לפני כמה שנים אחד מחובבי הכדורסל הגדולים שאני מכיר סיפק לי גילוי מפתיע – הוא כמעט ולא רואה כדורסל. למעשה הוא רואה כמעט כל משחק; אבל רק את הסוף שלו.
שלושה משחקים במחזור השלישי ביורוליג הוכרעו בשלוש הדקות האחרונות: באיירן ניצחה בהיכל לאחר שהובילה רוב המשחק, לרגעים גם בדו ספרתי, ז’לגיריס ניצחה את הכוכב האדום במשחק צמוד למרות שהסרבים חזרו מפיגור של שבע נקודות שלוש דקות לסיום לשתי נקודות בלבד, וצסק”א ניצחה בהארכה את פנרבחצ’ה ששמטה יתרון של חמש נקודות עמוק בתוך הרבע הרביעי.

Euroleague.net

הניצחון של באיירן היה ניצחון של נחישות – כמאמר הקלישאה, הם פשוט רצו יותר. מכבי ת”א שיחקה בדקות האחרונות כדורסל לא חכם וחיפשה את הזריקה של ווילבקין בכל התקפה. ההתבססות המוחלטת שלה על הקליעה של ווילבקין החזירה אותה למשחק אבל גם גרמה בסופו של דבר להפסד. בכל עונה שמכבי ת”א הגיעה לפיינל פור ביורוליג, היה לה עוד שחקן שמתעלה על עצמו ברגעי האמת מעבר לסקורר – אם זה דיוויד בלו, דווין סמית’ או אפילו פניני. כרגע למכבי אין את השחקן הזה. בניגוד למכבי – לבאיירן דווקא יש שחקן כזה; ולדימיר לוצ’יץ’ המשיך את פתיחת העונה הנפלאה שלו עם שיא נקודות ביורוליג והתעלה ברגעים המכריעים. גם לצסק”א יש כמה שחקנים כאלה – קלייבורן היה פנטסטי מול פנרבחצ’ה; הוא כפה הארכה עם שלשה חשובה ובהארכה שוב לקח על עצמו והכריע את המשחק. אולם כמו נגד מכבי – השלשה החשובה ביותר הייתה של קורבנוב, שצימק מחמש נקודות הפרש לשתיים בלבד. קורבנוב הוא לא כוכב גדול, אלא שחקן רוטציה שעולה מהספסל ונותן דקות טובות בהתקפה – אבל הניסיון הגדול שלו ביורוליג משמעותי מאוד, והרבה בזכותו צסק”א לא נמצאת כרגע עם שלושה הפסדי יורוליג רצופים.

ז’לגיריס ככל הנראה קבוצה טובה יותר מהכוכב האדום בלגרד – היא הייתה מעולה בשני המשחקים הראשונים, אולם לאחר הניצחון המוחץ של הכוכב האדום על באסקוניה היא לא הגיעה כפייבוריטית לבלגרד. ובכל זאת, למרות שז’לגיריס הובילה רוב המשחק הסרבים הצליחו לצמצם להפרש של שתי נקודות כשתי דקות לסיום. אולם גם כאן, הניסיון ביורוליג של הגארדים של ז’לגיריס, גריגוניס ולקאביצ’יוס, שהצליחו לסחוט עבירות ולקלוע מהקו – לעומת קורי וולדן וג’ורדן לויד, צמד הגארדים של הכוכב האדום שהחטיאו את הזריקות שלקחו – הכריע את המשחק לטובת ז‘לגיריס.

Maccabi.co.il

מכבי תל אביב בשנים האחרונות מתבססת בעיקר על שחקנים אמריקאיים, רובם ללא ניסיון משמעותי ביורוליג. השנה היא חרגה ממנהגה והנחיתה צמד קרואטים – אולם גם הם לא מספיק מנוסים ביורוליג. אם היא שואפת להגיע לפיינל פור העונה – ובכלל בשנים הבאות, היא תצטרך למצוא את אותם השחקנים שיביאו את הערך המוסף, ואת זה אפשר לעשות בשתי דרכים: בניית סגל ישראלי לטווח הארוך (רפי מנקו לטעמי מועמד ראוי, כנ”ל יפתח זיו), או להביא יותר שחקנים אירופאיים מנוסים. שחקן שיכול להתאים לכך עשה אתמול שיא קריירה בהיכל. כך או כך, שלושת המשחקים הללו מראים לנו שאין תחליף לניסיון ביורוליג, ושלקבוצה מובילה ביורוליג צריך להיות יותר משחקן קלאץ’ אחד שיעזור לה לנצח את המשחקים הצמודים הללו. עד אז, מכבי תמשיך ללכת לווילבקין בזריקות המכריעות והקבוצות האחרות יודעות את זה ויקשו עליו. אם הוא לא יקלע, היא תמשיך להפסיד.

 למכבי ת”א יש עוד בעיה – העובדה שהיא משחקת רק במסגרת אחת מקשה עליה להכניס את בלייזר ועידן אלבר לעניינים. נכון, כשזוסמן וכספי יחזרו אין ספק שהסגל הישראלי ייתן תפוקה משמעותית יותר, אבל אני בכלל לא בטוח שאלבר הגיע על תקן נער פוסטר להיכל. אלבר סיים את העונה האחרונה בצורה טובה והוכיח שהוא קלעי מצוין שגם יכול להיות אגרסיבי כשצריך ולחדור לטבעת. סביר להניח שהיה מקבל דקות בליגה הישראלית ומנסה להוכיח שמגיע לו לשחק גם ביורוליג, אבל במשחקים הצמודים שהיו עד כה ספירופולוס נמנע מלקחת סיכונים שכאלו.

