי על הנעליים שלו ואמרתי לו שהוא צריך לתת לי נעלי נייק. הוא אמר שהוא קלט את זה ושאדבר איתו מאוחר יותר. הוא היה בחור טוב שעשה כיף מהכול וזה היה מגניב”.

הקאמבק במשחק הראשון בסדרת רבע גמר הפלייאוף נגד הפועל גלבוע/גליל:
“זאת הייתה תחושה טובה, כי אנשים צריכים להבין שכשאתה מתחרה זה הדבר הכי כיף. הצד השני זה להפסיד שזה הכי גרוע, וללכת 7 משחקים בלי ניצחון אבל כשהראית בכל אחד מהמשחקים האלה ניצנים מהרמה שאתה יכול להציג בכל אחד מהמשחקים, זה מאוד מאכזב. אז הגענו למשחק הזה ובמחצית אנחנו זעמנו ואמרנו שזה לא דומה אלינו ושאנחנו צריכים להילחם יותר. כולנו הראינו תשוקה גדולה ואף אחד לא לקח את זה אישי וכל אחד אמר את מה שהוא היה צריך לומר, ובמחצית השנייה הבנו שאנחנו צריכים להיות יותר קשוחים מולם כי הם היו קבוצה קשוחה, הם ניסו לדחות כל כדור והם דחפו אותנו בגב, נתנו לנו מרפקים והכשילו אותנו ולא היה אכפת להם. היינו צריכים להתאים את עצמינו וכדי לחזור היינו צריכים לעבור אותם. בכל פסק זמן דיברנו ואמרנו שצריך לעשות עוד וככל שנילחם במישהו הוא יגיד בבוא הזמן שהוא לא רוצה להילחם יותר. אז אנחנו המשכנו להילחם בהם ולשרוט את השעון ופשוט חזרנו וניצחנו את המשחק”.

Subscribe to The Sports Rabbi Show on iTunes, Spotify or Google Podcasts.