בכדורסל הישראלי כבר לא זוכרים מתי היה קיץ סוער יותר מבחינת העברות מאשר האחד הנוכחי. לא מעט שמות גדולים נחשבו לשחקנים חופשיים וכבר מצאו קבוצה, כשלצידם יש גם שחקנים שעדיין מחפשים את המקום הנכון עבורם. בתוך כל זה, יש גם שחקנים שנמצאים מתחת לרדאר, ובסופו של דבר דווקא הם יכולים לעשות את ההבדל עבור הקבוצה שבה הם ישחקו בתור שחקנים משלימים. אחד השחקנים האלה הוא הגארד גל גילינסקי (בן 26, 1.95 מטרים) ששיחק בעונה האחרונה בעירוני נהריה. גילינסקי סיים עונת בכורה מוצלחת מבחינה אישית בליגת העל עם ממוצעים של 5.5 נקודות (66.2% לשתיים), 2.2 ריבאונדים ו-2.2 אסיסטים בדרך למדד 6.3 ב-17.7 דקות, כשלקבוצתו הלך קשה מאוד עם ירידה לליגה הלאומית. כעת, ערכנו ראיון מיוחד עם גילינסקי, שבחר לדבר על הכל: העונה האחרונה, תחילת הדרך בכדורסל, השנים בליגה הלאומית, המשפחה הספורטיבית שלו, דראגן בנדר, העתיד ועוד הרבה נושאים מעניינים.

"ההתחלה הייתה סוג של שוק"

"אני רוצה להמשיך כמובן בארץ בליגת העל", אומר גילינסקי בתחילת הראיון בנוגע לתוכניות שלו לעונה הקרובה. "היו כמה כיוונים וכל מיני קבוצות שאני מעדיף לא להגיד את השם שלהן כי זה בסופו של דבר לא הסתדר, אבל אני מאמין שבשבועות הקרובים אני אסגור איפשהו".

האם זו הייתה אפשרות להישאר בנהריה ולהעלות את הקבוצה חזרה לליגת העל?

"את האמת שבנהריה לא דיברו איתי, אבל בכל מקרה אני מרגיש שמיציתי את עצמי בליגה הלאומית ואני מעדיף להמשיך רק בליגת העל".

איך היית מסכם את עונת הבכורה שלך בליגת העל?

"אין ספק שההתחלה הייתה סוג של שוק ואני מרגיש שככל שהעונה עברה מבחינה אישית אני הלכתי והשתפרתי-והשתפרתי וצברתי המון חוויות, ואני חושב שיחסית לעונה ראשונה מבחינה אישית הייתה לי עונה מצוינת".

המאמן שהביא את גילינסקי לראשונה לליגת העל היה דני פרנקו. כאשר פרנקו עזב, גילינסקי שיחק תחת שי סגלוביץ', שאיתו כבר שיתף פעולה באליצור יבנה מהליגה הלאומית. אחרי פתיחת עונה לא פשוטה, באמצע העונה גילינסקי התחיל לקבל הרבה דקות, בעיקר אחרי ההשעיה של ג'ו אלכסנדר שעזב בסופו של דבר את הקבוצה. לאחר מכן, בעקבות הפציעה של אור לאומי, גילינסקי מצא את עצמו פתאום בתור הישראלי המוביל של הקבוצה. בסך הכל, ב-11 המשחקים האחרונים שלו בעונה האחרונה גילינסקי רשם ממוצעים נהדרים של 9.5 נקודות ב-27.8 דקות, כשיא הקריירה שלו הגיע כאשר הוא קלע 16 נקודות בהפסד הביתי לעירוני נס ציונה.

