ההייפ סביב הכדורסל הישראלי, ובראשו הכוכבים הישראלים הגדולים ביותר, נמצא בנקודת שיא מסוימת. גם הכדורסל העולמי נהנה מלא מעט שחקנים שייזכרו גבוה בטופ של ה-NBA בכל הזמנים. אך למרות זאת, ודווקא כשבתחום הכדורגל רואים פריחה בתחום הספרים, הכדורסל שלנו נותר מאחור, בטח בשנים האחרונות.

אחד האנשים שמנסים לשנות את המגמה ולתת מענה למחסור הוא שגיא רפאל. היזם בן ה-48 הספיק לכתוב כבר 6 ספרים על כדורסל בשנים האחרונות, ובימים אלה נמצא במהלך כתיבת ספרו השביעי, "חלום של כדורסל". הספרים הראשונים היו "ספלאש – הסיפור של גולדן סטייט ווריורס", "עונה מהאגדות" אותו כתב יחד עם אורן לוי, "חלומות פז" אותו כתב יחד עם לוי ואור עמית, "הג'וקר לוקח הכל" אותו כתב יחד עם עמית, "18 תלתן ירוק" אותו כתב עם עמית, ו"ימי הרעם" שגם כן נכתב עם עמית. ההבדל הוא שהפעם, בעוד שבעבר הספרים היו בעיקר ספרי סיכום עונה, רפאל מתמקד בסיפוריהם של גדולי הכדורסלנים, כולל הישראלים שבהם – דני אבדיה, רומן סורקין, וגם עידו קוז'יקרו ושי דורון. זאת כמובן יחד עם השמות הגדולים בעולם, כמו לברון ג'יימס, מייקל ג'ורדן, סטף קרי וקובי בראיינט.

רפאל, שהקים את אתר "הכדור הכתום" ובין היתר כתב גם ב-NRG ו-וואלה, מגייס בימים אלה סכום יעד של 30,000 ש"ח באתר "הדסטארט" כדי להוציא את הספר, כשנותרו 8 ימים לגיוס. אם הסכום יושג בזמן – רפאל יוכל להוציא את הספר לאור. אם לא – הכסף חוזר באופן אוטומטי לתורמים, ורפאל ייאלץ למצוא דרך אחרת להוציא את הספר. בינתיים, כשהוא מתקרב לשליש מהסכום הדרוש, בחרנו באתר "ספורטס רבי" לערוך ראיון מיוחד עם רפאל, בו הוא דיבר על הכל. וכדי לתת דוגמא אישית – יודגש כי כותב שורות אלו תמך בספר.

לחצו כאן כדי לתמוך בפרויקט של שגיא רפאל

"אני כבר כתבתי שישה ספרים על כדורסל, על ה-NBA", פותח רפאל את הראיון, כשהוא מספר על הרעיון לכתוב את הספר החדש. "הראשון היה על גולדן סטייט, ואחרי זה כתבתי חמישה ספרי סיכום עונה, בדומה לסדרת ספרים שהייתה בשנות התשעים, ואת הרעיון לחלומות של כדורסל אני 'גנבתי' או יותר נכון קיבלתי השראה מהספר 'בעיטת פתיחה' שעושה את אותו דבר בכדורגל, הוא מספר את סיפורי החיים של אגדות הכדורגל, ספר שמאוד מצליח בקרב ילדים, ואני רציתי בעצם לייצר את אותו דבר בכדורסל. אני הסתכלתי, הסתובבתי קצת בסטימצקי ובצומת ספרים, חנויות ספרים, חיפשתי, ואני מוצא הרבה ספרים על שחקני כדורגל. יש ספרים ייחודים לרונאלדו ולמסי ואפילו לאמין ימאל, אתה רואה המון-המון ספרים, וכדורסל אין. יש ספר אחד על לברון ג'יימס לילדים, וזהו. זה שוק שבעיניי לא מנוצל, ולכן רציתי לקחת את הרעיון של בעיטת פתיחה. קיבלתי את ברכת הדרך מיוחאי שטנצלר שכתב את בעיטת פתיחה ומאוד שמח על החיקוי וההוקרה".

