‏

מעניין מאוד שבעולם הספורטיבי, המונח ׳אגו׳, נוכח בעיקר בענפים הקבוצתיים. הערך של הספורטאי האינדיבידואל מקבל את הזרקור דווקא כאשר הוא צריך לשתף פעולה עם ספורטאים אחרים, לקבל מהם הוראות, או במקרה שלנו, לחלק אותן. למראית עין, למאמנה של הפועל ת״א, יש את האגו הגדול ביותר בין הים לנהר, שנבנה על לא מעט תארים, חליפות וציטוטים. המוניטין שצבר לאורך הקריירה כאחד שיודע ״לנהל אגו״ ברמה הגבוהה ביותר עומד בתקופה האחרונה במבחן לא פשוט, כאשר קבוצת הכוכבים שבנה מאבדת גובה בשלב קריטי של העונה. הערב בארנה (20:55) מול הפועל ירושלים, מתחיל שבוע שיקבע לא מעט לגבי איפה נראה אותו ואותה בעונה הבאה, זה מרגיש כמו התזמון המושלם לצאת ל״שמירה אישית״, או שמא ״אגו טריפ״ על האיש המרכזי בהפועל ת״א (סליחה עופר), זה שבכלל התפרסם בתור ״הסגן של ז׳ליקו״. שמירה אישית על דימיטריוס איטודיס.

לפני קצת יותר מ-55 שנים, בכפר היווני הקטן טרקיאלה, הגיח לאוויר העולם דימיטריס לבית איטודיס. דימיטריס שיחק כדורסל בתור נער אבל לא בורך ביכולות האתלטיות, אלא רק בגובה (1.78 מ׳) של ג׳ארד הארפר, שעתיד לקלוע עליו כמה סלים קריטיים. איטודיס עבר לזאגרב ללימודים ובמקביל החל במשרת האימון הראשונה שלו כאשר הוא רק בן 20 – הוא אימן את הנוער של ק.ק זאגרב, ולאחר מכן, היה עוזר מאמן בקבוצה הבוגרת. הוא חזר ליוון ואת משרת המאמן הראשי קיבל כבר בגיל 26.

Dimitrios Itoudis – Photo credit: Dov Halickman

לאחר 3 שנים הוא חזר אל מאחורי הקלעים, כשהתמנה לעוזרו של ז׳ליקו אוברדוביץ׳ האגדי בפנאתינייקוס. איטודיס כיהן כמספר 2 במשך 13 שנים שהיו תור הזהב של פנאתינאיקוס, 5 אליפויות אירופה, 11 אליפויות מקומיות ו-23 תארים בסך-הכל. על אף שאימן תחת אגדה חיה, היווני מספר שהוא והסרבי עבדו ׳כמאמן אחד׳, והחופש שקיבל מז׳ליקו, יחד עם ויכוחי כדורסל ׳לשם שמיים׳ היו הדברים שלימדו אותו הכי הרבה. יחד הם מיצו את הפוטנציאל מאינספור כוכבים; ממייק באטיסט ודיאמנטידיס וגם ספאנוליס, שאראס ואפילו עודד קטש שמאמנים היום את היריבות שלו בליגה הטובה באירופה.

את שמו כמאמן ראשי הוא קנה בשנים שלו בצסק״א מוסקבה לאחר שעבר עונת התחשלות בבאנביט הטורקית. אני מזכיר, איטודיס רק בן 44 ועם ניסיון מועט כמאמן ראשי כאשר הוא מקבל את המפתחות לאימפריה הרוסית, על כל המשתמע מכך. הוא הצליח לדחוס ברוטציה אחת כוכבים של ממש למשך שושלת שנמשכה חמש עונות גדולות עם 5 זכיות רצופות ב-VTB, אך חשוב מכך, 5 העפלות רצופות לפיינל-פור שהביאו את הגביע השביעי והשמיני (2016 ו-2019) בארון האירופאי של צסק״א. הזכייה הראשונה שלו ביורוליג, בגמר שהוכרע בהארכה, הייתה נגד המנטור שלו, ז׳ליקו, שעוד יאמר שהוא כבר זה שבא ליווני כדי לבקש עצה טובה, ולא להפך.

Dimitrios Itoudis – Photo Credit: Dov Halickman

הקרדיט שהיווני קיבל, בדומה גם ליחס שהוא מקבל בארץ הקודש, לא היה על המצאת המשחק מחדש אלא על העובדה שהוא הצליח לנהל סגל כוכבים עמוס באגו בצורה בריאה למשך כל כך הרבה זמן. בעידן שלנו זה נראה דמיוני, שכוכבים כמו ננדו דה-קולו, מילוש תיאודוסיץ׳, קייל היינס, קורי היגינס ו-ויקטור חראיפה ישתפו פעולה כל-כך הרבה זמן ויחלקו ביניהם את אור הזרקורים. כך קנה לעצמו שם של פרונט-מן שיודע להפוך כסף לתארים, בדיוק מה שהפועל ת״א עתידה לחפש בסוף 2024.