"אני חושב שאין שום קשר לשחרור של ג'ו אלכסנדר כי יכול להיות שג'ו הצטייר בצורה אחרת בתקשורת, אבל אני מבחינה אישית מאוד-מאוד אהבתי את ג'ו והוא מאוד עזר לי", טוען גילינסקי בנוגע להתקדמות הגדולה שלו. "גם אחרי שהוא עזב את הקבוצה הוא תמיד דאג לדבר איתי, הוא שמח מאוד שאני מצליח ופרגן לי מאוד. אני לא יכול לשים את האצבע על נקודה מסוימת מה קרה, אני חושב שהיה משחק חוץ בהרצליה שהכניסו אותי בפעם הראשונה למשחק כבר כשהיה ממש גארבג' טיים ברבע השלישי ובסופו של דבר סיימתי את המשחק הזה עם 9 נקודות, כבר חזרנו למשחק ובסופו של דבר הפסדנו. אחרי המשחק הזה התחלתי לשחק הרבה יותר, אבל אני מרגיש שמאותו רגע ששי (סגלוביץ') הצטרף לקבוצה הוכחתי את עצמי והייתי ממש טוב בכל האימונים, בהתחלה הוא בכל פעם נתן לי קצת והוכחתי את עצמי שמגיע לי יותר. בסופו של דבר הפכתי להיות מהישראלים הבכירים בקבוצה".

כאמור, גילינסקי שיחק בעונה האחרונה תחת פרנקו וסגלוביץ'. "אני תמיד אזכור לדני שהוא המאמן הראשון שנתן לי הזדמנות בליגת העל ואני מאוד-מאוד אוהב אותו כבנאדם. עם שי הייתה בעבר עונה פחות טובה ביחד ואני מאוד-מאוד שמח שיצא לנו לסגור מעגל כי השנה היחסים ביני לבין שי היו ממש-ממש טובים ומאוד נהניתי לשחק תחתיו, אני חושב שהוא מאמן מצוין ושעוד תשמעו עליו הרבה".

ירידת הליגה של נהריה הייתה קשה מאוד, כשהקבוצה סיימה במקום האחרון בליגה עם 3 ניצחונות לעומת 27 הפסדים (10% הצלחה בלבד). למרות הכל, גילינסקי דאג להרים את הראש. "קודם כל, צריך להבין שכדורסל זה ספורט שהוא מאוד-מאוד מנטאלי, במיוחד כשיש משחק אחד בשבוע כשיש לך שבוע לחשוב על ההפסד ועל מה שהיה. אני לפחות השתדלתי שברגע שהמשחק נגמר לא להתרכז בו יותר מדי, כמובן לעשות את תיקון הטעויות אחרי כל משחק, ללמוד איפה טעיתי, אבל אני באתי לעונה הזאת בכל אימון ובכל משחק כיום חדש ונתתי את כל כולי. כמובן שזה מאכזב להפסיד ולרדת ליגה זה עוד יותר מאכזב, אבל זה לא משהו שישבור אותי ובטוח לא ישבור את נהריה כמועדון, אני בטוח שהם תוך שנה יחזרו לליגת העל ויהיו קבוצה משמעותית".

"הערכים של הספורט שלטו בבית"

סיפור האהבה של גילינסקי עם הכדורסל התחיל בשלב מאוד מוקדם. "אני גדלתי בכלל ביישוב ליד באר שבע שקוראים לו מיתר. אבא שלי אימן את החוג, בגיל 5 הלכתי בפעם הראשונה, התאהבתי ומאז לא הפסקתי".

אחותו הגדולה של גל, בר גילינסקי, היא גם כדורסלנית. "אחותי היא לא סתם כדורסלנית. היו המון שנים שאחותי הייתה הישראלית הכי טובה במדינת ישראל לטעמי. הספורט והכדורסל בפרט תמיד היה חלק מאוד-מאוד משמעותי אצלנו במשפחה, אבא שלי גם היה ספורטאי, הוא היה אתלט בקפיצה משולשת, ואין ספק שהערכים של הספורט זה מה ששלטו אצלנו בבית".

מן הסתם, הכדורסל היה נוכח במשפחה של גילינסקי. "כשהייתי יותר צעיר הוא מאוד-מאוד נכח, אבל ככל שהתבגרתי העדפתי בזמני הפנוי לדבר כמה שפחות על כדורסל כי אני מרגיש שמבחינה מנטאלית זה מאוד-מאוד מכביד שאתה כל היום מתעסק רק בכדורסל, אז אני ביקשתי מהמשפחה ומהקרובים שלי שכשאני נמצא איתם וזה לא קשור לאימון או למשחק לדבר על דברים אחרים".