הספר נועד בעיקר לילדים, אך רפאל מדגיש שהוא יכול להתאים לכל חובבי הכדורסל. "הספר כתוב בשפה ובדרך שילדים שיהיה קל לילדים להתחבר. הוא לא כתוב, כמו שהעורך שלי אומר, 'דף ויקיפדיה', הוא כתוב בצורה שהיא קצת שונה, כסצנות. סצנות שלא באמת קרו או זה לא באמת מה שאנשים אמרו, אבל הוא כתוב כסצנות כדי שילדים יוכלו להתחבר לסיטואציה, להרגיש אותה ולהרגיש את הבנאדם. אני חושב שגם מבוגרים יכולים להתחבר. יש לי את דף הפייסבוק של חלום של כדורסל ששם כבר העליתי פרופילים של לא מעט שחקנים, סטף קרי, לברון ג'יימס, קובי בראיינט ועוד כל מיני בדרך שבה אני רגיל לכתוב, ובסופ"ש האחרון העליתי את הפרופיל של סטף בפעם השנייה אבל הפעם כסצנות, ואני יודע שקיבלתי מחמאות מלא מעט אנשים שזה היה מעניין ומרתק גם בדרך הזאת. אני מכוון לקהל יעד של ילדים, אם מבוגרים ירצו לקרוא אני לא חושב שתהיה להם איזושהי בעיה להתחבר".

כאמור, בספר הנוכחי רפאל פונה גם לחובבי הכדורסל הישראלי ולא רק לחובבי ה-NBA, כשמעבר לדני אבדיה יהיה ניתן למצוא את רומן סורקין ועידו קוז'יקרו בכל הנוגע לכדורסל הגברים. "על אבדיה אנחנו תמיד כותבים", אומר רפאל. "בכל ספרי סיכום העונה מאז שהוא בליגה יש לו פרק משלו, כי בסופו של דבר שם יש רייטינג וזה משהו שאנשים רוצים לקרוא, ואנחנו מבינים את הצורך הזה. אנחנו משלבים את זה לצד עוד 20 סיפורים על שאר הדברים ב-NBA, ובעינינו זה פרופורציונאלי וטוב. קודם כל, הקהל הוא ישראלי, ובסופו של דבר זה קהל של ילדים, הם הרבה פחות מחוברים ל-NBA ממה שמבוגרים, הם יותר מחוברים עם הכדורסל בארץ, ורציתי לקחת סיטואציות שהן נטועות פה בארץ ישראל והם יכולים להתחבר ולקבל מושג על הסיטואציה.

"למשל, עידו קוז'יקרו הוא לא כוכב גדול, הוא שחקן עבר. בעיניי ובעיני בני גילי הוא באמת אגדה, אבל אני חושב שילדים בני 12-13 פחות שמעו עליו, אולי מ'הישרדות' ולא מכדורסל, ולהביא להם מישהו כזה – הסיפור שלו צריך להיות טוב, ואני חושב שהסיפור של עידו הוא מצוין, מה שנקרא 'בול בפוני'. ילד שמאוד אוהב כדורסל, מתקדם עם השנים בקבוצות, אבל הולך אחורה בכדורסל עצמו. הוא מגיע למצב שלא רק שהוא לא משחק, אלא שהוא אפילו לא יושב על הספסל, הוא מחוץ לסגל. הוא מחלק מגבות ומעודד, אבל הוא לא בסגל, אין לו סיכוי אפילו לקבל דקות בכיתה י"א שזה מאוד קרוב, ובשלב הזה הוא שואל את עצמו, אולי אין לו מה לחפש בכדורסל, אולי כדאי לו לפרוש, ואני חושב שזו סיטואציה שהמון-המון ילדים יכולים לראות. זו סיטואציה שאנשים יכולים להתחבר אליה, ודווקא הדרך שבה הוא יוצא מהמקום הזה, הכלים והאימונים שהוא משתמש בהם כדי לפתוח מחדש את הדברים, הם מאוד פשוטים וקלים ליישום ברמה שאפילו אני הצלחתי.

