לוקאס גולדנברג הוא אחד השחקנים הכי מסקרנים בליגת העל לקראת העונה הקרובה. הסווינגמן בן ה-30 (1.96 מטרים), שהגיע מארגנטינה לישראל בקיץ שעבר על תקן מתאזרח, הספיק להעלות את הפועל עפולה לליגה הבכירה כשהוא נבחר למצטיין פלייאוף הליגה הלאומית בעונה שבה הוא רשם ממוצעים יוצאים מן הכלל של 10.5 נקודות, 8.2 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים, 1.4 חטיפות וסחיטה של 4.5 עבירות בדרך למדד 18, וכעת הוא מקבל הזדמנות בליגה הראשונה, כשבעברו הוא כבר שיחק במשך שנים בליגה הארגנטינאית. כבר במשחק ההכנה הראשון לקראת העונה הקרובה, גולדנברג הפגין ניצוצות כשסיפק 12 נקודות ו-6 ריבאונדים בהפסד של עפולה לעירוני קריית אתא. כעת, זמן לא רב לפני פתיחת העונה, גולדנברג ערך ראיון ראשון בישראל עם אתר “ספורטס רבי”, כשהוא דיבר על הכל (הפודקאסט המלא באנגלית מצורף להאזנה).

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

עד כמה אתה מתרגש לקראת העונה הקרובה?

“אני די נרגש כי זו תהיה העונה הראשונה שבה אשחק בליגה הבכירה בישראל. זה אתגר חדש עבורי איך לחשב מסלול מחדש כדי להיות ברמה הגבוהה ביותר. אז אני נרגש מהאתגר הזה ואני מצפה להתחיל את העונה”.

איך קיבלת את ההזדמנות לחתום בהפועל עפולה בקיץ שעבר? מה גרם לך להחליט להגיע לישראל?

“זה היה משהו שתמיד עבר לי בראש. התחלתי לשמוע מהסוכנים הישראלים כשמלאו לי 18, כי הייתי די טוב כשהייתי ילד בזמן שגדלתי בארגנטינה. הייתי מאוד קרוב למשפחה שלי אז החלטתי להישאר ולבנות את הקריירה שלי בארגנטינה. לאחר מספר שנים חזרו המחשבות על נסיעה לישראל ולנסות אתגר חדש מכיוון שידעתי שאני צעיר מספיק כדי לנסות משהו חדש. החלטתי ללכת על זה”.

איך זה היה לגדול בארגנטינה?

“זה היה מדהים וביליתי את רוב היום במועדון שלי באימוני כדורסל, ראגבי וטניס בעיר שבה גדלתי, פרנה. הזיכרונות הכי טובים שלי מגיעים מהילדות שלי ומהרגעים האלה ששיתפתי עם חבריי. אחרי שסיימתי את הלימודים הלכתי ישר לאולם כדי לשחק ספורט עד שעות הלילה”.

מי היה המודל לחיקוי שלך?

“תמיד ניסיתי לעקוב אחרי שחקנים ארגנטינאים מקומיים ולקחת מהם כמה שיכולתי. כשהפכתי למקצוען בגיל 17-18 היה בחור אמריקאי, ג’ושוע פיטמן, שבא לשחק איתי, והוא הפך להיות השותף שלי לחדר במשחקי חוץ. גם אבי וסבי היו עבורי מודלים לחיקוי ותמיד השתדלתי להקשיב להם”.

מה היה הקשר שלך ליהדות כילד?

“משפחתו של אבי היא כולה יהודייה ושיחקתי בקבוצה יהודית במשך 8 שנים. היינו די מחוברים אבל כשסבתא שלי נפטרה אבא שלי לא רצה לחזור לעיר שבה היא גרה אז איבדנו קצת קשר עם המשפחה של אבי”.

האם אי פעם דמיינת שתעלה לארץ?

“כשהייתי בן 8 היה משבר כלכלי גדול בארגנטינה והמשפחה שלי חשבה לעבור לישראל אבל היא החליטה להישאר. התמקדתי בלהיות במדינה שלי ארגנטינה שאותה אני אוהב. אבל אז לפני כמה שנים כשקיבלתי טלפונים עם יותר עניין חשבתי שזה הזמן המתאים לעבור לכאן”.

איך עשית את ההסתגלות לישראל? יש לך משפחה איתך כאן?