גילינסקי עבר במחלקות הנוער של הפועל מיתר, הפועל חולון ומכבי תל אביב. באיזה מקום הוא מרגיש שהתפתח הכי הרבה? "זו שאלה ממש קשה כי במיתר התחלתי לשחק כדורסל, זה הבית האמיתי שלי ואני שמח לייצג את המקום שבו גדלתי ולהיות השחקן היחיד בעצם שיצא משם לליגת העל, זה כבוד מאוד גדול בשבילי. בהפועל חולון שיחקתי 3 שנים ומאוד נהניתי שם, היה לי מאמן מצוין שמאוד אהבתי אותו. במכבי תל אביב כמובן שזה לבל אחר של רמה של מקצוענות, של ארגון, זה משהו שאפילו בהרבה קבוצות בבוגרים לא רואים את הדברים שהם נותנים בכדורסל וגם מעבר, וכמובן שפגשתי שם אנשים מדהימים-מדהימים. זה לא סתם שמכבי ככה מצליחה".

עונתו הראשונה של גילינסקי בתור מקצוען הייתה 2013/2014, כאשר הוא היה באליצור יבנה מהליגה הלאומית. בעונת 2014/15, תאמינו או לא, הוא כבר שיתף פעולה במדי עירוני רמת גן בליגה השנייה עם לא אחר מאשר דראגן בנדר, שמאז בין השאר נבחר רביעי בדראפט 2016 על ידי הפיניקס סאנס, לא הותיר חותם משמעותי באן.בי.איי, חזר למכבי תל אביב והספיק להיפצע לאחרונה. מה מונע מהקרואטי לממש את הפוטנציאל שטמון בו? "עם דראגן שיחקתי כשהוא היה מאוד-מאוד צעיר, בן 16-17. הוא הגיע אלינו מאוד-מאוד לא מוכן מנטאלית, היה לו מאוד קשה, זו הייתה הפעם הראשונה שהוא עזב את קרואטיה ופגש אנשים שהוא לא מכיר. מבחינת כישרון זה משהו שלא יצא לי לפגוש. למה הוא לא מצליח? הוא שיחק באן.בי.איי ועכשיו הוא משחק ביורוליג, אי אפשר להגיד עליו שהוא לא הצליח. למה הוא לא הגיע לאן שהוא מכוון? זה לא דבר שצריך לשאול אותי אלא את המאמן שלו".

גילינסקי עבר בליגה הלאומית גם במדי הפועל כפר סבא (2015-2017), הפועל גליל עליון (2017-2018), היה בקדנציה שנייה ביבנה (2018-2019, שם שיחק תחת סגלוביץ') וא.ס רמת השרון, שממנה הוא הגיע לליגת העל אחרי שהעמיד בה ממוצעים של 8.6 נקודות, 5.2 אסיסטים ו-5.1 ריבאונדים בעונת 2019/20. הגארד מספר כי הקבוצה שבה הכי נהנה לשחק בלאומית היא גליל עליון, שם שיחק תחת המאמן אבישי גורדון. "אבישי הוא אולי המאמן שהכי נהניתי לשחק תחתיו, קודם כל בגלל שהוא בנאדם חבל על הזמן, כל מי שעובר שנה אחת בגליל מבין כמה שאבישי הוא סוג של אלוהים במקום הזה, כולם מעריצים אותו ואוהבים אותו בטירוף. אני למדתי ממנו המון-המון-המון גם בכדורסל וגם מחוץ לכדורסל, אנחנו עד היום בקשר, אני מאוד אוהב אותו. זה ממש לא הפתיע אותי שהוא הצליח השנה כל כך בגלבוע. אני מאחל לו המון בהצלחה לאן שהוא לא יהיה".

בעונה שעברה, כאמור, גילינסקי עשה לראשונה את קפיצת המדרגה מהליגה הלאומית לליגת העל. "את האמת שכשהגעתי לליגת העל הצטערתי שלא עשיתי את זה כמה שנים קודם כי באמת רמת החשיפה והבדלי הרמות בין הליגה הלאומית לליגת העל הם כל כך גדולים. אבל זה באמת קצת מפחיד לקפוץ למים כי בליגה הלאומית זה סוג של אזור נוחות של להיות הישראלי המוביל ולא צריך להילחם על המקום שלך, ובליגת העל זה ממש לא ככה. אני ממש שמח שעשיתי את זה ואני מחכה כבר לאתגר הבא".