"כתבתי על זה בפייסבוק, אני הפסקתי לעשן בזכות הסיפור של עידו קוז'יקרו. עידו, בסיפור, מקבל החלטה שהוא הולך להיות הבנאדם שעובד הכי קשה במגרש, בליגה, בארץ. ואז עלתה בי השאלה, 'אוקיי, קיבלת את ההחלטה, אני גם מקבל החלטות'. קיבלתי החלטה להתחיל דיאטה. למחרת אני רעב, אז אני מקבל החלטה אחרת של לעצור את הדיאטה ולאכול משהו שאני לא אמור לאכול. איך אתה מקבל החלטה ועומד בה לאורך זמן? עידו ניסה להסביר לי, ואני לא חושב שהצלחתי להבין, אז הלכתי ל-Chat GPT, סיפרתי לו את הסיפור ושאלתי את השאלה, והוא אמר לי, 'עידו לא החליט על סדר פעולות מסוים, הוא לא החליט שהוא הולך לעשות משהו, אלא הוא החליט על זהות, הוא אימץ זהות חדשה'. ואז, כשאתה מגיע לרגע שבו אתה צריך לבצע את הפעולה, אין לך ממש בחירה כי אתה לא יכול לבחור משהו שנוגד את הזהות. אם הזהות שלך זה הבנאדם שעובד הכי קשה בקבוצה, אז אתה קם בחמש בבוקר, אתה בכלל לא מתלבט אם להישאר במיטה, אולי בא לי לישון קצת יותר – לא, אתה הבן אדם שעובד הכי קשה, ואתה תצא מהמיטה, ואני לקחתי את זה למקום של בריאות ודיאטה. אני לא יודע אם הדיאטה הצליחה, אבל באמת הפסקתי לעשן אחרי 28 שנה, כי בנאדם בריא הוא לא בנאדם שמעשן, אני כבר שלושה חודשים לא נגעתי בסיגריה, בעיניי זה מדהים, וזאת השראה שאני חושב שיכולה להגיע לכולם, לא רק לילדים.

"הסיפור של עידו בעיניי הוא כל כך פשוט, מובן, כזה שאפשר להתחבר אליו וכיפי, שאני כן רואה חובה להכניס אותו לספר. רומן סורקין הוא כרגע שחקן הכדורסל הישראלי הכי בולט בארץ, ודני אבדיה ב-NBA. ולכן אני חושב ששניהם מאוד נמצאים בתוך הקהל, הקהל רואה אותם הרבה ומסתכל עליהם, והם הגיבורים. לשלושתם יש מקום של כבוד בספר".

רפאל פונה גם לאוהדות כדורסל, כשהספר יכלול את הסיפורים של כוכבת ה-WNBA סברינה יונסקו וכאמור את שי דורון, הישראלית הראשונה שנבחרה בדראפט ה-WNBA. "קודם כל, אני מאמין שזה לא ספר רק לבנים, זה ספר גם לילדות", אומר רפאל. "יש ילדות שאוהבות כדורסל ואין להן בעצם את התמיכה שהן צריכות, וזה בדיוק הסיפור של סברינה יונסקו שכבר עלה בעמוד, וגם שי דורון מצד שני, שהסיפור הזה עוד לא נכתב. אני לא מומחה לכדורסל נשים, ולכן לא בחרתי לכתוב את הסיפורים האלה לבד, אלא פניתי למי שבעיניי היא הכותבת הכי טובה בארץ על כדורסל נשים – מיכל קארו. היא כתבה על סברינה ותכתוב גם על שי דורון. כשאתה קורא את הסיפור של סברינה אתה רואה אותו אחד לאחד במה שאנחנו מנסים לעשות. לא הייתה לה קבוצת בנות לשחק איתה, היא נאלצה לשחק נגד בנים ולא תמיד קיבלו אותה, ואני מניח שיש ילדות כאלו גם שרוצות לשחק כדורסל ואין להן איפה ואיך. ספורט הנשים עדיין לא מפותח ברמה שכל ילדה יכולה להשתתף, וזה חלק בעיניי מתרבות מאוד-מאוד גדולה של ספורט".

