טור אורח של אוהד הפועל ירושלים נדב כוכבי

בשוק הקטן של הכדורסל הישראלי, מעבר של שחקנים בין שני המועדונים הגדולים הוא בלתי נמנע ולמרות הדם הרע ביניהם האוהדים למדו לקבל אותם בהבנה. אבל היו מקרים בהם העיתוי, הדרך והאופי של המעורבים הפכו לסדין צהוב עבור אוהדי הפועל ירושלים. רגע לפני שהם מתארחים אצל האקסים, עודד קטש וג'יילן אדאמס, במנורה מבטחים, דירוג המעברים הטעונים מאדום לצהוב.

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

מכבי תל אביב והפועל ירושלים ייפגשו הערב, וקשה לזכור "קלאסיקו" של הכדורסל הישראלי עם כל כך מעט חשק מצד כל המעורבים בדבר. ראשית, לשני המועדונים הוא בא בתזמון רע מאוד. הפועל ירושלים, שבשלב הזה של העונה עדיין מחפשת את עצמה בכל הקשור להיררכיה, זהות מקצועית ושיטה, לא בשלה להתמודד עם קבוצת יורוליג לגיטימית בחוץ. כך שלמרות שכבר קרו דברים מוזרים במשחקים האלה, היא חוששת ממשחק לא תחרותי והפסד בהפרשים מימים שהיא רוצה לשכוח. למכבי תל אביב לעומת זאת, זה יהיה משחק חמישי תוך 10 ימים, כשכל ה-4 הקודמים היו אינטנסיביים וצמודים מאוד. בהפועל לא בונים על זה, אבל היא כבר קרסה בסיטואציות דומות גם בשנים בהן הפערים בין שתי הקבוצות היו גדולים יותר. גם הדרבי התל אביבי הצמוד בשבוע שעבר, ביסס את היריבה העירונית במעמד של הקבוצה מספר 2 בליגה, מה שמוריד עוד מהאטרקטיביות של המשחק. כך שגם אלה שלרוב מעדיפים את הכדור הכתום אבל אינם אוהדים מובהקים של אחת הקבוצות, צפויים להעדיף את המשחק בין ספרד לגרמניה שיתקיים במקביל.

אבל עבור האוהדים האדומים שבכל זאת יגיעו, תהיה פיקנטריה שתעיר אותם ותכניס אותם לאווירה האמוציונלית: המפגש עם עודד קטש וג'יילן אדאמס -שני אקסים עתירי זכויות בירושלים בשנים האחרונות. למרות הדם הרע וההיסטוריה בין שני המועדונים, בשוק קטן כמו הכדורסל הישראלי תנועה של שחקנים בין שני המועדונים המובילים והמבוססים ביותר היא דבר בלתי נמנע. כך שבמקרים בהם המעבר נעשה כדת וכדין, עם תקופת צינון כלשהי בדרך, רוב האוהדים כבר למדו לנשוך שפתיים ולקבל את זה שמה שבשבילם הוא אסקפיזם, אירוע חברתי וביטוי תרבותי, זאת העבודה של המאמנים והשחקנים והם לא עובדים אצלם. כך שלגבי עודד קטש, שהחזיק בקבוצה שלוש שנים (יותר מכל מאמן במילניום הנוכחי), הביא לה שני גביעים ושני קמפיינים מכובדים באירופה וקיבל את ברכת הדרך לצאת להרפתקת יורוליג, הרגשות אמביוולנטיים והבוז צפוי להגיע מחלק מהאוהדים.

מנגד, ג'יילן אדאמס היה נקודת האור בעונה שעברה. קשה לזכור זר שנלחם כמוהו גם כשמסביבו כלום לא עבד והיה קונצנזוס שהוא הרוויח ביושר את הזכות לחפש קידום מקצועי וכלכלי. כואב היה לראות אותו בוחר דווקא במכבי, אבל במבנה העקום והלא ספורטיבי של הכדורסל האירופי זה מתבקש שילך לקבוצה היחידה שנחשפה אליו ויש לה גישה למפעל הבכיר.

אבל יש אקסים שגם בעידן המודרני בספורט, שמדקלמים קלישאות על זה שיש "סמלים רק במכוניות" עדיין מצליחים לעורר זעם ולהפוך לפרסונה נון גרטה בירושלים לאורך שנים. הסיפורים מאחורי הקלעים של פניות הפרסה בכביש אחד שנגמרו בתאונה, ודירוג הנהגים.