בזכייה השנייה כבר היה נראה שנוצרת שושלת חדשה במוסקבה, עם כוכבים חדשים שהגיעו (רודריגז, קלייבורן, האנטר, האקט ועוד) בסגל עמוק מאין כמוהו. משם הדברים החלו להשתבש עבור דימיטריס והקריירה שלו החלה לסטות מהמסלול, יחד עם צסק״א כולה. הקורונה עצרה את העונה הבאה ובזאת שלאחריה כבר קמה אנדולו אפס של לארקין והדיחה אותו בפיינל-פור. באמצע עונת 21/22 רוסיה פלשה לאוקראינה וצסק״א סולקה מהיורוליג עד עצם היום הזה. איטודיס איבד את כל השחקנים הזרים שלו (כולל אחד, איפה לונדברג) ולאחר מכן גם את ה- VTB, ובסיום אותה עונה ארז את הפקלאות וסיכם קדנציה מיתולוגית כשהמנייה שלו בשיא.

Dimitrios Itoudis – Photo Credit: Dov Halickman

הוא מונה למאמנה של נבחרת יוון, וקיבל חוזה שמן לשלוש שנים בפנרבחצ׳ה. לצערו, הוא לא הצליח להגיע להישגים עם שתיהן על אף חומר שחקנים איכותי מאוד בנבחרת (יאניס, דורסי, סלוקאס ועוד) ותקציב בלתי נגמר בפנר. אחרי שנה וחצי הוא נשאר קירח מכאן ומכאן ובילה כמעט שנה ללא עבודה, עד שהטלפון מעופר ינאי הגיע. היווני המעוטר הוצנח על ראשו של דדאס בחוזה חסר תקדים, במהלך שהיה הצהרת כוונות אמיתית של האדומים. איטודיס עמד במשימה הראשונה והחשובה מכל והביא את הפועל תל-אביב ואת עצמו חזרה לבמה הגדולה באירופה עם זכייה היסטורית ביורוקאפ שהוכיחה שבשעתו שהוא האיש הנכון להפקיד בידיו את הפרויקט השאפתני של ינאי.

העונה איטודיס בנה לעצמו סגל חלומי שכבש את הפסגות של היורוליג באופן מיידי. איטודיס הפך את הכוכבים שזכו עבורו ביורוקאפ, מדר מוטלי ובלייקני לכינורות שניים, כאשר הביא את ״האנדולואים״ ברייאנט, מיציץ׳ ואוטורו. עד לפני חודש היה נראה שזה עובד יפה. גם עם הכדורסל לא היה שיא האסתטיקה, הניצחונות הגיעו והסגל בן 20 השחקנים שהתפצל בין שתי ליגות ואולמות ביתיים שידר ״שקט תעשייתי״. הניצחונות כיפרו על ההתעלמות הכמעט מוחלטת של היווני מהישראלים, על התלונות הבלתי פוסקות על השופטים, על מערכת היחסים המעורערת עם הקהל ועל כדורסל הבידודים שלא הלהיב אלא ברבע הרביעי של כל משחק שנטה להסתבך. עכשיו המצב שונה לגמרי ומרגיש שכל הבעיות שהיו מתחת לפני השטח מתפרצות ביתר שאת כאשר ה-W מתחלף לו ב-L.

Dimitrios Itoudis – Photo credit: Yehuda Halickman

חמישה הפסדים רצופים ביורוליג, חלקם שערורייתיים להחריד, ושמו את איטודיס בעין הסערה. היה נראה שהוא מסרב לעשות התאמות למרות שנראה כי ברחבי אירופה כבר למדו איך להצר את צעדיו, במיוחד בלי האס שלו אלייז׳ה בראיינט. ההפסד בגביע לירושלים כבר העלה את הטמפרטורות תחת הכיסא שלו, ולאחר מכן הגיע השבוע הכפול ביורוליג שנגמר עם צניחה למקום ה-5 בלבד. באותו שבוע הפועל תל-אביב התחילה להראות כדורסל קצת אחר; יותר מסירות, יותר מלקולם, יותר וויינרייט, יותר בר טימור וים מדר, יותר כדורסל קבוצתי. אבל גם נגד הכוכב האדום וגם נגד ולנסיה, ברגע שהלחץ התחיל לעלות איטודיס חזר לבידודים המוכרים ואיבד שני משחקים שהיו בהישג יד ברבע הרביעי. הערב הוא מגיע לארנה למשחק אולי הכי קריטי שלו העונה, נגד זו שכבר ניצחה אותו שלוש פעמים בשלוש מסגרות שונות העונה. גם כאשר הפועל רצה בתחילת העונה, היה נראה שהיא לא מצליחה לפצח את הקבוצה של יונתן אלון, מה שהופך את המשחק הערב לצומת קריטית עבור איטודיס. אם הוא יפסיד בפעם הרביעית בארבעה חודשים לירושלמים, אולי מי שהיה נראה האיש הכי נכון עבור האדומים בסוף 2025 לא יזכה להשלים חודשיים ב-2026.

זה משחק על עונה שלמה עבור איטודיס. הוא יכול להראות שהוא יודע גם לנהל את האגו של עצמו, להצליח לצאת מהתבנית המוכרת ולהפתיע את יושבי הארנה. אם תפסיד, נראה ששעון החול עשוי להתהפך והקבוצה שהיווני בנה תמשיך בלעדיו. אם תנצח, אם תמצא מחדש את הקצב שלה, את הפאסון שלה, היא יכולה לצאת מחוזקת מהמשבר הזה בדיוק בזמן הנכון עבורה. אין ספק שהתקרה של הפועל ת״א עשויה מהסוג הצסק"אי, אבל היא צריכה לעבור דרך ירושלים כדי שהיא לא תקרוס תחת עומס הציפיות, הכספים והאגו.

Dimitrios Itoudis – Photo credit: Yehuda Halickman