רפאל מרחיב באופן כללי על הפנייה לילדים, בנים ובנות כאחד: "אני חושב שתרבות של ספורט בגילאי ילדות היא מאוד-מאוד חשובה, כי זה מלמד אותם כל כך הרבה דברים שהם לא בהכרח צריכים להפוך למקצוענים, אבל זה כן משאיר להם כלים שייקחו אותם לכל החיים. אני גדלתי עם שלושה בני דודים שגדלו ככדורגלנים, וחלק מהם גם הגיעו לבוגרים ושיחקו קצת בבוגרים. בסופו של דבר, את היכולות שלהם בספורט הם תרגמו לעולם העסקים, והם הצליחו מאוד הרבה בזכות הכדורגל. בעיניי, צריך לטפח תרבות ספורט של ילדים, להרגיל אותם לספורט ולזה שלא על כל פעולה תהיה תוצאה מיידית, לפעמים אפשר לטעות ולתקן ולפעמים אפשר להיכשל ולקום מזה. אלה דברים שכנראה לי היו חסרים בתור ילד, אני לא קיבלתי את הדברים האלה בתור ילד אלא קצת יותר מבוגר. ללמד אותם נחישות, שזה לא רק שאני הולך למטרה כשהכל טוב ומצליח. נחישות באה לידי ביטוי דווקא במקומות שלא הכל מצליח לי והולך כמו שאני רוצה. זה המסרים שאני רוצה להעביר, ואני חושב שאם בגילאי הילדות אתה מקבל את המסרים האלה זה יכול לתת לך את היכולת לפרוח, לא משנה מה תעשה, גם אם אתה תהיה בסוף עורך דין אתה תהיה עורך דין נחוש, מקצוען ומצליח".

רפאל משתף מיהם האנשים האחרים שעובדים איתו על הספר. "את מיכל קארו כבר הזכרתי, היא כותבת את הצד של כדורסל הנשים. אני עובד על הספר עם רמי שיר שהוא עורך 'אצבעוני' המיתולוגי. הוא בנאדם שכותב לילדים כבר המון-המון שנים וערך את בעיטת פתיחה, ואני רוצה לעבוד איתו גם על הספר הזה. אני מאוד אהבתי את מה שהוא עשה בבעיטת פתיחה ומאוד אוהב את הדרך שבה הוא מעצב את חלום של כדורסל. אנחנו עוד לא נכנסנו לעבודה כי אני עדיין לא גייסתי את הכסף, אבל אנחנו עושים שיחות, והוא נותן לי קצת הערות על סגנון. אני חושב שזה אחד האנשים בארץ שיודעים לייצר איכות בכתיבה לילדים ברמה שאי אפשר להגיע אליה. אמרתי, אני מעריץ את מה שיוחאי עשה, ולכן אני מנסה לקחת כמה שיותר אנשי מקצוע מבעיטת פתיחה, גם את המאייר שלו, אני רוצה לדבר איתו וכו', אבל קודם צריך לגייס את הכסף כדי שאני אוכל לממן את כל הדברים האלה".

רפאל מספק הערכה בנוגע לכמות האנשים שקוראים את הספרים שלו. "עד היום אני מכרתי בערך בין 3,000 ל-4,000 עותקים של ספרים. 'ספלאש' היה הכי מוצלח והוא מכר 1,000 עותקים, גם 'עונה מהאגדות' התקרב למספר הזה. אחרי זה המספרים קצת דעכו, אני חושב שיש לנו קהל מאוד-מאוד יציב של 250-300 אנשים, ואנחנו מקווים להיחשף לקהלים נוספים. זה לא אותו קהל של הספר הזה, הקהלים של ספרי סיכום העונה הם אנשים שאוהבים NBA, אנשים בגילאים בוגרים יותר שגם רוצים קצת לחוות משהו אחר".

רפאל מגלה איך עובד התהליך של כתיבת ספר. "אני מבדיל בין כתיבת פוסט באינטרנט – להרבה אנשים יש אתרים, דפים וכו', הם כותבים פוסטים ומשקיעים בהם המון-המון זמן, אבל בדרך כלל אתה משקיע בפוסט – פעם זה היה חמש שעות, היום בעידן ה-AI זה בין חצי שעה לשעה, ואתה שולח אותו לחלל ומקבל תגובות. ספר קצת שונה, גם ההשקעה בכל פרק הוא עניין של ימים ושל התייעצות, מה להכניס, מה לא להכניס, איזה דברים אני רוצה שיהיו בפנים ואיזה דברים לא. המון שאלות אתיות, למשל איך אני מתייחס בספר לפרשת האונס בסיפור של קובי בראיינט כי אני חושב שזה משהו שהוא מאוד קריטי בסיפור שלו, ומצד שני, איך אני הופך את זה לסיפור לילדים עם כל מה שקרה שם. יש פה המון שאלות שעולות, ועל השאלות אני מתייעץ עם העורך ומדבר גם עם אנשים שיוצא לי לעבוד איתם מחוץ לספר כמו אור עמית שכתב איתי את סדרת ספרי סיכום העונה או דרור (האס) שמנהל איתי את הכדור הכתום. אני מתייעץ איתם על הדברים האלה, ואז בסופו של דבר אני מגיע לאיזושהי טיוטה ראשונית וזה עובר לעורך, שנותן הערות, מה להוסיף, מה להוריד, ארוך מדי, קצר מדי, עושים כמה סבבים כאלה. לאחר מכן זה עובר לעריכה לשונית והגהה, ובסוף הכל צריך להתחבר ביחד למשהו שהוא קוהרנטי ולא סיפורים נפרדים".