בנהריה גילינסקי שיתף פעולה בתחילת העונה עם שחקן שעבר מסלול דומה יחסית מהליגות הנמוכות עד לליגת העל, ניב משגב. בעונת 2018/19 משגב היה מועמד לתואר של "תגלית העונה", בדומה לגילינסקי בעונה האחרונה, שאמנם לא זכה בתואר הרשמי של מנהלת הליגה אך תפס את המקום הראשון בדירוג של אתר "ספורטס רבי". במהלך העונה החולפת משגב עבר להפועל חולון והפך לשחקן חשוב בקבוצה, במה שהמשיך את סיפור ההצלחה שלו. "את האמת שבתחילת השנה היו לי כמה שיחות עם ניב ששאלתי אותו איך הייתה לו העונה הראשונה, הוא סיפר לי חוויות ואיך היה לו. אני לא חושב שלמדתי יותר מדי מניב כי אנחנו מאוד-מאוד שונים בסגנון המשחק שלנו, אבל ניב הוא מקצוען, עובד קשה ומגיע לו".

"פריק של אתלטיקה"

גילינסקי הוא גארד גבוה יחסית (1.95 מטרים, כפי שציינו מקודם). "אני חושב שזה היתרון הכי גדול שלי כי אני משחק בעיקר על הפיזיות, האתלטיות והגודל שלי. אני עובד על זה המון בקיץ עכשיו איך לנצל את זה יותר ויותר, ולשם אני מכוון את המשחק שלי".

אחרי שגילינסקי דיבר על היתרונות שלו, הוא ניגש לנתח את הדברים שצריך לשפר. "אני חושב שהייתה לי עונת קליעה יחסית פחות טובה (6 שלשות בסך הכל ב-28.6%), אבל זה משהו שאני מרגיש שאני מאוד בטוח בו ואני לא מרגיש שזה סוג של חיסרון אצלי כי עכשיו אני מרגיש מצוין עם זה. את האמת שאני עם הזמן מרגיש יותר שלם עם עצמי ואני משתדל לא להתעסק בחסרונות שלי אלא בעיקר בדברים שאני יכול להביא למשחק, ואני חושב שאני יכול להביא המון דברים לכל קבוצה שאני אלך".

אתה מעדיף לצפות באן.בי.איי או ביורוליג?

"יורוליג".

מי היה עבורך מודל לחיקוי?

"אני חושב שיוגב אוחיון, כשהייתי בי"א ובי"ב בנוער של מכבי תל אביב התאמנתי גם עם הבוגרים וראיתי אותו, איך הוא פרח, שחקן שאף אחד לא ציפה ממנו והיה פשוט הישראלי הבכיר שם. גם יצא לי לעבוד איתו באימונים אישיים ולראות איזה מקצוען ואישיות הוא. למדתי ממנו המון".

עם איזה שחקן הכי נהנית לשחק?

"אני חושב שג'ארון בלוסומגיים ששיחקתי איתו השנה בנהריה, היה לנו תיאום ממש טוב, הוא אתלט ברמה שאני לא ראיתי. זה פשוט לזרוק לו את הכדור לאוויר והוא כבר יטביע את זה. זה היה ממש כיף".

מול איזה שחקן היה הכי קשה לך לשחק עד עכשיו?

"ג'רמי פארגו".

ביקשנו מגילינסקי לגלות משהו שלא יודעים עליו. "אני חולה על אתלטיקה בקטע אחר, על כל ענפי האתלטיקה הקלה, זה כנראה הגיע מהבית בגלל שאבא שלי היה אתלט, אבל אני יודע את כל השיאים בכל הענפים, מהענפים שכולם מכירים ועד הענפים שאף אחד לא מכיר, אני ממש אוהב לצפות בזה ואני ממש פריק של אתלטיקה".

כמובן שגילינסקי מתכנן לצפות במשחקי האתלטיקה באולימפיאדה. "אני ממש מחכה שזה יתחיל", מתרגש השחקן, ומוסיף באופן כללי: "אני אקום לראות אתלטיקה לפני שאני אקום לראות אן.בי.איי".

מה החלום הכי גדול שלך בקריירה?

"לשחק בחו"ל".

לסיום, גילינסקי מצהיר: "אני חושב שבארץ עדיין לא מכירים אותי מספיק ואני מקווה שעוד תשמעו עליי הרבה".