“יש לי כמה מבני הדודים של אבא שלי שגרים כאן והם היו מגיעים לכל משחק בשנה שעברה וגם אכלנו ארוחת ערב ביחד. זה עזר לי להסתגל לחיות במדינה חדשה, אבל גם חבריי לקבוצה והמאמן היו נהדרים בעונה שעברה, כשהם גם הזמינו אותי למקום שלהם. היה לי גם חבר מארגנטינה ששיחק בנוף הגליל במשך ארבע שנים (ולנטין מטאליס), והוא זה שעזר לדחוף אותי להגיע לישראל”.

תיארת לעצמך שתעלה ליגה בעונה שעברה?

“בטוח. כשהחלטתי להגיע לכאן ודיברתי עם המאמן רועי פרל המטרה שלי הייתה לעלות לליגה הראשונה. הלך הרוח שלי היה תמיד לעלות ליגה ואם זה לא היה בראש שלי לא הייתי כאן היום”.

איך הייתה ההרגשה לזכות בתואר ה-MVP של הפלייאוף?

“זה היה ממש מיוחד ובלתי צפוי. עבורי, זה לא היה משהו שעבדתי בשבילו, אני רק עובד בשביל לנצח ולמען הקבוצה שלי כל הזמן. בזמן הזה במהלך הפלייאוף, עזרתי להם קצת יותר. הדברים שקרו לי היו בגלל שהייתה לנו קבוצה מדהימה ולאורך כל העונה לא הראינו שאנחנו צריכים רק שחקן אחד כדי לנצח. הייתה כימיה מושלמת שבנינו במהלך השנה ובעוד שג’ימי (הול) ותומר (אסייג) היו שחקני מפתח במהלך העונה, הצלחתי לעזור בפלייאוף. הייתי מרוצה מהתוצאה”.

איך היה לשחק מול בן שרף בעונה שעברה?

“הוא שחקן מיוחד, הוא בן 17 ושיחק בליגה השנייה כאילו שיחק כמקצוען במשך עשר שנים, וזה משהו שאתה נולד איתו ולא משהו שאתה יכול להתאמן כדי להיות. בטח שאתה יכול להתאמן יותר וכשהוא עושה טעות לפעמים אנשים רודפים אחריו כאילו הוא בן 25 והוא רק בן 17, וזה לגמרי נורמלי לעשות טעויות. הוא ישתפר ואני חושב שהוא יכול להפוך לכוכב על ולבנות קריירה. הוא עדיין צריך לפתח חלקים מסוימים במשחק שלו שאני בטוח שהוא והסובבים אותו יודעים. אני חושב שהוא מתמקד במטרה לנסות להיות השחקן הכי טוב שהוא יכול ואני מאמין שתהיה לו קריירה מדהימה”.

איך זה לעבוד עם רועי פרל?

“זה ממש טוב. לפני העונה שעברה כשדיברנו בטלפון הוא אמר דברים שאני אוהב ומשחק כדורסל כמו שאני אוהב אז בשבילי זה מדהים והייתה לנו כימיה. הוא יודע שכשהוא יצטרך לדבר איתי אני אקח את זה בצורה הטובה ביותר והוא מכיר את האופי שלי”.

מהם היתרונות שלך ומה אתה צריך לשפר? אתה מרגיש שאתה יכול לתת עונת פריצה בליגה הראשונה?

“אני רוצה לבסס את עצמי כשחקן טוב בליגה הראשונה ואם אני יכול אז אפילו טוב יותר. אני רוצה שהקבוצות יסתכלו עליי כשחקן שיכול לעזור לקבוצה להיות קבוצה קשה עם אופי גבוה והגנה טובה ושאני יכול להביא כמה דברים בהתקפה. מה שיקרה אחר כך ילך יד ביד עם ההצלחה של הקבוצה כי אם הייתי משחק טניס הייתי אומר שאני צריך להשתפר בשבילי, אבל עכשיו אני צריך להשתפר גם בשביל הקבוצה.

“אני צריך לשפר את הזריקה שלי לשלוש ובגלל שיש יותר אמריקאים העונה אולי אצטרך לחכות להזדמנויות שלי כדי להשתפר בתחום הזה. אני בן 30 אז אני חייב להישאר בכושר כל הזמן”.

האם הייתה לך הזדמנות לדבר עם אלכס צ’וברביץ’ וספנסר וייס על החוויות שלהם מהזמנים שהם עשו עלייה?