בקמפיין ההדסטארט של רפאל ישנן שלל אפשרויות לתמיכה במחירים שונים, אותם ניתן למצוא באתר: קנייה של ספר; הקדשה אישית; חתימה של עידו קוז'יקרו; הופעה ברשימת התודות; קבלת הרצאה; חסות ועוד. רפאל מספר על תהליך גיוס הכסף. "יש לי קמפיין הדסטארט באתר הדסטארט, 'חלום של כדורסל', ששם מי שהקמפיין הזה נראה לו או רוצה שהספר יגיע לילד שלו יכול לתמוך דרך רכישה של הספר באחת מהתמורות שיש בקמפיין. אני מתמקד בעיקר בלמכור את הספר, אני חושב שזה הערך המוסף שהספר מביא, ואז אתה למשל רוכש עותק מוקדם ב-75 שקלים, או אם אתם קבוצת כדורסל ואתם רוצים מתנת סיום עונה אתם יכולים לרכוש יותר עותקים במחיר מוזל יותר. אנחנו צריכים להגיע ליעד של 30 אלף שקל – אם הגענו ליעד אני מקבל את הכסף ובעצם הספר קם לתחייה, אם לא הגעתי ליעד אז לא חויבתם ואני לא מקבל את הכסף, אבל אני צריך למצוא פתרונות אחרים על איך אני מרים את הספר".

תמיד נשאלת השאלה: האם אפשר להרוויח מכתיבת ספר? או לפחות לא להפסיד? רפאל עונה: "אני חושב שזה אפשרי, זה צריך להיות סופר הרבה יותר גדול ממני. אני לא הפסדתי עד היום על אף ספר שכתבתי, הרבה בזכות זה שאני מוכר ישירות לקהל. עד היום הספרים שלי לא היו בחנויות הספרים כי לספר קטן להיכנס זה לא תמיד כלכלי. יש פה עלות ראשונית מאוד גבוהה בשביל להיכנס לחנות, ואתה לא יכול להבטיח אפילו שתחזיר את העלות הזאת, אז אני בחרתי לא לעשות את זה עד היום. עם חלום של כדורסל אולי אני כן אעשה את זה כי זה משהו שונה, אבל בגדול אתה יכול לכסות את ההוצאה הראשונית, בטח אם אתה מתמקצע ויודע לעבוד עם הספקים הנכונים שנותנים לך מצד אחד איכות ומצד שני מחיר שהוא תחרותי. עד היום לא הפסדתי על אף ספר שכתבתי, גם לא הרווחתי, אני לא עשיתי איזושהי בוננזה של כסף, בדרך כלל הרווחים הם בין 2,000 ל-3,000 שקל. כשאתה מחלק את זה לשעות העבודה שאני השקעתי בספר, זה יוצא לי משהו כמו 3 שקלים לשעה, אבל אני עושה את זה מאהבה, אני לא עושה את זה רק בשביל הרווח".

רפאל, שמגיע במקור מפתח תקווה וגר כיום ברחובות, מתפרנס בכלל מאפיק אחר ("אני עובד בהייטק. כיום אני עובד בתעשייה ביטחונית. הפרנסה שלי היא משם, הכדורסל זה רק אהבה"). הוא חוזר לתחילת הדרך שלו בעולם הכדורסל ובעולם הכתיבה. "אני תמיד אהבתי ספורט בתור ילד, גם כדורגל וגם כדורסל, הייתי רואה המון סוגי ספורט, ובאיזשהו מקום כדורסל הפך להיות משהו מיוחד. גרתי בחו"ל תקופה, בהונג קונג, ושם פחות ראיתי כדורסל ישראלי וכדורגל, אבל מאוד התחברתי ל-NBA, כי השעות הפוכות. המשחקים היו בשעות הבוקר שלי, בשמונה בבוקר היה מתחיל ליל המשחקים בארצות הברית, ואז הייתי יושב בסופי שבוע ורואה המון-המון משחקים, והתחברתי גם לקהילה שכותבת על זה והתחלתי לכתוב. בהתחלה כתבתי בקהילה, אחרי זה כתבתי קצת ב'הופס', הכרתי את ערן סורוקה והתחלתי לכתוב גם ב'אנרג'י', ומשם באמת התגלגלתי, ערן לימד אותי המון, וכתבתי אחרי זה ב'וואלה', היה את הכדור הכתום בפייסבוק שפתחתי, ואני מאוד אוהב כדורסל ולכתוב. זה באמת שילוב של שני דברים שאני מאוד נהנה מהם".

