הטור "Omertime" (עומרטיים בעברית) מתפרסם מדי שבוע באתר

בהחתמתה ביום שלישי את קאדין קרינגטון השלימה הפועל ירושלים את הקו האחורי שלה (או לפחות עיקרו – נסביר בהמשך). שלישיית גארדים זרים עם סט יכולות שונה ומגוון שביחד אמורים לספק את כל מה שנדרש מקו אחורי טיפוסי.

ומה זה בעצם? מהו סט הדרישות והתפקידים שצריכים להתקיים בקו אחורי בריא?

אז ראשית יש לנו את מוביל הכדור. אל לנו להתבלבל עם תפקיד ה"רכז". בסך הכל, מדובר בתפקיד טכני ובשחקן שמטרתו להעביר את הכדור מהצד האחד של המגרש לצידו השני. בקיצור, לעבור את החצי. זה הכל. מה דרוש? שליטה בכדור ועמידה תחת לחץ. זה הכל. בסופו של דבר, החשיבות גדולה ומסתכמת בלהקטין את הזמן שלוקח לכדור לעבור מצד אחד לשני (כדי להעניק זמן להגיע לפואנטה ההתקפית) ולהקטין את מספר איבודי הכדור שנגרמים בתהליך.

לאחר מכן, יש לנו את מקבל ההחלטות. הרכז אם תרצו. מדובר בשחקן שאחריותו העיקרית היא להוציא את התרגיל לפועל ולהכניס את הכדורים למקומות הקשים (לתוך הגבוהים, לצד השני של המגרש, לעמדות פוסט-אפ קשות וצפופות וכו'). מה דרוש? בעיקר יכולת קריאת משחק וקבלת החלטות נהדרת. החשיבות שלו בארגון המשחק ובקשר שבין הקו האחורי לקו הקדמי – עצומה.

בנוסף, יש לנו את הקלעים. שחקנים שמטרתם לרווח את המגרש באמצעות שני דברים עיקריים: יכולת קליעה אבסולוטית ויכולת תנועה על המגרש ללא כדור. גם כאן, אף אחד מהדברים לא מספיק לבד. אתה מוזמן לנוע על המגרש כמה שתרצה, לא תמשוך אף שחקן הגנתי אם אתה לא איום מחוץ לקשת. ולחילופין, אתה מוזמן להיות קלעי מאיים, שום דבר מזה לא שווה אם אתה לא יודע לזוז למקומות הנכונים בזמנים הנכונים. ככה פשוט. אין דרך לאף שחקן להסתדר וליצור יתרונות על המגרש אם שחקנים אחרים לא מושכים אליהם את האש. ולכן, הקלעים הם שחקני מפתח גם כן.

לבסוף, יש לנו את עמדת הסקורר. על עמדת הסקורר הרחבתי לא מעט בטור אחר אך בקצרה מדובר במוציא לפועל העיקרי. השחקן שאמור לבסוף, לקלוע את הנקודות. כל שחקן והאלמנט המועדף שלו (פיק&רול, פוסט-אפ, בידודים וכו') אבל בסופו של דבר מטרתה של ההתקפה לגרום לשחקן הזה למקסם את היעילות של האלמנט המועדף עליו כדי שיבצע את מלאכת הסקוררינג שלו על הצד הטוב ביותר.

ולתוך המשבצות הללו נכנסו בהפועל ירושלים שלושה זרים עד כה: ספידי סמית', קאדין קארינגטון וליוואי רנדולף. שלושת המוסקטרים אם תרצו (האחרונים שנקראו ככה בטור שלי היו אובה-אדאמס-קילפטריק שכמו שמייד נבין, שונים בתכלית מהמבנה הנוכחי). אז מה הם המאפיינים העיקריים של שלושת המוסקטרים ומה ניתן להבין מכך על מאפייני הבנייה של אלכסנדר דז'יקיץ'? אז ככה:

1. היררכיה, היררכיה ושוב היררכיה. אחד מהדברים שאנחנו למדים על דז'יקיץ' ממשרותיו הקודמות או אפילו מראיונותיו האחרונים זה החשיבות שהוא רואה בכדורסל קבוצתי. כדורסל נטול אגו וכזה שמתנהל בסדר מופתי. משמעותו של המשחק הקבוצתי זו לא הנעת כדור בכל מחיר. לא בהכרח. משחק קבוצתי היא היכולת של שחקן להבין את מקומו היטב ברוטציה ואת מקומם של אחרים. וכנגזרת של זה, להבין, שייתכן והוא יהיה עם הכדור פחות מחברו, יזרוק פחות כדורים מעמיתו ויקבל קרדיט קטן יותר מהשחקן שלידו. זו המשמעות של משחק קבוצתי. ואיך יוצרים אחד כזה? במילה אחת – היררכיה. והיררכיה שכזו יש לפחות על הנייר בקו האחורי של הפועל ירושלים. ספידי סמית' הוא הרכז הבלעדי. רק רכז. ליוואי רנדולף הוא הסקורר הבלעדי. רק סקורר. ולידם מגיע סקנד גארד נהדר בדמות קאדין קארינגטון שמשלים אותם בצורה מושלמת. מסוגל להוביל כדור, מסוגל להניע מהלכים, מסוגל ליצור לעצמו ומסוגל להיות אופציה ראשונה בהתקפה. בעצם, מסוגל להיות כל מה שייתכן ובזמן נתון ספידי סמית' או ליוואי רנדולף לא יוכלו להיות.

