רגע אחרי שקנה את הפועל ירושלים, מתן אדלסון כינס מסיבת עיתונאים. למי שלא יודע, "מסיבת עיתונאים" זה לא יותר משם קוד לכמה בורקסים מתפוררים, קפה שחור בטמפרטורת החדר, קולה זירו בכוס חד-פעמית, וערימות של קלישאות גנריות שנזרקות בזה אחר זה לאוויר. מסיבת העיתונאים הזאת לא הייתה שונה כל כך. אמנם דיברו באנגלית, והמנכ"ל הגיע בחליפת שלושה חלקים, אבל מלבד האמירות הרגילות ש"היורוליג היא המטרה העיקרית עבורנו" והצרבת מהבורקסים, לא נשאר הרבה. בהפועל ירושלים שידרו מתחילת העונה מסרים של שליטה, של שקט תעשייתי, של צניעות. אבל בצורה מעט מוזרה ואבסורדית יש רגע כלשהו שאותה צניעות הופכת לגאווה. המחשבה של "לסמוך על התהליך ולא להתפרע" הופכת להיות התאהבות בנרטיב שבנית לעצמך, ליהירות. יש לזה אפילו מילה שכולנו למדנו להכיר בזמן האחרון – קונספציה. קונספציה שגם כותב שורות אלו האמין בה.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

כי על הנייר, הרעיון שעמד בבסיס בניית הסגל של יונתן אלון היה נראה הגיוני. רכז דומיננטי ומנהיג (ספידי סמית'), מחליף ששונה ממנו בסגנון המשחק אבל יעזור לו לנשום במאני-טיים (הארפר), גבוה כבד וחזק שישלוט בצבע (אוסטין וויילי), עוד אחד ששונה ממנו בסגנון המשחק ויהיה אקטיבי ונייד יותר (ג'סטין סמית'), שני זרים משלימים שייתנו קליעה לשלוש (ג'רמי מורגן) והאסל (כריס ג'ונסון). ולצד כל זה – סגל ישראלי חזק ומרשים במיוחד הכולל בתוכו את קרינגטון, נמרוד לוי, יובל זוסמן, גבי צ'אצ'אשווילי, אור קורנליוס ונועם דוברת. הכול מאוזן, הכול מאוד "ספרדי", אבל אז התחילו אבני הדומינו ליפול. זה התחיל מנמרוד לוי שנפצע בעת רכיבה על אופניים בחופשת הקיץ ומאז לא שיחק כדורסל, המשיך בעוד ועוד פציעות, עוד ועוד חוסר מזל ועומס. ראוי להגיד, ולא כמאמר מוסגר או הערת אגב, המלחמה פגעה מאוד בהפועל ירושלים. לטוס כל שבוע למשחק באירופה מול אולמות שבמקרה הטוב מכילים חתול משועמם כאוהד זו אינה חוויה נחמדה, וסדרת הפציעות ההזויה שפקדה את הפועל ירושלים היא כזאת שלא זכורה לי בכמעט אף קבוצה. אבל לקבוצה עם שאיפות חייבים להיות גם פתרונות. וכל הסימנים הראו שצריך לעשות משהו, אבל זה פשוט לא קרה. וכשכבר נעשה משהו – זו הייתה החתמה של שני שחקנים שנחמדותם אומנותם, אבל עם כל הכבוד לטאריק פיליפ ודרק אוגביידה, הם קצת פחות טובים בהכנסת הכדור לטבעת. הקונספציה נשארה, נמשיך להיות צנועים – ואתם תראו בסוף זה יעבוד, ובכן, זה לא עבד. הקונספציה קרסה. הפועל ירושלים נכשלה.

גם את העונה הנוכחית החלה הפועל ירושלים במסיבת עיתונאים. השאלה המרכזית שעניינה אז את רוב העיתונאים והאוהדים הייתה לגבי עזיבתו המפתיעה של ליוואי רנדולף אל שורותיה של היריבה המושבעת מכבי תל אביב. אדלסון סיכם את הנושא באמירה קצרה ותקיפה: "אני יכול לעשות טעות פעם אחת, אבל אני אף פעם לא עושה את אותה הטעות פעמיים". מתן אדלסון טעה כשנתן לצניעות הגאוותנית להשתלט על הקבוצה, אבל העונה בישראל לא גמורה, הבסיס של הקבוצה טוב וגם במשחק ההדחה נגד גראן קנריה היה חסר גרוש ללירה בשביל לנצח. הגרוש הזה היה חסר מרגע שנסגר חלון ההזדמנויות לרשום שחקן נוסף ליורוקאפ. כעת כל מה שניתן לתהות זה האם אדלסון לא יטעה פעמיים ויביא חיזוק אמיתי שישלים את הלירה רגע לפני מאבקי האליפות בארץ?

Matan Adelson – Photo credit: Yehuda Halickman