רפאל נשאל כמה שעות ביום הוא עובד על כתיבת הספר. "היום, בעידן ה-AI, הכל מתקצר, זה מדהים כמה ה-AI תורם לחיים שלנו. אני חושב שכתיבה של פרק לוקחת לי בין שלושה ימים לשבוע, או כתיבה על שחקן, כי ה-AI אומנם מקצר את הדרך, אבל הוא גם לפעמים ממציא סיפורים שלא באמת קרו. אני זוכר שבתחילת הדרך הוא היה כותב לי סיפורים נהדרים על יאניס (אננטוקומפו), ואז כשהייתי מבקש ממנו את מקור הסיפור, הוא היה אומר לי 'לא, אין לי מקור לזה, אני המצאתי'. עכשיו, הסיפור נהדר, גם מתאים לילדים ויש לו מסר מדהים, אבל הוא לא קרה. אז זה לא רק לכתוב את הסיפורים, זה גם להתחיל לבדוק את המקורות ולקרוא את הסיפור המקורי כפי שהוא פורסם במקור כדי להבין שהוא באמת קרה ולהבין ממנו שהכל מתחבר, ואז להתחיל לכתוב. להחליט מה נכנס ומה לא. מדברים המון על מה שקורה על המגרש ועל מה שהשחקנים עושים על המגרש – בשביל להגיע לסיפורים שלהם מהילדות צריך לפעמים לחפור המון באינטרנט ובחיפוש, וזה רוב העבודה. אני מקדיש לזה בערך שעתיים ביום. כרגע אני מתמקד בעיקר בקמפיינים כי אני גם קצת כותב בצד, ואני מקדיש בין שעה לשעתיים ביום".

מיהו המודל לחיקוי של רפאל בתחום הכתיבה? "כשאני אהיה גדול, אני הייתי רוצה להיות זאק לואו בארצות הברית, או לפחות בארץ הייתי רוצה להיות ערן סורוקה. ואין ספק שהמודל שלי זה הנאדם שלקחתי ממנו את הרעיון, שזה יוחאי (שטנצלר). אני חושב שמה שהוא עושה בתחום של הכדורגל הוא מדהים".

רפאל מספר על הרגעים הקשים שיש בדרך. "כשעוברים יומיים, ומספר התומכים לא זז, אז הייאוש הוא תהומי. עכשיו אני בשלב של הקמפיין שבו להשיג כל תומך הוא מאוד-מאוד קשה. אנשים בדרך כלל תומכים או בהתחלה או בסוף, ובאמצע יש המון-המון זמן מת שבו המונה לא עולה. זה מאוד-מאוד מייאש וקשה. העניין הוא שזה לא הקמפיין הראשון שלי אז אני קצת יודע ומכיר וגם הייתי מוכן לזה נפשית, אבל אני גם יודע שבשלב הזה אני צריך לגרום לאנשים להתלבט, לא לקנות, כי אם אנשים יתלבטו עכשיו בסוף אני אזכיר להם, 'אתה זוכר שהתלבטת? בוא תקנה', ואז חצי יקנו וחצי לא, אבל זה בסדר, זה עדיין יספיק בשביל לגייס את הכסף. בסופו של דבר, כל האנשים שאני כותב עליהם, כל הפעולות שהם עושים – הם לא רואים תוצאות מיידיות.