2. ניסיון אירופאי, למאמן אירופאי. הפועל ירושלים נכוותה בשנה הקודמת מהבעייתיות שבהבאת שחקנים ללא ניסיון אירופאי. מבלי קשר לסוג השחקנים ולפוטנציאל ההתחברות שלהם, העובדה ש-4 שחקנים ללא ניסיון אירופאי משמעותי (ת'ון מייקר, אנתוני בנט, ג'יילן אדאמס וקייזר גייטס) היוו חלק מהרוטציה של הירושלמים פגעה בהם בצורה משמעותית. זמן ההסתגלות שנדרש לסגל הזה להתחבר האחד לשני ולכדורסל האירופאי עבר מזמן את הדד-ליין הסביר וביחד עם השיטה של המפעל האירופאי בו התחרתה ירושלים – הסגל הפך ללא רלוונטי ופוזר מוקדם מהצפוי. הקבוצה מהבירה, שלומדת מטעויות, לא נתנה לזה להתרחש פעם נוספת. וכלקח חשוב, החתימה שלישיית שחקנים שכולם היו במקומות גבוהים (והכי חשוב – אירופאיים) במהלך הקריירה שלהם. ואלה שמות: ריטאס וילנה, אוסטנד, מונאקו, לודוויגסבורג, לימוז', שטרסבורג, דיז'ון אנטוורפן. בסופו של דבר, מדובר בשלושה שחקנים עם ניסיון אדיר ברמה האירופית בכלל ובמפעל ה-BCL בו יתחרו השנה בפרט. ובין אם זה ברמת המנטליות האירופאית השונה או ברמת הכדורסל ששונה בתכלית מזה האמריקאי – זמן ההסתגלות של השלישייה הזו צפוי להיות לא ארוך בכלל. וזה, פקטור משמעותי.

3. כוח ירי. ברור, שבזמן נתון לא יוכלו שלושת המוסקטרים למלא את ייעודם המקורי. בכדורסל כמו בכדורסל, רק שחקן אחד יכול להיות עם הכדור. דיברנו שאחד מהעקרונות המנחים החשובים בבניית קו אחורי זו הקליעה משלוש. כלומר, היכולת למשוך אש אל מחוץ לכדור כדי לתת את האפשרות הטובה ביותר לשחקן שאוחז בו ליצור עבורו יתרונות. או לחילופין, להעניש הגנה שנותנת תשומת לב מיוחדת לאוחז בכדור באמצעות קליעה מחוץ לקשת. העובדה ששלושת המוסקטרים מחזיקים ב-38% ממוצע מחוץ לקשת, יעזרו מאוד לכל אחד מהם למלא את ייעודו ולשלושתם להוות ריווח הגנתי עבור הקו הקדמי לפעול.

4. החוליה החלשה. נכון, לא מדובר על קו אחורי של עילויים הגנתיים וכאלו שיסגרו וישתקו חוליות גארדים יריבות. לא. מן הצד השני, לא תמצאו בקו האחורי חוליה חלשה משמעותית. כלומר, קבוצות יריבות שמחפשות בנרות שחקנים להתקיף, להעמיד בחילוף מול הסקורר היריב ולקחת עד הסל – יתקשו מול ההרכב הנוכחי. וזה חשוב, חשוב מאוד.

אז מה בכל זאת חסר? מה הקו האחורי עוד צריך להכיל כדי שנוכל להכריז על סיום בנייתו.

1. עומק. נראה שאכן ההיררכיה המסתמנת בקו האחורי מצויינת. ממש. אבל כדי לשחק ב-2 מסגרות, להתמודד עם פציעות ולהצליח להפתיע ולגוון בהרכבים דרוש עומק גדול יותר. אז נועם דוברת הוא אחד כזה שיכול להיות כשוטינג גארד ליד הרכז ולתפקד גם כמוביל כדור ומקבל החלטות בעצמו ולצידו ככל הנראה ירושלים צריכה שחקן נוסף. ייתכן, ואחד שנמצא בניגוד לכל המאפיינים שהצגנו עד כה. הימור ג'י ליג כישרוני שיכול לשחק בכמה עמדות ולתת תשובות עבור דז'יקיץ' במהלך העונה במגוון תפקידים.

2. לוק דאון דיפנדר. נכון, חוליה חלשה אין פה, כמו שכבר תיארנו – אך גם חוליה חזקה לא ממש קיימת. לא קיים השחקן שיכול לעמוד מול הסקורר היריב ולדאוג להאטו ו/או שיתוקו המוחלט. מול קבוצות רבות (גם בזירה האירופית וגם בישראלית) הכלי הזה יכול להיות חסר מאוד עבור הפועל ירושלים ואינטרס גדול שלה עשוי להשלים אותו.

3. הגנה קבוצתית. הפרופיל ההתקפי של הגבוהים תלוי הרבה בפילוסופיה וברצונות של דז'יקיץ'. אבל כבר עכשיו, ברור טוב מאוד מה סט היכולות ההגנתי שצמד הגבוהים צריך להביא להפועל ירושלים – הגנה קבוצתית. בשונה משנים קודמות, היכולת של הגבוהים לשמור על הגארדים היריבים נראית לא חשובה כל כך לאור העובדה שאין את הכלים המתאימים לכך בקו האחורי. בירושלים צריכים לשים דגש על הבאת גבוהים ששומרים טוב על הטבעת ויכולים להשתלב בהגנה קבוצתית.

וכך, הולך ונבנה לאיטו הקו האחורי של הפועל ירושלים. כדי לקבוע ולחלק ציונים – כדאי לראות את התמונה המלאה. אבל עד כה, אפשר להגיד בפה מלא – הבנייה של הפועל ירושלים נראית טוב. טוב מאוד.