3. אמארה סטודמאייר – בוגד לשעתו

הסיפור: כשאורי אלון רכש את הפועל ירושלים, והציג תוכנית שאפתנית לעתיד, אף אחד לא לקח אותו ברצינות כשאמר שכוכב ה-NBA שרכש מניות במועדון מתכוון לבוא לשחק בקבוצה בסוף הקריירה. אבל ב-2016 זה באמת קרה, והאוהדים כבר היו מוכנים עם שירי שחקן לפני שדרך על הפרקט. מבחינה שיווקית, זאת הייתה הברקה. הוא סייע רבות למכירת המנויים והעלה מאוד את האטרקטיביות של הפועל עבור אוהדים ואנשי תקשורת בכל יעד אליו הגיעה באירופה. מבחינה מקצועית לעומת זאת, היו עליות וירידות. בשנה הראשונה הוא לקח חלק באחת העונות ההישגיות של המועדון, שנגמרה באליפות וחצי גמר אירופי וסיפק כמה תצוגות שיא, אבל המאמן (סימונה פיאניג'יאני) הוציא ממנו את המינימום, הוא לא הצליח להסתגל לחלוטין לסגנון האירופי והוא החליט לפרוש בתמונה עם חולצה אדומה, צלחת אליפות וסיגר מאשר להישאר בקבוצה ולהיאבק על מקומו. זה היה יכול להיות הפי-אנדינג נהדר, אלא שאחרי שנה רעה מאוד של הפועל, ברגע שהסנטר בן ה-36 רמז שהוא חושב לחזור לשחק, היא המתינה בסבלנות שיקבל החלטה. הקבוצה התעכבה בבניית הסגל בשבילו וגם אחרי שהביך את ההנהלה וגרם לה לשחרר הודעת שווא לאוהדים, קיבלה אותו בברכה. בשיטה של קטש הוא דווקא השתלב יותר טוב והיה יותר דומיננטי וגם הדרכון הישראלי שקיבל הפך אותו לנכס. אבל אחרי שלא הצליח לעשות את ההבדל ולסייע לקבוצה לעמוד במטרות שלה, הפעם ההנהלה לא הסכימה לחכות לו עד לסוף הקיץ ובצדק רב.

בתחילת שנת 2020, אחרי כמה חודשים שלא שיחק, הודיע סטודמאייר (או בשמו החדש, יהושפט) שהוא חותם במכבי, כשהוא מקפיד לענות לכל אוהד שמקלל אותו ברשתות החברתיות ולהבהיר שהפועל שחררה אותו מרצונה ויכולה לבוא בטענות רק לעצמה. האוהדים מצידם, קיבלו אותו בשריקות צורמות ולעג לו במשחקים הראשונים בהם הרבה לשבת על הספסל הצהוב ולדווש. אבל בסיום העונה הוא השתלב מצוין במכבי וצחק אחרון, עם יכולת נהדרת בניצחון נגד הפועל ותואר ה-MVP של הפיינל פור.

למה הוא כאן: השחקן אכן נחתך מהפועל, אבל קו ההגנה של "ספורט זה ביזנס" הוא בעייתי כשהשחקן נהנה מאוד ממעמדו כסמל. גם כדי להתמהמה במשא ומתן, תרגיל שעבד לו פעם אחת יותר מדי, וגם ביחסי הציבור ובמעמד בקהל ובחדר ההלבשה אותו טיפח מאוד. למה הוא רק כאן? כי בפרספקטיבה היסטורית, הוא תרם להפועל הרבה יותר ממה שהזיק לה: אבק הכוכבים שסיפק מדי פעם על הפרקט, הנוכחות שלו בחדר ההלבשה, המנויים בארנה שרשומים על שמו והקרקס הנודד שהביא למשחקי חוץ באירופה – כל אלו מתעלים בהרבה על חצי השנה במכבי שגם כך הייתה בשנת התפרצות הקורונה שתישכח מדברי הימים של הספורט המקצועני. כך שתהליך הכפרה כמעט הושלם והוא עוד יתקבל במחיאות כפיים בארנה.

2. גיא פניני – החטא ועונשו

הסיפור: מי שיצפה בגמר גביע ווינר מ-2007 ויראה את גיא פניני באדום ואת ליאור אליהו בצהוב, כנראה ילך לבדיקת עיוורון צבעים או יבדוק שלא מדובר בחלום מוזר. אבל הרגע בו פניני מבצע על אליהו עבירה מאחור בדרך לדאנק, המהלך הכי מסוכן בכדורסל, לא ישאיר אצל אף אחד ספק שמדובר בצילומים אמיתיים. העובדה שהמעבר שלו התבצע רק בסיום אותה עונה, מחייב אותי כאוהד להודות – גם לנו יש חלק בטיפוח ובנרמול של תופעת גיא פניני. בשנתיים מצוינות בירושלים, בהן היה בורג משמעותי בשני גביעים שלקחה הקבוצה, מחאנו לו כפיים גם בזמן העבירות המסוכנות, המכות הקטנות שלא קשורות למשחק והטראש טוק שיורד לפסים אישיים.

