‏

מי שיסתובב בימים ובשבועות הקרובים באזור הספרייה הלאומית בירושלים, או בסביבת כל אוניברסיטה אחרת בארץ, יפגוש בוודאי לא מעט אנשים צעירים לחוצים וטרוטי עיניים, החיים החברתיים שלהם לא משהו בתקופה האחרונה, ואת רוב הזמן שלהם הם מקדישים לדבר אחד – תקופת מבחנים. והאמת, רבע גמר הגביע, המסורתי כבר, בין הפועל ירושלים להפועל תל אביב, ראוי להיות משוחק בתקופה הזאת. גם סביבו התרוצצו אלפי אנשים לחוצים וטרוטי עיניים (ותודה לשעה הלא סבירה שבה החל המשחק) ולחוצים, וגם במשחק הזה היו מבחנים, המון מבחנים.

שתי הקבוצות הגיעו למבחן הזה בשיאו של משבר, אחרי רצף ניצחונות משכנע, הפועל ירושלים כאילו נעלמה, זה קרה איפשהו במחצית השנייה בהפסד לבאחצ'שהיר, המשיך דרך ניצחון דחוק על גליל עליון החלשה ונגמר בהפסד מיותר לנפטונאס. אבל למרות היכולת הלא טובה, "המשבר" הזה נשאר על הפרקט בלבד. בקבוצה שידרו כל הזמן, לעיתים בצורה שעצבנה לא מעט אנשים, ש"הכל בסדר". מן העבר השני, הפועל ת"א נמצאת גם היא בתקופה לא טובה, בלשון המעטה, כבר הרבה מאוד זמן שהכדורסל שלה לא טוב, ולאחרונה זה בא לידי ביטוי גם בהפסדים. אבל המשבר המקצועי בקבוצה הזאת משני למה שנראה כמו (עוד) משבר עמוק יותר, כזה שנמצא בעיקר מחוץ לפרקט. אם נמשיך עם הדוגמא של תקופת המבחנים באקדמיה, הפועל ירושלים היא קצת כמו התלמיד הזה שאמנם לא יזכה בפרס נובל, אבל הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות, הוא די "זורם" במהלך הסמסטר ונכשל בכמה בחנים, אבל למבחנים הגדולים הוא מגיע מוכן ומסיים בציונים טובים. הפועל ת"א לעומת זאת היא הסטודנט מלא הפוטנציאל והכישרון, אבל כזה שנבהל ממבחנים ומתחיל להסתכסך עם עצמו ועם חבריו לכיתה.

Cassius Winston – Photo Credit: Yehuda Halickman

מעבר לעבודה הקבוצתית, בהפועל ירושלים היו לא מעט שהתמודדו במבחנים אישיים, קחו לדוגמא את ג'ארד הארפר. בתקופה האחרונה הוא לא היה נראה טוב, המספרים אמנם נראים טוב, אבל מי שראה את המשחקים של הפועל ירושלים לא יכול היה שלא להרגיש שהארפר לא מפגין את אותה דומיננטיות שכולנו התרגלנו אליה. הוא נכנס פחות לצבע – מה שגרר פחות זריקות עונשין. הוא לא פגע מה-3 וגם בהגנה הוא נחלש. אתמול זה כבר נראה אחרת, הארפר "חזר לעצמו", ועשה את זה בצורה הכי "הארפרית" שיכולה להיות עם 11/13 מהקו ונקודות חשובות ברגעי הקלאץ'. גם רועי הובר עמד במבחן לא קל בכלל, כפי שציין יונתן אלון במסיבת העיתונאים, להובר יש משימה לא פשוטה, הוא מתחרה על הדקות שלו עם ג'ארד הארפר וקשיוס ווינסטון, באירופה הוא כמעט שלא מקבל הזדמנויות, אתמול, כשניתנה לו כזאת, הוא לקח אותה בשתי ידיים, ב-11 דקות בלבד הוא קלע 8 נקודות, מסר אסיסט ואסף שלושה כדורים חוזרים.

לשחקנים, המבחן מתחיל ברגע שהם על הפרקט, אבל למאמן, המבחן מגיע בשלב מוקדם יותר, בשלב הרישום, והוא תלוי לא רק בהם אלא גם בשחקנים. יונתן אלון הלך עם רביעיית הזרים ה"בכירה" (הארפר, ווינסטון, סמית׳ ו-ווילי), כשאליהם הוא צירף את אייזיה מובלי, שהחזיר עם הגנה קבוצתית מעולה, עזרות מדויקות, כמה מהלכי התקפה מרשימים ובעיקר – השלשה החשובה במשחק.

Isaiah Mobley – Photo Credit: Yehuda Halickman

בצד השני היו לא מעט נכשלים, קחו לדוגמא את דימיטריס איטודיס. כשראיתי את חמישיית הזרים שבחר, שכללה את אוטורו כגבוה יחיד, וויינרייט בעמדות 3-4 ו-3 גארדים הייתי בטוח שים מדר לא צפוי לשחק. איטודיס ודאי ידע שזה לא המצב, לכן לא ברור לי עד לרגע זה למה הוא לא רשם את מוטלי/אודיאסי, הרי לפחות הגנתית, החולשה המרכזית שלהפועל ירושלים היא בעמדות הפנים, או ליתר דיוק בעמדות הג'סטין סמית׳ ונמרוד לוי, למה לא לנצל את זה ולהשאיר את אוטורו בודד במערכה (עם כל הכבוד לאיתי שגב, שעלה בחמישייה, שיחק 6:45 דקות וסיים עם 2 עבירות וציון נכשל). הרישום הזה הכריח אותו ללכת על הרכבים מוזרים כמו הרכב של בלייזר, גינת, וויינרייט ג'ונס ובלייקני. או הרכב של אטורו, מדר, ג'ונס בלייקני ומיציץ'. ההרכבים האלו אפשרו להפועל ירושלים לשחק עם הרכבים נמוכים מאוד, כאלה שהיא מרגישה בהם בנוח הרבה יותר.

אבל עם כל הכבוד לאיטודיס, הכישלון של הפועל ת״א אתמול היה חתום יותר מכולם על בעלי הפועל תל אביב, שלא הצליח להתעלות לגודל האירוע ולעבור את ״מבחן הבגרות״. אבל האמת, לא רק עופר ינאי והפועל ת״א נכשלו, אלא כולנו, כל אוהבי הכדורסל הישראלי, האוהדים, התקשורת והעסקנים. כבר שלוש שנים בערך שיש הטרלות, פעם אחרי פעם, זה התחיל בדברים קטנים, והתקשורת, ואני בתוכה, אהבה את זה, סוף סוף יש עניין, אבל לאט לאט זה משעמם, אז ההטרלות מתגברות, ושוב יש עניין לכמה דקות, ושוב זה משעמם. וזה גלגל שמתגלגל ומגיע לשבועיים האחרונים, לכניסה לפרקט במהלך המשחק נגד באר שבע – שנענתה ב"נו נו נו" לפרוטוקול בידי האיגוד. ולפרובוקציה של לשבת ליד ספסל הקבוצה היריבה ולגרום להפסקת המשחק. השאלה אם אירוע השיא הביזיוני הזה ילמד אותנו לקח.

Ofer Yannay and Dan Shamir – Photo Credit: Yehuda Halickman