“עדיין לא כל כך דיברנו על זה, אבל אני בטוח שנדבר על זה במהלך העונה כי אני יודע שהם משחקים כאן הרבה מאוד זמן. עצם זה שהיה לי את החבר הארגנטינאי שלי בעונה שעברה היה מדהים שכן הוא עזר לי להתרגל לישראל ולדברים הקטנים. בשבילי זו הייתה עזרה מאוד גדולה”.

למה אתה לובש את הגופייה מספר 30?

“אני לובש את המספר הזה כי 14 ו-7 נלקחו. עשיתי את זה בגלל ליאו מסי שהיה בפ.ס.ז’ והוא לבש מספר 30. מכיוון שהייתה לנו הצלחה בעונה שעברה אמרתי שאני חייב לעשות את זה שוב. מכיוון שמסי כבר לא לובש 30 באינטר מיאמי, אני חייב לומר שזה בשביל סטף קרי”.

איך אתה מרגיש לגבי מסי באינטר מיאמי?

“רציתי שהוא יישאר באירופה לעוד כמה שנים כי הוא עדיין יכול לשלוט שם. אבל אני רואה שהוא כל כך שמח עם המשפחה שלו אחרי שהוא זכה במונדיאל והוא רק צריך ליהנות ולהיות מאושר, מה שהוא עושה עכשיו, וכולם יכולים לראות את זה. אם הוא מאושר ארגנטינה מאושרת. אין לו לחץ יותר והוא שחרר אותו מאז שזכה בגביע העולם. זה כאילו שהוא אמר שזהו, השגתי הכל בכדורגל ואני פשוט רוצה ליהנות מהשנים האחרונות שלי. לך למיאמי שזה מקום נהדר לחיות בו עם קהילה היספאנית גדולה, יש הרבה טיסות מבואנוס איירס למיאמי וחברים ובני משפחה שלו יכולים ללכת לבקר”.

איך זה היה לראות את המדינה שלך זוכה בגביע העולם בכדורגל? צפית במשחקים?

“זו הייתה השמחה הכי טובה שהייתה לי בחיי לצד הזכייה של קבוצת הכדורגל שלי. זה הדבר הכי טוב בשבילי אי פעם וצפיתי בכל המשחקים כאן עם חבריי לקבוצה וחברים. הייתי צריך לראות את הגמר לבד וזה היה מדהים. רציתי להיות בארגנטינה כי כולם היו ברחובות והאווירה הייתה מדהימה, אבל נהניתי כאן”.

מה המטרות שלך לעונה הקרובה?

“להיות הקבוצה הכי טובה שאנחנו יכולים. אנחנו לא הולכים להיות קבוצת צמרת ואנחנו יודעים את המצב שלנו. אנחנו יודעים שאנחנו יכולים להמר במשחקים מסוימים, אבל אם נבנה כימיה טובה והבית שלנו יהיה מקום טוב עבורנו אז אנחנו יכולים להיות קבוצה קשה. אנחנו צריכים להיות קשוחים ולגרום לקבוצות להגיד ‘אוי, אנחנו צריכים לצאת למשחק נגד עפולה, הקבוצה הזאת קשה’. אם נצליח להשיג את זה, אז נהיה קבוצה טובה”.

האם תרצה לשחק בנבחרת ישראל?

“כמובן שבשבילי זה יהיה כבוד ואני יודע שאייצג גם את המשפחה וזה לא יהיה מובן מאליו בכלל. אני לא חושב על זה כי זה כנראה לא יקרה אבל אם זה יקרה הייתי אומר כן בלי להסס”.

ספר לנו דבר אחד שאנשים לא יודעים עליך.

“אני אוהב לצפות בסטרימים ואני מנסה לראות הרבה תוכניות מארגנטינה. בעונה שעברה טיילתי הרבה ברחבי ישראל והשנה אני רוצה לעשות את זה אפילו יותר. אני רוצה להשתפר בעברית ולמדתי להיות עיתונאי בארגנטינה. אבל אני תמיד מחפש תחביבים כי כדורסל הוא רק 3-4 שעות ואז יש לך את שאר היום”.

מה החלום הכי גדול שלך?

“להיות מאושר כמה שאני יכול, אני, המשפחה שלי והחברים שלי. אני חושב שכדורסל הוא מסע, אני אוהב את זה וזו התשוקה שלי. ביום שבו אפסיק לשמוח מהמשחק הזה, אעצור ואראה במה מדובר ואארגן את עצמי שוב”.