אבל העונש הגיע בקיץ 2008, כשעוד היה תחת חוזה וסיכם מראש עם מכבי תל אביב שישחק בה בשנה הבאה. ההנהלה של הפועל נענתה לקריאות האוהדים ושחררה את השחקן, מה שנתן את האות למאבק משפטי מכוער בין שתי הקבוצות. מאז, כבר 15 שנים שאין שחקן שנתקל ביחס עוין יותר בביקורים במלחה ובארנה. הדבר בא לידי ביטוי גם בשנתיים האחרונות בחולון, בהן מיעט מאוד לשחק וככל הנראה שנשמע את שמו גם במשחק הערב בו יעלה לדקות בודדות, אם בכלל. בקיץ הקרוב פניני אמור לפרוש (ומבחינה מקצועית הוא בלי ספק עשה קריירה מרשימה) ונשמע רבות על הצבע שהוסיף לענף. מאמנים, שחקנים ופרשנים שליוו אותו ב-20 שנה האחרונות יעלו לרגל לאולפנים לספר סיפורים שמעצימים את דמותו ויעוררו געגועים, אבל אם רוצים לקבל תמונה מלאה (וכנראה שלא) צריכים להזמין גם את אוהדי הפועל שקיבלו ממנו הודעות אישיות עם איחולים לבביים אחרי שביקרו את ההחלטה שלו.

למה הוא כאן: פשוט מאוד: כי הוא רוצה להיות כאן. רוב השחקנים שזכו לקבלת פנים עוינת באולם שפעם היה האולם הביתי שלהם, ניסו לפייס את הקהל של האקסית או נפגעו מכפיות הטובה שלו. פניני מהרגע הראשון אימץ בחום את תדמית הנבל שהדביקו לו בארנה ובכל משחק נגד הפועל נראה כאילו הוא משחק עם יותר התלהבות ואינטנסיביות ובזריקות מכריעות העוינות עושה לו רק טוב. כדי שלאף אחד לא יהיה ספק, הוא תמיד דאג להגיב לכל מילה ששמע מהיציע ובניגוד להרבה דברים אחרים שעשה במהלך הקריירה, זאת זכותו המלאה והקהל הרוויח את זה ביושר.

1.רדיסאב צ'ורצ'יץ' – משחק השרוכים של הכדורסל

הסיפור: עונת 1998/99 היא הפרק החשוב ביותר בנרטיב הגיבורה הטראגית שליווה את הפועל ירושלים לאורך שנים ארוכות. הקבוצה של אפי בירנבוים, בה כיכבו פפי תורג'מן, דרק המילטון, קני וויליאמס ומעל כולם רדיסאב צ'ורצ'יץ', שלטה בליגה בבטחה, הפסידה למכבי גביע בשנייה האחרונה מטעות שיפוט והגיעה לסדרת גמר נגדה עם יתרון ביתיות במומנטום מצוין ותחושה שזה הזמן לתקן. אבל כמו בקלישאה על הפרפר, שיכול במשק כנפיים לגרום להוריקן, נשארנו רק אם התהייה מה היה קורה אילולא כמה ימים לפני תחילת הסדרה, שליח פיצה היה מחליט לדווח לרון קופמן שהביא הזמנה לביתו של מוני פנאן ז"ל, המנהל המקצועי של מכבי, ומצא אותו יושב עם רדיסאב צ'ורצ'יץ'. החשיפה הביאה לעימות חריף בין צ'ורצ'יץ' להנהלה שהגיע לקללות באחד המשחקים בו דרשו שירד לספסל וליכולת חלשה מאוד בסדרה. מול הגרסה המוחלשת שלו מכבי תל אביב לא התקשתה לשמור על התואר וכעבור שנה, כשחזר למלחה בצהוב, האוהדים קיבלו אותו בשריקות בוז צורמות והרימו מגשי נייר באוויר.

כמו איתן טייב ו"משחק השרוכים" בכדורגל, שמשמשים כסמל עד היום, בדיחות פיצרייה מלוות את מכבי תל אביב בכל פעם שהיא נתפסת מנהלת משא ומתן עם כוכב הקבוצה היריבה – טכניקה שאף אחד שם לא יטרח להכחיש שהשתמשו בה גם לפני וגם אחרי המקרה.

למה הוא כאן: כי בניגוד לקוריוז של השניים האחרים, המקרה של צ'ורצ'יץ' מעלה שאלות רציניות לגבי ההשפעה שלו על ההיסטוריה של שני המועדונים. יש כאן הרבה "אם", אבל אליפות בסדרה בימים שלפני עידן השריונים ביורוליג הייתה משמעותית בהרבה מהיום ויכלה להשפיע לכמה שנים על יחסי הכוחות בכדורסל הישראלי. גם מנטאלית, רק האליפות ההיסטורית ב-2015 שחררה את הפועל מתודעת הקורבן והתחושה שתמיד משהו גדול מכדורסל מונע ממנה להצליח.

בנוסף, על פניני וסטודמאייר אוהד קבוצה אחרת יכתוב דברים אחרים לגמרי ועבור חובב הספורט הממוצע, הסיפור שלהם עם שתי הקבוצות הוא פסיק קטן בקריירה ארוכה. צ'ורצ'יץ' לעומת זאת, עשה קריירה מרשימה והספיק שנתיים אחרי הפרשה לזכות עם מכבי תל אביב בגביע אירופה, אבל אם תשאלו מישהו שהכיר את הכדורסל הישראלי באותה תקופה במי מדובר, התשובה תמיד תתחיל ב"ההוא עם הפיצה".