נכנסים לישורת האחרונה של "חלום של כדורסל" ב-Headstart. ההיסטוריה מלמדת שאצלנו המשחק מוכרע רק בפוזשן האחרון. ב"עונה מהאגדות" גייסנו 30k ביומיים.
9 ימים לסוף. המטרה: להוציא ספר השראה לילדים. האמצעי: אתם. שימו יד בקלאץ': https://t.co/T19fFz1jhH
שתפו וזכו למיצוות. pic.twitter.com/xF1sp93lFJ

— Sagi Refael (@sagirefael) March 31, 2026

"גם הסיפור של עידו קוז'יקרו – נכון, הוא החליט שהולך להיות האדם שעובד הכי קשה, אבל לקח לו עוד שמונה חודשים, עד שהוא פרץ בכדורסל. זאת אומרת, שמונה חודשים של עבודה קשה שהוא קם כל בוקר בחמש, עשה את הפעולות ולא ראה עליהן תוצאות, ואני אומר לו, 'איך אתה מחזיק כל כך הרבה זמן בלי לראות תוצאות?, והוא אמר לי, 'אבל זו המהות, זה למידה מהספורט, אתה עושה את הפעולות גם כשאתה יודע שאתה לא תקבל את התוצאות וגם כשאתה יודע שתוצאות יבואו בעתיד. אתה ממשיך לעשות, ולהאמין שהתוצאה שאתה רוצה תגיע, אז גם ללמוד מהספורטאים וגם קצת להכיר את המנגנון. עם הייאוש ממשיכים קדימה ובנחישות, ואנחנו בסוף נשיג את התוצאה שאנחנו רוצים להשיג".

מהי התגובה הכי מרגשת שרפאל קיבל לאורך השנים? "מישהו שאסף פעם ממני משהו אמר ששיניתי לו את החיים, ואני הרגשתי שהוא קצת נסחף, כי בסופו של דבר זה כדורסל. אנחנו מספקים בידור לאנשים ומביאים לפה משהו אחר, בכדור הכתום ועכשיו אני עושה את זה גם בספרים. בימים כאלה של המקום שבו המדינה שלנו נמצאת, אנשים ועל אחת כמה וכמה ילדים צריכים קצת אסקפיזם ולברוח למקומות אחרים, וזה מה שאני רוצה לספק להם".

רפאל נשאל האם תחום הכתיבה על הכדורסל הישראלי יכול לצבור תפיסה, והאם הוא מרגיש שתחום הכתיבה בספורט הישראלי לפחות נמצא בפריחה. "השאלה היא לאן אתה מסתכל. ב-2013 אני הקמתי את הכדור הכתום, ובאמת שלא היה כלום, היה את כל האתרים הגדולים, וואלה, ספורט 5, Ynet, אנרג'י, חוץ מהם היה אתר הופס שעדיין קיים ועדיין עובד, וזהו. אם אתה אוהד כדורסל אז או שאתה הולך לאתרים הגדולים שלא באמת נותנים לך יותר מדי כי הם עובדים אך ורק על רייטינג, או שאתה בהופס, ואין לך יותר מדי אלטרנטיבה. והכדור הכתום הביא אלטרנטיבה, ואתה רואה שמאז שאנחנו הגענו – אני לא חושב שבזכותנו, אני לא לוקח פה קרדיט, אבל פתאום האינטרנט צמח, בפייסבוק יש לך עשרות דפים שמדברים על כדורסל ומדברים על NBA, ויש לך עוד אתרים ומיליון ואחד דברים, יש עניין ואנשים רוצים להיכנס לזה ולכתוב, אז אני חושב שהתחום מאוד-מאוד גדל בעשור האחרון. ספרים זה נישה ויישאר נישה, כי להוציא ספר זה מאוד-מאוד קשה. הספר הראשון שלי היה כמו לידה של ילד, ואז כשאתה קצת מתמקצע בזה אז הדברים קצת נהיים יותר קלים, אבל זה עדיין קשה, ועל הנייר אני לא יודע כמה כסף והצלחה יש בזה.

