קרדיט לתמונות בכתבה: יהודה הליקמן

על הכדורסל שהיה אמש בניצחון של הפועל ירושלים על מכבי תל אביב נכתבו כבר הרבה מילים, גם ב"sports rabbi" וגם באתרים אחרים, אני, ברשותכם, רוצה לדבר על כל מה שהיה מסביב.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

בדרך כלל, היציעים האדומים שבהיכל הפיס ארנה בירושלים הופכים לכחולים מהר מאוד עם צפצוף הבאזר המסמן את תחילתה של הפסקת המחצית, האוהדים עם החולצות האדומות יוצאים לעשן או להתפלל ורק הכיסאות הכחולים נשארים במקומם. אך במחצית המשחק אמש רוב היציעים נשארו אדומים, האוהדים נשארו בכיסאותיהם לצפות במשחק ראווה מיוחד של קבוצת "שומרי החומות" קבוצת כדורסל כיסאות גלגלים ייחודית המשלבת פצועי צה"ל ואוהדים מהקהילה של הפועל ירושלים.

על הפרקט עלו בזה אחר זה 10 שחקנים ומאמן אחד, כאשר אחד מאותם השחקנים היה כותב שורות אלו (עם סטטיסטיקה מרשימה של סל, חטיפה, ואיירבול אחד מביך במיוחד), המשחק היה צמוד ומותח ונמשך 5 דקות פחות או יותר, אבל האמת, התוצאה (2:2) במקרה הזה לא ממש הייתה חשובה, כי סיפורה של הקבוצה הזאת היא סיפורה של החברה הישראלית. סיפור גדול של ניצחון שמורכב מהרבה ניצחונות קטנים של אנשים גדולים. בקבוצה שותפים פצועים ותיקים, פצועים מהמלחמה האחרונה, אוהדים מכל רחבי הארנה, ואפילו, שומו שמיים, גם כמה אוהדי מכבי שנפצעו לפני כשנה. שותפים בה דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, שותפים בה קהילת הפועל ירושלים ובית הלוחם, שותפים בה החברה הישראלית כולה. החיוך שהיה על פניהם של כלל השחקנים והחברים לקבוצה – שווה הרבה יותר מכל ניצחון.

כמה דקות לאחר מכן, במהלך הרבע השלישי, הונף ביציע העידוד הירושלמי שלט לזכרו של בן זוסמן הי"ד, בן היה אוהד הפועל ירושלים בכל נימי נפשו, אחד כזה שרואים ביציע ומייד שמחים, מהנהנים בחיוך גם אם לא ממש מכירים את שמו. בן נהרג בקרב ברצועת עזה בדיוק לפני שנה ויומיים. עם הנפת השלט, החלו האוהדים לשיר את אחד השירים המזוהים ביותר עם הקבוצה, וביציעים שמסביב לא נותרה עין אחת יבשה:

"אני עומד על החומה
עומד בגשם לבדי וכל העיר העתיקה
מונחת לי על כף ידי אני מביט בה מאוהב
אני עולה לכאן תמיד סתם להביט
אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד

כן, כן, מי חלם אז בכיתה
כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים
הפקדתי שומרים
שיום יגיע ואהיה אחד מהם"

כי זו המציאות שלנו בשנה האחרונה, שמחים מניצחון ענק – עם עיניים דומעות. מעודדים את השחקנים שנתנו כל מה שהם יכולים בשבועות האחרונים, למרות גל פציעות יוצא דופן ומבוכה בהמבורג – אך שנייה לפני זה מזכירים שוב ושוב שיש עוד 100 חטופים בעזה, וזה הזמן להחזיר אותם.