Maccabi Tel Aviv

באופן יותר משמעותי, המחסור של הצהובים במסגרת נוספת בא לידי ביטוי בתיאום בין השחקנים שעדיין לקוי ובמשחק ההתקפה שנטול תרגילים מתוחכמים. 
לעומתה, הקבוצות שלטעמי מרוויחות הכי הרבה מהמשחקים בליגה המקומית הן הקבוצות הספרדיות.

הליגה הספרדית היא כבר שנים הליגה הטובה באירופה. כמעט שאין משחקים קלים בליגה הזו, והקבוצות שמשחקות ביורוליג מכינות את עצמן לשבועות בהם יכולים להיות להם אפילו שלושה משחקים קשים. כמובן שקבוצות שמשחקות יותר יהיו מתואמות יותר, והצורך ברוטציה רחבה מאפשר ליותר שחקנים להיכנס מהר לעניינים. אבל חשוב מכך, לדבר הזה בדרך כלל יש השפעה מנטלית חיובית מאוד על הקבוצה; התחרות בשתי המסגרות מפחיתה (גם אם במעט) את ההשפעה המנטלית של ניצחון או הפסד ביורוליג. ריאל מדריד למשל, אחרי שני הפסדי יורוליג הביסה ב-25 הפרש את גראן קנאריה, וברור לחלוטין שהגיעה אחרת למשחק מול חימקי. בנוסף, לולנסיה ובסקוניה משחקים מול ריאל מדריד וברצלונה, קבוצות שהן פוגשות בשגרה בליגה המקומית – פתאום נראים מאיימים פחות, ולראייה עד כה ריאל הפסידה לשתיהן וברצלונה הסתבכה מול ולנסיה.

Euroleague

ריבוי המשחקים הגדולים של הספרדיות משפר את היכולת של השחקנים להביא את עצמם למוכנות המנטלית המיטבית לכל אחד מהם, וכמו כן גם מאפשרת למאמן לדעת טוב יותר כיצד השחקנים שלו מגיבים במשחקים גדולים, מי קר רוח ויתעלה על עצמו במאני טיים ומי פחות. מבחינת ולנסיה ובסקוניה, אין ספק שהמאבק בליגה הספרדית גם מעודד אותן להיות טובות יותר ולהשתפר בכל שנה, וגם האליפות של באסקוניה נתנה בוודאי המון ביטחון לקבוצות הקטנות יותר.

ובעוד שריאל מדריד התאוששה אחרי שני הפסדי יורוליג רצופים, חימקי רשמה את השלישי שלה, בעוד משחק עם סגל חסר מאוד. עידן אלבר יכול רק לקנא באודינוקוב בן ה-20, שכנראה לא היה אמור לשחק ביורוליג ובטח שלא לקבל דקות משמעותית, אבל בגלל שרשרת ההדבקות הוא שוב זכה להן והיה טוב מאוד עם 11 נקודות. ירבקו, בוקר וזאיצב היו מעולים אבל לא הצליחו להחזיק את חימקי בחיים מול ריאל הרעבה שהגיעה עם הסגל הרחב שלה. חימקי צריכה להתעודד ולהסתכל על רבע הכוס המלאה – העונה ביורוליג ארוכה, והיא הרוויחה במשחקים הללו גם שחקן נוסף לרוטציה וגם הרבה ביטחון של שחקנים שבסיטואציה אחרת היו אולי מתקשים לבוא לידי ביטוי ליד שבד. כשהוא יחזור מהפציעה ושאר השחקנים שנדבקו יחלימו, חימקי יכולה להיות קבוצה מעולה.

Maccabi Tel Aviv

מי שעוד רושמת את ההפסד השלישי שלה היא אלבה ברלין. צריך לומר – אלבה השנה לא ברמה של שאר הקבוצות, וההפסד המוחץ בדרבי לבאיירן רק חיזק את זה. במשחק הנוכחי זו הייתה אנאדולו שהביסה אותה. נכון, כשאפשר היה להביא קהל אלבה הצליחה להביא בכמות מרשימה (שישית ביורוליג במשחקי הבית בעונה הקודמת), אולם מבחינה מקצועית אם היא תסיים את העונה עם מעט ניצחונות זה יהיה קצת מביך. יכול להיות שביורוליג צריכים לשקול לקיים מוקדמות, כפי שנעשה בעבר, כדי להבטיח שגם הקבוצות הקטנות יהיו ברמה הנדרשת. מעבר לזה, לדעתי צריך לתת הזדמנות לקבוצות ממדינות אחרות – אולי נימבורק הצ’כית של אורן עמיאל, ציבונה זאגרב או בודוצ’נוסט ממונטנגרו יצליחו להפתיע באחת העונות. מעבר לעניין המקצועי זה גם נותן צבע מעניין למפעל. אולם זו בינתיים פנטזיה בלבד, וככל הנראה עד שלא נראה איחוד בין היורוליג לפיב”א, ליגת היורוליג תישאר מועדון אקסקלוסיבי סגור.