"אני כן חושב שאם נניח ערן סורוקה לוקח על עצמו פרויקט וכותב ספר, אנשים יקנו, כי אנשים מכירים אותו, עוקבים אחריו ורוצים לקרוא מה שיש לו לכתוב, ומישהו שהוא כמוני שהוא קצת יותר קטן צריך להיאבק יותר אבל עדיין יכול. אני עדיין חושב שיש לזה שוק – תסתכל משנת 2017, הראשון שהוציא ספר היה שרון דוידוביץ' שכתב את 'נבחרת החלומות' המצוין ביחד עם אלעד זאבי ז"ל, חבר טוב ואחד הכותבים הכי מוכשרים, הם הוציאו ספר מצוין ומכרו הרבה עותקים. אחרי זה שרון עבר לכדורגל לצערי, אבל אני הוצאתי ספרים, ויש את הספר של ינון בר שירה, 'כדורסל מהעתיד'. אתה רואה יותר ויותר ספרי ספורט, ואני חושב שזה מבורך. זה לא שאנשים לא קוראים על ספורט, הם פחות ופחות קוראים, אבל נדב יעקבי מוציא ספרי מונדיאל, ואני חושב שזה עניין של תרבות ושהספרים יכולים לשפר את תרבות הספורט בארץ.

"הייתי בדיון לפני שנה, דיברנו בכנס שעשתה ד"ר שלומית גיא שהיא גם כן מאוד חזקה בתחום ספרות הספורט, ואבי מלר ז"ל דיבר על זה שאין תרבות בארץ. אני אומר, לא, זה לא שאין תרבות, אנחנו צריכים לייצר אותה. אם אנחנו רוצים שתהיה תרבות אנחנו נעשה תרבות, אנחנו לא צריכים לחכות לאנשים אחרים, אתם לא צריכים לחכות לי, לאיראן או לשלומית, לא צריכים לחכות לאף אחד שיגיע. אתם צריכים לייצר את התרבות הזאת, ואתם מייצרים תרבות לפעמים בדברים הקטנים, בזה שאתם תומכים במישהו שהעלה פוסט, שאתם עושים לו לייק, שאתם מגיבים לו ונותנים לו את התחושה שהוא עושה משהו טוב, מעניין וכיפי. משם זה מתחיל, ואני חושב שכן צומחת פה איזושהי תרבות חדשה".

רפאל חווה את דעתו על הכדורסל הישראלי כיום, כשאנו נמצאים בימים היסטוריים עם שלושה ישראלים בליגה הטובה בעולם – אבדיה, בן שרף ודני וולף. "אני מאוד שמח שיש איזושהי תנועה, לצערי הליגה הישראלית והיורוליג פחות מעניינים אותי, כי אין שם כדורסל ישראלי. אתה רואה את הפועל תל אביב, שזה מאוד נחמד לאן שהיא הגיעה ואיפה שעופר ינאי הביא אותה, אבל הוא עשה את זה עם בסיס של עשרה זרים, וים מדר וגיא פלטין ושחקנים אחרים שם שמשחקים, ישראלים – אתה בקושי רואה אותם ומרגיש אותם, אתה רואה ביורוליג שתיים, שלוש דקות, ארבע דקות פה. אני לא אוהב את זה, זה לא מה שאני רוצה לראות. רומן סורקין זה סיפור נהדר והדרך שהוא מצליח במכבי תל אביב, אבל יותר מדי זרים בליגה הישראלית, פחות מדי ישראלים. אנשים אומרים שמעלים את הרמה. זה לא מעניין וזה לא מחבר אותי לקבוצות, אני רוצה לראות ישראלים משחקים כדורסל בליגה הישראלית. אני שמח על דני אבדיה, בן שרף ודני וולף למרות שהוא לא תוצר של הכדורסל הישראלי בסופו של דבר. אני מקווה לראות עוד ועוד שחקנים ישראלים צמחים. אני כן חושב שיש משהו שמשתנה פה בגילאים הצעירים כדי להצמיח את הדברים האלה, ואני רוצה שהספר יהיה חלק מזה וייתן להם להבין מה הם צריכים לעשות כדי להגיע לרמות הכי גבוהות, איזה אופי הם צריכים ואיזה תכונות הם צריכים לפתח, והלוואי שזה יצליח".

אי אפשר שלא לשאול לסיום את כותב "חלום של כדורסל" מה החלום הכי גדול שלו. "לשחק ב-NBA, אבל זה כבר לא יקרה", צוחק רפאל. "אני חלמתי כילד לשחק ב-NBA, אבל לא עשיתי שום דבר בשביל שזה יקרה. חלמתי לשחק כדורסל, אבל על הספה, במקום לצאת למגרש. אני הייתי מאוד רוצה לשדר משחק NBA, זו השאיפה שלי. עשיתי כל מיני דברים כדי לנסות להגיע לזה, אבל לצערי זה לא הסתדר. אולי בעתיד".